טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

ועשו ארון עצי שטים – שיטת היאור

"בשלמא ארון תשעה דכתיב ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. אלא כפורת טפח מנלן? דתני רבי חנינא: כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן. כפורת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים, שנאמר: ועשית לו מסגרת טפח סביב, מה להלן טפח אף כאן טפח" (סוכה, ה ע"א).

פירוש: בִּשְׁלָמָא [נניח] אָרוֹן תִּשְׁעָה טפחים, דִּכְתִיב [שנאמר]: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קמָתוֹ" (שמות כה, י), ומספר הטפחים באמה וחצי הוא תשעה. אֶלָּא שעוביה של כַּפּוֹרֶת טֶפַח, מְנָלָן [מנין לנו]? והלא לא נתפרש הדבר בכתוב! דְּתָנֵי [ששנה] ר' חֲנִינָא: כָּל הַכֵּלִים שֶׁעָשָׂה משֶׁה במשכן נָתְנָה בָּהֶן התּוֹרָה מִדַּת אָרְכָּן וּמִדַּת רָחְבָּן וּמִדַּת קוֹמָתָן, ואילו בְּכַפּוֹרֶת, מִדַּת אָרְכָּהּ וּמִדַּת רָחְבָּהּ נָתְנָה התורה, ואילו מִדַּת קוֹמָתָהּ לֹא נָתְנָה. ומשיבים: צֵא וּלְמַד מִפָּחוֹת שֶׁבַּכֵּלִים, מן השיעור הקטן ביותר שנאמר באחד מכלי המשכן, שֶׁנֶּאֱמַר בשולחן הפנים: "וְעָשִׂיתָ לוֹ מִסְגֶּרֶת טפַח סָבִיב" (שמות כה, כה), מַה לְּהַלָּן במסגרת השלחן, שיעורה טֶפַח אַף כָּאן שיעור עובי הכפורת טֶפַח (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: שיטת היאור           שם באנגלית: Egyptian Thorn, Gum Arabic Tree          שם מדעי: Vachellia nilotica

שם נרדף במקורות: תורניתא?


נושא מרכזי: מיני השיטה מהם נעשו הארון והקרשים.


מ. כסלו משער שבמלאכת הקמת המשכן בני ישראל השתמשו בשני מינים שונים של עצי שיטה – שיטה מלבינה ושיטת היאור. שני מינים אלו שונים בתכונותיהם הפיסיקליות וההבדלים ביניהם הכתיבו גם את יעודם. השיטה המלבינה, הגדולה ביותר בין עצי השיטה, שימשה לעשיית הקרשים ואילו שיטת היאור שימשה לבניית הכלים. כבר בתקופת יוון הקלאסית הבחין תיאופראסטוס (המאה הרביעית לפנה"ס) בקיומם של שני טיפוסי שיטה קוצניים במצרים שאותם כינה לבן ושחור. לדבריו העץ הלבן מגיע לאורך 12 אמות (האמה היוונית קרובה באורכה לאמת המשכן) אך הוא חלש ונרקב בקלות. העץ השחור חזק ועמיד ומכינים ממנו קרשים לכלי שיט. 
 

שיטת היאור

שיטת היאור היא עץ בר באפריקה, המזרח התיכון ובתת היבשת ההודית. כיום היא מין פולש בעייתי באוסטרליה. העץ נקרא על שם הנילוס משום שתחום תפוצתו המוכר ביותר הוא לאורך הנילוס. עצי שיטת היאור בגובה 5 – 20 מ' בעלי נוף כדורי צפוף. הגזע והענפים בדרך כלל בגוון כהה עד שחור. קליפת העץ סדוקה ודרך הסדקים מופרש שרף גומי אדמדם באיכות ירודה. העצה שלה קשה, גוונה אדום והיא מתמרקת היטב. היא משמשת לבנייה, לחרושת עץ, לבעירה ולתעשיית הפחם. מגזע העץ ניתן להפיק לוחות שאורכם עד 3 מ'. זה העץ המקומי היחיד שהתאים לבניית ספינות המסוגלות לשוט בנילוס. תמשיחי קיר עתיקים מעידים על כך שהרבו לנצל את שיטת היאור במצרים ובסודן וכנראה הכינו ממנה את כלי המשכן. תרגום השבעים התכוון כנראה לשיטת היאור כשתרגם "עצי שטים עמדים" עץ שאינו מתקלקל (עץ עמיד). הסבר זה קשה לאור העובדה שציווי זה נאמר לגבי הקרשים העשויים מעצת השיטה המלבינה שאינה עמידה.
 

