סקר
כמה לומדי דף יומי יש בארץ ובעולם להערכתך?
עד 60,000
60,000-90,000
90,000-120,000
מעל 120,000


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי – ברווז הבית

 

"כי הוות מיפטרא מיניה אמרה ליה והטיב ה' לאדני וזכרת את אמתך, אמר רב נחמן: היינו דאמרי אינשי: איתתא בהדי שותא פילכא. איכא דאמרי: שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי" (מגילה, יד ע"ב).

פירוש: בין הדברים שאמרה אביגיל לדוד, היה גם: "והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים" (שמואל א' כה, כט), כי הוות מיפטרא מיניה [כאשר נפרדה ממנו] אמרה ליה [לו]: "והטיב ה' לאדני וזכרת את אמתך" (שמואל א' כה, לא). אמר רב נחמן: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפיתגם עממי: איתתא בהדי שותא פילכא [האשה יחד עם השיחה היא גם מחזיקה את הפלך], כלומר, אשה אגב עבודה אחת דואגת גם להרויח דבר נוסף, שהרי כל מה שבאה לדוד, היה זה כדי להציל את נבל בעלה, ועם זאת רמזה לו, שאם ימות בעלה יזכור אותה וישאנה לאשה. ואכן כך עשה, שלאחר מות נבל נשא אותה דוד לאשה. איכא דאמרי [יש אומרים] שהשתמש רב נחמן בפתגם אחר: שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי [משפיל את ראשו והולך הברווז, אבל עיניו צופות] מרחוק למצוא דבר מה, אף אביגיל נהגה כן (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: ברווז הבית        שם באנגלית: Domestic Duck        שם מדעי: Anas platyrhynchos domestica

שם נרדף במקורות: בר-אווזא


נושא מרכזי: הברווז כמשל

ההשוואה המובאת בסוגייתנו בין התנהגות אביגיל להתנהגות בר-אווזא(1) אינה ברורה מאליה ולשאלה זו נדרשו המפרשים. לצורך ההשוואה יש לבחון מהם המאפיינים של הברווז ונפתח בפירוש רש"י: "ועיניה מטייפי - עיניו מצפות למעלה למרחוק למזונותיו וחבירו בכתובות (דף ס) נטוף עיניך. שפיל ואזיל - כלומר מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו". בפירושו אנו מוצאים הסבר, מתחום הריאליה, לביטוי "ועיניה מטייפי" ואילו בביטוי "שפיל ואזיל" הוא מציין רק את הנמשל. ייתכן שכאן לא היה צורך בהסבר משום שלשון הגמרא לכאורה פשוטה ומובנת וכוונתה שהברווז "ענוו" ("שפיל") כאשר הוא הולך ("ואזיל"). על מנת לבדוק שאכן כך הם פני הדברים צפיתי בסרטי ווידאו רבים המתארים את אופן הליכת ברווזים ואווזים ("שפיל ואזיל") והאופן בו הם מלקטים את מזונם ("מיטייפי"). בתצפיות אלו לא הצלחתי למצוא מאפיינים התנהגותיים בלעדיים של עופות אלו. יתר על כן, מסתבר שבדרך כלל בעת הליכתם צווארם זקוף ואינו כפוף כלפי מטה באופן העשוי להסביר את הביטוי "שפיל". מאידך גיסא בשעה שהם רועים צווארם אמנם מוטה כלפי הקרקע אך עיניהם אינן "מצפות למעלה למרחוק".

