טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אנא מפליגנא אמגוזי, את פליג שיוסקי – שיזף תרבותי

"אמר ליה רבינא לרבא: לימא, רב הונא דאמר כרבי יהודה; דתנן, רבי יהודה אומר: לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שמרגילן אצלו, וחכמים מתירין! אפילו תימא רבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה התם אלא דאמר ליה: אנא קמפלגינא אמגוזי, את פלוג שיוסקי, אבל הכא אפילו רבנן מודו, דאמר ליה: קא פסקת ליה לחיותי" (בבא בתרא, כא ע"ב).

פירוש: אָמַר לֵיהּ [לו] רָבִינָא לְרָבָא: לֵימָא [האם נאמר] על רַב הוּנָא דְּאָמַר [שהוא אומר] כְּדעת ר' יְהוּדָה; דִּתְנַן [ששנינו במשנה], ר' יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יְחַלֵּק חֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמַּרְגִּילָן בכך לבוא אֶצְלוֹ, וַחֲכָמִים מַתִּירִין? משמע שר' יהודה סבור שכל סוג של תחרות אסור, והוא הדין לריחיים. ודוחים: אֲפִילּוּ תֵּימָא [תאמר] כשיטת רַבָּנַן [חכמים], עַד כָּאן לֹא שמענו כי פְּלִיגִי רַבָּנַן עֲלֵיהּ [חלוקים חכמים עליו], על ר' יְהוּדָה הָתָם [שם] אֶלָּא דְּאָמַר לֵיהּ [שיכול לומר לו] החנווני לחבירו: שנינו נמצאים כאן ברשות, אֲנָא קָמְפַלְגִינָא אַמְגּוּזֵי, אַתְּ פְּלוֹג שִׁיוּסְקֵי [אני מחלק אגוזים, אתה חַלֵק שקדים], אֲבָל הָכָא [כאן] בבן מבוי שהעמיד גם הוא ריחיים במבוי, אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ [חכמים מודים], דְּאָמַר לֵיהּ [שאומר לו]: קָא פָּסְקַתְּ לֵיהּ לְחַיּוּתִי [אתה פוסק את חיותי, פרנסתי], שכל הצריך אצלי בא לטחון (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: שיזף תרבותי, שיזף סיני    שם באנגלית:  Jujube, Red Date, Chinese Date   

שם מדעי:  (Zizyphus zizyphus (jujube       שם נרדף במקורות: שיזפין, שיסקי, שיוסקי     

שמות בשפות אחרות: ערבית – עונב, צפפס.


נושא מרכזי: לזיהוי השיסקי


הטענה המובאת בסוגייתנו מופיעה גם במסכת בבא מציעא (ס ע"א): "דאמר ליה: אנא מפליגנא אמגוזי, ואת פליג שיסקי וכו'". המפרשים הציעו זיהויים שונים ל"שיסקי" או "שיוסקי". רש"י בבבא מציעא מפרש: "שיסקי - פרונ"ש". הכוונה לפרי הנקרא בימינו שזיף. לעומת זאת בבבא בתרא פירש, כנראה בעקבות רבינו גרשום: "שיוסקי – שקדים". פירוש נוסף מובא על ידי רבינו חננאל (בבא בתרא, בשיטת הקדמונים, כא ע"ב): "... פירוש אמגוזי ושיסקי, אגוזים ואפרסקים".

מתוך ההקשר ניתן להסיק שמדובר בפרי כלשהו ואולי גם רמז על טיבו: "יט. ר' יהודה אומר לא יחלק אדם קליות מפני שמרגילן אצלו, שיקנו ממנו לעולם ולא משאר ה[ת]גרים. וחכמים מתירין, דמצי למימר להו אנא פליגנא באמגוזי את פלג להו בשיסקי או ברומני שהם טובים ויפים מן האגוזים ומיד יקחו כלם ממנו (רבינו יהונתן על הרי"ף, בבא מציעא, דפי הרי"ף, לג ע"ב). על פי הבה"ג (סי' א' - הלכות ברכות פרק שישי עמוד סז) שיסקי הם פירות עץ: "ועל מיני אילנות דלא פרישין בפסוק (דברים ח, ח) ארץ חטה, כגון שיסקי וחבושי וחאחי, בתחילה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות". מתוך דבריו (שם, ע') ניתן להסיק שמדובר בפרי שבדרך כלל לא נאכל חי אלא שימש להכנת דייסה: "שתיתא דכנארי ודגובירי ודשיסקי בורא פרי העץ דלעילויא אשתנו". גובירי הם כנראה פרי העוזרר ("השיתין, והרימין, והעוזרדין") וכנארי פרי השיזף המצוי ("דמתיקי פירא כקלא דכינרי").

לדעת ע. לעף השם "שיסקא" התגלגל משמו של השיזף התרבותי הנקרא ביוונית sisiphonוברומית zizyphus. על צמח זה קראו במאמר "זר שבלע שזפין של תרומה". יש להעיר שהפרי הנקרא בימינו שסק איננו קשור ל"שיסקי" והוא הצעתו של בן יהודה לפרי הנקרא אסקדיניה.
  

תמונה 1. פירות שיזף תרבותי         צילם:  Frank C. Müller		תמונה 2. פירות שיזף יבשים         צילם:  Marco Schmidt

תמונה 3. שיזף תרבותי  - פריחה		תמונה 4. פירות שיזף (בשלים ובוסר)       באדיבות ישראל כ"ץ - אפרת

הרחבה

השיזף התרבותי הוא עץ פרי ממשפחת האשחריים. בארץ גדלים מעט עצים ממין נוסף שגם פרותיו ראויים לאכילה (אם כי באיכות פחותה) השיזף השעיר (ההודי). השיזף התרבותי הוא עץ זקוף וקטן ולרוב הוא גדל בקבוצות צפופות. ענפיו הרבים של השיזף התרבותי בנויים ממפרקים רבים ומכוסים בקוצים חדים המסייעים לו בהגנה כנגד בעלי חיים הניזונים ממנו. השיזף בעל שלכת חורפית ועליו חלקים מבריקים (תמונה 3). עורקי העלה הבהירים ניכרים היטב משני צדדיו. הפריחה באביב ובקיץ והבשלת הפירות בסוף הקיץ. גודלם עשוי להגיע ל - 4 ס"מ וצורתם עגלגלה או מאורכת בהתאם לזן. הפירות מכילים כ – 20% סוכר ודומים בצורתם לתמרים (תמונה 4) ומכאן שמם בשפות שונות כמו "תמר אדום" באנגלית. עד ההבשלה צבעם ירוק והוא משתנה בהדרגה מירוק לאדום כאשר בשלב הראשון משתנה צבע האזורים החשופים לשמש ישירה. גודל היבול של השיזף התרבותי משתנה משנה לשנה ואינו עקבי בדומה ליבול עצי הזית. מוצא השיזף באקלים יובשני ואספקת כמות גדולה של מים מעלה באופן משמעותי את יבולו עד כדי מתן שני יבולים בשנה.  


 

רשימת מקורות:

י. פליקס, עצי פרי למיניהם – צמחי התנ"ך וחז"ל (עמ' 251-253)
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 121).  

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected] 
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.