|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אזל ואייתי קניא ויהיב זוזי בגויה – קנה
" ... דההוא גברא דהוה מסיק בחבריה זוזי, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה ללוה: זיל פרע לי, אמר ליה: פרעתיך, אמר ליה רבא: אם כן, זיל אישתבע ליה דפרעתיה. אזל ואייתי קניא ויהיב זוזי בגויה, והוה מסתמיך ואזיל ואתי עליה לבי דינא. אמר ליה למלוה: נקוט האי קניא בידך, נסב ספר תורה ואישתבע דפרעיה כל מה דהוה ליה בידיה. ההוא מלוה רגז ותברה לההוא קניא, ואישתפך הנהו זוזי לארעא, ואישתכח דקושטא אישתבע" (נדרים, כה ע"א).פירוש: דְּהַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מַסֵּיק בְּחַבְרֵיהּ זוּזֵי [שאדם אחד שהיה נושה בחבירו כסף] אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] רָבָא לדין. אָמַר לֵיהּ [לו] המלווה לַלּוֶה: זִיל [לך] פְּרַע לִי את חובך. אָמַר לֵיהּ [לו] הלווה: פְּרַעְתִּיךָ כבר. אָמַר לֵיהּ [לו] רָבָא: אִם כֵּן, זִיל אִישְׁתַּבַּע לֵיהּ דִּפְרַעְתֵּיהּ [לך הישבע לו שפרעת לו]. אֲזַל וְאַיְיתֵי קַנְיָא וְיָהֵיב זוּזֵי בְּגַוֵּיהּ [הלך אותו לווה והביא קנה חלול ושם את הכסף בתוכו] וַהֲוָה מִסְתַּמֵּיךְ וְאָזֵיל וְאָתֵי עֲלֵיהּ לְבֵי דִינָא [והיה נסמך והולך ובא עליו, עם המקל הזה, לבית הדין]. אָמַר לֵיהּ [לו] לַמַּלְוֶה: נְקוֹט הַאי קַנְיָא [אחוז את הקנה הזה] בְּיָדְךְ כדי שאוכל להישבע וספר תורה בידי. נטל המלוה את המקל כדבריו ונְסַב [לקח] הלווה סֵפֶר תּוֹרָה וְאִישְׁתַּבַּע דִּפְרָעֵיהּ [ונשבע שפרע לו] כָּל מַה דַּהֲוָה לֵיהּ בִּידֵיהּ [שהיה לו בידו]. כששמע הַהוּא [אותו] מַלְוֶה שהוא נשבע לשקר רָגַז וְתַבְרָה לְהַהוּא קַנְיָא [ושבר אותו קנה] וְאִישְׁתַּפַּךְ הָנְהוּ זוּזֵי לְאַרְעָא [ונשפכו אותם המטבעות לארץ] וְאִישְׁתַּכַּח דְּקוּשְׁטָא אִישְׁתַּבַּע [ונמצא שאמת נשבע], שהרי החזיר לו את כל הכסף שהיה בקנה באותה שעה שנשבע. אבל היתה בכך הערמה, שהרי התכוון שהמלווה יחזיר לו את הקנה והכסף שבו לאחר השבועה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: קנה מצוי שם באנגלית: Common Reed שם מדעי: Phragmites australis
לריכוז נושאים על הקנה המצוי הקש\י כאן.
הקנה כמשענת
הקנה שימש כמקל הליכה ("משענת") ועל כך אנו לומדים מפסוקי המקרא. ביחזקאל (כט ו') אנו מוצאים: "וְיָדְעוּ כָּל ישְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל" או "הנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ וכו'" (ישעיהו, לו ו'). קנה רצוץ הוא קנה ששוברים אותו על מנת להכשירו להכנת מחצלות(1). קנה זה לא רק שלא ניתן להשען עליו אלא עלול לפצוע את ידו של הנשען עליו (על הקנה הרצוץ ראה מאמרו של א. דנין "משענת הקנה"). הקנה ככלי קיבול
מהספור המובא בסוגייתנו אנו לומדים שהקנה חלול וניתן להשתמש בו לא רק כמשענת אלא גם ככלי קיבול. לצורך זה יש לרוקן את הקנה ממחיצות רוחב וחומר ספוגי רך הממלא את המפרקים הנקרא בלשון המשנה "ככיי" (תמונות 1-4). במשנה בכלים (פי"ז מי"ז) נאמר: "... שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את כל הככיי". מפרש כאן רע"ב: "קנה שחתכו לקבלה - לתת בו כחול וכיוצא בו. הככי - המוח הלבן שבתוך הקנה. וקודם לכן אין לקנה טומאה ואפילו מדברי סופרים". במשנה בכלים (פי"ז מט"ז) אנו לומדים על מגוון שימושים בקנה ככלי קיבול: "קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות, והאסל שיש בו בית קבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קבול מים, ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות, הרי אלו טמאין וכו'". מפרש הרמב"ם: "המרמים את בני אדם עושין קנה המאזנים חלול ומתכת בתוך אותו החלל כדי שיכבד אותו הצד של המאזנים ולוקח בצד הקל ונותן הצד שיש בו המתכת ... וקנה של עני, עושה אותו חלול ונותן בתוכו מים ששותה ממנו ומראה לבני אדם שהוא מתענה כדי שירחמו עליו. וכן עושין בקצה המקל בית קבול מרגלית כדי להעלימה מן המכס וכיוצא בו". פירוש מעניין מובא בר"ש: "קנה מאזנים - עושין אותו חלול ומניח בחללו כסף חי וכששוקלין יטו הקנה מעט והולך הכסף לכף אחר דבר הנשקל ומכביד ומרמין בו בני אדם". "כסף חי" הוא כספית שהיא מתכת כבדה מאד ומתאימה ביותר למעשה הרמייה. צפיפות הכספית היא 13579 ק"ג למ"ק ואילו צפיפות הברזל היא 7874 ק"ג למ"ק ונחושת 8920 ק"ג למ"ק. העובדה שהכספית נוזלית מאפשרת לרמאי לכוון אותה למקום הרצוי לו.
הרחבההקנה כגידול חקלאי
על חשיבותו של הקנה כגידול חקלאי אנו לומדים מדברי התוספתא המובאת בגמרא בערכין (יד ע"א): "אמר רב הונא: הקדיש שדה מליאה אילנות, כשהוא פודן פודה אילנות בשווין, וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. אלמא קסבר רב הונא: אדם מקדיש, בעין יפה מקדיש ... איתיביה: בית זרע, אין לי אלא בית זרע, שדה גפנים ושדה קנים ושדה אילנות מנין? ת"ל: שדה, מכל מקום. אמר ליה: הכא נמי פודה וחוזר ופודה"(3). שדה הקנים מוזכר ב"נשימה אחת" עם שדה הגפנים ושדה האילנות. לדברי רב הונא יש צורך לפדות את הקנים בדומה לשאר פירות השדה. אפשרות זו עולה גם מהתוספתא בדמאי ((ליברמן) פ"ז הלכה ט"ו): "... וכהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שהמעשר שלי ארבע וחמש שנים, אינו רשאי לנוטעה כרם ולזורעה סטיס ולעשותה שדה קנים. לעולם, רשאי ליטעה כרם ולזורעה סטיס ולעשותה שדה קנים". מתוך ההבדלים בשמה של מלאכת הקרקע המתארת את השדות השונים ("ליטעה", "לזורעה" ו"לעשותה") ניתן אולי ללמוד על כך שהקנים צמחו מאליהם ולא תמיד היה צורך לטעת או לזרוע אותם (4). הלכה זו מובאת גם בירושלמי (דמאי פ"ו דף כה טור ג /ה"ב): "כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שיהו המעשרות שלו ד' או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם, שלא לזורעה אסטיס שלא לעשותה שדה קנים ... אתא עובדא קומי רבי אחא בר עולא וחייבה מיתן ליה חד מן עשרתי דקניא". מהמעשה של רבי אחא בר עולא אנו לומדים שהקנים היו גידול בעל ערך (קטן או גדול) ולכן היה מקום לתת לכהן מעשר.
