טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מאן לימא לן, דלא תלה בה מרגניתא – צדפת הפנינים
"... ואי אמרת בעינן צבורים, כל שהוא למאי חזי? תרגומא רב שמואל בר ביסנא קמיה דרב יוסף: כגון שנעץ בה מחט. א"ל רב יוסף: קבסתן, איכפל תנא לאשמועינן מחט? אמר רב אשי: מאן לימא לן, דלא תלה בה מרגניתא דשוויא אלפא זוזי (קידושין, כו ע"ב).
פירוש: ואי אמרת [ואם אומר אתה] בעינן [צריכים אנו] שיהיו המטלטלין צבורים בה, אם כן קרקע כל שהוא למאי חזי [למה היא ראויה], מה אפשר לצבור בה? תרגומא [תירגם, הסביר אותה] רב שמואל בר ביסנא קמיה [לפני] רב יוסף: כגון שנעץ בה בקרקע כלשהו מחט ומכרה אגב הקרקע, ואפשר איפוא לקנות משהו גם על ידי קניית קרקע כלשהי. אמר ליה [לו] רב יוסף: קבסתן [אתה טרדן]! וכי איכפל [טרח] התנא כל כך לאשמועינן [להשמיע לנו] קניית מחט שאותה מוכרים אגב הקרקע? אמר רב אשי: מאן לימא לן [מי יאמר לנו] שלא תלה בה במחט מרגניתא דשוויא אלפא זוזי [מרגלית ששווה אלף זוז] ואפשר לקנות הרבה אגב קרקע זו (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: צדפת הפנינים שם באנגלית: Pearl oyster שם מדעי: Pinctada sp.
נושא מרכזי: המרגלית כסמל לחפץ יקר?
לריכוז נושאים וקישוריות על צדפת הפנינים הקש\י כאן.
המרגניתא או בשמותיה האחרים מרגלית ופנינה מסמלת חפץ שלמרות גודלו הזעיר ערכו רב. בכמה סוגיות מהווה ערך המרגניתא ניגוד לחרס. ביטוי נפוץ בש"ס הוא "אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותה" לציין מצב שבו הערה של אחד החכמים, גם אם איננה חשובה, סייעה לחבירו למצוא חידוש משמעותי. במסכת קידושין (יח ע"א) נאמר: "ומפדין אותה בעל כרחו. סבר רבא למימר: בעל כרחיה דאדון; אמר ליה אביי: מאי ניהו? דכתבנא ליה שטרא אדמיה, אמאי? נקיט מרגניתא בידיה, יהיבנא ליה חספא? אלא אמר אביי: בעל כרחיה דאב, משום פגם משפחה"(1). אביי משתמש בניגוד בין המרגניתא והחרס להדגיש את חוסר ההגיון לשחרר אמה תמורת שטר חוב.
ביטוי דומה לביטוי "מאן לימא לן דלא תלה בה מרגניתא" המובא בסוגייתנו כמציין פעולה שבעזרתה ניתן להפוך דבר בעל ערך זניח לחפץ יקר מופיע בשם רב אשי במסכת בבא בתרא (קמו ע"א): "אמר רב אשי: מאן לימא לן, דלא שחקי ליה מרגניתא דשויא אלפא זוזי ואשקיה וכו'". שחיקת מרגניתא לתוך כוס משקה עשוייה להעלות את ערכו לאלפי זוזים. בניגוד לתליית מרגנית כהצעה תיאורטית לשימוש בשטח מצומצם הרי ששחיקת מרגנית לתוך משקה נראית תמוהה. בשורות הבאות אנסה לתאר מהי מרגנית ואת האפשרות לשחוק אותה לתוך משקה.
את המרגניתא או המרגליתא אנו פוגשים בתלמוד פעמים רבות כשמה של אבן יקרה. בשנים מהאיזכורים למדנו על מציאת אבן יקרה זו במעי דג. כך קרה לבנו של יוסף בן יועזר כאשר קנה דג לאשתו וליוסף מוקיר שבת כשכר מצווה (ראה בערך ביניתא). מרובם של האיזכורים לא ניתן ללמוד על מהותה של האבן והפרט היחיד שניתן לומר עליה בוודאות שהיא אבן יקרה. מקובל לומר שמרגניתא היא הפנינה (Peal) וייתכן שנוכל לאושש סברא זו מסוגייתנו וסוגיות נוספות. המרגניתא מוזכרת בהקשרים ימיים דבר שמוביל אותנו אל הפנינים המופקות מרכיכות ימיות ובעיקר הסוג של צדפת הפנינים. מספרת הגמרא על שלושה נמלים שבשנים מהם הוציאו מקרקעית הים אלמוגים ואילו בשלישי העלו מהים מרגניתא כלומר פנינים. "תלת פרוותא הויין, תרתי בי ארמאי, וחדא דבי פרסאי. דבי ארמאי מסקן כסיתא, דבי פרסאי מסקן מרגנייתא, ומקרייא פרוותא דמשמהיג" (ראש השנה, כ"ג ע"א). רש"י במקום: "מסקן מרגנייתא - מקרקעית הים, על ידי בר אמוראי". בתאור מרכיבי הנוסחה הכימית להעברת כתמים במסכת נדה מצאנו: "ואשלג: אמר שמואל, שאלתינהו לנחותי ימא, ואמרו אשלגא שמיה, ומשתכח ביני נקבי מרגניתא, ומפקי לה ברמצא דפרזל" (נדה ס"ב ע"א). גם כאן ברור ההקשר הימי אם כי לא ברור מהו האשלגא. גם מסוגייתנו ניתן לדלות מידע על אופי הפנינה אך נקדים רקע ביולוגי.
את הפנינים מייצרות רכיכות שונות אך המקור העיקרי לפנינים בעלות ערך מסחרי הוא בכמה מינים של צדפות מהסוג Pinctada. סוג זה חי בעיקר במי ים טרופיים. אחד המינים שחצה את תעלת סואץ מים סוף מאכלס גם את הים התיכון. המינים החשובים הם: צדפת הפנינים הפרסית, צדפת הפנינים שחורת השפה, צדפת הפנינים לבנת השפה ועוד. לצדפות אלו יש ציפוי קשה ומבריק על הקשוות (בניגוד לחלזונות בעלות הקונכייה היחידה הרי ש"קונכיית" הצדפות בנוייה משני חלקים שביניהם נמצא גופה הרך של הצדפה. חלקי הקונכייה נקראים קשוות) הנקרא "דר" או גם "אם הפנינה".
הדר המצפה את הקשוות הוא גם חומר המוצא לייצור הפנינים על ידי הצדפות. הן מייצרות את הפנינה כתוצאה מגרוי על ידי עצם החודר לתוכן כמו למשל בעל חיים טפיל או גרגיר חול. ההפרשה משמשת כדרך לנטרל את השפעת העצם הזר על ידי עטיפתו בדר. בתמונת צדפת הפנינים ניתן לראות שצידה הפנימי של קשוות הצדפה מבריק כפנינה. חומר זה הוא גיר בהרכב מינרלי של קלציט וארגוניט המעורב בחלבון קרני קשה הנקרא קונכיולין. ההפרשות נערמות זו על זו בשכבות ויוצרות במשך הזמן כדור מבריק בגוונים שונים כמעט בכל צבעי הקשת.
המינים השונים מייצרים פנינים בצבע ובגודל מקסימלי שונה, כתלות בגודל מין הצדפה וצבעו הטבעי של הדר שהיא מייצרת. לברק הבוקע מפני שטח הפנינה יש חשיבות רבה בקביעת ערכה. הפנינים המובחרות הן המבריקות והזוהרות דמויות הראי ואילו לעמומות בעלות המראה הגירני ערך נמוך. הצבע הוא, כמובן, עניין של טעם אך ככלל ניתן לומר שהצבעים הנדירים ביותר הם גם המבוקשים והיקרים ביותר. הצבעים השכיחים ביותר הם: לבן, כסף, וצבע קרם. הצבעים הנדירים יותר: זהב, שמפניה, ורוד, אפרסק, צבע קוניאק ושחור.