הסבר אפשרי למשל הוא שההשוואה איננה בתחום ההתנהגותי אלא קשורה למורפולוגיה (מבנה הגוף) של "בר-אווזא". מחד גיסא לאווזים (תמונה 1) ולברווזים (תמונה 2) רגליים קצרות ולכן בעת הליכתם הם נראים קרובים לקרקע ("שפיל ואזיל") אך מאידך גיסא הם בעלי צוואר ארוך (צוואר האווזים ארוך אף משל הברווזים) הנושא את ראשם שבו קבועות עיניהם המביטות למרחק. תופעה זו בולטת במיוחד כאשר ברווזים ואווזים מוברחים, למשל, מתוך המכלאה למרעה ונאלצים ללכת במהירות (תמונות 2-3). במצב זה הם "רצים" כאשר גופם זקוף, צווארם מתוח וראשם נמצא בעמדה גבוהה בהרבה מאשר במצב מנוחה. לשם השוואה הרי שבתרנגולת, שסדר הגודל של גופה קרוב לברווז יחסי הגודל הפוכים. הרגליים ארוכות יחסית ואילו הצוואר קצר (תמונה 4). ניתן להוסיף שבמצב מנוחה מופנה מקורם של הברווזים והאווזים קדימה בעמדה אופקית, פחות או יותר, בניגוד לבעלי חיים אחרים במשק האדם שראשם מוטה מעט מטה. הדבר מחזק את התחושה שעיניהם מביטות למרחק. ב"שיטה מקובצת" ניתן למצוא פרט נוסף בתאור העיניים: "גאון. שפיל ואזיל בר אוזא. נראה כמו שפל ומהלך לדרכו ועיניה מטייפי ועיניו רואות מכאן ומכאן אם יש אוכלין, ואף כן האדם הזה שנוהג עמו כסומא בארובה ולבו ועיניו צופין ומבינים לדבר". התוספת בדבריו היא שעיני הברווזים קבועות משני צידי הראש וכך שדה הראייה גדול יותר.

כיוון מחשבה אחר מציע הרב י. ש. הלוי נתנזון בספרו "דברי שאול – חידושי אגדות" (בבא קמא, צב): "שם שפיל ואזיל בר אווזא ועיניהו מטייפי. ערש"י שנדחק. ולפענ"ד הכוונה שהבר אווזא הוא הולך ופניו למטה ומ"מ עיניו צופות למעלה וזה הי' באביגיל שעם שבעת ההוא עמדה לבקש על נפשה היתה מבקשת שישאנה". ייתכן והוא מתייחס לאופן שבו רועים אווזים בשדות. הם קוצרים עשב כאשר צווארם שמוט כלפי מטה ותוך כדי כך נעים קדימה. כך ניתן להבין טוב יותר את הקשר בין שני הפעלים הצמודים "שפיל" ו"אזיל". את חלקו השני של המשל המתייחס לעיניהם קשה לאשש משום שהן מופנות כלפי מטה אלא אם כן הכוונה לכך שהם מסוגלים לאתר פריטי מזון הנמצאים בהמשך דרכם.

לענ"ד הדרך הפשוטה להבין את המשל היא בדרכו של "הערוך" (ערך "טף") עם תוספת מתוך "הערוך השלם" (ערך "אוז"). "הערוך השלם" מתייחס לברווז כאווז קטן כפי שמציינת המילה "שפיל": "... דבר אוז הוא אוז קטן ובלשון אשכנז Ente (ברווז בגרמנית) כמו שאיתא בביצה לג (ע"א) וב"ק צ"ב (ע"ב) שפיל ואזיל בר אווזא (צ"ל בר אוזא) ועינוהי מטייפי וכו'". "הערוך" מתייחס למילה "מיטייפי": "... שפיל ואזיל בר אווזא ועיניה מיטייפי כלומר מעיינת לפניה אם רואה מאכל אוכלת. אגב חדא תרתי: הולכת ואוכלת". אם נצרף את הפירושים הרי שמשמעות המשל היא שאביגיל נהגה בדומה לברווז והתייחסה באופן בו-זמני לשתי בעיות. בלשון המשל: "האוז הקטן (הברווז) הולך ובאותה שעה גם אוכל מזון שמוצא".
 

              
תמונה 1. אווז הבית        צילם: Shahee Ilyas   תמונה 2.  ברווז הבית         צילם:  Johnny Jet

   

              
תמונה 3. ברווז הבית  

תמונה 4.  תרנגול הבית          צילם: Chenspec

 
הרחבה

מהו "בר אווזא"?

