טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

  

ינקותא כלילא דוורדא, סבותא כלילא דחילפא - סרפד

 

"תניא, רבי יוסי בר קיסמא אומר: טבא תרי מתלת, ווי לה לחדא דאזלא ולא אתיא. מאי היא? אמר רב חסדא: ינקותא. כי אתא רב דימי אמר: ינקותא כלילא דוורדא, סבותא כלילא דחילפא" (שבת, קנב ע"א). 

פירוש: תניא [שנויה ברייתא], ר' יוסי בר קיסמא אומר: טבא תרי מתלת [טובות שתי הרגליים של ימי הצעירות משלוש בצירוף המקל של ימי הזקנה]. ווי [אוי] לה לחדא דאזלא ולא אתיא [לאחת שהולכת ואינה באה] ושואלים: מאי [מה] היא זו? אמר רב חסדא: ינקותא [הבחרות]. וכעין זה, כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: ינקותא כלילא דוורדא [הינקות היא נזר ורדים], סבותא כלילא דחילפא [הזקנה היא עטרת קוצים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 
 

שם עברי: סרפד       שם באנגלית: Nettle       שם מדעי: Urtica


נושא מרכזי: מהו "חילפא"?
 

לריכוז נושאים נוספים הקש/י כאן.
 

השמות "חלפי", "חילפי", "חליפי" ו"חילף" משמשים בערבוביה באיזכורים שונים בש"ס כאשר ברבים מהם קיימים חילופי גרסאות המוסיפים למבוכתו של המנסה לפענח את משמעותם. הערוך התייחס לשמות אלו בערכים שונים בעלי שם זהה "חלף". לענ"ד חילופי הגרסאות הרבים חוסמים את האפשרות להשוות בין האיזכורים השונים רק על פי האיות ויש להסתפק בפרשנויות העולות מתוך ההקשרים בסוגיות. .   
 

חלפי - סרפד

לגבי זהות ה"חילפי" מצטט "חכמת שלמה" (חולין, קי ע"א) את הערוך "... פירוש צמחי עשבים הנקראים חילפי והם קמשונים שצומחין בכרמים כלומר ישנים היו מזמן רב, עד כאן לשון הערוך"(1). הביטוי "קמשונים" מתייחס בדרך כלל לקוצים ואינו מאפשר לנו זיהוי מוחלט. לעומת זאת ח. י. קאהוט מצטט ב"ערוך השלם" (ערך "חלף") מתוך כתב יד לחולין את רבינו גרשום: "דקדוח בהו חלפי כלומר צמחו עליו עשבים דשמייהו אורטיי"ש". הוא מזהה את לעז זה כ – orties בצרפתית שמשמעותו סרפד. גם רש"י מזהה בכל מקום את השם "חלפי" כסרפד: "חילפי - אורטיא"ש" (orties). השם הלטיני של הסרפד הוא Urtica ובצרפתית ortie. לדעת קאהוט יש לגרוס בכל המקומות "י" לאחר ה"ל" כלומר חליפי. לדעתו זו המילה היוונית α'χαλη'φη (נקראת חָלִיף) בהסרת "א" מראשה שמשמעותה סרפד.

כאמור, רש"י מפרש באופן דומה בסוגיות נוספות: "ההוא גברא דאשכח כופרא בי מעצרתא, אתא לקמיה דרב. אמר ליה: זיל שקול לנפשך, חזייה דהוה קא מחסם, אמר ליה: זיל פלוג ליה לחייא ברי מיניה. לימא קא סבר רב מקום לא הוי סימן? אמר רבי אבא: משום יאוש בעלים נגעו בה, דחזא דקדחי ביה חלפי"(2) (בבא מציעא, כג ע"ב). בסנהדרין (מד ע"א): "חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא ישראל הוא. אמר רבי אבא: היינו דאמרי אינשי אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה, ואסא קרו ליה". במסכת חולין (סב ע"ב): "אמר רב יהודה: הני כרזי דבי חילפי שרו, ודבי כרבי אסירי. אמר רבינא: ומלקינן עלייהו משום שרץ העוף"(3). מפרש רש"י: "דבי חלפי - אורטאו"ש". אין בסוגיות אלו כדי להבהיר מהם הצמחים הנקראים "חלפי" אך מהסוגיות בשבת וסנהדרין משתמע ש"חלפי" הם צמחים קוצניים ("קמשונים") או צורבים פחותי ערך כלשהם. (שאולי דומים להדס). לחלופין ייתכן והניגוד בין "כלילא דוורדא" ל"כלילא דחילפא" מתייחס להדר הפרחים. בניגוד לפרחים הצבעונים והריחניים של הוורד (ראו במאמר "לא שנו אלא מעוטרות בוורד והדס, דקא מתהני מריחא") עומדים פרחי הסרפד הקטנים והירקרקים. הפתגם העממי שהדס הגדל בין חלפי שומר על שמו רומז אולי על כך שלמרות הדמיון לחלפי אין טועים בזהותו.

על זהות ה"סרפד" המקראי ראו במאמר "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס".  
 

תמונה 1. סרפד		תמונה 2. סרפד

  

 

---

(1) בגרסת הערוך (ערך "חלף") שלפנינו נכתב: "... כלילא דחילפי פירוש מיני קמשונים וכו'".
(2) פירוש: הַהוּא גַּבְרָא דְּאַשְׁכַּח כּוּפְרָא בֵּי מַעֲצַרְתָּא [אדם אחד שמצא גוש זפת ליד הגת]. אֲתָא לְקַמֵּיהּ [בא לפני] רַב לשאול מה לעשות, אָמַר לֵיהּ [לו]: זִיל שְׁקוֹל לְנַפְשָׁךְ [לד קח לעצמך], שהרי אין כל סימן באבידה. חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה קָא מְחַסֵּם [ראהו רב את האיש שהוא מהסס] שמא אין לו זכות גמורה בדבר, אָמַר לֵיהּ [לו]: זִיל פְּלוֹג לֵיהּ [לך תן חלק] לְחִיָּיא בְּרִי מִינֵּיהּ [בני מזה] כדי שתרגיש שאני בטוח בהלכה זו, עד שאני מוכן להנות אף את בני ממנה. ושואלים: לֵימָא קָא סָבַר [האם לומר שסבור] רַב מָקוֹם לָא הָוֵי [אין הוא נחשב] סִימָן? אָמַר ר' אַבָּא: לא מטעם זה התיר, אלא מִשּׁוּם יֵאוּשׁ בְּעָלִים נָגְעוּ בָּהּ, שטעמו של רב היה משום שהיה בטוח שהיה כבר יאוש בעלים, דַּחֲזָא דְּקָדְחִי בֵּיהּ חִלְפֵי [שראה שכבר צמחו בו עשבים], והבין שגוש הזפת היה מונח זמן כה רב שוודאי התייאשו ממנו הבעלים.
(3) פירוש: אמר רב יהודה: הני כרזי דבי חילפי שרו [אותם מיני חגבים שמצויים בין שיחי הבר מותרים], שממיני החגבים הטהורים הם, ודבי כרבי אסירי [ושבין הכרובים אסורים]. אמר רבינא: ומלקינן עלייהו [ומלקים עליהם] את מי שאוכל אותם משום שרץ העוף ("וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו". דברים יד, יט).
  

 

מקורות עיקריים:

ח. י. קאהוט, הערוך השלם, ערך "חלף".

לעיון נוסף:

ב"צמח השדה": "סרפד הכדורים".
 

  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן    © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)