טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ולא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים – פירות
 

"תנן התם: אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינין, ולא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים" (מנחות, פד ע"א). 

שם עברי: חיטה    שם באנגלית: Wheat    שם מדעי:   Triticum sp

שם עברי: תמר מצוי    שם באנגלית: Date Palm    שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: התנאים האקלימיים האופטימליים לגידול תמרים, חיטה ושעורה

 

לנושאים נוספים שנכתבו על הפירות הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה הקש/י כאן.

לריכוז המאמרים שנכתבו על השעורה הקש/י כאן.

תקציר: המשנה מתארת את המקומות המועדפים לגידול תמרים ופירות (חיטה ושעורה) שרק בהם הגידולים משובחים וראויים להבאת ביכורים. התמרים מובאים מהעמקים ואילו החיטה והשעורה מההרים. המפרשים התחבטו בשאלה מהם היתרונות והחסרונות של איזורים אלו לשני סוגי הגידולים. מתוך המחקר האגרונומי בן זמננו משתמע שאכן אחד מהגורמים החשובים המגבילים את התפתחות הדקלים הן טמפרטורות נמוכות ואילו גידול התבואה נפגע כאשר הטמפרטורות גבוהות יתר על המידה. מחקרים שבדקו את השפעת עלית הטמפרטורה העולמית מצאו שגורם זה אחראי לירידה ביבול החיטה והשעורה העולמי בשיעור של 5% לכל מעלת צלזיוס.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מקור המשנה המובאת בסוגייתנו הוא בביכורים (פ"א מ"ג): "אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים, לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינם מן המובחר וכו'". בין המפרשים אנו מוצאים כמה פירושים לפגם הקיים בגידולים המובאים שלא ממקומם. רבינו גרשום: "מתמרים של הרים ופירות שבעמקים – כחושים הן". כך אנו מוצאים גם ברש"י בסוגיה: "מתמרים שבהרים - אע"פ שהם משבעה מינים, דדבש היינו דבש תמרים. הני שבהרים ושבעמקים אינן מן המובחר לפי שהן כחושין". בפסחים (נג ע"א) הוא מפרש: "ולא מדקלין שבהרים - דאינן משובחין אלא דקלים של עמקים". רש"י כת"י: "שבהרים – מתוקים". המאירי (פסחים, נג ע"א):

"אין מביאין בכורים אלא משבעת המינים ואם הביא לא נתקדשו. ואין מביאים לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים, שאין מביאים אלא ממקום משובח ותמרים שבהרים אינם מתבשלים יפה, ופירות ותבואה שבעמקים המים לנים שם ומתרקבים. אבל דקלים שבעמקים הם התמרים המשובחים, והוא שאמרו סימן להרים מילין והם עפצים רצה לומר שהעפצים נעשים יפים בהרים, סימן לעמקים דקלים".

נוכל לסכם את הדעות השונות לגבי הבעיה העומדת בפני התמרים בהרים: א. התמרים כחושים. ב. מתוקים מדי. ג. אינם מתבשלים. לגבי סיבת הדבר מוצע בפירוש ל"מהדורת שוטנשטיין" שבהרים קיים מחסור במים. נראה לי שהן מהמקורות הן מהמידע האגרונומי ניתן להסיק שהדבר קשור לטמפרטורות נמוכות מדי ולא למחסור במים שהרי לא ניתן לגדל דקלים בהרים גם בשדות שלחין.