העוף בר-אווזא מוזכר פעמים רבות בגמרא (11) ובדרך כלל בהקשרים המעידים על חשיבותו כמזון ואולי אף כמעדן. מספרת הגמרא (פסחים, עד ע"ב): "... והא רבא איקלע לבי ריש גלותא, וטפלו ליה בר אווזא. אמר: אי לא דחזיתיה דזיג כזוזא חיורא לא אכלי מיניה"(2). מפרש רש"י: "ואי לאו דחזיא - ללחם. דזיג - לשון זכוכית, לבן וצלול מראה, מוהל הבשר שזב בלחם. כי זוזא חיורא - צרוף, שאין בו אדמימות דם, ואי לא - לא אכל מיניה". העובדה שבר-אווזא הוגש לכבודו של רבא בביתו של ראש הגולה רומזת על מעמדו כמאכל מכובד. מעניין לציין שגם בימינו נחשב בשר אווז וברווז למאכל יוקרתי, ולדעת אניני טעם גם טעים יותר, בהשוואה לבשר תרנגולות. ייתכן ומסיבה זו אנו מוצאים בגמרא התרחשויות שונות הקשורות באופן ישיר לאכילת ברווזים ואילו מקומן של התרנגולות נפקד למרות שהן תופסות מקום חשוב בהקשרים אחרים ובמיוחד כמטילות ביצים(3). הגורמים לכך שבשר ברווזים יקר הם העובדה שעלות גידולם גבוהה משום שהם אוכלים הרבה(4) וזקוקים לשטח גידול רחב ומאידך גיסא מניבים פחות בשר.

ניתן לשער ש"בר-אווזא" היה מצוי במשכנות האדם והסתובב באופן חופשי בדומה לתרנגולות בכפרים הערבים בימינו. התנהגות זו משתמעת מהספור על ה"תרגיל" של רב נחמן (שבועות, ל ע"ב): "דביתהו דרב הונא הוה לה דינא קמיה דרב נחמן, אמר: היכי נעביד? אי איקום מקמה, מסתתמן טענתיה דבעל דינא! לא איקום מקמה, אשת חבר הרי היא כחבר! א"ל לשמעיה: צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי ואיקום"(5). מפרש רש"י: "אפרח עלי בר אווזא - ואעמוד ולא יבין זה שבשבילה עמדתי אלא מפני האווז הפורח ובא עלי". ה"תרגיל" שנועד להטעות את בעל הדין ולגרום לו לחשוב שרב נחמן קם בגלל הברווז ולא כדי לכבד את אשתו של רב הונא עלול היה להיות "שקוף" מדי אם מדובר בברווז שהוצא מכלוב. עדות נוספת לחופש התנועה של "בר-אווזא" עולה מתוך מקרה המתואר בגמרא בחולין (נג ע"ב): "ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי, על לביני קניא, נפק אתא כי ממסמס קועיה דמא, אמר רב אשי: לא אמרינן ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא! הכא נמי, ספק קניא ספק שונרא אימר קניא מחייה"(6). מדובר ב"בר אווזא" ששוטט בביתו של רב אשי והגיע באחד ממסעותיו לחישת קנים ונפצע מסיבה לא ברורה.

השם "ברווז" אינו ידוע מהמקורות והוא מילה מחודשת במאה העשרים. לדעת חוקרי השפה העברית מקורה בביטוי "בר-אווזא" המוזכר בתלמוד, שצומצם ל"ברווז". לאור הדמיון בין הברווז והאווז והעובדה שהברווז קטן מהאווז הוא זכה לכינוי "בן אווז". הברווז בוית אחרון מבין העופות ולכן ההצעה שמקור שמו הוא באווז שהיה ידוע מאד סביר למדי.

