סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

ותוחבו בסירא ונמשך ממנו – סירה קוצנית


"מתניתין: ועוד שאל רבי עקיבא: אבר המדולדלת בבהמה מהו? אמרו לו: לא שמענו, אבל שמענו אבר המדולדלת באדם, שהוא טהור. וכך היו מוכי שחין עושין בירושלים, הולך לו ערב פסח אצל הרופא וחותכו, עד שמניח בו כשערה, ותוחבו בסירא ונמשך ממנו, והלה עושה פסחו, והרופא עושה פסחו, ורואין אנו שהדברים ק"ו" (כריתות, טו ע"ב).

פירוש: משנה ועוד שאל רבי עקיבא את רבן גמליאל ור' יהושע באיטליס של עימאום: אבר המדולדלת בבהמה, שנחתך ומחובר במקצת לגופה, מהו? האם הוא מטמא כדין איבר מן החי? אמרו לו: לא שמענו מרבותינו תשובה לכך, אבל שמענו לגבי אבר המדולדלת באדם שהוא טהור, וכך היו מוכי שחין עושין בירושלים, שאם בגלל מחלתו היה לו איבר מדולדל הולך לו ערב פסח אצל הרופא, והרופא חותכו את האיבר מגופו, עד שמניח בו חיבור דק כשערה, ותוחבו את האיבר בסירא (קוץ) המחובר לקרקע או לכותל, וכשהחולה הולך נמשך האיבר ממנו וניתק, וכך הלה, מוכה השחין עושה פסחו בטהרה, שלא נטמא מחמת האיבר משנתלש, כדין הנוגע באיבר מן החי, וגם הרופא עושה פסחו, שלא נגע באיבר משנתלש. ומכל מקום בעודו מחובר ומדולדל לא טימא האיבר את הנוגעים בו. ורואה אני שהדברים קל וחומר, שאם איבר המדולדל באדם, שטומאתו חמורה, אינו מטמא קל וחומר איבר המדולדל בבהמה  (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)


שם עברי: סירה קוצנית   שם באנגלית: Prickly Burnet   שם מדעי: Sarcopoterium spinosum


נושא מרכזי: מהו החומר ממנו עשויה ה"סירא"?


מכמה פסוקים במקרא וכן מספרות חז"ל ניתן להסיק שהסירה היא שם של שיח קוצני ויש המזהים אותה עם הסירה הקוצנית (ראו ב"הרחבה"). מאידך גיסא הסירה מופיעה גם בהקשרים "רפואיים" הרומזים על כך שאולי אין הכוונה לשיח הגדל בשדה אלא לכלי בעל חוד (קוץ) המשמש לניקוב או חיתוך אברים. מפרש כאן רש"י: "ותוחבו לאבר בסירא - בקוץ המחובר לקרקע או לכותל והוא החולה נמשך ונתלש האבר מאליו. ייתכן והמשנה איננה מציעה שימוש בכלי לא שגרתי אלא שיטת פעולה יוצאת דופן המונעת את הטומאה. כך גם בברייתא העוסקת במבנה המרצע שבו רצעו עבד עברי: "דתניא: מרצע, אין לי אלא מרצע, מנין לרבות הסול, והסירה, המחט, והמקדח, והמכתב? ת"ל ולקח כל דבר שנלקח ביד, דברי ר' יוסי בר' יהודה. רבי אומר: מרצע, מה מרצע מיוחד של מתכת, אף כל של מתכת" (1) (שבועות, ד ע"ב). מפרש כאן רש"י: "הסול – חתיכת עץ חדודה. הסירה – קוץ".

באופן שונה כותב בעל "מוסף הערוך" (ערך "סרה"): "... פירשו המפרשים כקוץ מלשון המקרא, ולי נראה שפירושו מגרה ומסור הנקרא בלשון רומיי סירא אשר בו הרופא חותך האבר". הר"ן על הרי"ף (סוכה, טז ע"א) מפרש: "מסר. היא מגרה שקורין סירה ופגימותיה הולכות נכחן ולהן שני עוקצין אחד מכאן ואחד מכאן כפגימות הסכין". נראה שלדעתם ה"סירה" עשוייה ממתכת ובכך הם חולקים על רוב המפרשים. ייתכן וגם הרמב"ם סובר כך משום שלגבי הסול כתב: "... ועשיית כלי מן המסמרים הרי זה פשוט שהוא כגון שעשהו מחט או סול או שפוד או כיוצא בכך כפי מה שאפשר באורך המסמר ועביו" (כלים, פי"א מ"ג). אמנם הוא לא התייחס לסירה אך מתוך מחלוקת רבי יוסי ברבי יהודה ורבי, וסדר רשימת מכשירי הרציעה בברייתא, ברור שלדעה הסוברת שסול הוא מתכת הרי שגם הסירה היא של מתכת. על הזיקה בין הסול והסירה נוכל ללמוד מדברי התוס' בשבועות (שם): "הסול והסירה והמקדח - זו ואין צריך לומר זו קתני. דהמקדח ומחט ומכתב הוה ליה למיתני ברישא דמודה בהו רבי שהן של מתכת". משתמע מכאן א"כ שהמחלוקת היא הן לגבי הסול והן לגבי סירה.