תמונה 1.  שיטת היאור          צילם: J.M.Garg		תמונה 2.  שיטת היאור         צילם:  J.M.Garg

תמונה 3. שיטת היאור - פירות          צילם: JMK		תמונה 4.  שיטת היאור -  קליפת העץ         צילם:  J.M.Garg

שיטה מלבינה

השיטה המלבינה היא השיטה האפריקאית הגדולה ביותר וגובהה מגיע ל – 30 מ' (תמונות 5-8). הגזע בדרך כלל יחיד וקוטרו עד 2 מ' ואף 6 מ'. א. אהרונסון דיווח על עץ שיטה מלבינה שגדלה ליד יבנה שהקיפו הגיע ל – 8 מ'. העצה בהירה וקלה וצפיפותה, לאחר ייבוש באוויר, 0.56 גרם לסמ"ק. תכונה זו חשובה כאשר מדובר בקורות שיש לשאתן על פני מרחקים גדולים (על משקל הקרשים ראו בהמשך). העצה משמשת בנגרות בניין ובחרושת עץ משום שהיא קלה לעיבוד אך קיימים בה כמה חסרונות. היא מותקפת על ידי נוברי עץ, קשה למירוק והקרשים נוטים להתפתל לאחר הניסור אפילו לאחר ייבוש קפדני. ייתכן והצורך בקורות ארוכות הכתיב את השימוש בה, למרות חסרונותיה, והחיבור בעזרת הבריחים מנע את התפתלותן. י. פליקס הוסיף יתרון נוסף ולדעתו עצת השיטה המלבינה אינה נסדקת ואינה משנה את נפחה בעקבות מחזורי הרטבה וייבוש הנובעים מגשם וטל. העובדה שנפח הקרשים איננו משתנה הייתה חשובה לצורך שילוב הקרשים זה בזה ונעיצתם באדנים. על פי ניסיונו של י. פליקס תכונות אלו אינן קיימות במיני השיטה האחרים.

זיהוי השיטה, ממנה נעשו הקרשים, עם השיטה המלבינה מאפשר להבין מדרש נוסף: "... אמר רבי לוי כתיב והבריח התיכון בתוך הקרשים, הבריח שלשים ושתים אמה היה ומהיכן היתה נמצאת בידם לשעה, מלמד שהיו מוצנעים עמהם מימות יעקב אבינו הה"ד (שמות ל"ה) וכל איש אשר נמצא אתו עצי שטים, אשר נמצא עצי שטים אין כתיב כאן אלא אשר נמצא אתו מתחלה וכו'". באפריקה הטרופית ההתרבות של השיטה המלבינה מתבצעת בעיקר על ידי זרעים אולם בארץ היא מתרבה בדרך כלל בעזרת שורשים אופקיים שמתפשטים למרחקים גדולים ומהם צומחים נצרים המתפתחים לעצים (תמונה 9). משורשים אלו ניתן להכין מוטות ארוכים וגמישים שאורכם עשוי להגיע לשלושים ושתים אמה.
 

משקל הקרשים

מתוך הכתובים אנו לומדים שעל כל עגלה מתוך ארבע העגלות שנשאו את הקרשים היו 12 קרשים שאורכם 10 אמות ורוחבם אמה וחצי. על מנת לפשט את החישוב נניח שאורך אמה הוא כ – 0.5 מ'. בחישוב נפח כל קרש נקבל 2.8125 מ"ק. נפח כל הקרשים המונחים על עגלה אחת (12 קרשים) הוא 33.75 מ"ק. על מנת לחשב את משקל הקרשים על עגלה אחת עלינו לדעת מהי צפיפות (משקל סגולי) של עצת השיטה. י. פליקס חישב ומצא שצפיפות עצת שיטה מלבינה יבשה היא 0.52 גרם לסמ"ק (על פי מ. כסלו הצפיפות 0.56) ואילו צפיפות עצת שיטת הנגב היא למעלה מ – 0.80 גרם לסמ"ק.