בשורות הבאות אני רוצה להציע חלופה אפשרית לזיהוי זה ולטעון ש"בר-אווזא" הוא אכן "בן אווז" כלומר אווז צעיר(7) בדומה ל"בני יונה" שהם גוזלי יונים. בסוגייה העוסקת באיסור טלטול (שבת, קמב ע"ב) אמר רבא: "אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא אבר יונה למה לי? הא חזי לי לאומצא"(8). דבריו מזכירים לנו את האמור לגבי "בר-אווזא": "והא רב יצחק בר אמי איקלע לבי רב חסדא, וחזא ההוא בר אווזא דהוו קא מטלטלו ליה משמשא לטולא. ואמר רב חסדא: חסרון כיס קא חזינן הכא! שאני בר אווזא דחזי לאומצא"(9) (שבת, קכח ע"א). יש בהצעה זו בכדי להסביר את העובדה שלפחות לכאורה נראה ש"בר-אווזא" שימש לרבא כמנה אישית: "האמר רבא לשמעיה: טווי לי בר אווזא, ושדי מיעיה לשונרא"(10) (שבת, קמב ע"ב). "אמר ליה רבא לשמעיה: טוי לי בר אווזא, ואזדהר מחרוכא"(11) (ביצה, לב ע"ב). "והא רבא איקלע לבי ריש גלותא, וטפלו ליה בר אווזא"(12) (פסחים, עד ע"ב). הדבר מסתבר יותר אם אכן מדובר בפרטים צעירים ולאור כך שכמות הבשר באווזים מועטה יחסית. האופן שבו הוכן "בר-אווזא" בביתו של ראש הגולה מזכיר לנו מתכונים להכנת עוף בציפוי בצק. בקשתו של רבא להכין את "בר-אווזא" למאכל בעזרת צלייה ולא על ידי בישול מובנת היטב לאור כך שלברווזים ואווזים המבלים זמן רב בשחייה על פני המים הקרים יש בין העור לבין הבשר שכבת שומן תת-עורית מבודדת, בנוסף לכך גם בשרם מכיל אחוז שומן גבוה. בעת הצלייה מטפטף השומן וכך ניתן להפטר ממנו בקלות(13).
 

הדמיון והשוני בין אווזים וברווזים

מדי פעם קיים בלבול בין שני בעלי חיים, הברווז והאווז. אמנם שני בעלי חיים אלו קרובי משפחה זה לזה (שניהם נכללים בסדרת האווזאים) ואף דומים במידת מה אך ההבדלים ביניהם גדולים. על מנת להבין את יחסי הקרבה בין הברווזים והאווזים יש להכיר קודם לכן את הסדר של קבוצות המיון השונות שבעזרתן ממייינים החוקרים את בעלי החיים ואת הצמחים. אווזים תת-משפחה במשפחת הברווזיים ואילו הברווזים נכללים בתת משפחה אחרת. לסוג אווז יש בארץ רק 2 נציגים המופיעים במספרים קטנים מאד: האווז האפור (תמונה 5) והאווז לבן המצח (תמונה 6). מבין הברווזים יש בארץ כ – 10 מינים למשל ברכייה (תמונה 7), מרית צפונית (תמונה 8), שרשיר (תמונה 9), ברווז צהוב מצח (תמונה 10) ועוד. 
 

              
תמונה 5.  אווז אפור   תמונה 6.   אווז לבן מצח          צילם:  Walter Siegmund      

  

              
תמונה 7.  ברכייה        צילם:  Richard Bartz   תמונה 8.  מרית צפונית         צילם: משה חובב

  

              
תמונה 9. שרשיר         צילם: משה חובב  

תמונה 10.  ברווז צהוב מצח         צילם: משה חובב

  