המשנה לא מפרשת מהם הפירות שגידולם נפגם בעמקים אך רש"י בפסחים (נג ע"א) מפרש: "ולא מפירות - תבואת דגן שבעמקים, שהמים לנין שם ותבואתן כמושה ומרקבת" (1). (על הפירות כתבואה ראו עוד במאמר "מצא פירות מפוזרין. וכמה? אמר רבי יצחק קב בארבע אמות" (בבא מציעא, כא ע"א)). יש מקום לברר מדוע רש"י לא מפרש "פירות" כפשוטם כלומר כל שאר המינים משבעת המינים מלבד התמרים. אכן מדברי המאירי (לעיל) משתמע שהוא סובר ש"פירות" כוללים לא רק תבואה אלא גם עצי פרי. ייתכן שכך סבר גם הרמב"ם בפיהמ"ש (ביכורים, פ"א מ"י): "פירות שבהרים, הם יותר חשובים מפירות השפלה ויותר ערבים בטעמם (נ"א מוטעמים)". הביטוי "ערבים" רומז על פירות בכלל ולא על תבואה. באופן דומה מפרש "תפארת ישראל" (ביכורים, פ"א מ"ג): "רצה לומר שאר הפירות שבז' מינין שגדלו בעמקים, אבל ליכא למימר דגם אתמרים קאי ומצריך להביא תמרים מארץ המישור. ליתא דמש"ס (פסחים נג ע"א) מוכח דתמרים שבעמקים מובחרים ע"ש, וכן מפורש גם לקמן במשנה י'".

ייתכן ורש"י השמיט את שאר המינים משום שבהם, לכאורה, לא קיימת מגבלה טופוגרפית. מלשון המשנה בביכורים משתמע שעל הזיתים להיות מובחרים אך אין התניה מהיכן בארץ ישראל יש להביאם(2). במשנה במנחות (פ"ח מ"ו) המובאת להלן (פו ע"ב) אנו מוצאים שגם בגפנים אין חשיבות למקום הגידול: "משנה: מאין היו מביאין? את היין קדוחים ועטולין אלפא ליין, שניה להן בית רימה ובית לבן בהר, וכפר סיגנא בבקעה וכו'". "כפר סיגנא בבקעה" הוא כנראה מקום יישוב באזור הנקרא בלשון המשנה גם "עמקים". על הזהות בין "בקעה" ו"עמקים" נוכל ללמוד מהפסוק "ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער" (דברים, לד ג'). עיר התמרים היא אם כן ב"בקעה" ובלשון המשנה "עמקים". לפחות לשיטת רבי שמעון בן אלעזר (ירושלמי, ביכורים, פ"א דף סג טור ד /ה"ג) גם הרימונים אינם נכללים בין הפירות מששת המינים שיש להביא מההרים: "תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין מביאין תמרים אלא מיריחו, ואין קורין אלא על הכותבות. רבי שמעון בן אלעזר אומר: רימוני עמקים מביאין וקורין". עדיין נותרו שאלות לגבי מעמד התאנים שלגביו לא מצאנו מקור מפורש ועל פירושם של המאירי ו"תפארת ישראל" הסותר לכאורה את המקורות מהם משתמע שניתן להביא ביכורים מפירות מז' המינים (חוץ מתבואה) גם מבקעה (יין מכפר סיגנא) או עמקים (רימונים).

פירוש רש"י בפסחים (נג ע"א): "סימן להרים מילין - עפצין, גלי"ש (עפצי אלון), אבל שאר אילנות שבהרים אין יפין, ונפקא מינה דלא מייתינן בכורים מינייהו, כדלקמן" משתלב היטב בעמדתו ש"פירות בעמקים" הם תבואה בלבד. לאור כך שלא ניתן להביא ביכורים מפירות שבהרים על כורחנו הפירות (חוץ מתבואה) הראויים לביכורים גדלים בעמקים. הרש"ש מקשה על רש"י מתוך דיוק בדברי המשנה "ולא מדקלים שבהרים" שדווקא דקלים אינם ראויים להבאת ביכורים ולא שאר פירות. לדעתו לא בא רשב"ג לקבוע שרק המילין גדלים היטב בהר אלא לספק כלי שבעזרתו ניתן להגדיר מהו הר לענין ביכורים. מקום שבו גדלים מילין הוא הר ולא ניתן להביא ביכורים מדקליו. "משיב מנחם" (פסחים, נג ע"א) מיישב את דברי רש"י ומסביר שכוונתו איננה לומר שרק המילין יפים בהרים ושאר פירות אינם יפים באופן "גורף". כוונתו היא שבניגוד למילין שבהרים שתמיד יפים יותר הרי שהפירות האחרים אינם יפים יותר, בהשוואה לפירות בעמקים, באופן קבוע ויש ביניהם גרועים יותר כמו הדקלים. על פי הסבר זה ייתכן וניתן להביא מההרים גם פירות אחרים ולא רק תבואה. 
 

התנאים האקלימיים האופטימליים לגידול דקלים 

הדקלים זקוקים לאקלים חם על מנת להבשיל את פרים ואקלים זה קיים בעמקים ובשפלת החוף הדרומית. מפורסמים הם מטעי הדקלים לאורך הבקעה, עמק בית שאן, ובמערב, דקלי אל-עריש. גם בעבר התרכז גידול הדקלים בעמקים ולכן אמר רבי שמעון בן גמליאל: "סימן להרים מילין, סימן לעמקים דקלים, סימן לנחלים קנים, סימן לשפלים שקמים וכו'" (תוספתא, שביעית (ליברמן) פרק ז הלכה יא). ובהמשך הפרק (הלכה טו): "אוכלין בתמרים עד שיכלה אחרון שבצוער". במקומות קרים הדקל איננו מניב פרי ומכאן הדימוי "דקל הרים" למי שאיננו יודע לדרוש: "... א"ל רבי ישמעאל: הרי את אומר לכתוב שתוק עד שאדרוש. אמר לו רבי אליעזר: ישמעאל, דקל הרים אתה" (ספרא, תזריע פרשה ה). בהרים נמוכים בעלי אקלים מתון הדקל אמנם מניב פרי אך אין הוא משובח ולכן אומרת המשנה בביכורים שאין להביא משם ביכורי תמרים. התמרים המשובחות ביותר הן מיריחו ולכן מביאים את הביכורים משם: "... רבן שמעון בן גמליאל אומר אין מביאין בכורין תמרין חוץ מן התמרין שביריחו, ואין קורין אלא על הכותבות בלבד וכו'" (תוספתא, ביכורים (ליברמן) פרק א הלכה ה). לא בכדי נקראה יריחו עיר התמרים על שום תמריה המשובחים: "ואת הנגב ואת הככר בקעת ירחו עיר התמרים עד צער" (דברים, לד ג').

קיים פתגם האומר שהדקל "רוצה להניח את רגליו בשמים ואת ראשו בגיהנום" הרומז לכך שהוא זקוק לאספקת מים טובה ולטמפרטורות גבוהות. שני תנאים אלו הם התנאים הבסיסיים להתפתחות תמרים. כאשר אספקת המים סדירה הטמפרטורה הופכת להיות הגורם המגביל לגידול. בתוך טווח הגבולות האקלימיים בהם גדל היום התמר לגבול העליון יש חשיבות מעטה וניתן למצוא את התמר במקומות החמים ביותר של הסהרה בטמפרטורות של 50°C מבלי שנגרם לפירות נזק משמעותי מלבד התקשות והתייבשות מעטה. העמידות הרבה לחום נובעת מכך שאזור הצימוח – הקור - נמצא בצמרת כאשר הוא עטוף היטב בבסיסי העלים המבוגרים העשויים מחומר בעל מקדם בידוד גבוה. כאשר העלים הצעירים ומכבדי הפריחה מבצבצים מהקור ונחשפים לשמש הם כבר חזקים די הצורך על מנת לעמוד בפני החום. בנוסף לבידוד לה זוכה הקור הוא מתקרר בעזרת אידוי מים דרך העלים. שני גורמים אלו אחראים לכך שתנודות הטמפרטורה היומית של קור התמר אינן עולות על 4-5°C גם כאשר משרעת שינויי טמפרטורת הסביבה מגיעה ל – 20°C ויותר. ההשפעה הממתנת הזאת מאפשרת לתמרים לשרוד לא רק בטמפרטורות קיצוניות גבוהות אלא, במידה פחותה, גם בטמפרטורות נמוכות. במקרי קרה קיצוניים ניתן לראות התייבשות של העלווה עד מוות של הדקל. הגבולות המדוייקים אינם ידועים משום שגורמים כמו אורך זמן החשיפה לקור (המבוטאת בשעות ליום ומספר הימים לחודש) וגיל העץ משפיעים גם הם על התגובה לקור אך הוכח שהעץ יכול לשרוד גם טמפרטורות נמוכות לפרקי זמן קצרים.

