סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר – תפוח סדום

 

"משנה. במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין מדליקין לא בלכש, ולא בחוסן, ולא בכלך, ולא בפתילת האידן, ולא בפתילת המדבר ... ולא בפתילת המדבר - שברא" (שבת, כ ע"ב).

פירוש: משנה: במשנה זו מופיעה רשימה של חמרי הבעירה והפתילות שאין להשתמש בהם בהדלקת הנרות בשבת. אם משום שאפשר להכשל על ידם בעבירה, אם משום שאינם ראוים לכבוד השבת. כיון שסתם נר שמדובר בו הריהו כלי המכיל שמן ובתוכו פתילה, מבואר בתחילה מה הם החומרים שאין עושים מהם פתילות לנר שבת, ואחר כך רשימה אחרת של חומרים שאין משתמשים בהם כשמן בנרות אלה. בַּמֶּה מַדְלִיקִין נרות שבת, וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין? לענין סוגי הפתילות אמרו כי אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְּלֶכֶשׁ, וְלֹא בְּחוֹסֶן, וְלֹא בְּכָלָךְ, וְלֹא בִּפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר ... שנינו במשנה כי לֹא מדליקים בִּפְתִילַת הַמִּדְבָּר. ומסבירים כי פתילת המדבר היא שַׁבְרָא, שהוא מין עשב ארוך שבעירתו אינה יפה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: פתילת המדבר הגדולה           שם באנגלית: Sodom's Apple         שם מדעי: Calotropis procera

שם נרדף במקורות: בוץ?, שברא           שמות בשפות אחרות: ערבית - עוּשֶייר, עוּשָר (عشير).


נושא מרכזי: מהי פתילת המדבר?


התלמוד הבבלי מזהה את פתילת המדבר כ"שברא"(1). מפרש רש"י: "שברא - מין עשב ארוך, וקורין אותו אורטי"א". ד"ר מ. קטן(2) מזהה את ortie כסרפד. גבעולי עשב זה אכן מכילים סיבים שבעבר השתמשו בהם לקליעת חבלים ואריגה אך מיני הסרפד הנפוצים בחצרות אינם גדלים במדבר כך שלא ניתן לקרוא להם "פתילת המדבר". ייתכן והכוונה למין פורסקליאה שבירה (תמונה 1) הגדלה במדבריות קיצוניים אך לא ידוע לי אם אכן השתמשו גם בה להפקת סיבים. הערוך (ערך "שברא") כתב: "ולא בפתילת המדבר גמרא פתילת המדבר שברא. פירש בתשובות: לתת סימנים שלו אי אפשר אלא ממיני זרעים הוא ואינו נאכל וזרעו מין סממנין הוא וחם ביותר ושותה אותו מי שיש לו צנה ושמו בערבי הרמל ומירק שלו עושין פתילה. ואני שמעתי שקורין אותו בלעז פירול"א"(3). ע. לעף טען שבסורית וערבית "שברא" ו"חרמל" הם שמו של הצמח הנקרא בימינו "שבר לבן" (Peganum harmela) (תמונה 2). צמח ערבתי ומדברי זה, המזכיר במבנהו את הפיגם, נפוץ בארץ ובבל וידוע כצמח מרפא כבר מהעת העתיקה והותקנו ממנו פתילות. השבר מכיל אלקלואידים רעילים בשם הרמין והרמלין ולכן "לא נאכל" אך בכמויות קטנות שימש לרפואה.

הרמב"ם בפיהמ"ש (שבת, פ"ב מ"א) כתב: "פתילת המדבר – עלי עשב שגודלין אותן ומדליקים בהם". ע. לעף סבר שכוונת הרמב"ם למיני צמחים מהסוג בוצין (Verbascum) הכולל עשרות מינים הגדלים באיזורנו. לרוב המינים עלים גדולים לבידים או צמירים שמהם ניתן לזדור פתילות כדברי הרמב"ם. חלק מהמינים מדבריים כמו למשל בוצין סיני ולכן הכינוי פתילת המדבר הולם אותו. מאוחר יותר לעף חזר בו וטען שפתילת המדבר כפתילת האידן שזורות משערות שעל גבי זרעים המתפקדות כ"מצנחים" לצורך הפצתם על ידי הרוח.
 