על מנת ליישב את דברי הסוברים שסול וסירה עשויים ממתכת עם מהלך הסוגיה בשבועות צריך להניח שהסול והסירה הם שמות של כלי עבודה שניתן להכינם מחומרים שונים. הר"ן והרמב"ם התייחסו לסול וסירה עשויים מתכת ואילו הגמרא בשבועות דנה במקרה שכלים אלו היו עשויים עץ. לפחות לגבי הסירה ניתן לשער שכלי המתכת כונה בשם זה בגלל דמיונו לצמח הסירה.
 

הרחבה

הסירה או הסירים מזוהים עם הצמח סירה קוצנית. פירוש המילה הלטינית Poterium שמה הקודם של הסירה הוא סיר (מכאן המילה pottery באנגלית שמשמעותה קדרות או כלי חרס) ומקורו במבנה פרי הסירה. כפי שניתן לראות בתמונה הפירות העגולים והאדומים של הסירה וארבעת עלי הגביע שבראשם מזכירים סיר שעל גביו מונח מכסה (תמונה 1). לאחר ההבשלה גם צבעם של הפירות דומה לצבע כלי חרס (ראה בתמונה 2).
 

    
תמונה 1. סירה קוצנית – פירות לפני הבשלה
 
  תמונה 2. סירה קוצנית – פירות בשלים
 

 
הסירה מוזכרת פעמים רבות במקרא ובספרות חז"ל בהקשרים שונים ובעזרתם ניתן לשער שאכן הכוונה לצמח הנקרא בפינו בשם זה. אביא כמה דוגמאות:

הסירה מהווה חלק מטור הסוקצסיה בחבל הים תיכוני ולאחר ששטח מיוער, מעובד או מיושב ניטש הוא מתכסה לאחר תקופה קצרה בשיחי הסירה. הדבר מסביר את הנבואה: "ועלתה ארמנתיה סירים, קמוש וחוח במבצריה, והיתה נוה תנים, חציר לבנות יענה" (ישעיהו, ל"ד י"ג). שטחים נרחבים בהרי יהודה והשומרון מכוסים בבתה (נוף של שיחים נמוכים) המורכבת בעיקר מסירה קוצנית בגלל כריתת היערות. הביטוי להרס וגלות הוא התפתחות צמחייה האופיינית לבתי גידול נטושים.
 

    

תמונה 3. בתה של סירה קוצנית ליד נוה דניאל.
ניתן לראות שהיא מתפתחת במקומות בהם אין עיבוד

  תמונה 4. כרם מוזנח – בחלק האחורי ימני של התמונה ניתן לראות שיחי סירה מפותחים.


יהודה פליקס מפרש את הפסוק בהושע (ב' ח'): "לכן הנני שך את דרכך בסירים, וגדרתי את גדרה, ונתיבותיה לא תמצא" על פי המקובל בקרב הערבים עד היום לבנות מסביב לכרמים והשדות משוכות מערמות סירה קוצנית ולהגביה גדרות אבנים. פירושו של אבן עזרא במקום מוביל אותנו למאפיין נוסף של הסירה: "בסירים - קוצים כי כקול הסירים כי עד סירים סבוכים". התפקיד שממלאות ערמות הסירה בגידור הוא תפקיד משני ואילו תפקידן העיקרי הוא הצורך לייבש את השיחים לפני השימוש שנעשה בהם כחומר בעירה. הנביא נחום (א' י') אומר: "כי עד סירים סבכים וכסבאם סבואים אכלו כקש יבש מלא". את שיחי הסירה מרכזים בערמות גדולות וסבוכות ולאחר שהם יבשים "כקש יבש" הם ראויים לבעירה. על תפקידה של הסירה כחומר בעירה אנו לומדים גם מהפסוק: "כי כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל וגם זה הבל" (קהלת ז' ו'). הסירה הבוערת משמיעה קולות נפץ וכך אנו מוצאים במדרש: "כי כקול הסירים תחת הסיר, ר' לוי בריה דר' זעירא עבד לה נטילת רשות, כל העצים כשהן דולקין אין קולן הולך, ברם הלין סרייתא כד אינון דולקים קולן הולך מימר אוף אנן קיסין" (קהלת רבה (וילנא) פרשה ז'). על פי המדרש עצים אינם משמיעים רעש בעת שהם בוערים ורק הסירה קולה הולך ואומר שגם היא בכלל העצים.