האווזים והברווזים דומים זה לזה במבנה גופם דמוי סירה רחבה, המסייע להם לשמור על שיווי-משקל במים. גופם עטוי בניצוי רב וצפוף. מתחת לנוצות הגוף חבויות נוצות פלומה רבות, וביניהן נוצות "פלומת הקן", שהן ארוכות יותר ולעתים שונות בצבען מנוצות הפלומה האחרות. שתי הקבוצות משקיעות זמן רב על מנת לשמן את הנוצות על מנת למנוע מהן לספוג מים. באופן זה נמנעת הרטבת הגוף והמשקל הסגולי של העוף לא עולה. התפתחות מוגברת של נוצות החזה והבטן יוצרת מעין כיסים המגינים על הכנפיים מפני הרטבות. בני המשפחה מעופפים טובים ומהירותם עשוייה להגיע ל - 80 - 100 קמ"ש. הברוזיים בעלי מקור רחב שבשוליו "עלעלים קרניים", מעין שיני מסרק המסודרים לאורך המקור ובעיקר בקצהו. לשיניים אלו תפקיד חשוב בעת האכילה. לכל בני המשפחה יש זפק להשהיית הזרעים הנבלעים וריכוכם. מזון אחר עובר לקיבת השרירים (הקורקבן) ושם הוא נטחן בעזרת אבנים שהעוף בולע.

בצד הדמיון ניתן למצוא הבדלים רבים: האווזים גדולים יותר ומשקלם מגיע ל – 1.4-4.5 ק"ג. (אווז אפור שוקל 2.4 – 4.0 ק"ג). צווארם ארוך יותר ורגליהם ארוכות וחזקות משל הברווזים. מיקום הרגליים הוא מתחת למרכז הכובד של האווז ולא מאחוריו. הבדל זה גורם לכך שהליכת האווזים יציבה יותר ולא מתנדנדת כשל הברווזים. הבדל זה קשור להיותם של האווזים יבשתיים יותר מהברווזים. אמנם גם הם יודעים לשחות ולצלול אך שוהים פחות במים. החיים היבשתיים יותר של האווזים מכתיבים גם את סוג המזון ומבנה המקור. האווזים מעדיפים מזון צמחי ירוק ואוכלים לרוב בשדות ובעיקר בשדות דגניים. המקור קצר בעל שוליים משוננים באופן גס ובקצהו שן בולטת. המקור משמש לקצירה ותלישת העשב.

תת משפחת הברווזים כוללת את הברווזים ה"אמיתיים" ("ברווזים משתכשכים"). הם קטנים יותר ומשקלם נע בין 200 גרם ל – 1.450 ק"ג. צווארם ורגליהם קצרים בהשוואה לאווזים. הם ניזונים בעיקר בתוך המים על ידי סינון אותו הם מבצעים בעזרת מקורם. המקור בעל השוליים המשוננים משמש כעין כברה. הם בולעים מים כשמקורם פתוח ולאחר מכן סוגרים את המקור ופולטים את המים. המים מסתננים בין שיני המקור וחלקיקי המזון נשארים לכודים בתוך הפה. קל להבחין בין אווזים וברווזים בעזרת השוואת המקור משום שמקור הברווזים רחב ושטוח ואילו לאווזים מקור שגובהו עולה על רחבו.

הבדל נוסף בין האווזים והברווזים הוא קיומה של דו-צורתיות מינית בברווזים לעומת הדמיון בין הזכרים והנקבות באווזים. זכרי הברווזים בולטים בצבעיהם המרהיבים לעומת הנקבות בעלות הצבע הדהוי. באווזים אין הבדלים בניצוי בין זכרים ונקבות. ההבדל הבולט היחיד בין זכרים ונקבות באווזים הוא היותו של הזכר גדול יותר. האווזים משירים את נוצותיהם בבת אחת בעת החלפת הנוצות ויש להם לבוש זהה בכל השנה ואילו לברווזים יש "לבוש ביניים" משום שהחלפת הנוצות הדרגתית. באווזים קולות הזכר והנקבה דומים ואילו בברווזים לנקבה יש מגוון קולות גדול יותר מאשר הזכר. קולות האווזים רמים יותר ועל כך עמד כבר המהרש"א (חידושי אגדות, סוטה, מח ע"א) שכתב:

"ביטל זמרא קם ק' אווזי בזוזא כו'. יש לכוון בזה ע"פ מ"ש בפ' הרואה הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה כי האווז הוא הקולני בעופות טהורים ולזה המבטל זמר האיסור זוכה לרינון החכמה ומביא הברכה במין האווז הרומז ע"ז ובהיפך כי זלזל ביה כו' וק"ל".

