לא הקפדתי בתוך ביתי
תענית כ ע"ב
"מאי הוה עובדיה דרב אדא בר אהבה? כי הא דאתמר: שאלו תלמידיו (את רבי זירא ואמרי לה) לרב אדא בר אהבה: במה הארכת ימים? אמר להם: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי...".
האומנם לא היה רב אדא בר אהבה רגיל להקפיד? הלא זה עתה אמרה הגמרא שהקפיד על רב הונא שהשהה אותו בערמה במקום סכנה. את רב הונא גדול הדור הוכיח ללא חת גם במסכת ברכות דף ה ע"ב לחד לישנא. וחמור מכך, במסכת ברכות דף כ ע"א מתואר כיצד קרע את בגדה של אשה, כשסבר בטעות שבת ישראל היא, שאסורה ללובשו.
אלא שהדגיש רב אדא בר אהבה לומר שדוקא בתוך ביתו לא הקפיד מימיו.
יש אנשים הנזהרים להפגין נעימות כלפי כל אדם זר, ובגלל חששותיהם נמנעים הם מכל עימות אף בשעת הצורך. ואת כל זעמם העצור הם פורקים בתוך ביתם כלפי בני משפחותיהם, שם חשים הם ביטחון לתת פורקן ליצרם.
הפוך מכך היה מנהגו של רב אדא בר אהבה. לא חסרה לו כלל מסירות נפש ללחום ולקנא את מלחמות ה', ולא חשש אף אם ינזק משום כך (ראה בקישור זה), אולם בתוך ביתו מנע הוא את עצמו מכל חיכוך, כדברי רב חסדא (מסכת גיטין דף ו ע"ב) ורבי אבהו (שם דף ז ע"א) "לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו". והוסיפו שם ובמסכת שבת דף לד ע"א שדברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו – צריך לאמרם בנחת. ובמסכת סנהדרין דף כז ע"ב למדו מהפסוק (דברים כד, טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת, שלא יומתו ואף לא ייענשו זה בעדותו של זה, אסור לשום עימות ומריבה, חשש ומתח, שֶׁיִּמָּצְאוּ בתוך המשפחה.