     
תמונה 1.  פורסקליאה שבירה   תמונה 2.  שבר לבן         צילם:  Kurt Stüber

  
פתילת המדבר הגדולה - תפוח סדום

התיאור של פתילת המדבר כצמח בעל זרעים נושאי שערות מתאים לעץ הנקרא "פתילת המדבר הגדולה" או "תפוח סדום". עץ קטן זה נכלל במשפחת האסקלפיים והוא בולט בנוף בזכות עליו ופירותיו הגדולים והרעילים (תמונה 3-4). הוא נפוץ בנאות המדבר בארץ ישראל ובמדבריות בהם מי התהום אינם עמוקים יותר מעומק שורשיו. לפתילת המדבר פרי הנראה מבטיח אך למעשה הוא איננו ראוי למאכל ותוכו ספוגי ויבש. חלל הפרי מלא בזרעים הנושאים ציצת שערות דקות דמויות משי לבן (תמונות 5-6). יוסף בן מתתיהו ב"מלחמות היהודים" מצא זיקה בין חטאם ועונשם של אנשי סדום לבין מבנה פרי תפוח סדום: "וגם האפר הולך ומתחדש בפרי המקום ההוא אשר צבע קליפתו דומה לגוון פרי עץ מאכל אולם בהתלשו בכף היד הוא כלה כעשן וכאבק והמראה הזה מוסיף אמון לשיחות מני קדם על דבר ארץ סדום". יש עדויות על שימוש בשערות תפוח סדום למילוי כרים והתקנת פתילות לנרות. הפתילה של צמח זה נראית כשערות משי עדין.

על פי י. פליקס הפתילה אמנם מושכת את השמן אך במשך הזמן מסתכסך קצה הפתילה והאש כבה מאליה אלא אם כן מושכים את הפתילה למעלה או מוסיפים שמן. מסיבה זו נאסר להדליק נר שבת עם פתילה העשויה מפרי תפוח סדום שהרי כל אמצעים אלו לשמירה על הלהבה אסורים. האיכות הירודה של פתילת תפוח סדום נובעת מכך שסיביה עדינים מאד ואין להם עובי מספיק לאדהזיה. אדהזיה איננה אפשרית גם כאשר הסיבים עבים יתר על המידה משום שהרווחים ביניהם גדולים מדי. ז. עמר מצא בניסוי שפתילה העשויה מסיבי תפוח סדום בוערת זמן ממושך ולכן תהה מדוע היא נפסה להדלקת נר שבת. לדעתו טעם האיסור איננו רק בגלל הצורך למשוך את הפתילה אלא גם העובדה ששלהבת הנר נמוכה ואינה מפיצה אור רב. תלמידי לשעבר יפתח גץ אסף בסיור לימודי שהתקיים בחנוכה סיבי תפוח סדום והשתמש בהם באותו ערב להדלקת נרות חנוכה (תמונות 7-8).

ז. עמר סקר הצעות לצמחים נוספים בעלי כסות צמרית שמהם הכינו בעבר פתילות. הוא מנה את צמרנית הסלעים (תמונות 9-10), צמר מפוצל (תמונה 11) ובסיה צמירה (תמונה 12). לא מקרה הוא שהמילה "צמר" חדרה לשמותם של שלושת צמחים אלו.
 

        
תמונה 3.  פתילת המדבר – פירות         צילם: יצחק נחמן   תמונה 4.  פתילת המדבר - פריחה

   

        
תמונה 5.  פתילת המדבר – פרי "בוסר"      צילם: אוריה לזר   תמונה 6.  פתילת המדבר - זרעים       צילם: עודד ישראלי

 

        
תמונה 7.  שזירת פתילות מסיבי הזרעים   צילם: ידידיה מנדלבאום   תמונה 8.  נרות חנוכה מפתילי תפוח סדום    באדיבות יפתח גץ  

 
פתילת המדבר הגדולה - בוץ

הרס"ג בתפסיר מתרגם באופן עקבי בכל מקום בתורה שמוזכר "שש" או "בוץ" ל"עשֻׁר". בפירושו לתורה כתב: "כל שש וכל בד הוא סוג של פשתן שקוראים לו אלעשר (בכ"י מופיעה גירסה משובשת בשם "אלעשנז"). והרבה ממנו בארץ מצרים, ואיני מכיר דבר רך יותר ממנו. ואיני יודע על מישהו שמשתמש בו, משום שהבריות אומרים עליו שהוא מורעל. וסוג הרעל שלו הוא חוזק הקרירות שבו. ושמא הסוג שהשתמשו בו האבות היה כזה, שהבחנתם קבעה שהוא ללא פגם"(4). בעבר החוקרים לא התייחסו למונח הזה, אולי משום שלא הבינו את משמעותו. פירוש זה הופיע גם בדבריהם של פרשנים נוספים שהסבירו בדומה לרס"ג. למשל, אבן עזרא (שמות, כה ד') פירש: "ושש הוא הבד מין ממיני פשתים ימצא במצרים לבדו, רק הוא לבן ואינו צבוע, שש ורקמה ממצרים (יחזקאל כז, ז). והגאון תרגמו בלשון ערבי עושר, וידוע הוא עד היום". מסתבר אם כן שהיה קיים זרם פרשני שהציע זיהוי אלטרנטיבי לשש והבוץ במקום הפשתה. ז. עמר מזהה, על פי הספרות הערבית לדורותיה, את הצמח "עשר" עם הצמח הנקרא בימינו בשם "פתילת המדבר הגדולה" או בשם העממי "תפוח סדום". הוא מציין מקורות מוסלמיים מתקופתו של רס"ג (המאה התשיעית והעשירית) המצביעים על שימוש בסיבי זרעי תפוח סדום למילוי כרים ואריגת בדים.

ז. עמר מאשש את הצעת זיהוי זו במדרש (אסתר רבה, פרשה ב', ז'): "... אחוז בחבלי בוץ וארגמן, אמר ר' שמואל בר נחמן בוא וראה טליתו של אותו רשע מה הוא שהכל מפקיעין בחבלי צמר ובחבלי פשתן ורשע זה בחבלי בוץ וארגמן וכו'". משתמע מכאן שהבוץ איננו פשתה רגילה אלא חומר אחר ויוקרתי במיוחד. במדרש רות רבה (וילנא, פרשה ב א') נאמר: "... ומשפחות בית עבדת הבוץ, זו רחב הזונה שהטמינה המרגלים בבוץ, הה"ד (יהושע ב') ותטמנם בפשתי העץ וכו'". לפי מדרש זה מזוהה הבוץ עם פשתי העץ ועבודת הבוץ מיוחסת לרחב. העובדה שהפשתה היא צמח עשבוני חד-שנתי עומדת בסתירה למונח "פשתי העץ"(5). ז. עמר מציע הסבר אחר המתיישב עם הגיון המדרש הקושר בין הבוץ לפשתי העץ. אין מדובר בצמח הפשתה אלא בצמח מעוצה שגם ממנו מפיקים "פשתן" הנקרא "פשתי עץ". פתילת המדבר הגדלה באזור יריחו מתאימה להגדרה בו ואכן במאה ה – 6 ארגו באזור יריחו אריגים שמקור סיביהם בפרי תפוח סדום. נקודה נוספת שיש לשים אליה לב היא העובדה שתפוח סדום רעיל מאד דבר העולה בקנה אחד עם תיאורו של רס"ג.
 

        
תמונה 9.  צמרנית הסלעים   תמונה 10.  צמרנית הסלעים -  זרעונים לקראת הפצה

  

        
תמונה 11.  צמר מפוצל   תמונה 12.  בסיה צמירה         צילם: צבי אבני 

  


(1) הירושלמי (שבת, פ"ב הלכה א') מפרש את השם "פתילת המדבר" במילה "כשמועה" כלומר במשמעות הידועה של צמח זה שהיה מוכר היטב בזמנו.
(2) ב"אוצר לעזי רש"י". 
(3) הפירול"א הוא הצמח כלך.
(4) י. רצהבי, פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות, ירושלים תשנ"ח, עמ' קנב.
(5) כבר חז"ל התקשו בדבר: "משנה. כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו, אלא פשתן ... גמרא. מנלן דפשתן איקרי עץ? אמר מר זוטרא: דאמר קרא והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ".

 

רשימת מקורות:

ז. עמר, 'זיהוי השש על פי רב סעדיה גאון', עלון הפקולטה למדעי היהדות מס' 588, אוניברסיטת בר אילן.
ז. עמר וא. שוויקי, 'במה מדליקין', תל-אביב תשס"ג (עמ' 51 – 59).
י. פליקס, עצי פרי למיניהם - צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 214 - 217).

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "פורסקליאה שבירה", "שבר לבן", "פתילת המדבר הגדולה", "בסיה צמירה", "צמר מפוצל", "צמרנית הסלעים". 
 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר