טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה  י"ג אב תשס"ו 

גודגדניות וכפניות ופגי תמרה – תמר מצוי

 

"שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן: גודגדניות, וכפניות, ופגי תמרה. שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהן; אלו הן: רחיצה, וסיכה, ותשמיש" (ברכות, נז ע"ב).

 

שם עברי: תמר מצוי   שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי:  מהן "כפניות" ו"פגי תמרה"?

 

ראו הרחבה בנושא זה במאמר "גודגדניות וכפניות ופגי תמרה" (ברכות, נז ע"ב).

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.

 

התמר הוא עץ דו ביתי בעל פרחים חד מיניים. הפרחים גדלים במכבדים (תמונה 1) הנשאים על עמודים מאורכים ושטוחים הנקראים בסוגייתנו בשם כפניות. בלשון חז"ל הם נקראים בשמות נוספים: כופרא, כפנייתא וכפוני. ההקבלה בין השם כפנייתא וכופרא מודגם בסוגיה בפסחים (נב ע"ב): "רבי אילעאי קץ כפנייתא דשביעית. היכי עביד הכי? לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. וכי תימא הני מילי היכא דנחית לפירא, אבל היכא דלא נחית לפירא לא, והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי דערלה אסירי, הואיל ונעשו שומר לפירי, ושומר לפירי אימת הוה? בכופרי, וקא קרי להו פירי"(1).

הכפניות ראויות למאכל, כפי שניתן להסיק מדברי המשנה: "הַקּוֹר, הֲרֵי הוּא כָעֵץ לְכָל דָּבָר, אֶלָּא שֶׁהוּא נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. כָּפְנִיּוֹת, אֳכָלִין, וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת" (עוקצין, פ"ג, מ"ז). בסגנון אחר הדבר נאמר גם בתוספתא: "... רבי יהודה אומר: קור הרי הוא כעץ לכל דבר, אלא שניקח בכסף מעשר, כפניות הרי הן כפירות לכל דבר, אלא שפטורות מן המעשרות וכו'" (מעשר שני, פ"א מי"ד). מפרש הרמב"ם בפירוש המשניות: "... וכפניות. הם עוקצי התמרים בתחילת צמיחתן, והם מכוסין בקרומה (תמונה 2 א,ב), והוא מפורסם והוא כאוכלין ויטמא טומאת אוכלין". ניתן היה לאכול הן את המכבדים הנקביים והן הזכריים (תמונה 3), אלא שמפירוש הרמב"ם עולה לכאורה שהכפניות במשנה הם המכבדים הנקביים. הרמב"ם משתמש בביטוי "תחילת צמיחתן" ורק פרחי הנקבה "צומחים" לאחר ההפרייה והופכים לפרי. לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שהכוונה גם למכבדים הזכריים לפני הבשלתם.

זיהוי הכפניות עם תפרחות הדקל מאפשר להבין מדוע הגוף "לא נהנה" מהן: "שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן: גודגדניות, וכפניות, ופגי תמרה". רש"י במקום מפרש: "כפניות - מין תמרים רעים". פירוש זה סותר לכאורה את פירושו בבכורות (יח ע"א ד"ה אדאכלת כפניאתא בבבל) ממנו משתמע ש"כפניאתא" הם פירות משובחים. ניתן ליישב בדוחק ש"כפניות" ו"כפניאתא" אינם זהים. אם אכן הכפניות הן התפרחות מובן מדוע הגוף לא נהנה מהן. בשלב זה שחלות הפרחים עדיין לא התפתחו ולא צברו סוכרים. הן אינן מתוקות ועשירות באנרגיה. הסמיכות של הכפניות ופגי התמרה מעידה אולי שכפניות הן מכבדות הפרחים והן שלב מוקדם ל"פגי תמרה" שהן פירות בוסר. רש"י מפרש: "פגי תמרה - שלא בשלו כל צרכן". בשלבים אלו הגוף לא נהנה מהם משום שעדיין לא הצטברו סוכרים בכמות מספיקה. ייתכן ומסיבה זו נאמר שפגי תמרה אינם יפים לחלום: "כל מיני פירות יפין לחלום, חוץ מפגי תמרה".
 

תמונה 1. מכבד נקבי של התמר		תמונה 2. פרחים נקביים

תמונה 2 ב. פרח נקבי

מכבדות דקל – סגורים במתחל וקשורים. (המתחל הוא המעטפת של המכבד לפני שהוא נפרש).



 תמונה 3. דקל - פריחה זכרית
 

דקל - מכבד נושא פרי בוסר

  
הרחבה

בעץ התמר עצי הנקבה בלבד נושאים פירות ואילו תפקיד עצי הזכר מסתכם בהאבקה (הפרייה). בטבע מספר העצים הזכריים והנקביים שווה, פחות או יותר, אך במטעים די במספר מועט של עצי זכר כדי להאביק מטע שלם. בטבע ההאבקה מתבצעת על ידי הרוח ואילו במטעים ההאבקה מתבצעת באופן מלאכותי על ידי פיזור אבקה בעזרת מפוח או הנחת מכבדים זכריים בין המכבדים הנקביים. ריבוי התמר למטרות חקלאיות מתבצע על ידי ייחורים משום שבאופן זה ניתן להבטיח הן את זוויגו של השתיל והן את איכותו הגנטית. בגידול מזרעים מתקבלים עצי זכר ועצי נקבה במספר דומה ואין ערובה לאיכותם.

 

---

(1)  פירוש: רבי אילעאי קץ כפנייתא [קצץ דקל שהיו בו תמרי בוסר] של השנה השביעית. ושואלים: היכי עביד הכי [כיצד עשה כן?] והלוא נאמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה" "לאכלה" אמר רחמנא [הכתוב] ולא להפסד, שאיסור הוא להפסיד פירות שביעית ואין היתר להשתמש בהם אלא בדרך אכילה בלבד. וכי תימא: הני מילי היכא דנחית לפירא [ואם תאמר: דברים אלה אמורים כאשר הגיע הדבר לדרגת פרי], אבל היכא דלא נחית לפירא [במקום שלא הגיע לדרגת פרי] לא, והרי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הני מתחלי [אותם עטיפי פירות הדקל] של ערלה אסירי [אסורים] באכילה כשאר פירות הערלה, ואינם נידונים כעץ סתם המותר באכילה בשנות ערלה. כי אף שאינם ראויים לאכילה כשלעצמם, הואיל ונעשו שומר לפירי [לפירות] בזמן גידולו הריהם נידונים כפירות עצמם. ונדקדק: ושומר לפירי אימת הוה [לפירות מתי הם] בכופרי [כשהתמרים עדיין בוסר] ובכל זאת וקא קרי להו פירי [קורא להם כבר פירות], משמע שתמרים אף בעודם קטנים ביותר קרויים כבר פרי, ולכן כשם שחל עליהם איסור ערלה כך גם אסור להפסידם בשביעית!.    

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)