על פי נתונים אלו משקל הקרשים, העשויים משיטה מלבינה, על כל עגלה הוא – 17.55 טון (מבלי להביא בחשבון את משקל ציפוי הזהב). לאור משקל עצום זה נשאלת השאלה כיצד ניתן היה לגרור את העגלות. אם נניח שהקרשים נלקחו משיטת הנגב הרי שהשאלה קשה בהרבה שהרי משקל הקרשים היה כ- 27 טון. אפשרות אחת לפתרון השאלה היא על פי שיטת רבי יהודה: "תנו רבנן: קרשים מלמטן עוביין אמה, ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר יהיו תמים על ראשו ולהלן הוא אומר תמו נכרתו דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: כשם שמלמטן עוביין אמה, כך מלמעלן עוביין אמה, שנאמר יחדו" (שבת, צח ע"ב). על פי שיטה זו אמנם שטח בסיס כל קרש הוא אמה וחצי מרובעות אך בראשו הוא מסתיים בחוד ולכן נפחו הוא רק כחצי מהחישוב שערכנו מלכתחילה. אם נניח שהקרשים נעשו משיטה מלבינה הרי שכל עגלה נשאה משקל של כ – 9 טון.

במאמר "אשר על המשכן" ניתן למצוא התייחסות שונה לבעיה זו.

תמונה 5.  שיטה מלבינה - צולמה בעמק האלה		תמונה 6.  שיטה מלבינה - עלים

תמונה 7. שיטה מלבינה בשלכת     צילמה: שרה גולד - "צמח השדה"		תמונה 8.  שיטה מלבינה             צילמה: שרה גולד - "צמח השדה"

תמונה 9. שיטה מלבינה - שורשי העץ משתרעים למרחק רב ואולי שימשו כבריחים במשכן.  
  

  
הרחבה 
 

עצי השיטה

פרסומם העיקרי של עצי השיטה במקורות נובע מתפקידם בבנין וריהוט המשכן. קרשי המשכן היו מעצי שיטים: "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים. עשר אמות ארך הקרש ואמה וחצי האמה רחב הקרש האחד" (שמות, כו ט"ו-ט"ז). הבריחים שחיברו את הקרשים היו מעצי שיטה וכן המזבח, הארון ובדיו, השולחן והעמודים לכפורת ולמסך. השיטה מופיעה במקרא גם בשמות מקומות כמו למשל במסעות בני ישראל: "ויחנו על הירדן מבית הישמות עד אבל השטים בערבת מואב" (במדבר, לג מ"ט) ועוד. המדרש (תנחומא, בובר, תרומה סימן ט') קושר בין השטים ששימשו לבניין המשכן ובין שמות המקומות הנקראים בשם זה:

"אמר ר' שמואל בר נחמני כ"ד מיני ארזים היו, ומכלם לא נבחר אלא ז', שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו (ישעיה מא יט), ברוש אלטיין, תדהר איספנדמון, תאשור פקסנון שהוא מאושר מכל מיני ארזים, ומכולם לא נבחר אלא השיטה בלבד, שנאמר עצי שטים, ולמה קרא אותה שטים, אלא כדי לרפאות מה שעשו ישראל בשטים. ד"א עצי שטים, חטאו בשטים, ולקו בשטים, חטאו בשטים וישב ישראל בשטים, ולקו בשטים ויהיו המתים במגפה, ולא זזו משם עד שנתרפאו, עמד פנחס והחזיר את החימה מהם, שנאמר פנחס בן אלעזר וגו', אמר הקב"ה לעולם הבא אני מרפא את השטים, שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב, וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים".

חלק מאיזכורי השיטה בספרות חז"ל קשור בדרך כזו או אחרת לפסוק: "אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו" (ישעיהו, מא י"ט). למשל דברי הגמרא בראש השנה (כג ע"א): "... דאמר רבה בר רב הונא: אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו וכו'". בהמשך הסוגיה שם: "אמר רבי יוחנן: כל שיטה ושיטה שנטלו נכרים מירושלים עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לה, שנאמר אתן במדבר ארז שטה. ואין מדבר אלא ירושלים, שנאמר ציון מדבר היתה וגו'". 
 

השיטה עץ סרק

על פי הדברים שנאמרו במדרש תנחומא בשם רבי שמואל בר נחמני ומופיעים במקורות נוספים(1) השיטה נכללת בקבוצת מיני עצים הנקראים באופן כללי בשם "ארזים". הכוונה בעיקר לעצי סרק הטובים לבנייה ולעשיית כלים ורהיטים. מדברי המדרש עולה שהשיטה היא המעולה שבעצים אלו. הארזים הוזכרו כעצים שאינם עושים פירות: "... והא דריש ר' חייא בר לולייני, מאי דכתיב: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה? אם נאמר תמר למה נאמר ארז? ואם נאמר ארז, למה נאמר תמר? אילו נאמר ארז ולא נאמר תמר, הייתי אומר: מה ארז אין עושה פירות, אף צדיק אין עושה פירות וכו'" (בבא בתרא, פ ע"ב). במדרש (2) אנו מוצאים פתגם המעיד על כך שהשיטה איננה נותנת פירות: "... המשל אומר: מן שטייא לית הנייא אלא מן קציא וכו'" כלומר שניתן להינות מהשיטה רק לאחר קציצתה. עדות מפורשת לכך שהשיטה היא עץ סרק אנו מוצאים במדרש (3): "דבר אחר: ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים, למה עצי שטים? למד הקב"ה דרך ארץ לדורות שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות אומר לו: ומה מלך מלכי המלכים שהכל שלו כשאמר לעשות משכן אמר לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות אתם על אחת כמה וכמה". אמנם יש לשיטה תרמילים שחורים הדומים לחרובים אך הם אינם ראויים למאכל אדם (תמונה 6).

תמונה 10. שיטה סלילנית - תרמילים בשלים

זיהוי עץ השיטה המקראי

בגמרא מזוהה השיטה עם העץ תורניתא שהוא כנראה הברוש (4). הפשיטתא מזהה את השיטה עם המין אשכרוע. השבעים תרגמו שטים acantha כלומר Acacia שהוא שם הסוג שיטה וזיהוי זה מקובל על החוקרים. מקור שם הסוג Acacia הוא בשם היווני akakia שניתן על ידי דיוסקורידס (40-90 לספירה) שהיה בוטנאי ורופא. השם נגזר מהמילה היוונית akis שמשמעותה "קוץ". רוב מיני השיטים שאינם גדלים באוסטרליה נושאים קוצים על הענפים (רוב המינים באוסטרליה חסרים קוצים). במצרית עתיקה שנדט משמעו עץ קוצני ושם זה כולל את מיני השיטה הגדלים במצרים. ייתכן, אם כן, שזה גם משמעה המקורי של המילה שיטה בעברית המקראית שאיבדה את הנו"ן ובמקומה בא דגש בטי"ת. הרס"ג תרגם עצי שטים "חשב-א-שנט". הזיהוי הארמי של השיטה הוא  "שוניטא" (5) ותוספת ה"נ" היא כנראה בדומה למקובל בערבית (חטה בערבית היא חנטה).

אם נניח שאכן השיטה המקראית היא אחד או יותר ממיני הסוג שיטה עולה השאלה מהם המינים שבקורותיהם השתמשו לבניין המשכן וכליו. אם נבחן את מיני השיטה הגדלים בארץ נמצא שלרוב מיני הבר הגדלים בארץ גזעים שאינם מתאימים לבנין. לשיטת הסוכך גזעים דקים רבים (תמונה 11) ואילו השיטה הסלילנית (תמונה 12) ושיטת הנגב (תמונות 13-14) הם עצים נמוכים יחסית המסתעפים קרוב לבסיס הגזע (גובה 1-3 מ') ולכן אין להם גזעים ארוכים וזקופים. ז. עמר מציע כאפשרות שייתכן וקרשי המשכן הוכנו מכמה גזעי עצים ממינים אלו. הוא מציין שממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על שימוש בשלושת מיני השיטה הנפוצים במדבריות ארץ ישראל (שיטת הסוכך, שיטת הנגב ושיטה סלילנית) כאשר השיטה הסלילנית נפוצה ביותר כעץ בנייה. יש להעיר שנמצאו גם שרידים של שיטה מלבינה ושיטת הנילוס שאותן מציעים חוקרים אחרים. לאור החלופות הרבות סבר ז. עמר שלמרות הזיהוי הוודאי יחסית של השיטה כסוג Acacia על פי מסורת חז"ל ומסורת המתרגמים מערבית, הרי שלא ניתן לקבוע באיזה מין מדובר. לדעתו ייתכן ועצי השיטים שמהם נבנה המשכן הם ממין שונה מהעץ שנזכר בספר ישעיהו.
 