לשימוש הרב בסירה כחומר בעירה היתה השפעה קשה על נוף ההר משום שלסירה תפקיד חשוב במניעת סחיפת קרקע וכריתה יסודית מדי של אוכלוסיות צמח זה גרמה להרס הקרקע. אנו מוצאים  תופעה זו במיוחד בסמוך למשרפות סיד משום שהשתמשו בהן בכמויות גדולות מאד של שיחי סירה. שרידי מאות משרפות מסוג זה פזורות בהרי יהודה ובנימין (תמונה 5).

בתכונה חשובה של הסירה שהעניקה לה את שמה – קוצניות - כבר עסקנו במאמר "בור וסירה גרמו לו לאבנר שיהרג" (סנהדרין מט ע"א). שם ראינו שסירה קוצנית עשוייה לקרוע את בגדיהם של החולפים לידה. לסירה יש עלים מורכבים בעלי מבנה מנוצה ולקראת הקיץ נושרים העלעלים ונותרים ציריהם המתקשים והופכים להיות קוצים (ראה בתמונה). בגלל קוצניותה היא נמנתה עם קוצים אחרים שהיה צורך לסלק מדרכם של בני ישראל היוצאים ממצרים: "באברהם הוא אומר והשענו תחת העץ, אף המקום נתן לבניו שבעה ענני כבוד במדבר, אחד מימינם ואחד משמאלם אחד לפניהם ואחד לאחריהם ואחד למעלה מראשיהם ואחד לשכינה שביניהם. ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם הורג נחשים ועקרבים ושורף סירים וקוצים ואטד" (תוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פ"ד). בסוגיתנו מתוארים קוצי הסירה כמסוגלים לרצוע את אוזנו של עבד עברי. גם במשנה בכריתות (פ"ג מ"ח) אנו לומדים על אפשרות קוצי הסירה לנקב איבר באדם: "ועוד שאלן רבי עקיבא אבר המדולדל בבהמה מהו ... שכך היו מוכי שחין בירושלים עושין הולך לו ערב פסח אצל הרופא וחותכו עד שהוא מניח בו כשעורה ותוחבו בסירה והוא נמשך ממנו וכו'". המשנה מתארת דרך "אלגנטית" להפטר מאיבר מדולדל מבלי לנגוע בו ולהטמא. רע"ב מפרש: "בסירה - בקוץ המחובר לקרקע" ותיו"ט: "בסירה - פירש הר"ב בקוץ. וכן פירש"י והוא לשון עברי כקול הסירים וכן מבור הסירה כמדרשם ז"ל".

הקשה אחד מלומדי הדף היומי, המודע לשימוש שעושים שדאים מנוסים בשיחי הסירה כמצע לפרישת שק השינה, כיצד ניתן לשכב על גבי קוצים? התשובה היא שאמנם הקוצים כשלעצמם קשים למדי אך ענפי השיחים גמישים והקוצים הבודדים אינם יכולים להפעיל התנגדות למשקל הגוף. בנוסף לכך כאשר משתרעים על מספר שיחים גדול לחץ הגוף מתחלק על פני שטח גדול ולכן בכל נקודה הלחץ קטן. על פי עקרון זה הפקירים ההודים מסוגלים לשכב ללא כאב על מיטות מסמרים.
 

     
תמונה 5. שרידי כבשן סיד ליד נוה דניאל   תמונה 6. קוצי הסירה – בחלק מהעלים עדין נותרו עלעלים ירוקים


 


(1) פירוש: דְּתַנְיָא [ששנינו בברייתא] בענין עבד עברי הרוצה להישאר בעבדותו לאחר שש שנים, שנאמר: "ולקחת את המרצע ונתתה באוזנו ובדלת" וכך דרשו: "מַרְצֵעַ" אֵין לִי אֶלָּא מַרְצֵעַ בלבד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת הַסּוֹל (קוץ דקל) וְהַסִּירָה (קוץ), הַמַּחַט וְהַמַּקְדֵּחַ וְהַמַּכְתֵּב (חרט, כלי לכתיבה על גבי שעווה)? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלָקַחְתָּ" כָּל דָּבָר שֶׁנִּלְקַח בַּיָּד, דִּבְרֵי ר' יוֹסֵי בְּר' יְהוּדָה. רַבִּי אוֹמֵר: "מַרְצֵעַ" מַה מַּרְצֵעַ מְיוּחָד שהוא שֶׁל מַתֶּכֶת, אַף כָּל שֶׁל מַתֶּכֶת אבל בדבר שאינו עשוי מתכת לא ניתן לרצוע עבד עברי (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


 

רשימת מקורות: 

יהודה פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 218). 


 
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל. 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר