טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
לא תינטוש גילדנא מאודניה – קיפון
"רב יוסף אמר: בספר בן סירא נמי אסור למיקרי. אמר ליה אביי: מאי טעמא? אילימא משום דכתב ביה לא תינטוש גילדנא מאודניה דלא ליזיל משכיה לחבלא, אלא צלי יתיה בנורא, ואיכול ביה תרתין גריצים וכו'" (סנהדרין, ק ע"ב).
פירוש: רַב יוֹסֵף אָמַר: בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא נַמִי [גם כן] אָסוּר לְמִיקְרֵי [לקרוא] משום שיש בו צדדים שליליים. אָמַר לֵיהּ [לו] אַבַּיֵי: מַאי טַעְמָא [מה טעם] אסור לקרוא בו? אִילֵימָא [אם תאמר] מִשּׁוּם דְּכָתַב בֵּיהּ [שכתוב בו] "לָא תִּינְטוֹשׁ גִּילְדָנָא מֵאוּדְנֵיהּ [אל תפשוט את עור הדג מאוזנו], מכיסויי הזימים, שלֹא לֵיזֵיל מַשְׁכֵּיהּ לְחַבְלָא [ילך עורו לאיבוד], אֶלָּא צְלֵי יָתֵיהּ בְּנוּרָא וְאֵיכוֹל בֵּיהּ תַּרְתֵּין גְּרִיצִים" [צלה אותו באש, ואכול בו שתי פיתי לחם] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: קיפון בורי שם באנגלית: Flathead Grey Mullet שם מדעי: Mugil cephalus
שם נרדף במקורות: גילדנא
נושא מרכזי: לזיהוי "גילדנא"
מלשון רש"י משתמע שלדעתו "גילדנא" הוא שם של אחד ממיני הדגים או קבוצת דגים מסויימת: "גלדנא - שם הדג, לישנא אחרינא: להכי נקט מאודניה, שדרכו של דג להתחיל הפשטו מאזנו". כך פירש גם רבינו גרשום אלא שהוא התייחס ל"גילדנא דימא": "דג של ים שכך שמו" (בבא בתרא, עג ע"ב). למעשה הטענה שאין מדובר בשם נרדף כללי לדגים אלא לשם ספציפי משתמעת מתוך ספורו של רבה בר בר חנה המובא בבבא בתרא (עג ע"ב): "ואמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא, וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא ... ואמר רב אשי: ההוא גילדנא דימא הואי, דאית ליה תרי שייצי וכו'"(1). מפרש הרשב"ם: "שיצא - סנפיר. בין שיצא לשיצא - סנפירין בגב הדג אחת לצד הראש ואחת לצד הזנב ... גילדנא - שם דג קטן הוא כלומר דג זה הוי מדגים קטנים שבים. תרי שיצי - אבל שאר דגים שבים אין להם אלא סנפיר אחת באמצע הגב". אמנם מקובל להתייחס לאגדות רבה בר בר חנה כרמזים וסמלים ולא כמציאות ריאלית אך יחד עם זאת ניתן להניח שהן מבוססות על גרעין ממשי. באגדה זו מייצג השם "כוארא" דגים באופן כללי ואילו ה"גילדנא" הוא מין או קבוצה בעלת מאפיין ספציפי. הרשב"ם מציין שמין זה הוא דג קטן ובכך מעצים את הפלא במסע הספינה לאורכו.
