טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מאכילין אותו גחלי רתמים – רותם המדבר
"אמר רבי לוי: כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה - מאכילין אותו גחלי רתמים, שנאמר הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמם לחמם" (חגיגה, יב ע"ב).
פירוש: אָמַר ר' לֵוִי: כָּל הַפּוֹסֵק מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְעוֹסֵק בְּדִבְרֵי שִׂיחָה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ גַּחֲלֵי רְתָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַקּטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְשׁרֶשׁ רְתָמִים לַחְמָם" (איוב ל, ד) (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: רותם המדבר שם באנגלית: White Broom שם מדעי: Retama raetam
שם נרדף במקורות: ריתמא שמות בשפות אחרות: ערבית - רתם
נושא מרכזי: לזיהוי הרותם ומאפייניו
לנושאים נוספים העוסקים ברותם המדבר - להקש/י כאן.
עץ הרותם מוזכר הן במקרא והן בספרות חז"ל בהקשרים של ניצולו על ידי אדם החי או עובר במדבר. במקום זה העני במשאבים יש לרותם תפקיד חשוב כאחד מבין העצים הנפוצים. השימוש הראשון שאנו פוגשים במקרא היה כמסתור מפני השמש. אליהו הבורח מאיזבל נח תחת רותם: "והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם אחת וישאל את נפשוֹ למות ויאמר רב עתה ה' קח נפשי כי לֹא טוב אנכי מאבתי. וישכב ויישן תחת רתם אחד והנה זה מלאך נגע בו ויאמר לוֹ קום אכול" (מלכים א', יט ד'-ה'). הרותם משמש את תושבי המדבר להכנת גחלים: "חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. אוֹיה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר" (תהילים, קכ ד'-ה'). במדבר חסרים חומרי בעירה ושורשי הרותם קלים לאיסוף ומתאימים מאד להבערת מדורות. מקור נוסף הקושר בין הרותם והמדבר הוא הפסוק המציין את המקום הנקרא "רתמה" כאחת מתחנות בני ישראל במדבר: "ויסעו מחצרֹת ויחנו ברתמה" (במדבר, לג י"ח). במדרש אגדה (בובר, במדבר, מסעי, פ' ל"ג) אנו מוצאים: "... שעדיין לא היה להם שנה אחת ושלשה חדשים עד ששלחו להם מרגלים, שלכך נקרא רתמה על שם הארץ שהוציאו דבה עליה, כמו שנאמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים (תהלים קכ ג ד) ורמיה היא רתמים".
רמז נוסף לכך שהרותם הוא צמח מדברי ניתן למצוא בהקבלה בין המלוח הנפוץ במלחות המדבר לבין הרותם בפסוק "הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם" (איוב, ל ד'). הפסוק מתאר את אכילת שורשי הרותם בשעת דחק ובעת רעב. תאור מפורש של בית הגידול של הרותם אנו מוצאים במדרש (בראשית רבה, תיאודור-אלבק, וירא פרשה נ"ג) המתאר את המקום שבו השליכה הגר את ישמעאל כאשר תעתה במדבר: "ותשלך את הילד תחת אחד השיחים אמר רבי מאיר שכן דרך הרתמים להיות גדילים במדבר וכו'".
התיאורים במקרא ובמדרש של הרותם מכוונים אותנו לשיח/עץ הנקרא בשם זה גם בלשוננו. בערבית הוא נקרא روتم (rutum). כך זיהו את הרותם רבי סעדיה גאון, רבי יונה ג'נאח וחלק מהפרשנים המאוחרים. לזיהוי זה מסורת לשונית רציפה המתבטאת גם בשם הערבי והלטיני של רותם המדבר. זיהוי זה נתמך בסיפורי חז"ל על כוח הבעירה של גחלי הרותם משום שגם בימינו הרותם מהווה מקור פחמים חשוב לבדווים. הם מפיקים פחמים במפחמות ומשתמשים בהם לשימוש אישי ולמסחר. גחלי הרותם מפיקים חום רב לאורך זמן כמסופר במדרשים (ראו במאמר "אפילו גחלים של רותם" (שבת, לז ע"ב)). שרידים רבים של פחמי רותם המדבר מכל התקופות ההיסטוריות של ארץ ישראל נמצאו באתרים ארכיאולוגיים בעיקר בנגב, מזרח סיני ושפלת החוף. אתרים אלו חופפים למפת התפוצה של הרותם. דברי רבי מאיר המזהה את אחד השיחים שתחתיו השליכה הגר את ישמעאל כרותם תומכים אף הם בזיהוי משום שהוא השיח המדברי היחיד שגודלו מתאים לשמש כמחסה מהשמש.
קושי העומד בפני זיהוי ה"רותם" כרותם מתעורר לאור הפסוק באיוב ממנו משתמע ששורשיו שימשו כמזון ("... ושרש רתמים לחמם") בשעה שהוא ידוע כרעיל ובעל טעם מר. על רעילותו של הרותם ניתן ללמוד מדברי הגמרא המפרשת את המושג "חנונות" במשנה "ואין הרחלים יוצאות חנונות": "אמר רב הונא: עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו, ומביאין קיסם ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני ראשה. אי הכי זכרים נמי? כיון דמנגחי זכרים בהדדי ממילא נפלן. שמעון נזירא אמר: קיסמא דריתמא" (שבת, נד ע"ב). מפרש רש"י: "קיסמא דריתמא - קיסם של רותם שמניחין לה בחוטמה". ייתכן אם כן שהנחתו של קיסם רותם בחוטם הרחלה משמש לסילוק מזיקים דבר הרומז על רעילותו של הקיסם (ראו במאמר "שמעון נזירא אמר: קיסמא דריתמא" (שבת, נד ע"ב)). י. פליקס יישב את הקושי בכך שהניח שאכילת שורשי רותם הייתה כרוכה בקלייתם. ז. עמר הסביר שהמילה "לחמם" איננה מציינת את מזונם של דרי המדבר אלא את משלח ידם שהתקיימו מ"גחלי רתמים". הגחלים הוכנו משורשי הרותם ושמשו להכנת חיצים בוערים: "חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים" (תהילים, קכ ד').
הצעת זיהוי שניה מופיעה בתרגום עקילס, בוולגטה, רש"י, רד"ק ואחרים. על פי הצעה זו מדובר בצמח Juniperus הנקרא בעברית ערער. מפרשים מאוחרים קבעו שמדובר בערער מצוי (Juniperus communis) (תמונה 3). זיהוי זה בעייתי משום שמין זה ממוצא צפוני ולח, אינו גדל בארץ ואינו מתאים לנוף מדברי. הצעה נוספת שאין לה תימוכים מספיקים הוא הצמח הטפיל טופל אדום (Cynomorium coccineum) (תמונה 4). צמח זה נטפל לצמחי מלחה דוגמת המלוח והאשל. הבדווים נוהגים לאכול את צמח זה.
 |
|
 |
|
תמונה 1. רותם המדבר – פריחה בבקע ים המלח |
|
תמונה 2. רותם המדבר – פריחה. בשלב לאחר נשירת העלים |
 |
|
 |
|
תמונה 3. ערער מצוי צילם: Nikanos |
|
תמונה 4. טופל אדום |
ביולוגיה
השם רותם נגזר אולי מהשורש "רתם" שקשור לצורך הצמח לרתום אליו את החולות על מנת שלא יסחף בגלל נדידתם. הרותם הוא בעל טיפוס תפוצה סהרי ערבי אך חודר גם לבתי גידול ים תיכוניים יובשניים. בארץ ניתן למצאו בעיקר בבתי גידול חוליים במישור החוף, בחולות הנגב הצפוני ובוואדיות הנגב ומדבר יהודה. החדירה לחולות מישור החוף קשורה לכך שבית גידול זה יובשני למרות כמויות המשקעים הגבוהות יחסית. הסיבה לזמינות המים הנמוכה לצמחים היא חילחול המים המהיר הנגרם כתוצאה מהרווחים הגדולים שבין גרגירי החול הגדולים יחסית. רווחים אלו גם גורמים לחום קרקע גבוה משום שחללי האווויר בין הגרגירים מבודדים טובים (ראה לעיל) ולכן מוליכות החום נמוכה. אנרגיית החום מתרכזת בפני השטח המתחממים למרות שבעומק כמה עשרות סנטימטרים הטמפרטורה נמוכה.
הרותם נכלל במשפחת הפרפרניים (ראו במילון מונחים) כפי שניתן לראות בתמונת פרחי הרותם (תמונה 2). הרותם הוא שיח מדברי בעל ענפים שרביטיים ירוקים שמלבד בעונה קצרה בסוף החורף הוא עומד חסר עלים. מבנה הצמח "מתוכנת" כולו להתמודד עם יובש הקרקע. מערכת השורשים הכפולה שהוזכרה לעיל מאפשרת הגברת קליטת המים. היעדר עלים מקטין את שטח אידוי המים. את תפקיד הפוטוסינתיזה (הטמעה) מקבל הגבעול הירוק. הפתחים בעלה מהם מתאדים המים בתהליך הנקרא דיות (טרנספירציה) נקראים פיוניות וברותם הם מרוכזים בחריצים (ראו תמונה 5). מיקום הפיוניות בחריצים גורם לכך שהמים המתאדים נשארים בתוך החריצים ויוצרים סביבה לחה המעכבת את המשך איבוד המים.
הפרחים הפרפרניים בעלי כותרת בצבע לבן וגביע סגול ובעלי ריח נעים. הפריחה בחורף והפרחים בעלי צוף רב. האבקה מתבצעת על ידי חרקים. הפרי בעל מבנה סגלגל עם מקור מחודד בקצהו (תמונה 6). יודעי דבר מספרים שהפרי משמש אצל הבדואים כמחט לתפירת שקים. בפרי נמצאים זרע אחד או שניים. הזרעים שומרים על חיוניותם תקופה ארוכה. החיוניות הארוכה חשובה במיוחד בצמחי מדבר שבו כמות המשקעים איננה קבועה וקשה לצפות מתי ירד גשם מספיק. ההפצה היא בעיקר על ידי בעלי חיים האוכלים את הפרי ומפרישים את הזרעים לאחר עיכול הקליפה. הבדואים משתמשים ברותם כתרופה נגד כאבים שונים ופצעים וכתרופה למחלות ילדים.
 |
|
 |
תמונה 5. גבעול הרותם.
שימו לב לחריצים שבתוכם מסתתרות הפיוניות. |
|
תמונה 6. רותם המדבר – פרי. גודל הפרי כ – 1 ס"מ.
|
מקורות עיקריים:
. ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 148-150).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי, הוצאת מסדה, רמת גן, 1976 (עמ' 130-131).
לעיון נוסף:
"רותם", "טופל אדום" ב"צמח השדה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
ביולוגיה
השם רותם נגזר אולי מהשורש "רתם" שקשור לצורך הצמח לרתום אליו את החולות על מנת שלא יסחף בגלל נדידתם. הרותם הוא בעל טיפוס תפוצה סהרי ערבי אך חודר גם לבתי גידול ים תיכוניים יובשניים. בארץ ניתן למצאו בעיקר בבתי גידול חוליים במישור החוף, בחולות הנגב הצפוני ובוואדיות הנגב ומדבר יהודה. החדירה לחולות מישור החוף קשורה לכך שבית גידול זה יובשני למרות כמויות המשקעים הגבוהות יחסית. הסיבה לזמינות המים הנמוכה לצמחים היא חילחול המים המהיר הנגרם כתוצאה מהרווחים הגדולים שבין גרגירי החול הגדולים יחסית. רווחים אלו גם גורמים לחום קרקע גבוה משום שחללי האווויר בין הגרגירים מבודדים טובים (ראה לעיל) ולכן מוליכות החום נמוכה. אנרגיית החום מתרכזת בפני השטח המתחממים למרות שבעומק כמה עשרות סנטימטרים הטמפרטורה נמוכה.
הרותם נכלל במשפחת הפרפרניים (ראה מילון מונחים) כפי שניתן לראות בתמונת פרחי הרותם להלן. הרותם הוא שיח מדברי בעל ענפים שרביטיים ירוקים שמלבד בעונה קצרה בסוף החורף הוא עומד חסר עלים. מבנה הצמח "מתוכנת" כולו להתמודד עם יובש הקרקע. מערכת השורשים הכפולה שהוזכרה לעיל מאפשרת הגברת קליטת המים. היעדר עלים מקטין את שטח אידוי המים. את תפקיד הפוטוסינתיזה (הטמעה) מקבל הגבעול הירוק. הפתחים בעלה מהם מתאדים המים בתהליך הנקרא דיות (טרנספירציה) נקראים פיוניות וברותם הם מרוכזים בחריצים (ראה תמונה 5). מיקום הפיוניות בחריצים גורם לכך שהמים המתאדים נשארים בתוך החריצים ויוצרים סביבה לחה המעכבת את המשך איבוד המים.
הפרחים הפרפרניים בעלי כותרת בצבע לבן וגביע סגול ובעלי ריח נעים. הפריחה בחורף והפרחים בעלי צוף רב. האבקה מתבצעת על ידי חרקים. הפרי בעל מבנה סגלגל עם מקור מחודד בקצהו (תמונה 4). יודעי דבר מספרים שהפרי משמש אצל הבדואים כמחט לתפירת שקים. בפרי נמצאים זרע אחד או שניים. הזרעים שומרים על חיוניותם תקופה ארוכה. החיוניות הארוכה חשובה במיוחד בצמחי מדבר שבו כמות המשקעים איננה קבועה וקשה לצפות מתי ירד גשם מספיק. ההפצה היא בעיקר על ידי בעלי חיים האוכלים את הפרי ומפרישים את הזרעים לאחר עיכול הקליפה. הבדואים משתמשים ברותם כתרופה נגד כאבים שונים ופצעים וכתרופה למחלות ילדים.
