|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
לדמא דרישא ליתי שורבינא ובינא ואסא דרא – ברוש מצוי
"לדמא דרישא ליתי שורבינא ובינא ואסא דרא, וזיתא וחילפא, וחילפי דימא ויבלא, ולישלוקינהו בהדי הדדי, ולנטול תלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא, ותלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא. ואי לא, ליתי ורדא חיורא דקאי בחד דרא ולישלקיה, ולינטול שיתין כסי אהאי גיסא דרישא, ושיתין כסי אהאי גיסא דרישא" (גיטין, סח ע"ב).פירוש: התרופה לדמא דרישא [לדם שבראש], כאב ראש הבא מחמת רוב דם — ליתי שורבינא [יביא ארז] ובינא [וערבה] ואסא דרא [והדס לח], וזיתא [וזית] וחילפא [צפצפה], וחילפי דימא [וערבות ים], ויבלא (מין עשב), ולישלוקינהו בהדי הדדי [ויבשל אותם יחד], ולנטול תלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא [וישפוך שלוש מאות כוסות מן המשקה הזה על צד זה של הראש], ותלת מאה כסי אהאי גיסא דרישא [ושלוש מאות כוסות על צד זה של ראשו]. ואי [ואם] לא, אינו מועיל, או אין בידו דברים אלה, ליתי ורדא חיורא דקאי בחד דרא [יביא ורד לבן שעומד בשורה אחת], כלומר, ורד שגדל לבדו ולישלקיה [ויבשל אותו], ולינטול שיתין כסי אהאי גיסא דרישא [וישפוך שישים כוסות על צד זה של הראש], ושיתין כסי אהאי גיסא דרישא [ושישים כוסות על צד זה של הראש] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: ברוש מצוי שם באנגלית: Mediterranean cypress שם מדעי: Cupressus sempervirens
פסוק נוסף בישעיהו (ס י"ג) מצביע על התאשור כעץ גדול ומרשים במיוחד: "כבוד הלבנון אליך יבוא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד". ייתכן ובעקבות פסוק זה מנה המלבי"ם דווקא את ברוש, תדהר ותאשור כ"אילנות טובים ויקרים". מדברי הגמרא אנו לומדים שהשם העברי של שורבינא הוא תאשור אך מהו "תאשור" זה? רש"י בגיטין לא פירש ואילו הרשב"ם בבא בתרא כתב: "שורבינא - לא איתפרש". מפרשים נוספים, למשל, רבינו גרשום (בבא בתרא, פ ע"ב) לא הצליחו לזהות את שורבינא. באבן עזרא (ישעיהו, מא י"ט) אין זיהוי ספציפי אך לדעתו מדובר בעץ הזקוק למים רבים: "אתן במדבר ארז שטה, חסר וי"ו, ארז ושטה, כמו שמש ירח עמד [חבקוק ג' י"א]: תדהר ותאשור, אילנים, וכל אלה סביבות הנהרים, כי בכל מקום שהוא חסר מים לא יצמחו". אשכרוע:
אשכרוע ירוק-עד (Buxus sempervirens) הוא צמח מרפא המשמש לטיפול במחלות רבות. הוא מכיל אלקלואידים סטרואידיים כמו ציקלובוקסין ומכיל גם פלבנואידים. החל מהמאה ה – 16 ידוע שלעלים (המכילים אלקלואידים, שמנים וטאנין), לקליפה (המכילה כלורופיל, שעווה, שרף, ליגנין ומינרלים) ולשמן מהעץ יש השפעה רפואית. את העלים קוטפים באביב, לפני התחלת הפריחה, ומייבשים אותם לשימוש מאוחר יותר. ניתן לקצור את הקליפה בכל עת של השנה והיא מיובשת לצורך שימוש בחליטות. יש להשתמש בצמח בזהירות רבה משום שלא ניבדקו במלואן תופעות לוואי רעילות שלו. במינון מלא העץ (wood) מרדים ומשכך כאבים. במינון יתר הוא עלול לגרום פרכוס והקאה. ברושהברוש נחשב כצמח בעל חשיבות רפואית כבר מהעת העתיקה. ברפואה העממית בחלקים שונים של העולם השתמשו בעלים והאיצטרובלים של הברוש לחיטוי, להורדת חום, לסילוק תולעי מעיים, נגד שיגרון, לריפוי טחורים ולכיווץ כלי דם. מחקרים מבוקרים אוששו את יעילות הטיפולים של הרפואה העממית. מחקר(2) שבדק את הרכבו של שמן ברוש שהופק בעזרת זיקוק אדים של מחטים (עלים), ענפים צעירים והגזע מצא שהמרכיבים העיקריים של השמן הם α-Pinene ,3-Carene ולימונן. השמן ידוע כמחטא, אנטי בקטריאלי, מונע עוויתות, מעורר ונוגד שגרון. שמן אתרי מהעלים של הברוש הוכח גם כבעל השפעות אנטי-מיקרוביאליות ואנטי-פטרייתיות משמעותיות כנגד מגוון רחב של חיידקים, ווירוסים ופטריות.
במחקר סקר שבדק את השפעת הצמחים המשמשים ברפואה המסורתית התימנית על שלוש שושלות תאים סרטניים אנושיים, הברוש היה בין מיני הצמחים הפעילים ביותר. במחקר אחר הוכחה ציטוטוקסיות משמעותית כנגד תאי HeLa . ערערהערער היה בשימוש נרחב ברפואת צמחים מאז ימי קדם(3). באופן מסורתי השתמשו בו כנוגד שלשולים ולטיפול בהפרעות מעיים שונות. הצמח דווח כמשתן, בעל תכונות אנטי-דלקתיות, בעל פעילות אנטי-פטרייתית, פעילות משככת כאבים, פעילות מגנה על הכבד, פעילות אנטי-סוכרתית ואנטי-היפר-שומנית, פעילות אנטי-מיקרוביאלית, פעילות נוגדת חמצון ופעילות אנטי-בקטריאלית.
(1) Ajebli, M. and M., 2018, "Buxus sempervirens L. Improves Lipid Profile in Diabetic Rats". Cardiovasc Hematol Disord Drug Targets. 18(3):239-246.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
