טור זה מוקדש לזכרה המבורך של כנרת מנדל הי"ד שנרצחה על ידי חיות אדם
ביום י"ג תשרי תשס"ו בדרכה לביתה לאחר הרבצת תורת חיים לילדי ישראל
לביקור במצפור לזכרה המשקיף לכנרת לחצו כאן.
דמתיקי פירא כקלא דכינרי – שיזף מצוי
"חמת זו טבריא, ולמה נקרא שמה חמת? על שום חמי טבריא. רקת זו ציפורי. ולמה נקרא שמה רקת? משום דמידלייא כרקתא דנהרא. כינרת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה כינרת? דמתיקי פירא כקלא דכינרי" (מגילה, ו ע"א).
פירוש: חמת זו היא טבריא [טבריה] ולמה נקרא שמה "חמת"? על שום (שם) חמי טבריא המצויים בה. ואילו רקת זו ציפורי, ולמה נקרא שמה "רקת"? משום דמידלייא כרקתא דנהרא [משום שהיא מוגבהת מסביבתה כשפת הנהר]. כינרת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה "כינרת"? דמתיקי פירא כקלא דכינרי [שמתוקים פירותיה כקול הכינור] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שיזף מצוי שם באנגלית: Christ's Thorn Jujube שם מדעי: Ziziphus spina-christi
שמות נרדפים במקורות: צאלים, רימין, כינרי, (זרד?) שמות בערבית: נבק, דום, סידריה
נושא מרכזי : מהו ה"כינרא"?
תקציר: בגרסאות המופיעות בחלק מכתבי היד משתמע שהכינרא הוא עץ פרי (בשונה מהגרסה שלפנינו הגורסת 'כינור' ככלי נגינה). על הקשר בין גינוסר, כנרת ועץ פרי בשם "כינר" אנו לומדים גם בירושלמי (וילנא, מגילה, פ"א). את "כינרא" כשמו של עץ אנו מוצאים בגמרא בבבא בתרא (מח ע"ב) שם מסופר על טאבי שתלה את פאפי על כינרא, וכתוצאה מכך נאלץ האחרון למכור לו מכר בעל כורחו. הרשב"ם מפרש בשני אופנים - הראשון שהתלייה הייתה באופן מילולי על עץ הכינרא, והשני שעץ הכינרא היה נשוא ה"עסקה" והעסקה הייתה תלויה בו.
בתקופת הגאונים אנו פוגשים את ה"כנארי" כפרי עץ שנאכל בעיקר לאחר עיבוד (אולי טחינה ואפייה עם מרכיבים נוספים) ששיפר את טעמו. בספר הלכות גדולות נזכר מאכל "שתיתא דכנארי" (הלכות ברכות, פ"ו סימן א'). שתיתא הוא מאכל דומה לדייסה סמיכה או דלילה. בספרות הקלאסית מופיע מתכון להכנת דייסה מפרי השיזף שנאכלה בעיקר על ידי עבדים.
