|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ואימא ביצת בר יוכני – יען
"טומאת אוכלין כביצה מנלן? אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: דאמר קרא מכל האכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל, ואיזה זה ביצת תרנגולת. ואימא גדי! מחוסר שחיטה, ואימא בן פקועה! טעון קריעה. ואימא ביצת בר יוכני! תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת. ואימא ביעתא דציפורתא, דזוטר טובא!" (יומא, פ ע"א).
פירוש: ושואלים לגופו של הענין: טוּמְאַת אוֹכָלִין ששיעורה בכַּבֵּיצָה, מְנָא לָן [מניין לנו]? אָמַר ר' אַבָּהוּ אָמַר ר' אֶלְעָזָר: שאָמַר קְרָא [הכתוב]: "מִכָּל הָאכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אשר יבוא עליו מים יטמא" (ויקרא יא, לד), ללמדנו שטומאת אוכלין חלה אף על אוֹכֶל הַבָּא מֵחֲמַת אוֹכֶל, כלומר: על דבר מאכל הבא מתוך דבר אחר הנאכל גם הוא, וְאֵיזֶה זֶה בֵּיצַת תַּרְנְגוֹלֶת. ומקשים: וְאֵימָא [ואמור] שזה גְּדִי, שאף הוא אוכל הבא מתוך אוכל! ומשיבים: מְחוּסַּר שְׁחִיטָה, הגדי עדיין איננו נחשב כאוכל, שהרי צריך עוד לשוחטו, ורק לאחר שחיטה, כשיהיה בשר, יחשב כאוכל. ומקשים עוד: וְאֵימָא [ואמור] שמדובר פה בבֶן פְּקוּעָה (בולד הנולד מבהמה לאחר שנשחטה) ששחיטת אימו מכשירתו באכילה ואינו טעון שחיטה! ומשיבים: אף על פי כן טָעוּן הוא עדיין קְרִיעָה, שהרי ודאי אין אוכלין אותו חי. ושואלים: גם אם מפרשים ששיעור טומאת אוכלין הוא בכביצה, אם כן, וְאֵימָא [ואמור] שמדובר בבֵּיצַת העוף הענק בַּר יוֹכָנִי! ומשיבים: תָּפַסְתָּ מְרוּבֶּה לֹא תָּפַסְתָּ, שאם אתה מניח שיעור מרובה, אינך יכול להוכיח זאת, ואפשר עדיין לומר כי השיעור מועט מזה, אולם תָּפַסְתָּ מוּעָט תָּפַסְתָּ. על כך מקשים: ואם כן אֵימָא בֵּיעֲתָא דְצִיפּוֹרְתָּא דְּזוּטָר טוּבָא [אמור שמדובר בביצת ציפור שהיא קטנה הרבה]! ואם כן, אין הוכחה גמורה מלשון כתוב זה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: יען שם באנגלית: Ostrich שם מדעי: Struthio camelus על זהותו של בר יוכני ראו במאמר "פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני".
להקת יענים – הזכרים בצבע שחור והנקבות אפרפרות
|
