טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
קדחו ותקע בו יצא – שופר
"שלחו ליה לאבוה דשמואל: קדחו ותקע בו - יצא. פשיטא, כולהו נמי מיקדח קדחו להו! אמר רב אשי: שקדחו בזכרותו, מהו דתימא: מין במינו חוצץ, קמשמע לן" (ראש השנה, כז ע"ב).
פירוש: שלחו ליה לאבוה [לו לאביו] של שמואל מארץ ישראל הלכה: קדחו ותקע בו יצא. ותוהים: פשיטא [פשוט, מובן הדבר מאליו], שהרי כולהו נמי מיקדח קדחו להו [השופרות כולם גם כן קודחים אותם], שהרי לאחר הסרת הקרן מן הבהמה, קודחים ומוציאים את העצם הבולטת שבה הוא מחובר בראש הבהמה, ומה החידוש בהלכה זו? אמר רב אשי: כאן מדובר באופן שקדחו בזכרותו, כלומר, שקדחו חור בתוך העצם שבקרן ולא הוציאו אותה בשלימותה מן השופר, כרגיל. מהו דתימא [שתאמר]: אפילו מין במינו חוצץ ועצם זו כיון שאינה מן הקרן עצמה תיחשב לחציצה בשופר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהם נחשבים מאותו מין ואינו חוצץ (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: כבש הבית שם באנגלית: Sheep שם מדעי: Ovis aries musimon
שם נרדף במקורות: כבשה, כשב, איל, רחל, יובל, כר, אימר, דיכרין
נושא מרכזי: האם שופרות העשויות מגרם (עצם) הקרניים כשרים?
לנושאים נוספים העוסקים בשופר - הקש/י כאן.
הדיון לגבי שופר שקדחו ותקעו בו עשוי להוות בסיס לפתרון שתי שאלות: א. האם שופר שנעשה על ידי קידוח הליבה הגרמית של קרני בני משפחת הפריים כשר לתקיעה? (על מבנה קרן הפריים והאיילים ראו במאמר "למה תוקעין בשופר של איל"). ב. האם ניתן להשתמש בקרניים האטומות של בני משפחת האיילים העשויות גרם בלבד? הדיון ביחס לשאלה השנייה התמקד בכתבי הראשונים בשני מינים של מעלי גרה: הראם והצבי, שזוהו (בטעות) כמינים השייכים למשפחת האיילים. התשובות לשתי שאלות אלו קשורות לדיון בגמרא ביחס לשימוש בליבה הגרמית של קרן הפריים ובלשונה "קדחו ותקע בו".
נוכל להבין את המשא והמתן של הגמרא לאחר שנתבונן במבנה הקרן (תמונות 1-2). כנראה שדרך איסוף הקרניים הייתה על ידי חיתוך הקרן בשלמותה מבסיסה ולא על ידי הפרדה של החומר הקרני (השפופרת או השופר) בלבד מעל הבסיס הגרמי. גם היום מגיעים משלוחי הקרניים מחו"ל עם ליבת הגרם. לעיתים ניתן להסיר את הנדן הקרני בלבד על ידי משיכה (תמונה 2) אך תהליך זה קשה ועלול להביא לשבירת השופר. סביר להניח שהדרך המקובלת הייתה אז כמו בימינו לחתוך את כל הקרן ולאחר מכן לקדוח החוצה את הבסיס הגרמי(1). רש"י (ראש השנה, כז ע"ב) מתאר את פעולה זו: "שקדחו בזכרותו - כשהוא מחובר בבהמה עצם בולט מן הראש ונכנס לתוכו, ומוציאין אותו מתוכו, וזה לא הוציאו, אלא נקב את הזכרות".
בקרב יהודי איטליה והולנד רווח המנהג להשתמש בקרן עז להכנת השופר. מנהג זה נראה, לכאורה, שלא מן המובחר משום שקרן העז אינה כפופה. ייתכן והשקול המכריע היה העובדה שדווקא קרן עז ישרה נוחה בהרבה לקידוח לעומת קרן האיל. הכנת השופר דורשת מומחיות רבה ובהעדר ידע מתאים היה צורך לעקוף את הבעיות על ידי בחירת מין קל לעיבוד. הבעיה של הקידוח מכתיבה עד היום את צורת השופר משום שגם כאשר משתמשים בקרן האיל נוהגים היצרנים ליישר אותה.
שאלת הגמרא הייתה מה החידוש בכך שאם קדחו ותקע יצא הרי כל השופרות נעשים באופן זה. מפרש רש"י את השאלה: "קדחו – וקא סלקא דעתך נקב הנחת פה קאמר". מבין רש"י ששאלת הגמרא מתייחסת לכך שבכל השופרות יש לפתוח נקב בקצה הצר שדרכו ניתן יהיה לתקוע. הסבר זה קשה שהרי את פתח הנשיפה פותחים בעזרת חיתוך קצה הקרן, בניצב לציר השופר, ולא על ידי קידוח. לענ"ד ניתן להציע שהשאלה מתייחסת לשיטה הקיימת בכל השופרות שבה מסלקים את ליבת הגרם על ידי קידוח. תשובתו של רב אשי הייתה שהחידוש הוא במקרה שקדח ב"זכרותו" כלומר בליבה הגרמית אך לא הרחיק את כולה וכך נוצר שופר העשוי משתי שכבות. שכבה פנימית שמקורה בבסיס העצם בצורת צינור המוקפת בשכבה הקרנית (תמונה 3). החידוש הוא שאין בכך חציצה למרות שמדובר בשני שופרות המונחים זה בתוך זה (שופר העשוי קרן ושופר פנימי העשוי מגרם) כאשר התקיעה מתבצעת על ידי שכבת הגרם הפנימית. רב אשי התייחס לשתי השכבות כ"מין במינו" בגלל היותם שייכים לאותו איבר (הקרן) אך ההבדל במרקם של שני החומרים העלה בהו"א את הסברא שתהיה כאן חציצה וחידוש ההלכה היה שלמרות זאת אין כאן חציצה.
 |
|
 |
תמונה 1. חתך סכמטי בקרן בני משפחת הפריים
מקור: Sunshineconnelly |
|
תמונה 2. קרן צבי לאחר הסרתה מבסיס העצם
|
תמונה 3. "קדחו ותקע בו"
הרחבה
שופר מבסיס הגרם של קרן פריים או קרן האיילים
שאלה מעניינת שהתפתחה לאור סוגיה זו הייתה האם ליבת הגרם של הקרן כשלעצמה ראויה לשופר? תשובה לשאלה זו עשויה להוות בסיס לתשובה לשאלה השנייה, האם באופן כללי קרני בני משפחת האיילים העשויות כל כולן מגרם כשרות לשופר? מעשית קשה עד בלתי אפשרי, ובוודאי בתקופה שבה הנושא עלה לדיון, לקדוח בעצם הקרן של האיילים אך עובדה היא שהדבר העסיק את הפוסקים.
הרמב"ן בחידושים (ראש השנה, כו ע"ב) מוכיח מדברי הגמרא "קדחו ותקע בו .. מהו דתימא מין במינו חוצץ קמ"ל" שלא ניתן לתקוע בבסיס הגרם כשלעצמו אך הוא אינו חוצץ אם השתמש לתקיעה גם בנדן הקרני של הקרן.
". . מהו דתימא מין במינו חוצץ קמ"ל, אלמא אין הכשר התקיעה בזכרות אלא בעליונו של קרן שהוא השופר אלא שאין הזכרות חוצץ בו, הא אילו לקח זכרות בלבד וקדחו ותקע בו לא יצא שלא תקע בשופר כלל".
הרמב"ן מביא בדרשה לר"ה את דברי "התוספות הארוכות של הרב ר' אלחנן" ומסיק מהם שאמנם גם לדבריו תקיעה בזכרות פסולה אלא מטעם אחר: מקשה הרב ר' אלחנן מדוע אם קדח בזכרותו כשר הרי "שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלושה שופרות" (ואם תוקע בזכרות לאחר הקידוח יחד עם הנקבות יש כאן שני שופרות. כמובן שהוא מבין את פסול "שנים ושלושה שופרות" גם כאשר הקול יוצא דרך שופר אחד. מחלק הרב ר' אלחנן בין גלדי שופר (טבעות גידול הקרן) שכל אחד מוסיף על השני בכל שנה ולכן נראים כשברי שופרות שהודבקו יחד לבין זכרות ונקבות הגדלים יחד ולכן נחשבים כדבר אחד (על גלדי השופר ראו עוד במאמר "והא דפרה כיון דקאי גילדי גילדי"). אם יקדח רק בזכרות פסול "דעל ידי נקבות גדל בבשר שהוא דבוק בה". משתמע מכאן שהחלק הזכרי אינו נקרא שופר לעצמו משום שהוא תלוי בגידולו במעטפת הקרנית (הנקבות). הרמב"ן חולק על הקביעה הביולוגית של הרב ר' אלחנן שעל פיה בסיס העצם כלומר הזכרות תלוי בגידולו בחלק הקרני החיצוני (הנקבות) ולדעתו "כל גדולן של קרנים בזכרות הוא וכן כל הגדלים בכל הבריות".
מנקודת מבט ביולוגית לא ברורות לי שתי הדעות ונראה לי שכלל לא קיימת תלות בין שתי השכבות או שזו תלות רופפת ועיקר גידולן יונק ממקורות שונים. העובדה שמדובר בחומרים שונים לחלוטין, עצם לעומת חומר קרני דמוי צפורן, שהינם תוצרי תאים ולא תאים חיים מעידה על כך שאף אחד מהם אינו אחראי לסינתזה של השני. המעטפת הקרנית מתפתחת מתאים מיוחדים בעור הקרקפת הדומים לתאים המפרישים בקצות האצבעות את הציפורן. הבסיס הגרמי נוצר כתוצאה מחלוקת תאים בתקרת הגולגולת, תאים שלאחר מכן מתגרמים והופכים לחלק מהבסיס הגרמי של הקרן. ייתכן וקיים מנגנון המתאם את הסינכרוניזציה של שני התהליכים אך נראה שכל תהליך עומד בפני עצמו.
כשרות קרני איילים (קרני עצם)
את הדיון לגבי כשרות קרני משפחת האיילים נערוך דרך עיון בכשרות קרני הראם והצבי משום שמעלי גרה אלו קיבלו את מירב תשומת הלב אצל הראשונים והאחרונים. מתוך תאור מבנה הקרן של הראם והצבי בראשונים, הן במסכת חולין והן בר"ה, נראה שהם זיהו את מעלי הגרה הללו כמינים הנכללים במשפחת האיילים ולא כפי הזיהוי המקובל בימינו המכליל אותם במשפחת הפריים(2). הראם נכלל היום בשבט שוכני מדבריות ((Hippotragini בתת משפחת הראמים (Hippotraginae) (תמונה 4) והצבי בתת משפחת הצבאים (Antilopinae) (תמונה 5).
מתמונה 4 עולה בברור שהראם שייך למשפחת הפריים שהרי קרנו אינה מסתעפת. גם קרן הצבי בעלת מבנה דומה (תמונה 5) והיא חלולה (תמונה 2) ולכן על כורחנו עלינו להסיק שהגדרות הראם והצבי בכתבי הראשונים שונות מההגדרות בימינו. לפחות על פי דברי רש"י (חולין, נט ע"ב) הדברים חד משמעיים. בד"ה "והרי צבי דאין מפוצלות" אומר רש"י: "לא ידענא מאי קאמר דהא ודאי מפוצלות הן ונראה בעיני שמה שאנו קורין צבי לא היו הם קורין צבי אלא אותן הנקראים שטיינבו"ק וקרנים שלהן אינן מפוצלין". לאחר שהכרנו את ההבדלים בין קרני בני משפחת הפריים ובני משפחת האיילים (ראו במאמר "למה תוקעין בשופר של איל") ברור שרש"י משייך את הצבי לאיילים (קרניים מפוצלות – קרניים מסועפות) בה בשעה שלדברי הגמרא הצבי שייך לפריים ולכן אין קרניו מפוצלות. השטיינבוק הוא עז ההרים מתאפיין בקרניים שאינן מפוצלות כמצופה מבן משפחת הפריים.
הנחת המוצא של הראשונים שעסקו בנושא הייתה שקרן הראם פסולה לשופר. פסול זה נובע לפחות מתוך כך שהיא נקראת קרן בלבד (ולא נאמר עליה שהיא גם שופר) בפסוקים "וקרני ראם קרניו" ו"ומקרני ראמים עניתני". השאלה העיקרית שעמדה על הפרק בפירושי הראשונים הייתה מדוע המשנה לא ציינה במפורש שקרן הראם פסולה כפי שנכתב ביחס לקרן הפרה. הרמב"ן מתאר את קרני הראם "כראויות לשופר נאה" ולומד זאת מתוך דברי הספרי (וזאת הברכה, שנג, י"ז): "שור כחו קשה ואין קרניו נאות ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה" ומכאן שקרניו ראויות מבחינת צורתן לשופר(3). אגב הדיון בשאלה מדוע לא מנתה המשנה את קרן הראם כפסולה משתמעת מחלוקת לגבי מהות פסול קרן האיילים. במחלוקת זו (שעצם קיומה נתון במחלוקת(4)) עומדים, לפחות לכאורה, משני עברי המתרס רבי שמשון משאנץ והרמב"ן. בדרשותיו לר"ה מתאר הרמב"ן מחלוקת שהוא קיים בילדותו עם "רבני צרפת".
שיטת רמב"ן
"יש להקשות היאך שנינו כל השופרות כשרין חוץ משל פרה, והרי של ראם נמי קרן הוא כדכתיב וקרני ראם קרניו וכתיב ומקרני ראמים עניתני והיא חיה וקרניו נאות כדתניא בספרי .. ולי נראה שאין בכלל השופרות אלא הקרנים החלולים שזכרותן ניטלת מהן, אבל קרני מקצת החיות שכולם עצם אחד אינם בלשון שופר אלא קרן שמם ואפי' קדח בהן פסולין לתקיעה, וקרני הראמים כך הן עשויין, ומשו"ה תנן כל השופרות שהם הקרנים החלולין כשרין חוץ משל פרה שאע"פ שהוא שופר [פסול] מפני שנקרא קרן כאותן שאינן חלולים ששמן קרן"(5).
הראם לפי שיטת הרמב"ן הוא מין השייך למשפחת האיילים ולכן קרנו היא "עצם אחד". קרניים מסוג זה אינן נכללות במושג "שופר" וגם אם קדח בהן הן פסולות בהיותן קרן בלבד. בלשון הרמב"ן בדרשה לראש השנה: "אבל קרני רוב החיות שהן עצם אחד אין שמם בלשון הקודש שופר אלא קרן שמם". המשנה "כל השופרות" מחדשת שכל הקרניים החלולות (קרן הפריים) הנקראות שופר מבחינת מבנן כשרות(6) חוץ מקרן הפרה שלמרות היותה חלולה ושייכת מבחינת המבנה הפיסי לשופרות פסולה רק בגלל שהפסוק מעניק לה את השם "קרן". יש א"כ שתי סיבות להכללת קרניים במושג "קרן": א. מבנה פיסי כלומר קרן הבנויה מעצם מלאה. ב. הגדרה של פסוקי המקרא בתואר "קרן". לדעת הרמב"ן הכללה של קרניים חלולות בהגדרת "קרן" מעניקה להן מעמד של פסול זהה לקרן "עצם אחד". יש כאן מצב שבו הפסול הלשוני "משנה מציאות" כלומר קרן פרה היא במעמד זהה לקרן העשויה כולה עצם ופסולה אך ורק מתוך כך שהמקרא מעניק לה את שם זה. ובלשון הרמב"ן:
"והא דקתני מפני שהוא קרן ולא קתני שנקרא קרן, משום דכיון דקרן איקרי, שופר לא איקרי, כקרן גמור הוא ולא שופר הוי, ונסיב לה תלמודא וקרני ראם קרניו לומר שקרני השור כשל ראם שהם קרן ודאי"(7).
הרמב"ן מוכיח את שיטתו לפסול קרן איילים מהסוגיה "קדחו ותקע בו" שממנה משתמע שעצם בלבד כשהיא לעצמה פסולה לתקיעה "וראיה לפרושינו ממה שאמרו קדחו בזכרותו יצא … אלא כיון שהזכרות לבדו פסול שאין שמו שופר, אף כל קרן שהוא עצם אין שמו שופר אלא קרן שמו" (שם).
הרמב"ן פוסל מאותו טעם גם את קרן הצבי:
".. והוא הדין לקרנים שאינם חלולים כגון של צבי דפסולין לעולם" (חידושי הרמב"ן, שם).