השם "גילדנא" מוזכר גם בגמרא בהוריות (יב ע"א): "טב גלדנא סריא דמתא מחסיא למיכל מכותחא דרמי כיפי"(2). כאן פירוש רש"י כללי יותר ואינו מתייחס למין ספציפי: "גילדנא סריא - מוטב לאכול דג קטן מוסרח כדאמרינן בפ"ק דמו"ק (דף יא:) כוורא סמוך למיסרחיה מעלי". העובדה שבסוגיות אחרות מלווה השם "גילדנא" בתארים מצביעה על האפשרות שאכן קיימים כמה מיני "גילדנא" בסביבות שונות. בסוגיה בבבא בתרא מוזכר "גילדנא דימא" ואילו בסוגיה בברכות (מד ע"ב) אנו מוצאים: "כל נפש משיב נפש. אמר רב פפא: אפילו גילדני דבי גילי". מפרש רש"י: "גילדני דבי גילי - דגים קטנים מאד ומצויין בין הקנים באגם, ואין דרכן לגדל יותר, אבל דג קטן ממין דג גדול, ולא גדל רובע זה הוא קטן מקטין"(3)). הערוך (ערך "גלדן") מפרש: "פי' גילדנא דבי גילי דג שגדל באשפה שבים זהו צוראף" על הגג" (4) (5). דג זה מוזכר גם במסכת כתובות (קה ע"ב) כשוחד שהוצע לרב ענן: "רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי וכו'"(6). גם כאן מפרש רש"י שמדובר בדגים קטנים. לאור כך ש"כנתא" הוא סל סביר שאכן הוא הכיל דגים קטנים. המאירי (כתובות, קה ע"ב) מפרש: "... והוא שאמרו רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי ר"ל סל של דגים קטנים הנאחזים במצודה שלהם וכו'".
יתכן ודגי ה"גילדנא" נאכלו גם כמשומרים במלח ("גולדני דמלחא") ולכן היו בידיו של אלכסנדר מוקדון בצאתו ממדינת הנשים באפריקה (תמיד, לב ע"ב) כפי שאנו לומדים מהמעשה הבא: "אנא אלכסנדרוס מוקדון, הויתי שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקי דנשיא, ויליפת עצה מן נשיא. כי שקיל ואתי, יתיב אההוא מעיינא, קא אכיל נהמא, הוו בידיה גולדני דמלחא, בהדי דמחוורי להו - נפל בהו ריחא. אמר: שמע מינה: האי עינא מגן עדן אתי"(7). מפרש רש"י: "הוו בהדיה גילדני - היה עמו דגים מלוחים. בהדי דמחוורי נפל בהו ריחא - בעוד שהיו רוחצים במים כדי להסיר מליחתם נפל בדגים ריח טוב ומעיין מגן עדן היה".
הצעות זיהוי ל"גילדנא"
ח. י. קאהוט (ערך "גלדן") משער שמקור השם "גילדנא" הוא בשם היווני Χελιδων (נקרא Kelidon). לדעת מ. דור הכוונה לקיפון (שמו הערבי "בורי") ואמנם אחד הסוגים במשפחת הקיפוניים נקרא chelon (ביוונית המודרנית Χελιδων מתורגם לסנוניות). לדעת דור ניתן לאשש את זיהוי זה בכך שלבני הסוג קיפון יש שני סנפירי גב כאמור בספור בבבא בתרא ("... דאית ליה תרי שייצי"). ל"גילדנא" מיוחסים שני בתי גידול: מחד גיסא הוא מצוי בים ומאידך גיסא "גילדני דבי גילי", על פי רש"י, הם "דגים קטנים מאד ומצויין בין הקנים באגם". תאור זה אופייני לקיפון משום שהוא דג העולה מהים לנהרות וגדל בהם עד לבגרות מינית. לאחר מכן הוא חוזר לים ושם מטיל ביצים. "גילדני דבי גילי" הם דגים קטנים משום שמגיעים לאגמים בעודם קטנים וגדלים שם. הקיפון ניזון מאצות ורקבובית שאותם מקרצף מעל הסלעים. הרקבובית הרבה הקיימת בנהרות היא הסיבה למעבר אליהם ואולי זו כוונת הערוך: "גילדנא דבי גילי דג שגדל באשפה שבים". ה"אשפה" היא כנראה קרקעית טינית כפירושו של הר"ח: "דג הגדל בטיט שבים" ובלשון הראשונים גם אגמים נקראים "ים".
הקיפון נקרא בערבית בשם "סמק אל יהוד" כלומר דג היהודים. כנראה שהיהודים העדיפו אותו בגלל סנפיריו המרובים וקשקשיו הגדולים המשמשים כסימני כשרות. כנראה שהוא הדג הנקרא במדרש (ספרא, שמיני, פרשה ג') בשם "קיפון": אין לי אלא המרבה בקשקשים ובסנפרים כגון קיפונות, מנין אפילו אין לו אלא סנפיר אחת ואין לו אלא קשקשת אחת תלמוד לומר קשקשת, רבי יהודה אומר אף שני קשקשים ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר שנאמר ושריון קשקשים הוא לבוש וכו'".
לדעת ד. טלשיר(8) "גילדנא" בסורית הוא "דג קטן" וכך מפרשים כל מילונאי התלמוד. הוא מזהה על פי לעף את ה"גילדנא" עם דג ים הנקרא היום ספרוס ומציע לאקדמיה להשתמש בשם התלמודי. למעשה מראשית המאה הקודמת הפכו מחדשי הלשון העברית את השם "גלדן" לשם של אחד ממיני הכרישים.
(1) פירוש: וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא [פעם אחת היינו הולכים בספינה], וּסְגַאי סְפִינְתָּא בֵּין שִׁיצָא לְשִׁיצָא דְּכַוָּארָא תְּלָתָא יוֹמֵי וּתְלָתָא לֵילְוָותָא [והלכה הספינה בין סנפיר לסנפיר, כלומר, לאורכו של דג אחד בין ראשו לזנבו שלושה ימים ושלושה לילות] ... וְאָמַר רַב אַשִׁי: הַהוּא גִּילְדָנָא דְּיַמָּא הֲוַאי, דְּאִית לֵיהּ תְּרֵי שַׁיְיצֵי [אותו דג גילדן הים היה, שיש לו שני סנפירים].
(2) פירוש: טַב גִּלְדָּנָא סַרְיָא [טוב דג מסריח] של מָתָא מְחַסְיָא לְמֵיכַל [לאכול], מִכּוּתְחָא דְּרָמֵי כֵּיפֵי [מכותח שעוקר ומשליך סלעים ממקומם], כלומר, תבלין חריף וחזק מאד.
(3) לדעת ה"יד רמ"ה" "גילדנא" הוא דג גדול: "... גילדאנא דג גדול ואינו חשוב כדאמרינן בכיצד מברכין (מ"ד ב) כל נפש משיבה נפש אמר רב פפא אפי' גילדנא דבי גילי וכו'".
(4) זיהוי הדג הנקרא "צוראף" בעייתי. בהערה 4 מציין ח.י. קאהוט שזו תוספת סופר שאינה נמצאת בחלק מהגרסאות משום ש"צוראף" הוא ג'ירפה (ذرافه). הוא מעלה את האפשרות שהסופר ציין את הג'ירפה בעלת הצוואר הארוך רק כדי להמחיש שמדובר בדג ארוך משום שהבין שמקור השם "גילדנא" הוא במילה הערבית "גלאדם" (جلادم) שמשמעותה ארוך (בבדיקה שערכתי לא מצאתי תימוכין לדבריו של קאהוט).
(5) הערוך מביא פירוש נוסף שעל פיו אין מדובר כאן בדג: "ס"א גילדנא מאוניה פי' לא תפשוט העור מן האוזן של בהמה שאותו העור לחבלה יהיה ולא יצלח למלאכה אלא צלי יהיה באש ואיכול ביה תרי גריצן שתוכל לצלותו עם עורו ולאכול בו ב' עוגות".
(6) פירוש: רַב עָנָן אַיְיתֵי לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא כַּנְתָּא דְּגִילְדָנֵי דְּבֵי גִּילֵי [הביא לו אדם אחד סל של דגים קטנים].
(7) פירוש: אנא [אני] אלכסנדרוס מוקדון, הויתי שטייא [הייתי שוטה] עד דאתיתי [שבאתי] למדינת אפריקי דנשיא [של הנשים], ויליפת [ולמדתי] עצה תבונה, מן נשיא [הנשים]. עוד מסופר: כי שקיל ואתי [כאשר נטל ובא לדרכו], יתיב אההוא מעיינא [ישב על מעין אחד], קא אכיל נהמא [היה אוכל לחם], הוו בידיה גולדני דמלחא [היו בידיו דגים מלוחים], בהדי דמחוורי להו [בתוך שהלבינם, רחץ אותם במים] על מנת להסיר מהם את מלחם נפל בהו ריחא [בהם ריח] טוב ביותר. אמר אלכסנדר מוקדון לעצמו: שמע מינה [למד ממנה, מכאן] כי האי עינא [מעין זה] מגן עדן אתי [בא].
(8) 'שמות חיים – בעלי-חיים מקומות ואנשים', מוסד ביאליק – ירושלים תשע"ב, עמ' 26-27
מקורות עיקריים:
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 173.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