בגמרא בברכות מבואר שהכנרי זהה לפרי רימין (ברכות, מ ע"ב). הרמין נמנה במשנה עם "הקלין שבדמאי", כלומר גידול בעל ערך כלכלי נמוך שחזקת פירותיו הפקר (דמאי, פ"א מ"א) זיהוי מקובל לרימין ולכנרי הוא שיזף מצוי(Ziziphus spina-christi) . פרי השיזף כדורי וקוטרו כ-2 ס"מ, צבעו צהוב- כתום, וטעמו אינו משובח.כנרי הוא שמו הפרסי של השיזף המצוי. זיהוי זה מופיע במילונים הקדומים ומתאים לדברי המשנה בכלאים המעידה על קרבה בין הרימין לשזיפין: "...והשיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה" (פ"א מ"ד). מקובל לזהות את השזיפין עם השיזף התרבותי הדומה במידה רבה לשיזף המצוי בצורת העלים, הקוצים ובמידה מסויימת גם בפרי. על פי המשנה הם אסורים בהכלאה למרות הדמיון ביניהם. עצי השיזף נפוצים מאד בסביבת הכנרת וכך מובן היטב מדוע נקראה הכנרת על שם פריים.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
על פי גרסת הגמרא שלפנינו אין לסוגייתנו דבר וחצי דבר עם המדור "חי וצומח בתלמוד" משום שעל פיה מקור השם "כנרת" הוא בקול הכינור. אנו נפנה לגרסאות אחרות המופיעות בחלק מכתבי היד בהן נמצא שהן עוסקות בעץ פרי בשם "כינרא". בכתב יד Göttingen אנו מוצאים: "... כנרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כנרת דמתיקי פירותיה ככנרא". בכת"י לונדון: "... משום דמתיקי פירי ככינרא". על הקשר בין גינוסר, כנרת ועץ פרי בשם "כינר" אנו לומדים גם בירושלמי (וילנא, מגילה, פ"א): "... אלא כגון הא חמתה עצמה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון מן הדא [יהושע יט לה] וערי מבצר הצדים צר וחמת רקת וכינרת. הצידים כפר חיטייא, צר דסמיכה לה, חמת חמתה, רקת טיברייא, כנרת גינוסר. התיב רבי לוי והכתיב [שם יב ג] והערבה עד ים כנרת מעתה שני גינוסריות היו או לא היו אלא שני אבטוניות, כגון בית ירח וצינבריי, שהן מגדלות כינרים". מפרש "פני משה": "התיב ר' לוי. מי מצית אמרת כנרת זו גינוסר והכתיב בדברים ולראובני ולגדי נתתי מן הגלעד וגו' הערבה והירדן וגבול מכנרת ועד ים הערבה וגו' וזה הוא בעבר הירדן ששם היו נחלתם והפסוק הראשון בגבול בני נפתלי הוא שנאמר, ומעתה אם נאמר שני גינוסריות היו כלומר שני כינרת או שנאמר לא היו שנים ממש אלא שני אכטוניות כלומר חלקת המקומות שנקראו על שם כך שהן מגדלות קנים נקראין כנרים כגון בית ירח וכו'".
הערוך (ערך "כנר") ליקט את אזכורי "כינרא" בגמרא ומשתמע מדבריו שהוא נוטה לפרש שהכוונה לעץ פרי(1). הוא מזכיר גם את הפירוש על פי הגרסה שלפנינו ("כינרא" = כינור) אך ככל הנראה כפירוש שאיננו מקובל עליו:
"בפ' ערבי פסחים בגמרא לא יפחתו לו, ה' טולי קשי הוו: טולא דדיקלא יחידאה וטולא דכינרא. בפרק חזקת הבתים בגמ' עדים אין להם חזקה, טבי תלא לפפי אכינרא פירוש שם אילן. בפרק כיצד מברכין בגמ' הנובלות רימון כינרי פירשנו בערך רימון(2). בריש גמרא דמגילה כנרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כנרת דמתיקי פירה ככינרא פי' כפרי של כנרת. פירוש אחר כי קלא דכינרא די מהני למאן דמשמע קליה".
את "כינרא" כשמו של עץ אנו מוצאים בגמרא בבבא בתרא (מח ע"ב): "טאבי תלא לפאפי אכינרא וזבין. חתם רבה בר בר חנה אמודעא ואאשקלתא"(3). הסוגייה עוסקת בדין "תליוהו וזבין" כלומר בשאלה מה הדין במוכר שנאלץ למכור מכר כלשהו כתוצאה מעינויים? מסופר על טאבי שתלה את פאפי על כינרא, וכתוצאה מכך נאלץ האחרון למכור בעל כורחו. הרשב"ם מפרש בשני אופנים: "תלי לפאפי - באילן ששמו כינרא למכור לו שדהו, לשון אחר תלה אותו בשביל הכינרא שימכרנו לו". לפי שני הפירושים הכינרא הוא עץ אלא שלפירוש הראשון התלייה הייתה עליו ואילו לפירוש השני עץ זה היה נשוא ה"עסקה".