רבי דוד פרדו מביא בהמשך דבריו את הירושלמי מבלי להתייחס לסתירה לכאורה לדבריו. לאור השימוש הרב שנעשה בקנים בתקופת חז"ל ולאחריה דבריו מעט תמוהים. גם אם נניח שערכם היה מועט ביותר המשפט "דלא חזו מידי" צ"ע. להלן אתאר את השימוש הרב שהיה לקנה כפי שהדברים באים לידי ביטוי בספרות חז"ל. הקנה כחומר בנייה
הקנה היה מרכיב בבנית בתי עניים וכמו כן שימש כחומר זול לבניית מחיצות בין חצירות ושדות. "ר' מנחם ור' יהושע בן לוי בשם ר' לוי: מי שבונה צריך ו' דברים מים ועפר ועצים ואבנים וקנים וברזל, ואם תאמר עשיר הוא ואין צריך קנים, הרי הוא צריך קנה המדה דכתיב וקנה המדה בידו וכו'". על פי מספר האיזכורים של מחיצות קנים ניתן לשער שהשימוש בהם היה נפוץ מאד: "מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי הרי זו כמחיצה" (כלאים, פ"ד מ"ד). מחיצת קנים שימשה לחצוץ בין גברים ונשים בעת התכנסות משותפת: "אמר אביי: השתא דאמר רב כהנא הכי, ותנא מתניתא איפכא, אנא נעביד לחומרא. אביי דייר גולפי. רבא דייר קנה. אמר אבין: סקבא דשתא ריגלא"(5) (קידושין, פא ע"א). במשנה בעירובין (פ"א מ"י) משמשים הקנים לבניית מחיצה לעניין טלטול בשבת: "מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים". כלים עשויים קנה
בקנים השתמשו גם להכנת כלים ומתקנים שונים. המוט שעליו תלויות כפות המאזנים נקרא "קנה המאזניים" כדברי הפסוק בישעיהו (מו ו'): "הזלים זהב מכיס וכסף בקנה ישקלו". מפרש רש"י: "בקנה ישקולו - הוא קנה המאזנים שקורין פליי"ל בלע"ז". הקנה שימש ככלי מידה ומכאן המושג "קנה מידה" השגור על לשוננו. המקור למונח זה הוא בדברי יחזקאל (מ ה'): "וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת סָבִיב סָבִיב וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה שֵׁשׁ אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטפַח וַיָּמָד אֶת רחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד". הקנה שימש למדידת עומק בורות: "עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור של יין ... ומדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מטפח על פי חבית וכו'" (עבודה זרה, פ"ד מ"י). "פשט ידו או רגלו או קנה לבור לידע אם יש בו מים אינן בכי יותן, לידע כמה מים יש בו הרי זה בכי יותן" (מכשירין, פ"ה מ"ה).
תמונה 5. חליל עשוי קנה – הוכן על ידי נתנאל מילס
(1) ייתכן והמונח "רצוץ" בהקשר זה זהה למשמעות של "טומאה רצוצה". בחולין (קכה ע"ב) אומרת הגמרא: "אמר רבי זירא: בטומאה רצוצה בין שני מגדלים עסקינן, ואין ביניהן פותח טפח, דכולה נגיעה היא". מפרש רש"י (שם): "רצוצה - כל דבר שאין לו מקום ריוח קרי רצוץ, ופחות מטפח לאו חלל הוא, ונקרא מה שבתוכו רצוץ". גם בקנה מתבצעת פעולת "רציצה" כלומר שבירתו ודחיסתו למשטח אחד ללא חלל כפי שהיה בקנה השלם. (5) פירוש: אביי דייר גולפי [היה מסדר שורות של קנקנים] בין גברים לנשים שלא יוכלו לעבור ממקום למקום בלי להשמיע רעש. רבא דייר קנה [היה מסדר שורות קנים] שלא יוכלו לעבור. אמר אבין: סקבא דשתא ריגלא [הפצע, מקום התורפה של השנה הוא הרגל] משום שאז זמן שמחה, וגברים ונשים נפגשים ובאים לידי עבירה.
רשימת מקורות:
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 288-290). לעיון נוסף:קנה מצוי מתוך אתר "צמח השדה".
|