מקובל לטעון שדקל עשוי לפרוח רק כאשר הטמפרטורה בצל עולה מעל 18°C ומניב בטמפרטורות מעל 25°C. גידול העלים נעצר מתחת ל – 10°C. על מנת לסייע לחקלאים לקבוע אם איזור מסויים ראוי לגידול דקלים פותחו מדדים שנועדו לבטא את הכמות הכללית של החום הדרושה למחזור חיים יצרני מלא. המדד הראשון שהיה בשימוש חושב כסכום של הטמפרטורות הממוצעות בתקופה מהפריחה ועד הבשלת הפירות. הערך הראשון שהתקבל היה 5,100 מעלות. חוקרים מאוחרים יותר ניסו לשפר את המדד על ידי החלפת הממוצע היומי בטמפרטורה המקסימלית של ימים אלו ועוד שיטות.

הטמפרטורה היא אמנם הגורם החשוב ביותר להצלחת גידול הדקלים כאשר מניחים אספקת מים מספיקה אך קיימים גורמים אקלימיים נוספים חשובים כמו לחות האוויר, גשם ורוחות. גשם במשך ומיד לאחר ההאבקה משפיע אמנם על קביעת כמות הפרי אך הנזק העיקרי הוא בגשמים בזמן הבשלת הפרי. בנוסף לנזק הישיר הנגרם לפירות על ידי הגשם, הלחות הגבוהה והטמפרטורות הנמוכות עלולים לגרום בעקיפין לעיכוב בהבשלה הסופית ולעלייה ברמת האילוח על ידי חרקים ופטריות.

ללחות היחסית של האוויר יש חשיבות רבה לסוג ואיכות הפרי. המשוואה פשוטה למדי: באיזורים מדבריים בעלי לחות אוויר נמוכה התמרים נוטים להתייבש על הדקל עד להתקשותם כשאחוז המים בהם מגיע ל – 10%. לדבר יש יתרון לצורך איחסון לטווח ארוך ומעלה את היחס בין מזון למשקל. תמרים אלו אינם אטרקטיביים לצרכן. מאידך גיסא, לחות יחסית גבוהה כפי שקיימת במישור החוף מעכבת את ההתייבשות התמרים. הם אינם מגיעים למצב מתאים לשימור ויש לקטפם לפני שלב הנשירה, עבור תצרוכת מיידית, או לשימור בעזרת אמצעים מלאכותיים. למשל, רוב יבול הדלתה במצרים משווק לתצרוכת "טרייה". כיום ניתן להתמודד עם גורם לחות האוויר בעזרת התאמת זני הדקלים לצרכי השוק.

 

אין מביאין בכורין תמרין חוץ מן התמרין שביריחו מטעי  חברת "זורגניקה" בסמוך לאפיק הירדן

התנאים האקלימיים האופטימליים לגידול חיטה ושעורה

בניגוד לדקלים הזקוקים לטמפרטורות גבוהות יחסית ולכן בית גידולם המועדף הם העמקים והשפלה החמים הרי שיבול החיטה נפגע באופן קשה מטמפרטורות גבוהות. טמפרטורות גבוהות מאיצות את התפתחות הצמח ומשפיעות במיוחד על הפריחה, התפתחות הגרגירים ותיפקוד המערכת הפוטוסינתטית (מערכת ההטמעה). אמנם, בדרך כלל, כמות המים הזמינה לצמח והטמפרטורה פועלים במשותף אך בשורות הבאות נתייחס לגורם הטמפרטורה במנותק מגורם המים בכך שנניח שכמות המים העומדת לרשות הצמח איננה מוגבלת. הגורם הראשון לנזק הוא מנגנון הטרנספירציה (אידוי המים דרך העלים) שנועד, בין השאר, למנוע את התחממות הצמח וגורם לביזבוז אנרגיה. הטרנספירציה מונעת התחממות דבר המתבטא בהפרש בין טמפרטורת איברי הצמח והסביבה המגיע לכמה מעלות. בעת מחסור במים הצמח מפסיק לאדות מים וטמפרטורת העלים מגיעה לטמפרטורת הסביבה ואף עלולה לעבור אותה. קצב הפוטוסינתזה מושפע באופן שלילי כאשר טמפרטורת העלה עולה מעל 25°C בצמחים שאוקלמו לאיזורים קרים. בחיטה שאוקלמה לטמפרטורות גבוהות הירידה בקצב הפוטוסינתזה מתחילה רק כאשר טמפרטורת הסביבה עולה מעל 35°C. בטמפרטורה של 45°C הפוטוסינתזה נעצרת לחלוטין. חשוב להדגיש שגם טמפרטורות נמוכות מדי פוגעות בקצב הפוטוסינתזה. עקת טמפרטורה מפחיתה את ביומסת החלקים העל אדמתיים של הצמח ויבול הגרגירים. טמפרטורה גבוהה גורמת להשתבלות מוקדמת המתבטאת בהתפתחות גרגירים והבשלה טרם זמנה המקצרת את הזמן העומד לרשות התפתחות הצמח.