תמונה 11.   שיטה סוככנית		תמונה 12.  שיטה סלילנית         צילם: עמרם אשל

תמונה 13.  שיטת הנגב                            צילם:  אמנון ליבנה		תמונה 14.  שיטת הנגב                 צילם: אמנון ליבנה

אזור גידולה של השיטה המלבינה

במדרש (6) אנו מוצאים דיון בשאלה מנין היו לבני ישראל במדבר עצי שיטים גדולים שמהם ניתן היה להפיק קרשים באורך עשר אמות ולפי לוי אפילו באורך שלושים ושתים אמות עבור הבריח התיכון. על פי אחת הדעות עצים אלו הובאו על ידי יעקב אבינו מבאר שבע: "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע, להיכן הלך? אמר רב נחמן: שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקינו בבאר שבע וכו'". רבי לוי מציג דעה שונה: "... ממגדל צבעיא קצצום והביאום עמהם למצרים ולא נמצא בהם לא קשר ולא פקע". בהמשך המדרש מסופר: "אעין דשטים הוה במגדלא והיו נוהגים בהם איסור משום קדושת הארון, אתון ושאלון לרבי חנינא חבריהון ורבנן, אמר להם אל תשנו ממנהג אבותיכם". על פי הירושלמי (תענית, פ"א סד טור ג /ה"ו) "מגדלא" הוא מגדל צבעייא: "אעין דשיטין הוון במגדל צבעייא אתון ושאלון לרבי חנניה חברהון דרבנן מהו מיעבד בהון עבידא אמר להן מכיון שנהגו אבותיכם בהם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש" (7). מוצאים אנו בעזרת שני מקורות אלו (המדרש והירושלמי)שמקור השיטים לבניית המשכן היה במגדל צבעייא. מיקומו המדויק של אתר זה נתון למחלוקת. יש הסוברים שהוא סמוך לטבריה ויש המצביעים על צפון הגלעד. זאב ח. ארליך (ז'אבו) מעפרה כתב בעלון לפרשת חקת (ראה כאן) כי בסמוך למקום המזוהה כ"מגדל צבעייא" בגלעד נמצא עד היום כפר קטן בשם "סמט", צורת השם "שיטה" בערבית המדוברת (8). הוא מצא כי ממערב לכפר פזורים עצי שיטה מלבינה גבוהים בעלי גזע עבה על פני שטח נרחב ואולי הם שרידי "שמורת טבע" קדומה שעליה שמר רבי חנניה. בין כך ובין כך מדובר באזורים שאינם מדבריים שבהם גדלה רק השיטה המלבינה.

לאור כך שאזור תפוצתה של השיטה המלבינה איננו מוגבל דווקא למדבר אלא כולל גם אזורים לחים ופוריים מובן מדוע היא נמנתה על ידי ישעיהו בין העצים שיפריחו את המדבר. קשה להניח שמינים הגדלים באופן קבוע במדבר יסמלו תקופת פריחה יוצאת דופן.  
 

שימושים נוספים בשיטה

השיטה המלבינה, שיטת הנילוס, שיטת סנגל ומינים נוספים מפרישים שרף שניתן להשתמש בו למטרות שונות. ניתן לזרז את הפרשת השרף בעזרת חריצת הגזע. הארצות בהן גדלים עצים אלו (בעיקר סנגל וצ'אד) מייצאות את השרף המשמש כדבק ונקרא "גומי ערבי". מקור השם גומי הוא במילה המצרית "קומי" כלומר שרף השיטה. השם עבר ליוונית kommeos וללשונות אירופאיות נוספות. בספרות חז"ל אנו מוצאים את ה"קומוס" או "קומא" בארמית. חומר זה יחד עם קנקנתום (גופרת-נחושת) שימש להכנת דיו. "הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם וכו'" (שבת, פי"ב מ"ד). מפרש שם רע"ב: "קומוס - מין עפר וצבעו שחור. פ"א שרף אילן גומא בלע"ז". עד היום משמש הגומי הערבי להדבקת פיגמנטים לנייר. לאחר ששרף השיטה מתייבש הוא מתקשה ולכן ניתן היה להשתמש בו כדבק היפוקסי על מנת לסתום נקבים בכלים שונים: "המור והקומוס, בין בכוס בין בצלוחית בין בתמחוי בין בקערה, בין מתוכן בין מאחוריהן בין מבית האומן בין מבית בעל הבית, בין מלמטה בין מצדדין הרי אלו חוצצין". (9) מתוספתא זו אנו לומדים על הדמיון בתכונות שרף המור והשיטה ואכן ניתן היה לזייף את שרף המור היקר בשרף השיטה. מוצאים בספרא (ויקרא, פכ"ב ז') (10) רשימה של זיופים שאינם ניתנים לאבחנה וביניהם חלב חמור בקטף או קימוס במור. מפרש שם הראב"ד: "קומוס במור מיני שרפים הם אלא שהמור יש בו חשיבות יותר משאר שרפים והוא ממין ידוע".

על פי דיוסקורידס שרף עצי השיטה שימש גם כתרופה ולכן ליקטו אותו הרופאים. ייתכן והתרופה "אקיקא" המוזכרת בגמרא בגיטין (סט ע,ב) היא ה – Acacia. שרף בשם "קומא אלכסנדריא" היה מרכיב ב"כוס עקרין" הגורם לעקרות: "וכוס עקרין. מאי כוס עקרין? אמר רבי יוחנן: לייתי מתקל זוזא קומא אלכסנדריא, ומתקל זוזא גביא גילא, ומתקל זוזא כורכמא רישקא, ולישחקינהו בהדי הדדי" (שבת, קי ע"א). מפרש רש"י: "קומא אלכסנדריא - שרף אילנות של אלכסנדריא". מעניין לציין ששרף השיטים היה מרכיב בתערובת שהוספגה במוך ושימשה כאמצעי מניעה שתואר בפפירוס (11) Ebers. השפעת השרף הייתה בחסימה פיסית של תאי הזרע אך גם בהשפעה כימית שנבעה מתכולה גבוהה של חומצה לקטית. שימוש נוסף שיש לשיטים הוא הפקת טאנין מהתרמילים והעלים לצורך עיבוד עורות. 

(1) בבא בתרא, פ ע"ב, תענית כה ע"ב, ירושלמי כתובת סוף פ"ז, ילקוט שמעוני, ישעיהו, רמז תנ.
(2) שמות רבה (וילנא) פרשת וארא פרשה ו' ה'.
(3) שמות רבה (וילנא) פרשת תרומה פרשה ל"ה ב'.
(4) הרשב"ם (בבא בתרא, פ ע"ב) מפרש: "תורניתא - פי"ן, כל שמות הללו הם היו בקיאים בהם". פי"ן הוא אורן.
(5) מדרש הגדול, שמות, תרומה כה י', מהדורת מרגליות עמ' תקע"ה.
(6) בראשית רבה (וילנא) פרשת ויגש פרשה צד סימן ד.
(7) פירוש: עצי שיטים היו במגדל צבעייה. באו ושאלו את רבי חנינה האם מותר להשתמש בהם? אמר להם: מכיוון שאבותיכם נהגו בהם איסור אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש.
(8) עמק האלה נקרא על שם עצי האלה הגדלים בו ומקור השם הערבי ואדי א-סמט הוא בחורשות השיטה המלבינה הפזורות בו.
(9) תוספתא, מקוואות (צוקרמאנדל) פ"ו הלכה ט"ז.
(10) מהדורת ווייס.
(11) פפירוס זה עסק בנושאים רפואיים ותוארך לשנת 1550 לפנה"ס.
 

רשימת מקורות:

מ. כסלו, 'לזיהוי עצי המשכן', בד"ד 28, תשע"ד, עמ' 98-111.
מ. כסלו, 'שני מיני שיטה שימשו לבניית המשכן וכליו', דף שבועי פרשת תצוה, תשע"ד מספר 1055, בהוצאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, אוניברסיטת בר אילן.
ז. עמר, צמחי המקרא, ירושלים 2012, הוצאת ראובן מס (עמ' 151-152).
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי – צמחי התנ"ך וחז"ל, ירושלים 1997, הוצאת ראובן מס (עמ' 236-242).

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "שיטה מלבינה", "שיטה סוככנית", "שיטה סלילנית", "שיטת הנגב"

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.