בדרכו של הרמב"ן הולכים ראשונים נוספים כמו הרשב"א והמאירי:
"מתני' כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן. פי' כל השופרות החלולין אבל השאר שאינן חלולין כגון של ראם ושל שאר החיות כקרני הצבי ודומיהן לא איצטריך ליה למעוטי דפשיטא דלאו שופר נינהו אלא אותן שהן חלולים מלשון שפופרת, ותדע דהא קדחו בזכרותו נמי אי לאו דמין במינו אינו חוצץ הוה פסלינן ליה וזכרותו נמי ודאי אי אפקיה לבר וקדחו ותקע בו לא יצא דלאו שופר הוא" (רשב"א,שם).
המאירי: …"אבל של ראם הכל הוא עצם אחד ואינו חלול כלל ולפיכך אינו בכלל שופר ואפילו קדחו פסול וכן בשל צבי…" (שם).
שיטת ר"ש משאנץ
הרמב"ן בדרשותיו מתאר דו שיח שהיה לו בילדותו עם "רבני צרפת" לגבי מהות פסול קרן הראם. רובם הסכימו איתו ושבחו אותו אך מקצתם טענו שאין בדבריו חידוש אלא הם רמוזים בדברי רבי שמשון משאנץ (בתוס' במקום). הרמב"ן מתייחס לעמדה שעליה הוא חלוק (כנראה דעתו של רבי שמשון משאנץ) בחידושים אך באופן מפורט יותר בדרשה שבה נעסוק להלן.
כמענה מדוע לא ציינה המשנה גם את פסול קרן הראם מביא הרמב"ן בחידושים תשובה שאין הוא מסכים לה ובלי לציין את מקורה: "וי"ל חוץ משל פרה מפני שהוא קרן וכל שהוא קרן קאמר, ומשום דלא שכיח לא קתני ליה בהדיא". ניתן להבין מדבריו שלדעה זו פסול קרן הראם הוא "מפני שהוא קרן" כדוגמת קרן הפרה אך משום שאין הראם שכיח לא ציינה זאת המשנה במפורש. ברור גם שהטעמים הנוספים שהובאו בגמרא לפסול קרן הפרה אינם רלוונטיים לראם: אין בו את הטעם של "אין קטגור נעשה סנגור" וגם לא הטעם של "משום דמיחזי כשנים ושלושה שופרות". הרמב"ן בדרשה לראש השנה מצטט מקורות המעידים על כך שהראם אינו מצוי ביד אדם. במדרש בבראשית רבה (בראשית, פרשה לא, פסקה י"ג): "רבי יהודה אומר ראם לא נכנס עמו (עם נח אל התיבה מפני גובה קומתו) אבל גוריו נכנסו" מכאן שראם "דבר גדול ומופלג הוא"(8). מקור נוסף הוא הפסוק "התקשר ראם בתלם עבותו"(9) המוכיח גם הוא שהראם אינו ביד האדם. הרמב"ן חולק על גישה זו ובדרשות אומר במפורש: ".. כל זה שיטת המפרשים במשנה זו. ואני אומר במחילה מהם שאין בכלל השופרות אלא הקרנים החלולים שיש להם זכרות בפנים וכו'".
אם בחידושים עדיין לא ברורה העמדה שאליה מכוון הרמב"ן את חיציו הרי שבדרשות מתואר הפולמוס בהרחבה ומתוכו נוכל להבין את המחלוקת טוב יותר. מקצת "רבני צרפת" הביאו לפני הרמב"ן את דברי רבי שמשון משאנץ בתוס' שלפנינו ולדעתם גם הוא רומז על שיטת הרמב"ן.
"חוץ משל פרה. הא דלא קתני נמי חוץ משל ראם דשל ראם נמי איקרי קרן דכתי' (דברים לג) וקרני ראם קרניו וכתיב (תהלים כב) ומקרני רמים עניתני ושמא אינם חלולים ואינם ראוים לשופר" (תוס', שם).
הרמב"ן עצמו וחלק מהמשתתפים בפולמוס דייקו מתוך דברי התוס' "ושמא אינם חלולים ואינם ראויים לשופר" שדעת התוס' היא שקרן איילים כשרה מצד עצמה לשופר אלא א"כ הכתוב קורא לה במפורש "קרן". לדעתם אם סובר התוס' שקרן איילים פסולה מצד עצמה היה צריך לומר "של ראם מעצמן הן פסולים לפי שאינן חלולים, ואע"פ שקדחן אין שמם שופר". לדעתם כוונת התוס' בדבריו "ואינם ראויים לשופר" ל"אין דרך בני אדם לעשותו מהן". השימוש בדברי התוס' במילה "שמא" מורה על סברה מסופקת אך אם היה סובר שקרן זו פסולה כשלעצמה אין מקום לספק כי הרי "קדחו בזכרותו" פסול.
בעל פלוגתא נוסף לשיטתו מוצא הרמב"ן ב"תוספות הארוכים של הרב ר' אלחנן" הנ"ל. מתוך כך שהרב ר' אלחנן מפרש שהזכרות של הקרן פסולה לעצמה בגלל שהיא גדלה עם הנקבות ועל ידה היא דבוקה בבשר מוכיח הרמב"ן שהוא סובר שקרני איילים כשרות לתקיעה ורק בקרני פריים בגלל התלות של הזכרות בנקבות אין בסיס העצם כשר(10).
לפי האופן בו מבין הרמב"ן את דברי רבי שמשון משאנץ בתוס' שלפנינו ואת דברי התוס' הארוכים של הרב ר' אלחנן שאינם לפנינו ייתכן וקרני איילים שהכתוב לא קראם במפורש בשם "קרן" יהיו כשרים לשופר. לפי זה ניתן לחלק בין קרן ראם וקרן צבי. קרן הראם בוודאי פסולה כי גם אם קרני איילים כשרות לתקיעה מצד עצמן אך הכתוב קרא לקרן הראם "קרן" בפסוק "וקרני ראם קרניו". לעומת זאת אין אזכור בכתובים לקרן הצבי. ואם כך הצבי (לפי זיהוי הראשונים) וכל קרני בני משפחת האיילים כשרים לשופר.
 |
|
 |
|
תמונה 4. ראם לבן - צולם בחי בר ביוטבתה |
|
תמונה 5. צבי ארצישראלי - צולם בגן החיות התנכ"י בירושלים
|
(1) בר - ששת - שופרות.
(2) על זהוי הראם ראו במאמר "מקרני ראמים עד ביצי כנים".
(3) שאלה פתוחה היא כיצד מסיק הרמב"ן מתוך דברי הספרי שקרני הראם ראויות לשופר? אמנם הן נאות אך כדברי הרמב"ן עצמו הן אינן חלולות וקשה עד בלתי אפשרי להשתמש בהן לשופר.
(4) למעשה גם בשאלה, האם קיימת סתירה בין דברי רבי שמשון משאנץ בתוס' ובין דברי הרמב"ן, קיימת מחלוקת. לדעת הרמב"ן אכן קיימת מחלוקת בין השיטות.
(5) לענ"ד ניתן לתרץ שהראם לא הוזכר במשנה משום שאין בו חידוש מיוחד בניגוד לפרה שבה קיימת מחלוקת בין רבנן לרבי יוסי האם היא פסולה, מחלוקת הנובעת מהבנת הפסוק "ותיטב לה' משור פר". כלומר קיימת מחלוקת האם גם לגבי קרן הפרה נאמר "שופר". בראם לכו"ע יש רק קרן משום שאין אף פסוק המכנה את קרן זו בשם שופר.
(6) קרניים חלולות כשרות גם אם לא הוזכרו בפסוק משום שהן נקראות שופר בגלל מבנן. רמב"ן בחידושיו (ראש השנה, כו ע"ב).
(7) בהערה 23 של הרב שמואל דיקמן על חידושי הרמב"ן שם הוא מביא גירסה של המאירי "מפני שנקרא קרן".
(8) הערת הרב חיים דב שעוועל, שם.
(9) איוב, לט י'. כך מצטט הרמב"ן בדרשה. מעיר הרב שעוועל שבמקור נכתב בפסוק "רים".
(10) ראה בהערה 81 של הרב דיקמן דיון מפורט האם אכן משמע מדברי הרב ר' אלחנן כפי שהבין בדבריו הרמב"ן.
מקורות עיקריים:
מ. רענן, אספקטים זואולוגיים בהלכות שופר. "בראש השנה ייכתבון" קובץ מאמרים על ראש השנה. תשס"ג. הוצאת תבונות – מכללת יעקב הרצוג ליד ישיבת הר עציון.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