בעיה נוספת הנובעת מהתחממות היא התייבשות החיטה כתוצאה מכך שהחום מגביר את קצב אידוי המים מהצמח אך יכולת ספיגת המים מוגבלת לערך הקטן מקצב האידוי. מערכת השורשים וההובלה בחיטה מותאמים לטמפרטורות נמוכות יחסית לכן הם אינם מצליחים לעמוד בקצב האידוי הקיים בטמפרטורות גבוהות.

אילוצי הטמפרטורה מכוונים את עיקר גידול החיטה העולמי לאיזורים הממוזגים. מובילי ייצור החיטה בעולם הם סין, הודו ואמריקה הצפונית. מפי איתמר מנדל מגד"ש הר חברון קבלתי את הנתונים המשווים בין יבול החיטה בארץ בהשוואה למקובל באירופה. בישראל היבול נע סביב 500 ק"ג לדונם ואילו באירופה הוא מגיע לכ – 1000 ק"ג. נראה לי שיש לקזז מהפרש זה את השפעת כמויות המשקעים הרבות יותר באירופה אך גם מחקרים שבדקו את היבול בתנאי השקיייה זהים הגיעו למסקנה שהשפעת טמפטורות גבוהות קריטית לכמות היבול. מחקרים שנערכו לאחרונה מצביעים על ירידה של 5% ביבול החיטה העולמי לכל עליה של מעלת צלזיוס אחת בממוצע הטמפרטורות העולמי. מחקרים אלו נערכו תוך בידוד משתנים נוספים העלולים להיות קשורים לתופעה.

בסקירה שערכתי לא התייחסתי לשעורה משום שממחקרים שונים עולה שהיא רגישה לעליית הטמפרטורה אף יותר מהחיטה ולכן מובן מדוע אין להביאה (עם החיטה) מהעמקים. ייחודה של השעורה הוא ברגישות מיוחדת לשילוב בין טמפרטורות גבוהות ולחות יחסית באוויר. אם נניח שהמשנה בביכורים מתייחסת גם לשפלת החוף הרי שכאן נפגעת השעורה לא רק מהטמפרטורות הגבוהות אלא גם מלחות האוויר.

 

שדה חיטה ליד שמורת פורה בצפון הנגב

 

---

 (1) גם במסכת ביצה (לה ע"ב) רש"י מגדיר פירות באופן דומה: "משילין פירות דרך ארובה - מי שיש לו חטין ושעורין שטוחין על גגו להתיבש וראה גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג, והן נופלין לארץ וכו'". ה"ראש יוסף" מנמק מדוע לא ניתן לפרש שמדובר בפירות כפשוטם משום שרק חיטים ושעורים ראויים לשימוש בכל שלבי שהותם על הגג ולכן אינם מוקצה. בניגוד לכך פירות המונחים על הגג לייבוש אינם ראויים לאכילה עד גמר ייבושם. ייתכן לפרש באופן פשוט שרק חיטה ושעורה ניתן להשליך מבלי שינזקו.
(2) מסקנה זו תלויה באופן בו נגרוס ונפרש את המשנה. 
 

 
מקורות עיקריים: 

י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 115). 

לעיון נוסף:

בפורטל הדף היומי:

"קוצרין בית השלחין שבעמקים" (מנחות, עא ע"א). 
"שאין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות" (מנחות, פה ע"א).

  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)