בתקופת הגאונים אנו פוגשים את ה"כנארי" כפרי עץ שנאכל בעיקר לאחר עיבוד (אולי טחינה ואפייה עם מרכיבים נוספים) ששיפר את טעמו: "שתיתא דכנארי ודגובירי ודשיסקי בורא פרי העץ דלעילויא אשתנו" (ספר הלכות גדולות(4), סימן א' - הלכות ברכות, פ"ו). שתיתא הוא מאכל דומה לדייסא סמיכה או דלילה. בספרות הקלאסית מופיע מתכון להכנת דייסא מפרי השיזף שנאכלה בעיקר על ידי עבדים(5).
במקורות לא מצאנו רמז לזהותו של הכינרא אך המפתח לפתרון נמצא בדברי הגמרא בברכות (ברכות, מ ע"ב) שציטט הערוך: "דתנן: הקלין שבדמאי: השיתין, והרימין, והעוזרדין, בנות שוח, ובנות שקמה, וגופנין, ונצפה, ונובלות תמרה. שיתין - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מין תאנים, רימין – כנדי וכו'". שם מזוהים "כנדי" כ"רימין" כאשר "כנדי" הוא כנראה שיבוש של "כנרי". כפי שראינו זו גרסת הערוך וגירסה זו מופיעה למשל גם בכת"י פריס. בניגוד ל"כנרי", שמלבד שמו כמעט לא ידוע עליו דבר, הרי שבמשנה מתוארים כמה ממאפייני הרימין. בדמאי (פ"א מ"א) נמנה עץ זה בין "הקלין שבדמאי" כלומר גידול בעל ערך כלכלי נמוך שחזקת פירותיו הפקר. שני הזיהויים העיקריים לרימין (ולכנרי) הם שיזף מצוי (Ziziphus spina-christi) ובן חוזרר תרבותי (Sorbus domestica) שפירות שניהם אכילים אם כי אינם משובחים. פרי השיזף המצוי הוא בית גלעין(6) כדורי בקוטר 2 ס"מ. צבע הפרי הבשל צהוב - כתום. על בן חוזרר תרבותי ראו במאמר "לבר מכרו משא".
מבין שני זיהויים אלו יש לענ"ד להעדיף את הזיהוי הראשון המופיע במילונים הקדומים ומתאים יותר לדברי המשנה בכלאים (פ"א מ"ד) הרואה ברימין והשיזפין מינים דומים: "ובאילן האגסים והקרסתומלין והפרישים והעוזרדים אינם כלאים זה בזה, התפוח והחזרד, הפרסקים והשקדין, והשיזפין והרימין אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה". אם אכן השיזפין הם השיזף התרבותי ("זר שבלע שזפין של תרומה") הרי שהוא דומה במידה רבה לשיזף המצוי בצורת העלים, הקוצים ובמידה מסויימת גם בפרי. על פי המשנה הם אסורים בהכלאה למרות הדמיון ביניהם. יתרון נוסף לזיהוי "כינרא" עם השיזף המצוי הוא העובדה שעצי השיזף נפוצים מאד בסביבת הכנרת וכך מובן היטב מדוע נקראה הכנרת על שם פריים.
במדור ה"לשון" ב"תלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ מובא מקור השם כינרא. בפרסית בינונית המילים Kanar או Kunnar מתפרשות כשיזף (zizyphus). השיזף המצוי נקרא בסורית כנארי. ב"מוסף הערוך" אנו מוצאים: "בנוסחאות דידן כתב רימין כנדי ובלשון יון ורומא כונר מין אילן עושה פרי". רב שרירא גאון וכנראה גם רב סעדיה גאון פירשו "אלנבק" שהוא שמו של השיזף המצוי בערבית. רבי נתן אב הישיבה כתב "אמר התלמוד כינאדי והוא אלנבק" וב"פירוש אחר": "אלדום" שגם הוא שמו של השיזף המצוי. כך פירש גם הרמב"ם בפיהמ"ש (דמאי, שם): "רימין - אלנבק". סכום לכל השמות בערבית נמצא בכתבי רבי אשתורי הפרחי: "והוא אלנבק בלשון ארץ מצרים, ואלדום בארץ כנען, ואילנו אלסדר". הוא מבחין בין השמות "אלנבק" ו"אלדום" המתייחסים לפירות לבין "אלסדר" שהוא שם העץ (שמות אלו משמשים גם בערבית בת זמננו).
זיהויים נוספים שמשמעותם אינה ברורה מובאים בריבמ"ץ שכתב בדמאי (שם) "והרימין - סורכי" ובכלאים: "והשיזפין והרימין כלאים - מאי טעמ', וכד את נטל זיתין ורימין נפלן מינהון שיזפין, ומשתכח זיתין ורימין. לעז שיזפין זיזיבי, יווני זיזופא, רימין צינפירי". הריבמ"ץ מתייחס כאן לסברה שרווחה, בגלל הדמיון בין פירות השיזף התרבותי לשיזף המצוי ולזית, שהראשון הוא תוצר הכלאה בין שני האחרונים. זיהוי נוסף מופיע בערוך שפירש "פולצאראק"י בלע"ז". פירוש זה נמצא גם אצל רע"ב. ח. צ. אלבוים מציע לזהות "סורכי" עם "סורבי" והכוונה לבן חוזרר תרבותי (Sorbus domestica). כאמור לעיל אפשרות זו נראית סבירה פחות מהשיזף המצוי. "צינפירי" הוא אולי Cina pero כלומר אגס סין. קאהוט (ערך "כנר") סבר ש"פולצאראק"י" הוא שם המורכב משתי מילים: "פול" – faba ו"צרקי" – ceraci. לחילופין הוא הציע שהכוונה לפול גראקי הזהה ל – Faba graeca המוזכר על ידי פליניוס שהוא מין לוטוס. זיהוי זה איננו אפשרי לאור כך שהרימין דומים לשיזפין ואילו שמם הנרדף כינרי הוא ללא ספק עץ שניתן היה לתלות עליו ("טאבי תלא לפאפי אכינרא וזבין").
תמונה 1. עצי שיזף השיח - בקדמת התמונה
 |
|
 |
|
תמונה 2. שיזף מצוי בשפלת יהודה
צילם: אורי אורבך
|
|
תמונה 3 - שיזף מצוי – עיר אובות ליד חצבה
גיל העץ מוערך בכ- 800 שנה.
|
 |
|
 |
|
תמונה 4. שיזף מצוי - פירות צילם: אורי אורבך |
|
תמונה 5. שיזף מצוי - פירות צילם: אורי אורבך |
הרחבה
ביולוגיה
השיזף המצוי בעל תפוצה סודנית החודרת גם לאזורים שכנים. הוא עץ של סוואנות במזרח אפריקה. בארץ הוא גדל בבקע ים המלח מאילת ועד מטולה, וכן לכל אורך מישור החוף, בנגב הצפוני ובכל השפלות והעמקים החוצים את במת ההר. ככלל ניתן למצאו באיזורי הארץ החמים יחסית. במישור החוף ובמורדות הגולן הוא סובל לעיתים מקור הגורם לשלכת בעלת אופי סביבתי ולא גנטי. אחד מעצי השיזף המפורסמים בישראל הוא השיזף הענק הנמצא בעיר אובות ליד חצבה שגילו מוערך בכ – 800 שנה. הערכת הגיל התבצעה בעזרת ספירת טבעות גידול על גליל שהוצא מהגזע.
השיזף המצוי הוא מין בסוג שיזף השייך למשפחת האשחריים. הסוג מונה כ- 100 מינים, הגדלים באזורים טרופיים וסוב-טרופיים של שני חצאי כדור הארץ. בארץ נפוץ בנוסף לשיזף המצוי גם שיזף השיח (Ziziphus lotus) שהוא בעל מבנה שיחני צפוף. כאמור ניתן למצוא בכפרים ערבים מין שלישי – שיזף תרבותי או תמר סיני.
השיזף ירוק עד ברוב איזורי הארץ. הענפים החדשים מתחילים להתפתח באביב. ענפיו זיגזגיים ובכל מפרק יש עלה אליפטי משונן בעל 3 עורקים מקבילים ברורים. בנוסף לעלה יש בכל מפרק זוג עלי לוואי ההופך לקוצים. קוץ אחד ישר והשני כפוף כלפי פנים. החל מהקיץ ועד סוף האביב מתפתחים פרחים בחיק מרבית העלים. הפרחים יושבים בקבוצות: לכל פרח עוקץ קצר. אורכם: 5-3 מ"מ, קוטרם 6-4 מ"מ וצבעם ירקרק צהוב. בכל פרח 5 אבקנים. ניתן להבחין בשני טיפוסי פרחים מבחינת מהלך ההבשלה של האיברים הזכריים והנקביים בפרח. בטיפוס אחד נפתחים האבקנים בבוקר והצלקות מבשילות אחר הצהריים. בטיפוס השני האבקנים נפתחים בצהריים והצלקות מבשילות מבשילות בלילה ובבוקר. חלוקה זו של עיתוי הפריחה מבטיחה האבקה הדדית(7) בין הפרחים משני הטיפוסים. המאביקים העיקרים של השיזף הן דבורי הדבש המגיעות אל הצוף הרב המופרש על ידי הפרחים. קיימים שני גלי פריחה עיקריים ובעקבותיהם שני גלי הבשלת פרי. פירות המבשילים בתחילת הקיץ ופירות המבשילים בסתיו. השיזף מתגונן מפני קור או יובש ממושכים בעזרת השרת העלים ובנוסף מותאם העץ לגדילה בסואנות גם בכך שהוא עמיד בפני אש. לאחר שהעלים והענפים התחתונים נחרכים, מוסיפים העלים והענפים העליונים לצמוח כרגיל. אם נשרף הגזע, צומחים מצוואר השורש ענפים וגזעים חדשים.
פרי השיזף נחשב כמזון עניים ומעצתו בונים כלים גסים. קיים תאור של מתכון שהכיל את פרי השיזף ושימש כמזון לעבדים. שמו הלטיני של העץ נובע מהאמונה הנוצרית שמענפי העץ נעשה הזר שעיטר את ראשו של משיחם בדרכו לצליבה.
(1) בנוסח הגמרא שלפנינו בפסחים ובברכות הגרסה היא "כנדא" או "כנדי" ולא "כנרי" כגרסת הערוך.
(2) בציטוט הגמרא בכיצד מברכים קיים, כנראה, שיבוש בדברי הערוך שהרי הסוגיה שם עוסקת ברימין ולא ברימון. החלפה זו מופיעה גם בכמה מכתבי היד של המשנה, התוספתא והירושלמי המקבילים למשנה בדמאי. שיבוש נוסף הוא החלפה של "רימין" ב"דימין". לדעת לעף גירסה זו נוצרה בעקבות השם "דום" בערבית. ראו בהרחבה בעבודתו של ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק הרימון. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן (עמ' 250-252). לקריאה לחץ כאן.
(3) פירוש: מסופר: איש אחד ששמו טָאבִי תְּלָא [תלה] איש אחר שנקרא פָּאפִי אַכִּינָרָא וְזַבֵּין [על עץ כינר ומכר לו] שדה, חֲתַם רַבָּה בַּר בַּר חָנָה גם אַמּוֹדָעָא [על המודעה] שכתב פאפי שהוא מוכר באונס, וגם אַאַשְׁקַלְתָּא [על שטר מכר] של אותו שדה לטאבי.
(4) תאריך חיבורו ושם המחבר אינם ידועים בוודאות הדעה הרווחת היא שהספר חובר על ידי חכם בשם רבי שמעון קיירא במאה ה – 9.
(5) י. בוכמן (ברשימת המקורות).
(6) בית גלעין הוא פרי עסיסי בעל זרע אחד העטוף בקליפה קשה כמו השקד, האפרסק ועוד.
(7) היתרון בהאבקה הדדית הוא בהגדלת המגוון הגנטי באוכלוסייה.
רשימת מקורות:
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 149-150).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 219-220).
י. בוכמן, 'מרכול ושמו שיזף', טבע וארץ, חשון תשנ"ד, נובמבר 1993, חוברת 262.
י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 181-184).
לעיון נוסף:
באתר "צמח השדה": "שיזף מצוי".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
