טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שאין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות – חיטה
"תא שמע: דתניא, אמר רבי יוסי: אף חיטי כרזיים וכפר אחים, אלמלא סמוכות לירושלים היו מביאין מהן, לפי שאין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות והמנונרות לכך, שבהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת; כיצד עושה? נרה שנה ראשונה ושניה חורש ושונה, וזורעה קודם לפסח שבעים יום, כדי שתהא סמוכה לחמה, ועושה קנה זרת ושיבולת זרתיים וכו'" (מנחות, פה ע"א).
שם עברי: חיטה שם באנגלית: Wheat שם מדעי: Triticum sp
נושא מרכזי: מהן השדות המודרמות ומה חשיבותן לאיכות החיטה?
לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.
במבט ראשון דברי רבי יוסי תמוהים שהרי בתחילת דבריו הוא מתייחס לחיטה ("חיטי כרזיים וכפר אחים") ובסיום דבריו הוא מתייחס לכאורה לעומר שהובא משעורה ("לפי שאין מביאין את העומר"). פתרון אפשרי לקושי הוא הגירסה בכת"י מינכן שם נכתב: "ת"ש דא"ר יוסי אף חטי כרוים וכפר אחים אלמלא סמוכות לירושלם היו מביאין מהן לפי שאין מביאין לא מן שדות המודרמות הנונרות לבד וכו'". בגירסה זו מושמטים המילים "את העומר". גירסה זו מובאת גם בדקדוקי סופרים. הרב י. ט. כהן כתב בספרו "ישר וטוב": "... ונראה דהקונטרס אינו גורס לפי שאין מביאין את העומר אלא לפי שאין מביאין סתמא דממה שפירש במתניתין כיצד הוא עושה לשדה שמביא ממנה סולת משמע דהוא מפרש דקאי אכל המנחות וכו'". לענ"ד סביר יותר שאין הכוונה לכל המנחות אלא רק למנחות הבאות מחיטים משום שסתם סולת היא מחיטים. יתר על כן, כפי שנראה להלן גם ההקשר האקולוגי רומז על החיטה.
ברש"י ובתוס' אנו מוצאים שני פירושים למונח "מדורמות" שהמכנה המשותף ביניהם הוא שבשדות דרומיות קרינת השמש מרובה וכתוצאה מכך התבואה הגדלה במקומות אלו מובחרת יותר. הפירושים שונים זה מזה היכן ממוקמות השדות. רש"י מפרש: "המודרמות – שבדרום. שבהן החמה זורחת - כל היום ... וזורעה קודם לפסח שבעים יום - שכבר מתחלת החמה לזרוח בקרן מזרחית צפונית וכשזורחת מושך העמוד מיד לדרום וכל היום היא זורחת לדרום". תוס': "מודרמות - פירש בקונטרס בדרומה של ירושלים. ונראה לפרש דמיירי במשופעות לצד דרום שאז חמה זורחת בהן יותר ואין לחוש באיזו רוח של ירושלים". הסברים אלו, המדגישים את חשיבות השמש לגידול התבואה, סותרים לכאורה את דברי המשנה בביכורים פ"א מ"ג (על פי הסברנו במאמר "ולא מתמרים שבהרים"): "אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים, לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים וכו'" שמהם עולה שעדיף לגדל תבואה בטמפרטורות נמוכות.
אמנם רש"י אינו מגדיר במדויק מהי דרומה של ירושלים אך ניתן להניח שהכוונה למקום קרוב כדברי המשנה במנחות (פ"י מ"ב): "מצות העומר לבוא מן הקרוב, לא ביכר הקרוב לירושלים מביאים אותו מכל מקום, מעשה שבא מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר".(1) לאור עובדה זאת דברי רש"י נראים תמוהים שהרי הפרשי המרחק בין השדות אינם גדולים דיים בכדי להשפיע באופן מהותי על משך הזמן שהן חשופות לקרינת שמש. לעומת זאת לכיוון המדרון עליו משתרעת השדה, כפירוש התוס', יש השפעה רבה. על מנת להבהיר את הדברים אקדים את תיאורה של תופעה אקולוגית המוכרת היטב למטיילים בשבילי ארצנו.
מפנה צפוני – דרומי
כאשר אנו מסיירים בנחלים וואדיות שכיוון זרימתם ממזרח למערב ניתן להבחין בקלות בהבדלים בולטים בכסות הצומח המתפתחת על שני המדרונות. המדרון הדרומי (פונה צפונה – מפנה צפוני) בעל כסות צמחים צפופה יותר מאשר המדרון הצפוני (פונה דרומה – מפנה דרומי). הסיבה לתופעה היא קרינת שמש חזקה יותר המכה על המפנה הדרומי וגורמת לאיבוד מים רב יותר מפני השטח. הגורם לכך שהקרינה חזקה יותר במפנה הדרומי הוא מיקום השמש ביחס לפני הקרקע. בא"י השמש נמצאת בדרום לכן היא פוגעת במפנה הדרומי בניצב לפני הקרקע ואילו במפנה הצפוני הפגיעה היא אלכסונית. כתוצאה מכך השטח המכוסה על ידי אלומת אור במפנה הדרומי קטן מאשר השטח המכוסה על ידי אלומת אור בגודל זהה במפנה הצפוני (ראה במצגת ההסבר). מכאן נובע שכמות אור זהה מתפזרת במפנה הצפוני על פני שטח גדול יותר ולכן עוצמתה קטנה יותר. הניסוח בברייתא "שבהן חמה זורחת ומהן חמה שוקעת" מבטא, כנראה, מרכיב נוסף הקשור למיקום השמש בדרום והוא העובדה שהמפנה הצפוני נחשף לקרינת השמש בשעה מאוחרת יותר בבוקר ומחשיך מוקדם יותר. ההבדלים בין המפנים קיימים כמעט בכל נחל או וואדי אלא שקיימים הבדלים בין איזורי הארץ בהרכב הצמחים ובצפיפותם על פי האקלים השורר בהם. להלן אציג שתי דוגמאות המייצגות איזור לח ואיזור יובשני:
מדבר יהודה – תצפית ממצפה יריחו הצמח השליט היוצר את המרבדים הירוקים הוא סיסנית הבולבוסים (דגני רב-שנתי)
נחל כזיב - תצפית בסמוך לתל גורן
היתרון בגידול חיטה במפנה דרומי
עיון בתמונות מאפשר לזהות בבירור את התופעה שתיארתי ואכן כסות הצומח צפופה יותר במפנה הצפוני ואם כן עולה השאלה מדוע העדיפו להביא את התבואה למנחות ולעומר דווקא מהמפנה הדרומי. על מנת לענות על השאלה יש לשים לב לכך שקצב הפוטוסינתזה (הטמעה – ראה בויקיפדיה) שהוא התהליך החשוב לקביעת קצב גידול התבואה ומשקל הגרגירים תלוי בגורמים שונים. תופעת המפנים (דרומי וצפוני) מבטאת את ההבדלים בכמויות המים העומדות לרשות הצמחים בשני המפנים אך היא איננה המשתנה היחיד. קצב הפוטוסינתזה תלוי גם בריכוז דו-תחמוצת-הפחמן והחמצן באוויר, בטמפרטורת הסביבה, בעוצמת האור ובריכוזי הנוטריאנטים (מינרלי הזנה) בקרקע. חשוב להעיר ששלושה מהמשתנים המשפיעים על קצב הפוטוסינתזה תלויים בעוצמת קרינת השמש. הקרינה משפיעה על טמפרטורת הסביבה ועל קצב אידוי המים מהצמח והקרקע אך גם על עוצמת האור. השפעות השמש סותרות לעיתים זו את זו. מחד גיסא עוצמת אור חזקה מעלה את קצב הפוטוסינתזה אך מאידך גיסא קרינה חזקה הגורמת לאידוי מים רב מעכבת את התהליך.
הגורם המגביל בסביבה נתונה הוא תמיד המשתנה הנמצא בחסר ולכן, למשל, באיזורים טרופיים קצב הפוטוסינתזה תלוי בכמות האור העומדת לרשות הצמח משום שאין מגבלה בכמות המים. באיזורים קרים וגשומים יהיה יתרון לצמחים הנמצאים בסביבה חמה יחסית וכו'.
ברוב בתי הגידול בישראל הגורם הנמצא בחסר הוא המים ומכאן נובעת תופעת המפנים. רק בחורשים צפופים במיוחד באיזורים לחים האור הופך להיות גורם מגביל. העובדה שבישראל המים הם הגורם המגביל גורמת לכך שבמשטר מים משופר, ואפילו במעט, כמו במפנה צפוני כסות הצומח צפופה יותר באופן משמעותי. ההבדלים בין המפנים חשובה בעיקר לצמחים הרב שנתיים, בעלי מחזור חיים המשתרע על פני כל השנה, ולכן חשופים לקרינת השמש החזקה וליובש הקיץ. בחורף ההבדלים בין המפנים מודגשים פחות מכמה סיבות: טמפרטורת הסביבה ועוצמת קרינת השמש נמוכות יותר וכמות המשקעים גבוהה יחסית. בתנאים אלו נוכל לצפות שלא יהיו הבדלים דרמטיים בין המפנים וייתכן שמשתנה אחר יתפוס את מקום המים כגורם המגביל.
הגורמים המגבילים את קצב התפתחות החיטה, שהינה תבואת חורף(2) בעלת עונת גידול קצרה יחסית, הנמשכת על פי דברי הברייתא שציטטנו כ – 70 יום, הם כנראה אור וחום. כמובן שעלינו להניח שמדובר בשנים גשומות. בחורף הקצר ההשפעה של קרינת השמש על קצב התייבשות הקרקע זניח אך חשיבותה קריטית כמקור אור, ובימים קרים במיוחד גם כמקור חום, לביצוע תהליך הפוטוסינתזה. באופן זה נוכל להבין מדוע העדיפו אבותינו לגדל את החיטה למנחות על פני המדרונות הדרומיים.
על דברים אלו הוסיף ערן מאיר מ"המכון לחקר הגולן":
"מה מצאו חכמנו דווקא בתבואת כורזים כה משובחת (... אף חיטי כרזיים וכפר אחים, אלמלא סמוכות לירושלים היו מביאין מהן וכו')? אולי קשור הדבר בעובדה שמשבצת הקרקע של כורזים היא כולה במפנה דרומי. בעונת השנה הזו (תחילת הקיץ) הדבר בולט מאוד כאשר שטח זה במורדות הכנרת הוא הראשון להצהיב".
תודה לד"ר יצחק מייטליס על הפניית תשומת לבי לסתירה בדברי רבי יוסי.
(1) על מקומו של "מן הקרוב" ראה את מאמרם של אברהם ששון וזהר עמר "מנחת העומר ולחם הפנים שהובאו ממישור החוף".
(2) מפרש רש"י (בבא מציעא, קו ע"ב): "בחרפי - חטין ושיפון הנזרעין בתחילת החורף. באפלי - שעורין וקטנית הנזרעין באדר". השעורים אמנם מאוחרות יותר אך גם הן גדלות בתקופה לחה באופן יחסי.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