 |
|
 |
|
תמונה 1. שרשרת פנינים |
|
תמונה 2. צדפת הפנינים |
בעת העתיקה היה איסוף הפנינים כרוך בצלילה לפרקי זמן ממושכים ללא אמצעי עזר. צלילה זו פגעה באופן קשה בתוחלת החיים של העוסקים בה. גם לאחר העלאת הצדפות הרי שהפנינים נמצאו רק באחוז קטן ביותר מהצדפות שנשלו. גם היום יש עדיין מקומות בעולם בהם מתקיים האיסוף בשיטה קדומה זו. לעזרת הצולל בן ימינו באים אמצעי עזר שונים ובעיקר צלילת המכשירים. גם כך הקושי גדול וההצלחה מוגבלת ולמעשה רוב הייצור היום מתבצע בעזרת גידול צדפות בשיטות של חקלאות ימית. מגדלים צדפות בחוות ימיות כאשר פרטים רבים חרוזים על חוטים ארוכים. מגרים את הצדפות לגדל פנינים באופן מלאכותי. פותחים בזהירות את שריון הצדפה ו"שותלים" בתוכה חתיכה זעירה שהופקה משריון צדפה אחרת, יחד עם פיסה קטנה של קרום צדפה פנימי. לאחר מכן משאירים את הצדפה בים במשך שנתיים עד שלוש. בניגוד לצדפות טבעיות, אחוז ההצלחה בגידול מלאכותי מגיע לכ-50%. פנינים "מלאכותיות" אלו עגולות יותר מן הפנינים הטבעיות, וערכן נמוך הרבה יותר.
בסוגייה בבא בתרא (קמו ע"א) מועלת האפשרות שמשפחת הכלה השקתה את חתנה במשקה (חמין) שהיה יקר מאשר דינר משום ששחקו לתוכו "מרגניתא" שהיא לדעתנו פנינה. במבט ראשון נראית שחיקת המרגניתא כאפשרות תיאורטית בלבד אך רבינו גרשום מפרש במקום: "דהכי רגילי אינשי, לשחוק מרגניתא במשקה משום רפואה". באופן מעט שונה מפרש הרשב"ם: "מאן לימא לן דלא שחיקי ליה מרגניתא - בכוס החמין שכן דרך השרים שותין אותו לרפואה". לפי שני הפירושים שתיית המרגנית היא לרפואה אך הרשב"ם מייחס אותה לשרים ולא לבני אדם מן השורה. כמובן שהפנינים היו יקרות מאד ורק עתירי ממון יכלו להרשות לעצמם תרופה מעין זו.
מענייין לקרוא תאור של שתיית פנינה בתקופה קדומה לחתימת התלמוד. תאור זה נכתב על ידי חוקר הטבע והמצביא פליניוס הזקן שהיה בן זמנו וחבירו של טיטוס:
"לעולם היו שתי מרגליות גדולות; שתיהן בידי קליאופטרה, המלכה האחרונה של מצרים, אשר מלכי המזרח הורישון לה. אנטוניוס סעד במשתאות שלה יום-יום לשובע, אבל נישאה גאוותנותו וחוצפתו, כי זלזלה היא בפזרנותו ובהודו; לכן שאל אותה, במה תוכל להוסיף לגדולתה - היא השיבה, שתוך ארוחה אחת תכלה עשרה מיליון ססטרטיוס. אנטוניוס ביקש להיווכח על כך, אבל לא חשב, שזה ייתכן. לפיכך התערבו ולמחרת הוכרע הדבר. הוגשה לו ארוחה מפוארת אך לא יוצאת דופן. הוא חייך ודרש את החשבון. אז אמרה היא, שזהו עדיין לא כלום ותוכיח, שהארוחה תשווה את מחירה, עשרה מיליון ססטרטיוס, ולאחר זאת ציוותה להביא לפני גביע משקה חמוץ, אשר חריפותו וכוחו ממיסים את המרגליות. היא ענדה אז באזניה איזה אוצר טבע מיוחד במינו. אנטוניוס התבונן באשר עתיד להיעשות, ואז הורידה היא מרגלית אחת, טבלתה ומשנמסה גמעה את המשקה. ל' פלנקוס, שופט ההתערבות, הושיט את ידו לעבר השנייה, כי התכוננה היא לכלותה באותו אורח, והכריז את אנטוניוס מנוצח לכל הדעות וכו'" (על אוצרות הים, גאיוס פליניוס סקונדוס, חקר הטבע, ספר ט, נד-נט C. Plinius Secundus, Naturalis Historia, ix.54-59 - תרגם מלטינית: ד"ר מאיר שש).
פירוש הרשב"ם מאיר את מעשה קליאופטרה באור מעט שונה. אין בשתיית הפנינה משום טירוף יוצא דופן אלא כך היא "דרך השרים". ניתן אולי להתפלא על אנטוניוס שלא העלה בדעתו את אפשרות זו לפני ההתערבות. רבינו בחיי בפירושו לפרשת "תצוה" מתאר בפרוטרוט את אבני החושן וסגולותיהן הרפואיות והנפשיות בהסתמכו על "ספרי חכמת הטבע". בחלק מהן השימוש היה חיצוני בלבד על ידי תלייה או העברה על איבר מאיברי הגוף אך את חלקן ניתן היה לשחוק ולשתות או לאכול. גם היום מקובלת ענידת אבן אודם כסגולה ללידה קלה.
תאורו של פליניוס מחזק את הזיקה בין השם מרגלית או מרגניתא לפנינה דווקא, בניגוד לאבני חן אחרות בעלות הרכב מינרלי אחר. כך ניתן להסיק מתיאור הנוזלים החומציים שבהם השתמשה קליאופטרה על מנת להמיס את הפנינה. חומצה ממיסה בקלות גיר וכפי שנאמר לעיל המינרלים הקשים בפנינה הם ארגוניט וקלציט שהם למעשה גיר. גם בימינו משווקים תכשירים שונים, כמו קרמים לטיפול בעור, המבוססים על אבקת פנינים. אבקה זו מכילה 15 חומצות אמיניות שונות ומעל 10 יסודות קורט. השאלות האם אכן פנינים מתמוססות בחומץ והאם סיפור ההמסה על ידי קליאופטרה ריאלי עמדו במוקד ויכוח בין חוקרים. תצפיות מאוחרות יותר מצביעות על כך שאכן חומץ ממיס פנינים אלא שהתהליך נמשך כמה ימים. ראו כאן הצעות להסבר הסיפור.
כמה קוראים בקשו לדעת האם אין בשתיית הפנינה איסור שהרי מקורה בבעל חיים טמא. סוגייתנו עוסקת באנשים שנהגו על פי דין תורה שהרי ביקשו לדעת מה דינם של הסבלונות ואם כן בוודאי הקפידו גם על דיני כשרות. לא ניתן לתרץ את מעשיהם בכך שמדובר בתרופה שניתנה במצב של פיקוח נפש משום שהחתן הגיע רכוב על סוסו לבית ארוסתו בשמחה. הצגתי את השאלה לרב זאב ויטמן, רבה של חברת תנובה, ותשובתו מצ"ב כלשונה:
"דבר שאיננו ראוי לאכילה איננו בכלל איסור מאכלות כגון עצמות, קשות קרניים, צפורניים וכדומה. יתירה מזו במקרה תערובת ההלכה אומרת שעצמות הנבלה מצטרפות עם ההיתר לבטל את האיסור שנפל להיתר. גם היוצא מהטמא אם איננו ראוי לאכילה לא יהיה כמובן חמור יותר מהנבלה עצמה שדבר שאינו ראוי לאכילה כמות שהוא מותר. ביוצא מהטמא יש גם כלל של פירשא שאיננה אסורה כמו שליה ודברים מאוסים אחרים שלא נאסרים כי נחשבים כפירשא בעלמא".
(1) פירוש: ועוד אמרנו בברייתא אודות אמה עבריה שמפדין אותה בעל כרחו. סבר [חשב] רבא למימר [לומר] כי הכוונה היא בעל כרחיה [כרחו] של האדון שגם אם אינו רוצה פודים אותה. אמר ליה [לו] אביי: מאי ניהו [מה כיצד הוא] נעשה השחרור בעל כרחו של האדון דכתבנא ליה שטרא אדמיה [שכותבים לו שטר על דמיה]? וכשיהיה לה כסף תשלם לו חוב זה. אמאי [מדוע] ישחררו אותה בעל כרחו? נקיט מרגניתא בידיה יהיבנא ליה חספא [הוא מחזיק מרגלית בידו ואנו נותנים לו במקומה חרס]? שהרי עכשיו אין אפשרות לגבות בשטר, ונותנים לו שטר זה תמורת ההחזקה בה עצמה. אלא אמר אביי: בעל כרחיה [בעל כרחו] של האב, משום פגם משפחה, שכופים את האב לדחוק עצמו ביותר ולפדותה, משום שפגם הוא למשפחה שאחת מבנותיה היא אמה.
רשימת מקורות:
פנינים – אתר מגזין ים
Pearl From Wikipedia, the free encyclopedia
לעיון נוסף:
מקורות נוספים העוסקים בפנינה ודיון בכשרותה לאכילה ולמצווה ראה במאמרו של שלמה משה שיינמן.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