בגלל קריאותיהם הרמות ותוקפנותם משמשים האווזים לשמירה (ראו במאמר "שושילתא וכלבא וגווזא ואווזא".


האווזים גדלים בקצב מהיר ומגיעים לשיא גדלם כעבור 4 חודשים ולכן יש יתרון לגדלם לבשר. גם אורח החיים היבשתי וסוג המזון הופכים אותם לנוחים יותר לגידול בהשוואה לברווזים. הבדל נוסף המסביר את ביותם המוקדם הוא התנהגות ה"החתמה" שלהם. אפרוחי האווזים נעים בעקבות הגוף הראשון שהם רואים לאחר בקיעתם ואדם הנמצא בעת הבקיעה מזוהה כאמם. בברווזים ה"החתמה" מסובכת יותר משום שלא די בתנועה אלא יש צורך גם בהשמעת קולות אופייניים למין.

קבוצה המהווה חוליית ביניים בין האווזים והברווזים היא תת משפחת הטדורניים. בני תת משפחה זו הם בגודל ביניים בין שתי הקבוצות, מיקום הרגל הוא בעמדת ביניים וכן אורח חייהם. דוגמאות לבני תת משפחה זו הם הטדורנה (תמונה 11) והקזרקה (תמונה 12). 
 

              
תמונה 11. טדורנה  

תמונה 12.  קזרקה        צילם: משה חובב

 


 


(1) על משמעות השם "בר-אווזא" ראו להלן ב"הרחבה".
(2) פירוש: וְהָא [והרי] רָבָא אִיקְלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, וּטְפַלּוּ לֵיהּ בַּר אַוְוזָא [הזדמן לבית ראש הגולה, וטפלו לו ברווז בבצק] אָמַר: אִי [אם] לֹא דַּחֲזִיתֵיהּ דְּזִיג כְּזוּזָא חִיוְרָא [שראיתי את הבצק שהוא צלול כדינר לבן, חדש], לֹא הייתי אָכְלִי מִינֵּיהּ [אוכל ממנו] שמא בלע מן הדם.
(3) אמנם על פי דברי הגמרא (בבא מציעא, פו ע"ב) התרנגולת היא "מובחר שבעופות" אך ייתכן שהכוונה לטיפוס מסויים וכפי שאמר אמימר: "זגתא אוכמתא בי בטניתא, דמשתכחא ביני עצרי, דלא מציא פסיא קניא". מפרש שם רש"י: "זגתא - תרנגולת. פטניתא - המפטמת בבית, לשון אחר: בטניתא - בעלת כרס. דמשתכחא בי עצורי - בין הגיתות, ואוכלת החרצנים. דלא מצי פסיא קניא - שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה.
(4) הם זקוקים לשומן רב כדי לבודד את גופם מהקור בסביבה המימית בה הם חיים.
(5) פירוש: דְּבֵיתְהוּ [אשתו] של רַב הוּנָא הֲוָה [היה] לָהּ דִּינָא קַמֵּיהּ [דין לפני] רַב נַחְמָן, אָמַר: הֵיכִי נַעֲבֵיד [כיצד נעשה] בענין זה? אִי אֵיקוּם מִקַּמָּהּ [אם אעמוד לפניה] משום כבודה כאשת תלמיד חכם, על ידי כך מִסְתַּתְּמָן טַעֲנָתֵיהּ דְּבַעַל דִּינָא [יסתתמו טענותיו של בעל הדין] שאין הכל יודעים שצריך לחלוק לה כבוד משום שהיא אשת חכם, ויחשוב הצד השני שרב נחמן מעדיף אותה משום מה. ומן הצד האחר, אם לֹא אֵיקוּם מִקַּמָּהּ [אעמוד לפניה], הרי אמרו שאֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא כְּחָבֵר, וכבוד התורה הוא! אָמַר לֵיהּ [לו] רב נחמן לְשַׁמָּעֵיהּ [לשמשו]: צֵא וְאַפְרַח [והפרח] עֲלַי בַּר אַוָּוזָא [ברווז] וּשְׁדֵי עִלָּוַואי, וְאֵיקוּם [וזרוק אותו לעברי, ואעמוד], כביכול בגלל הברווז, שאז אקיים את מצות העמידה, אבל לא ייראה הדבר כך.
(6) פירוש: ההוא בר אווזא דהוה בי [ברווז אחד שהיה בביתו] של רב אשי, על לביני קניא [נכנס לבין הקנים], נפק אתא כי ממסמס קועיה דמא [יצא ובא כאשר מלוכלך גרונו בדם]. אמר רב אשי: וכי לא אמרינן [אין אנו אומרים] במקרה של ספק כלבא [כלב] טרף ספק שונרא [חתול] דרס — אימר כלבא [אמור שכלב היה זה], שאין בו דין דרוסה? הכא נמי [כאן גם כן], הואיל וספק קניא [קנה] פצע את גרונו, ספק שונרא [חתול] דרס אותו — אימר קניא מחייה [אמור שקנה היכה ופצע אותו].
(7) ואולי גם ברווזים צעירים אם כי ברוב השפות קיימת הפרדה בין אווזים לברווזים. בערבית, למשל, נקרא האווז בשם זהה כמעט לזה העברי (أوز) אך לברווז יש שם עצמאי: בַּט (بط).
(8) פירוש: אָמַר רָבָא: אֲנָא [אני], אִי לָאו [אם לא] שאָדָם חָשׁוּב אֲנָא [אני] סַכִּינָא אַבַּר יוֹנָה [סכין על בן יונה] לָמָּה לִי? הָא חֲזִי [הרי ראוי] לִי לְאוּמְצָא [לאוכלו כבשר חי].
(9) פירוש: ושואלים: וְהָא [והרי] רַב יִצְחָק בַּר אַמִי אִיקְלַע לְבֵי [הזדמן לבית] רַב חִסְדָּא, וַחֲזָא הַהוּא בַּר אַוְוזָא דְּהָווּ קָא מְטַלְטְלוּ לֵיהּ מִשִּׁמְשָׁא לְטוּלָּא [וראה בשר ברווז אחד שהיו מטלטלים אותו משמש לצל] שלא יתקלקל, וְאָמַר רַב חִסְדָּא לבני ביתו: חֶסְרוֹן כִּיס קָא חָזֵינַן הָכָא [רואה אני כאן], כלומר, עליכם לדאוג שלא ימצא זמן מרובה בשמש שלא ייפסד. נמצא שמותר לדעתו לטלטל בשר שאינו ראוי לאכילה! ומשיבים: שָׁאנֵי בַּר אַוְוזָא, דַּחֲזִי לְאוּמְצָא [שונה ברווז, הראוי להיאכל בשר חי, כמות שהוא ללא בישול.
(10) פירוש: וְהָאָמַר [והרי אמר] רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ [לשמשו] ביום טוב: טְוֵוי לִי בַּר אַוְוזָא, וּשְׁדֵי מֵיעֶיהָ לְשׁוּנְרָא [צלה לי ברווז וזרוק את מעיו לחתול].
(11) פירוש: אמר ליה [לו] רבא לשמעיה [לשמשו]: טוי לי בר אווזא [צלה לי ברווז] בתנור ואזדהר מחרוכא [והזהר מלחרוך אותו],
(12) פירוש: וְהָא [והרי] רָבָא אִיקְלַע לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא, וּטְפַלּוּ לֵיהּ בַּר אַוְוזָא [הזדמן לבית ראש הגולה, וטפלו לו ברווז בבצק].
(13) רות סירקיס מציינת בספרה על הבישול הסיני שאחת המשימות החשובות בעת הכנת ברווזים למאכל היא להפטר עד כמה שניתן מהשומן.

 

מקורות עיקריים:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6, עמ' 89-110.
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 125-127.

 

לעיון נוסף:
 

ב"פורטל הדף היומי":

כושר התעופה של ברווז הבית - "צא ואפרח עלי בר אווזא ושדי עלוואי" (שבועות, ל ע"ב). 
 



א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר