כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > פנינה - "שב מרגניתא" (כתובות פה ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא – צדפת הפנינים

"ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא בי רבי מיאשא בר בריה דרבי יהושע בן לוי, שכיב רבי מיאשא ולא פקיד, אתו לקמיה דרבי אמי, אמר ליה: חדא, דידענא ביה ברבי מיאשא בר בריה דרבי יהושע בן לוי דלא אמיד; ועוד, הא קא יהיב סימנא. ולא אמרן - אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם, אבל רגיל דעייל ונפיק להתם, אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא" (כתובות, פה ע"ב).

פירוש: הַהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקֵיד שַׁב מַרְגָּנִיתָא דְּצַיְירֵי בִּסְדִינָא בֵּי [אדם אחד הפקיד שבע מרגליות שהיו צרורות בסדין בבית] ר' מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ [בן בנו] של ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁכֵיב [מת] ר' מְיָאשָׁא וְלֹא פְּקִיד [ציווה] בשעת מותו לאנשי ביתו, דבר אודות אותן מרגליות, שלא אמר למי הן שייכות. אָתוּ לְקַמֵּיהּ [באו המפקיד ובני הבית לפני] ר' אַמִי לדון בענין המרגליות, אָמַר לְהוּ [להם]: של הטוען הוא, חֲדָא, דְּיָדַעְנָא בֵּיהּ [סיבה אחת, שיודע אני בו] בְּר' מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ [בן בנו] של ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שהוא לֹא אֲמִיד [עשיר] עד כדי שיהיו מרגליות אלה שלו. וְעוֹד, הָא קָא יָהֵיב סִימָנָא [הרי המפקיד נותן סימן] שהם שבע ושהן צרורות בסדין. ומעירים: וְלֹא אֲמָרַן [אמרנו] שסימן כזה מועיל אֶלָּא כשהאיש הטוען לֹא רָגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם [שנכנס ויוצא לשם], לבית בו נמצאים החפצים עליהם הוא טוען, אֲבָל אם אדם זה רָגִיל דְּעָיֵיל וְנָפֵיק לְהָתָם [שנכנס ויוצא לשם], אֵימָא אִינִישׁ אַחֲרִינָא אַפְקֵיד וְאִיהוּ מִיחֲזָא חֲזָא [אמור שמא אדם אחר הפקיד והוא רק ראה ונתן סימנים] בדבר שאינו שלו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: פנינה שם באנגלית: Pearl השם במקורות: מרגלית, מרגניתא

נושא מרכזי: מהי מרגניתא?

לריכוז נושאים וקישוריות על צדפת הפנינים הקש\י כאן.

תקציר: מקורות רבים בספרות חז"ל מעידים על כך ש"מרגניתא" או "מרגלית" היא אבן חן יקרה אך אין בהם בכדי להגדיר את זהותה המדוייקת משום שבעת העתיקה היו בשימוש אבני חן מסוגים שונים דוגמת אבני החושן. מכמה מקורות ניתן להסיק ש"מרגניתא" היא הפנינה המוזכרת בפסוקים בספר משלי ("אשת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ"). הפנינה היא אבן חן המיוצרת בגופן של כמה מיני רכיכות ובמיוחד צדפות ימיות כדוגמת צדפת הפנינים.

על הקשר בין המרגניתא והים אנו לומדים משתי סוגיות המתארות את אופן איסופן בים. בנוסף לכך הגמרא בהוריות מתארת את מבנה המרגנית כדומה לטיפה. השוואה זו איננה אפשרית באבני חן בעלות מבנה סריגי אך אפשרית בפנינים שצורתן ביצתית או דמויית טיפה. בגמרא בבא בתרא אנו לומדים על כך שמרגניתא ניתנת לשתייה דבר הרומז על המסת פנינה בנוזל. ההרכב הגירני של הפנינה מאפשר להמיס אותה בנוזל חומצי כפי שאכן נכתב בעדות הסטורית מימי קליאופטרה. על פי הראשונים שתיית תמיסת פנינה היתה נהוגה, בקרב עתירי ממון, למטרות רפואיות.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מהספור המובא בסוגייתנו נוכל רק להסיק שמרגניתא היא פריט יקר מאד וכנראה אבן יקרה או דבר הדומה לה. העובדה שהפקדון כלל שבע מרגליות שהיו צרורות בסדין תומכת בהשערה זו. את המרגלית או המרגניתא אנו פוגשים בתלמוד פעמים רבות כשמה של אבן יקרה. בשנים מהאיזכורים למדנו על מציאת אבן יקרה זו במעי דג. כך קרה לבנו של יוסף בן יועזר כאשר קנה דג לאשתו וליוסף מוקיר שבת כשכר מצווה (ראה במאמר "זבין לה ביניתא"). מרובם של האיזכורים לא ניתן ללמוד על מהותה של האבן והפרט היחיד שניתן לומר עליה בוודאות שהיא אבן יקרה. מקובל לומר שמרגניתא היא הפנינה (Peal) שאותה אנו פוגשים בכמה פסוקים במקרא. "יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת" (משלי, כ ט"ו), "כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ" (שם, ח י"א), "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ" (שם, לא י'). באיכה (ד ז') נאמר: "זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג צַחוּ מֵחָלָב אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּיר גִּזְרָתָם". פסוק זה מעורר קושי מסוים משום שמשתמע ממנו שהפנינים בצבע אדום למרות שלמעשה צבע הפנינים הרגיל הוא לבן או שנהב. לעיתים מוצאים פנינים בצבע וורוד ואולי כוונת הפסוק לגוון זה.

את זיהוי המרגנית עם הפנינה ניתן לאשש מכמה סוגיות. המרגניתא מוזכרת בהקשרים ימיים דבר שמוביל אותנו אל הפנינים המופקות מרכיכות ימיות ובעיקר הסוג של צדפת הפנינים. מספרת הגמרא על שלושה נמלים שבשנים מהם הוציאו מקרקעית הים אלמוגים ואילו בשלישי העלו מהים מרגניתא כלומר פנינים. "תלת פרוותא הויין, תרתי בי ארמאי, וחדא דבי פרסאי. דבי ארמאי מסקן כסיתא, דבי פרסאי מסקן מרגנייתא, ומקרייא פרוותא דמשמהיג"(1) (ראש השנה, כ"ג ע"א). רש"י במקום: "מסקן מרגנייתא - מקרקעית הים, על ידי בר אמוראי". בתאור מרכיבי הנוסחה הכימית להעברת כתמים במסכת נדה מצאנו: "ואשלג: אמר שמואל, שאלתינהו לנחותי ימא, ואמרו אשלגא שמיה, ומשתכח ביני נקבי מרגניתא, ומפקי לה ברמצא דפרזל" (2)(נדה ס"ב ע"א). גם כאן ברור ההקשר הימי אם כי לא ברור מהו האשלגא. נקדים לזיהוי המרגנית תאור ביולוגי של הפנינה.

מקור הפנינים

את הפנינים מייצרות רכיכות שונות אך המקור העיקרי לפנינים בעלות ערך מסחרי הוא בכמה מינים של צדפות מהסוג Pinctada. סוג זה חי בעיקר במי ים טרופיים. אחד המינים שחצה את תעלת סואץ מים סוף מאכלס גם את הים התיכון. המינים החשובים הם: צדפת הפנינים הפרסית, צדפת הפנינים שחורת השפה, צדפת הפנינים לבנת השפה ועוד. לצדפות אלו יש ציפוי קשה ומבריק על הקשוות (בניגוד לחלזונות בעלות הקונכייה היחידה הרי ש"קונכיית" הצדפות בנוייה משני חלקים שביניהם נמצא גופה הרך של הצדפה. חלקי הקונכייה נקראים קשוות) הנקרא "דר" או גם "אם הפנינה".

הדר המצפה את הקשוות הוא גם חומר המוצא לייצור הפנינים על ידי הצדפות. הן מייצרות את הפנינה כתוצאה מגרוי על ידי עצם החודר לתוכן כמו למשל בעל חיים טפיל או גרגיר חול. ההפרשה משמשת כדרך לנטרל את השפעת העצם הזר על ידי עטיפתו בדר. בתמונת צדפת הפנינים ניתן לראות שצידה הפנימי של קשוות הצדפה מבריק כפנינה. חומר זה הוא גיר בהרכב מינרלי של קלציט וארגוניט המעורב בחלבון קרני קשה הנקרא קונכיולין. ההפרשות נערמות זו על זו בשכבות ויוצרות במשך הזמן כדור מבריק בגוונים שונים כמעט בכל צבעי הקשת.

המינים השונים מייצרים פנינים בצבע ובגודל מקסימלי שונה, כתלות בגודל מין הצדפה וצבעו הטבעי של הדר שהיא מייצרת. לברק הבוקע מפני שטח הפנינה יש חשיבות רבה בקביעת ערכה. הפנינים המובחרות הן המבריקות והזוהרות דמויות הראי ואילו לעמומות בעלות המראה הגירני ערך נמוך. הצבע הוא, כמובן, עניין של טעם אך ככלל ניתן לומר שהצבעים הנדירים ביותר הם גם המבוקשים והיקרים ביותר. הצבעים השכיחים ביותר הם: לבן, כסף, וצבע קרם. הצבעים הנדירים יותר: זהב, שמפניה, ורוד, אפרסק, צבע קוניאק ושחור.

בעת העתיקה היה איסוף הפנינים כרוך בצלילה לפרקי זמן ממושכים ללא אמצעי עזר. צלילה זו פגעה באופן קשה בתוחלת החיים של העוסקים בה. גם לאחר העלאת הצדפות הרי שהפנינים נמצאו רק באחוז קטן ביותר מהצדפות שנשלו. גם היום יש עדיין מקומות בעולם בהם מתקיים האיסוף בשיטה קדומה זו. לעזרת הצולל בן ימינו באים אמצעי עזר שונים ובעיקר צלילת המכשירים. גם כך הקושי גדול וההצלחה מוגבלת ולמעשה רוב הייצור היום מתבצע בעזרת גידול צדפות בשיטות של חקלאות ימית. מגדלים צדפות בחוות ימיות כאשר פרטים רבים חרוזים על חוטים ארוכים. מגרים את הצדפות לגדל פנינים באופן מלאכותי. פותחים בזהירות את שריון הצדפה ו"שותלים" בתוכה חתיכה זעירה שהופקה משריון צדפה אחרת, יחד עם פיסה קטנה של קרום צדפה פנימי. לאחר מכן משאירים את הצדפה בים במשך שנתיים עד שלוש. בניגוד לצדפות טבעיות, אחוז ההצלחה בגידול מלאכותי מגיע לכ-50%. פנינים "מלאכותיות" אלו עגולות יותר מן הפנינים הטבעיות, וערכן נמוך מאד.


צילם: Dr. John Supan, Louisiana State University		תמונה 2. צדפת הפנינים

המרגלית כטיפה

בספרות חז"ל ניתן לקבל כמה רמזים לכך שהמרגנית היא פנינה ולא סוג אחר של אבן חן. בגמרא בהוריות (יב ע"א) נאמר: "תנו רבנן: כשמן הטוב ... יורד על הזקן זקן אהרן וגו'. כמין שני טפי מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו וכו'". הברייתא מתארת את מראה השמן הזולג מזקנו של כטיפי מרגליות - "כמין שני טפי מרגליות". מבין כל האבנים היקרות תאור ה"טיפה" קשור אך ורק לפנינה. כל אבני החן, ללא קשר לערכן הכספי, הן גבישים אנ-אורגניים (גבישים לא אורגניים(3)) שצורתם נקבעת על ידי אופי הקשרים הכימיים שבין סריגי הגביש. מבנה גבישי הוא הסידור היחידי של האטומים בגביש. המבנה הגבישי מורכב מיחידה בסיסית של מקבץ אטומים, בעל מבנה פנימי התלוי באופי האטומים המרכיבים אותו, החוזר באופן מחזורי בסידור תלת ממדי המרכיב סריג. כאשר גביש נשבר השבירה מתרחשת לאורך משטחי חולשה (קשרים כימיים חלשים יותר) ולכן שטח הפנים שלו הוא בעל מבנה זוויתי הנובע מסדור האטומים בסריג. פני השטח עשויים להראות כאוסף משטחים משושים או פירמידות ועוד. לדוגמה ראו את מבנה גביש מלח הבישול (הכדורים הכתומים הם אניוני הכלור והירוקים - קטיוני נתרן). כאשר מעבדים אבן יקרה ומכינים אותה, בעזרת סיתות עדין, לשיבוץ, נשברים פני השטח בהתאמה למבנה הסריג אך לא מתקבלים משטחים עגולים. בתמונה 4 ניתן לראות את פני השטח של יהלום המסותת באופנים שונים.

"פנינים הן התכשיט היקר היחידי אותו מקבל האדם מן הטבע כשהוא מושלם. אין מלטשים פנינים. אין חותכים אותן ואין משנים את צורתן איש אינו מתיימר לשפר שלמות" (מתוך מאמר מאת יעקב שקד).

המבנה העגול, הביצתי ואף מבנה סגלגל (תמונות 5-6) מאפיין את הפנינים הנוצרות על ידי צדפת הפנינים. הן מפרישות חומר גירני הנקרא דר כתוצאה מגרוי על ידי עצם החודר לתוכן כמו למשל בעל חיים טפיל או גרגיר חול. ההפרשה משמשת כדרך לנטרל את השפעת העצם הזר על ידי עטיפתו בדר. חומר זה הוא גיר בהרכב מינרלי של קלציט וארגוניט המעורב בחלבון קרני קשה הנקרא קונכיולין. ההפרשות נערמות זו על זו בשכבות ויוצרות במשך הזמן כדור מבריק בגוונים שונים כמעט בכל צבעי הקשת. צורת הפנינה נקבעת במידה רבה על ידי מיקומה בתוך הצדפה והיא עשוייה להיות כדורית לגמרי או סגלגלה.


תמונה 3. סריג מלח בישול שרטט: H. Hoffmeistr		תמונה 4. יהלומים מלוטשים בזוויות שונות Juergen Schoner


תמונה 5. צילם: Bruno.Menetrier		תמונה 6. הפנינה כפי שהיא נראית לפני הוצאתה מהצדפה – שימו לב לדמיון לטיפה


תמונה 7. אבן ספיר גולמית ממדגסקר מקור		תמונה 8. המבנה המרחבי של גביש הספיר מקור: NIMSoffice


תמונה 9. אודם גולמי ממדגסקר מקור:		תמונה 10. יהלום גולמי מקור:

המרגנית כתרופה

רמז נוסף לכך שהמרגניתא היא פנינה אנו מוצאים בגמרא בבבא בתרא (קמו ע"א): "אכל תנן, שתה מאי? הוא תנן, שלוחו מאי? שם תנן, שגר לו מאי? תא שמע, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת, ורכב בשמחתו, והלך ועמד על פתח בית חמיו, והוציאו כוס של חמין ושתה ומת ... שמעת מינה אפילו פחות מדינר! אמר רב אשי: מאן לימא לן, דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי ואשקיה?(4)" (בבא בתרא, קמו ע"א). הגמרא מעלה אפשרות שמשפחת הכלה השקתה את חתנה במשקה (חמין) שהיה יקר מאשר דינר משום ששחקו לתוכו "מרגניתא" שהיא כנראה פנינה. במבט ראשון נראית שחיקת המרגניתא כאפשרות תיאורטית בלבד אך רבינו גרשום מפרש במקום: "דהכי רגילי אינשי, לשחוק מרגניתא במשקה משום רפואה". באופן מעט שונה מפרש הרשב"ם: "מאן לימא לן דלא שחיקי ליה מרגניתא - בכוס החמין שכן דרך השרים שותין אותו לרפואה". לפי שני הפירושים שתיית המרגנית היא לרפואה אך הרשב"ם מייחס אותה לשרים ולא לבני אדם מן השורה. כמובן שהפנינים היו יקרות מאד ורק עתירי ממון יכלו להרשות לעצמם תרופה מעין זו.

מענייין לקרוא תאור של שתיית פנינה בתקופה קדומה לחתימת התלמוד. תאור זה נכתב על ידי חוקר הטבע והמצביא פליניוס הזקן שהיה בן זמנו וחבירו של טיטוס:

"לעולם היו שתי מרגליות גדולות; שתיהן בידי קליאופטרה, המלכה האחרונה של מצרים, אשר מלכי המזרח הורישון לה. אנטוניוס סעד במשתאות שלה יום-יום לשובע, אבל נישאה גאוותנותו וחוצפתו, כי זלזלה היא בפזרנותו ובהודו; לכן שאל אותה, במה תוכל להוסיף לגדולתה - היא השיבה, שתוך ארוחה אחת תכלה עשרה מיליון ססטרטיוס. אנטוניוס ביקש להיווכח על כך, אבל לא חשב, שזה ייתכן. לפיכך התערבו ולמחרת הוכרע הדבר. הוגשה לו ארוחה מפוארת אך לא יוצאת דופן. הוא חייך ודרש את החשבון. אז אמרה היא, שזהו עדיין לא כלום ותוכיח, שהארוחה תשווה את מחירה, עשרה מיליון ססטרטיוס, ולאחר זאת ציוותה להביא לפני גביע משקה חמוץ, אשר חריפותו וכוחו ממיסים את המרגליות. היא ענדה אז באזניה איזה אוצר טבע מיוחד במינו. אנטוניוס התבונן באשר עתיד להיעשות, ואז הורידה היא מרגלית אחת, טבלתה ומשנמסה גמעה את המשקה. ל' פלנקוס, שופט ההתערבות, הושיט את ידו לעבר השנייה, כי התכוננה היא לכלותה באותו אורח, והכריז את אנטוניוס מנוצח לכל הדעות וכו'" (על אוצרות הים, גאיוס פליניוס סקונדוס, חקר הטבע, ספר ט, נד-נט C. Plinius Secundus, Naturalis Historia, ix.54-59 - תרגם מלטינית: ד"ר מאיר שש).

פירוש הרשב"ם מאיר את מעשה קליאופטרה באור מעט שונה. אין בשתיית הפנינה משום טירוף יוצא דופן אלא כך היא "דרך השרים". ניתן אולי להתפלא על אנטוניוס שלא העלה בדעתו את אפשרות זו לפני ההתערבות. רבינו בחיי בפירושו לפרשת "תצוה" מתאר בפרוטרוט את אבני החושן וסגולותיהן הרפואיות והנפשיות בהסתמכו על "ספרי חכמת הטבע". בחלק מהן השימוש היה חיצוני בלבד על ידי תלייה או העברה על איבר מאיברי הגוף אך את חלקן ניתן היה לשחוק ולשתות או לאכול. גם היום מקובלת ענידת אבן אודם כסגולה ללידה קלה.

תאורו של פליניוס מחזק את הזיקה בין השם מרגלית או מרגניתא לפנינה דווקא, בניגוד לאבני חן אחרות בעלות הרכב מינרלי אחר. כך ניתן להסיק מתיאור הנוזלים החומציים שבהם השתמשה קליאופטרה על מנת להמיס את הפנינה. חומצה ממיסה בקלות גיר וכפי שנאמר לעיל המינרלים הקשים בפנינה הם ארגוניט וקלציט שהם למעשה גיר. גם בימינו משווקים תכשירים שונים, כמו קרמים לטיפול בעור, המבוססים על אבקת פנינים. אבקה זו מכילה 15 חומצות אמיניות שונות ומעל 10 יסודות קורט.

כמה קוראים בקשו לדעת האם אין בשתיית הפנינה איסור שהרי מקורה בבעל חיים טמא. הסוגיה עוסקת באנשים שנהגו על פי דין תורה שהרי ביקשו לדעת מה דינם של הסבלונות ואם כן בוודאי הקפידו גם על דיני כשרות. לא ניתן לתרץ את מעשיהם בכך שמדובר בתרופה שניתנה במצב של פיקוח נפש משום שהחתן הגיע רכוב על סוסו לבית ארוסתו בשמחה. הצגתי את השאלה לרב זאב ויטמן, רבה של חברת תנובה, ותשובתו מצ"ב כלשונה:

"דבר שאיננו ראוי לאכילה איננו בכלל איסור מאכלות כגון עצמות,קשות קרניים, צפורניים וכדומה. יתירה מזו במקרה תערובת ההלכה אומרת שעצמות הנבלה מצטרפות עם ההיתר לבטל את האיסור שנפל להיתר. גם היוצא מהטמא אם איננו ראוי לאכילה לא יהיה כמובן חמור יותר מהנבלה עצמה שדבר שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא מותר. ביוצא מהטמא יש גם כלל של פירשא שאיננה אסורה כמו שליה ודברים מאוסים אחרים שלא נאסרים כי נחשבים כפירשא בעלמא".

(1) פירוש: ומעירים: תלת פרוותא הויין [שלושה נמלים יש] באותם מקומות תרתי בי רומאי וחדא דבי פרסאי [שנים שייכים לבית למחוז הרומאי ואחד לבית למחוז הפרסי],דבי רומאי מסקן כסיתא [של בית הרומאים מעלים אלמוגים]דבי פרסאי מסקן מרגנייתא [של בית הפרסיים מעלים מרגליות],ומקרייא [וקוראים להם] לנמלי הפרסיים: פרוותא דמשמהיג [נמלי המלוכה].
(2) פירוש: ואשלג. אֲמַר שְׁמוּאֵל: שְׁאַלְתִּינְהוּ לְנָחוֹתֵי יַמָּא [שאלתי אותם, את יורדי הים], מהו אשלג זה, וַאֲמַרוּ לי כי אַשְׁלְגָא שְׁמֵיהּ [שמו], וּמִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נִקְבֵי מַרְגָּנִיתָא, וּמַפְּקֵי לָהּ בְּרַמְצָא דְּפַרְזְלָא [והוא נמצא בין נקבי המרגלית, ומוציאים אותו במסמר ארוך של ברזל].
(3) תרכובת אורגנית היא תרכובת המכילה אטומי פחמן ומימן הקשורים זה לזה. המונח תרכובת אורגנית נטבע במאה ה – 19 כאשר האמינו שתרכובות מעין אלו מסונתזות אך ורק על ידי אורגניזמים אך מאז הוכח שניתן לייצר במעבדה תרכובות "אורגניות" רבות.
(4) פירוש: ומבררים את הדין האמור במשנה לפרטיו, מתוך דיוק בלשונה של המשנה. "אָכַל" תְּנַן [שנינו], שָׁתָה מַאי [מה דינו]? וכן אם הוּא עצמו אכל שם תְּנַן [שנינו], שְׁלוּחוֹ שאכל מַאי [מה דינו]? אם אכל שָׁם (בבית חמיו) תְּנַן [שנינו במשנה], אם שִׁגֵּר (שלח) לוֹ חותנו סעודה במתנה לביתו, מַאי [מה הדין]? ומציעים: תָּא שְׁמַע [בוא ושמע], פתרון לדבר ממה שאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁשִּׁגֵּר לְבֵית חָמִיו מֵאָה קְרוֹנוֹת שֶׁל כַּדֵּי יַיִן וְשֶׁל כַּדֵּי שֶׁמֶן וְשֶׁל כְּלֵי כֶסֶף וְשֶׁל כְּלֵי זָהָב וְשֶׁל כְּלֵי מִילַת (משי), וְרָכַב בְּשִׂמְחָתוֹ, וְהָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח בֵּית חָמִיו, וְהוֹצִיאוּ לו כּוֹס שֶׁל חַמִּין עבורו וְשָׁתָה, וּמֵת לאחר מכן ... ומציעים: האם שָׁמְעַתְּ מִינָּהּ [למד אתה ממנה] שאינם נגבים גם אֲפִילּוּ אכל או שתה פָּחוֹת מִדִּינָר? שהרי אין כוס חמין שווה דינר. ודוחים, אָמַר רַב אַשִׁי: מַאן לֵימָא לָן [מי יאמר לנו] שלֹא שָׁחְקִי לֵיהּ מַרְגָּנִיתָא דְּשַׁוְיָא אַלְפָא זוּזֵי וְאַשְׁקְיֵהּ [שחקו לו מרגלית ששוה אלף זוז לתוך כוס החמין והשקו אותו]? ואין איפוא להוכיח מכאן לגבי פחות מדינר.

רשימת מקורות:

פנינים – אתר מגזין ים

Pearl From Wikipedia, the free encyclopedia

לעיון נוסף:

מקורות נוספים העוסקים בפנינה ודיון בכשרותה לאכילה ולמצווה ראה במאמרו של שלמה משה שיינמן.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים