טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שפיפן עלי ארח – שפיפון
"וא"ר יוחנן: בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר: וילך שפי; שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר: שפיפן עלי ארח" (סוטה, י ע"א).
שם עברי: שפיפון הנגב שם באנגלית: Field's Horned Viper שם מדעי: Pseudocerastes fieldi
שמות נרדפים במקורות: שפיפון, חורמן, חורמנא
נושא מרכזי: לזיהוי השפיפון
לריכוז המאמרים שנכתבו על הנחש וקישוריות הקש\י כאן.
השפיפון מוזכר במקרא פעם בודדת בברכת יעקב לדן: "יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור" (בראשית, מט י"ז). תאור השפיפון בברכת יעקב מתאים להתנהגותם של השפיפון ומיני העכנים שיש המזהים גם אותם כ"שפיפון". השפיפון(1)והעכן אורבים בדרכים ומכישים את עקבי החולפים. חוקר הטבע טריסטרם כתב על מפגשו עם הנחש את הדברים הבאים:
"מנהגו הרגיל הוא להצטנף על החול, שם הוא רובץ בתוך טביעת העקבות של הגמל, ומשם הוא מזנק על בעל-חי שעובר. מראהו מפחיד עד כדי כך את הסוסים, עד כי בעת שרכבתי בסהרה ראיתי את סוסי מזדקף לפתע(2), רועד ומזיע בכל אבריו, ושום שכנוע לא הניעו להמשיך בדרכו. לא הצלחתי לבאר את חרדתו, עד שהבחנתי בשפיפון מצונף בתוך גומה, שנים או שלושה צעדים לפנינו ועיני הבסיליסק (נחש אגדי מסוכן במבטו) שלו לטושות עלינו" (מתוך מ. דור בערך "שפיפון").
מסורות הזיהוי של השפיפון רבות ורובן רואות בו שם כללי לנחשים ארסיים ממינים שונים. מעטים הם הזיהויים המתייחסים באופן ספציפי לסוגים עכן (תמונות 1-2) או שפיפון (תמונות 3-4) כפי שהם נקראים היום. ייתכן והקדמונים לא הבחינו בין המינים הדומים ושני סוגים אלו נכללים בשם שפיפון. י. אהרוני, ש. בודנהיימר, י.פליקס וחוקרים נוספים מזהים את השפיפון עם מיני נחשים מהסוג עכן. מינים מתאימים הם עכן קטן הנקרא גם שפיפון קטן ועכן החרטומים המכונה שפיפון גדול או עכן גדול.
תיאור השפיפון של יוסף שיינהאק(3) מתאים גם לסוג עכן:
"השפיפון (געהארנטע נאטטר), משכנו במדברות חול אשר באפריק"א ואראבי"ע, ארכו אמה עד ששה אמות, ממעל לעיניו שני צמחים (הערפארראגונג) קשים כעין קרנים, ומראהו ירוק (ברוינליכגעלב). והוא בעל ארס, אפס כי לא בכל עת ישוה אסון נשיכתו, לפעמים ימות הנשוך ממנו לרגעים אחדים, ולפעמים יותר חי מבלי מאום נזק, אשר מזה נלמוד דעת כי לא ימצא בו תמיד ארס ממית ההוא, וכי לעיתים יוריקנו ולא ישאר בקרבו מאומה, ואולי על דרך זה יצודו המנחשים בארצות הנגב את הנחשים הארסיים, ויתנו אצבעם בפיהם ללא נזק, כי בלתי ספק נתנו לו בראשונה מטפחת או שאר דבר – אחרי אשר התגרו בו – בפיו, אשר בנשכו חפצים אלה, הוציאו ארסו, ואיננו בקרבו עוד".
תיאורו של שיינהאק מתאים הן לבני הסוג שפיפון והן לסוג עכן. בשני הסוגים ניתן למצוא מינים בעלי "קרניים" מעל העיניים. בוולגטה מתורגם השם שפיפון ל – Cerastes שמקורו הוא במילה היוונית keras שמשמעותה קרן. ע. לעף מזהה את השפיפון כנחש בעל קרניים. הסוג עכן נקרא Cerastes ואילו הסוג שפיפון נקרא Pseudocerastes כלומר בעל קרנים מדומות. ייתכן וקרני השפיפון נחשבו מדומות משום שהן חרוטיות ומצופות בקשקשים קטנים בניגוד לעכן החרטומים (Cerastes cerastes) שקרניו ארוכות, חדות, חלקות ובעלות קשקשים בבסיסן בלבד. הקרניים אינן מצויות בכל הפרטים. הן מתכופפות ומגינות על העיניים כאשר הנחש זוחל במקום צר. תפקידן המשוער של הקרניים הוא לשמש כפתיון. כאשר הנחש חבוי באדמה הוא מניע את הקרניים, הנותרות חשופות מעל פני הקרקע, באופן המטעה לטאות וציפורים לחשוב שהן תולעים. דוגמה קיצונית של פתיון אנו מוצאים במין שפיפון ממערב אירן הנקרא שפיפון עכבישי. קצה זנבו של מין זה דמוי עכביש והוא מניע אותו על מנת לשמש כפתיון.
קווי דמיון נוספים בין השפיפון והעכן המוזכרים על ידי טריסטרם: א. שניהם חיים במדבריות חול באפריקה וערב. ב. שניהם צדים את טרפם על ידי מארב. ג. צבעם הוא חום צהבהב (ברוינליכגעלב). ד. שני הסוגים ארסיים אם כי הכשתם, בדרך כלל, אינה גורמת למוות. ה. מיני שני הסוגים קצרים ואורכם כאמה. התוספת "עד ששה אמות" תמוהה וייתכן ונובעת מטעות.
מאפייני השפיפון על פי המקורות
בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב, בראשית, ויחי פמ"ט) נאמר: "שפיפון עלי אורח. מה השפיפון מלא כעס, אף שמשון מלא חימה על פלשתים". מהו אותו כעס שאותו מציין המדרש? ייתכן והכוונה לקולות העזים שמשמיע השפיפון כאשר הוא משפשף קשקשים אלכסוניים בצידי גופו על ידי תנועות פיתול. לדעת רש"י (בראשית, שם) שמו של השפיפון נגזר מהשורש נש"ף: "הוא נחש. ואומר אני שקרוי כן על שם שהוא נושף, כמו (בראשית ג טו) ואתה תשופנו עקב" (להקלטה של קול שפיפון הקש/י כאן). ככלל אורך גופם של המינים בסוגים שפיפון ועכן קצר אך הבולט בהם הוא העכן הקטן שאורכו הממוצע הוא 20-35 ס"מ והאורך המירבי מגיע ל-50 ס"מ. מאפיין זה עולה באופן חלקי עם דבריו של רבי חנינא בירושלמי (וילנא, תרומות, פ"ח הל' ג'): "מין קטן הוא ושפיפון שמו והוא דומה לשערה וכו'". סיום דבריו "דומה לשערה" לא ברור אך ייתכן והוא מבטא באופן מושאל גם את העובדה שגוף העכן צר יחסית.
הרמב"ן (בראשית, מט י"ז) משווה בין אופן הפעילות היחידאית של הנחש ושמשון:
"שפיפון - שם לנחש שישוף עקב ונכפלה בו העי"ן. ואמרו בירושלמי במסכת תרומות (פ"ח מ"ג) מין קטן הוא ושפיפון שמו ודומה לשערה ונתנה רשות לארץ ליבקע מפניו. ודמה שמשון לנחש, בעבור שלא היה שמשון בא על אויביו במלחמה כאשר השופטים או המלכים, רק הוא לבדו יוצא עליהם, כמו צפעוני היוצא ממאורתו על הולכי דרך, או המין הקטן שבנחשים שאינו ניכר כלל להולכי ארח וכו'".
כך פירש גם הרד"ק (שם): "יהי דן - דמהו לנחש ולשפיפון שהלך יחידי כי שאר החיות ברוב הולכים חבורות, והנחש לעולם הולך יחידי וממית רבים, וכן שמשון הלך יחיד והיה ממית רבים משונאי ישראל רגלים ופרשים כמו שכתב (שם ט"ו) "ויך אותם שוק על ירך".
חוקר הטבע ישראל אהרני תיאר כיצד נמשכו עשרות שפיפונים לאהלי הערבים המדליקים מדורות. הוא הצביע על תיאור התופעה בתלמוד הירושלמי (ונציה, תרומות פ"ח דף מ"ה טור ד /ה"ג): "רבי זעירא הוה יתיב אייכל והוה דמיך יהב ידיה על תומנתא ואמר לון אדלקון בוצינא אדלקון ואשכחון שפופינא שהוא דומה לשערה כריך עליה. אמר ליה: רשיעא לא הוינא זהיר בך". מפרש "פני משה":
"מתנמנם הוה רבי זעירא. כשהיה יושב ואוכל בלילה ובתוך כך נכבה הנר שלפניו ונתן ידו על תומנתא שם המדה מהכלי יין אשר לפניו ואמר לבני ביתו הדליקו את הנר. וכשהדליקו מצא שפיפון דומה לשערה כרוך על הכלי. ואמר לו רשע וכי לא הוינא זהיר בך שנתתי ידי על הכלי ואלולא זה כבר היית נכנס לתוכו ואם כן בודאי רבי זעירא יהיה מחמיר להשואלו על הגילוי".
הקשר שהציע אהרוני בין תופעת משיכת השפיפונים למדורות וספור רבי זעירא תמוה שהרי הנחש הגיע לכלי רק לאחר שהנר כבה והתגלה לאחר הדלקתו מחדש.
שורש השם שפיפון
במדרש שכל טוב (בובר, בראשית, מט י"ז) נאמר: "שפיפון. למה נקרא שפיפון, על שם ואתה תשופנו עקב ויש אומרים על שהוא שף בטנו בקרקע. כאמור לעיל מפרש רש"י: "שפיפן - הוא נחש. ואומר אני שקרוי כן על שם שהוא נושף, כמו ואתה תשופנו עקב". הסבר זה מעלה קושי שהרי בשם שפיפון לא מופיעה האות "נ". המהר"ל בפירושו על רש"י התייחס לקושי זה (גור אריה בראשית פרק מט) והציע פירושים נוספים:
"על שם שהוא נושף וכו'. אף על גב דודאי גזרות מחולקות הם, דהא "שפיפון" שרשו שפף, ו"נושף" שרשו נשף, "תשופנו" שרשו שוף, אין זה קשיא, כי הוא סובר כי כל תיבות אלו יש להביא ראיה מזה על זה לפי שכולם משותפים שאינם שלימים, ובחסרון הנו"ן בלשון 'נשף' ישאר שף, ובלשון 'שפף' יפול פ' הכפולה וישאר שף. וכן בלשון 'שוף' יפול הנח הנעלם וישאר שף. ומפני זה יש להביא ראיה מזה על זה, כי פירושם אחד ... אך לא ידעתי למה נדחק שנקרא על שם שהוא נושף, והרי שפיר מקרי כך על שהוא הולך על גחונו והוא שף בארץ, והוא מלשון רז"ל, ובב"ר תמצא הרבה מאוד. ובב"ר (כב, ו) בפרשה "אם תטיב שאת" (לעיל ד, ז) 'ללסטים שפוף', פירש שם רש"י שהוא לשון כפיפות ושפלות, כמו "שפיפון" - דשף מדוכתיה. ובפרשת האזינו (דברים לב, כד) אצל "זוחלי עפר" גם משמע כזה הפירוש"
רמב"ן (שם): "שפיפון - שם לנחש שישוף עקב ונכפלה בו העי"ן (הכוונה ל"פ" שהיא "ע" הפועל). רש"ר הירש (שם): "שפיפן, משורש "שפף", הזהה עם "שוף": לחמוק מהמקום "שף מדוכתיה" (חולין מב ע"ב).
 |
|
 |
|
תמונה 1. עכן החרטומים צילם: Wiki-Harfus
|
|
תמונה 2. עכן החרטומים - "קרניים" צילם: Oronbb |
(1) שפיפון הנגב שכנראה הוא הנפוץ בארץ. בעבר סברו שהוא תת-מין של שפיפון פרסי (Pseudocerastes persicus) אך כיום הם נחשבים למינים נפרדים.
(2) כך תיאר גם הרמב"ן (בראשית, שם): ,... כאשר ישוך הנחש בעקבי הסוס יגביה הסוס ראשו ורגליו הראשונים ויפול רוכבו אחור".
(3) תולדות הארץ, ח"א, מערכת השרצים, ר"ה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
.jpg)
