כניסה הרשמה

פורטל הדף היומי > להרחיב > ברוש מצוי - "ותאשור שורבינא" (בבא בתרא פ ע"ב)

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

ברוש ברתי, תדהר שאגא, ותאשור שורבינא - ברוש מצוי

"דאמר רבה בר רב הונא, אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הן, שנאמר: אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים וגו'; ארז ארזא, שיטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמן אפרסמא, ברוש ברתי, תדהר שאגא, ותאשור שורבינא וכו'" (בבא בתרא, פ ע"ב).

פירוש: שאמר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אָמְרִי בֵּי [אומרים בבית מדרשו] של רַב: עֲשָׂרָה מִינֵי אֲרָזִים הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו" (ישעיה מא, יט), "אֶרֶז" הוא הקרוי בארמית אַרְזָא, "שִׁיטָּה" קרויה בארמית תּוֹרְנִיתָא, "הֲדַס" אָסָא, "עֵץ שָׁמֶן" הוא אֲפַרְסְמָא [אפרסמון], "בְּרוֹשׁ" בְּרַתִּי, "תִּדְהָר" הוא הקרוי בארמית שָׁאגָא, "וּתְאַשׁוּר" שׁוּרְבִּינָא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: ברוש מצוי שם באנגלית: Mediterranean cypress שם מדעי: Cupressus sempervirens

שם נרדף במקורות: גפר, שוריבנא, שורבינא, תורניתא? ארז שבארץ ישראל.

נושא מרכזי: לזיהוי התאשור.

רשימת מיני הארזים - "ארבעה מיני ארזים הן: ארז קתרום עץ שמן וברוש". לקריאה הקש/י כאן.

את התאשור אנו פוגשים לראשונה במקרא כאחד ממיני העצים שיגדלו בעתיד במדבר ויבשרו את הגאולה: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (ישעיהו, מא י"ט). עץ זה יובא על ידי העמים למקום המקדש (לבנייה או לנטיעה(1)): "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד" (ישעיהו, ס י"ג). ייתכן ועץ זה מוזכר כאחד מהעצים ששימשו לבניית אוניות צור: "אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן עָשׂוּ מִשּׁוֹטָיִךְ, קַרְשֵׁךְ עָשׂוּ שֵׁן בַּת אֲשֻׁרִים מֵאִיֵּי כִּתִּיִּים" (יחזקאל, כז ו'). תרגום יונתן גרס כנראה "בתאשורים" ולכן פירש בדומה לפסוקים בישעיהו: "בְּלוּטִין מִמְתְנָן עֲבַדוּ מְשׁוֹטֵי סְפִינָךְ תְּרוֹמֵי תַרְעָךְ דַפִּין דְאֶשְׁכְּרוֹעִין מְכַבְשִׁין בְּשֵׁן דְפִיל וכו'". כאן הוא מתאר את התאשור כעץ אשכרוע משובץ בשנהב ("שן"). יש הגורסים בפסוק ביחזקאל (לא ג') במקום "הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ וכו'" "הנה תאשור" לאור העובדה שנבואה זו הופנתה לפרעה מלך מצרים(2).

תאשור - ברוש

י. פליקס מצדד בזיהויו של ע. לעף שהתאשור המקראי הוא העץ הנקרא בימינו ברוש (על הברוש המקראי ראו במאמר "תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס"). שמו הסורי והארמי הוא שרבינא (שרוינא) ואכן הפשיטתא תרגמה תאשור – "שרוינא" בדומה לפירוש הגמרא כאן. שם זה מתורגם מסורית לערבית לשם "סרו" (السرو) המציין את הברוש. הרס"ג תירגם שרבין (בפרסית הוא נקרא "שרב"). הרד"ק מצטט את אבן ג'נאח: "... וכתב רבי יונה כי כן נקרא בערבי שורבין וכו'". בערבית הארצישראלית בעת החדשה "שרבין" הוא שמו של ברוש מצוי מהזן האופקי (על זני הברוש ראו להלן).

על פי רוב הפירושים השם "שרבינא" ונגזרותיו איננו מתייחס בהכרח לברוש אלא למיני מחטניים נוספים. "שרבין" בערבית הוא שם קיבוצי לעצים מחטניים שמהם הכינו עטרן. בר בהלול הסורי כלל בשם זה את הברוש (Cupressus) וערער (Juniperus). בתרגום השבעים בישעיהו (מא י"ט) התאשור מתורגם לברוש (κυπάρισσον) אולם בפרק ס' ל - κε'δρος (kedros). בר בהלול בערך "קדרוס" פירש שהוא העץ הנקרא באלשאם (ארץ ישראל וסוריה) "שרבין" שהוא סוג של "צנובר"שיש". לדעת י. פליקס(3) ה"קדרוס" הוא בדרך כלל מין של ערער. הרופא הסורי דאוד אלאנטאכי תיאר את ה"שרבין" כעץ הדומה ל"סרו" (ברוש בערבית) אלא שהוא בעל עצה אדומה וריחנית שמכינים ממנה עטרן כמו מהארז. מין נוסף שנכלל לדעתו בשם זה נקרא "ערער אלברי" בעל פירות דומים לאגוזים. ז. עמר סבר שהמין בעל העצה האדומה הוא הערער הברושי (Juniperus excels) ואילו השני הוא ערער גלעיני (Juniperus drupacea). למרות העובדה שהשם "שרבינא" מתייחס למחטניים נוספים ניתן להניח שבאזכוריו בישעיהו הכוונה לשם ספציפי משום שבפסוקים נמנו מחטניים נוספים. ראיה נוספת ניתן למצוא בכך שעצי תאשור (תאשרם) הוזכרו בתעודות אוגריתית ברשימות של סחורות יחד עם עצים אחרים. בתעודות אכדיות מופיע surmenu כאחד מעצי הלבנון ואולי הכוונה ל"שורבינא".

הברוש גדל בר בהרי הגלעד ונפוץ בקפריסין ומתאים לבניית אוניות בגלל עמידותו הרבה לריקבון(4). לאור כך ש"איי כיתיים" מזוהים עם קפריסין(5) סביר שיחזקאל התכוון לעץ זה כאשר ציין את ספינות צור שהיו עשויות בתאשורים מאיי כיתיים. יש הסבורים כי מקור שם האי קיפרוס (קפריסין) הוא בשמם של עצי הברוש – קופרסוס. במדרש (בראשית רבה, וילנא, בראשית פרשה ט"ו) אנו מוצאים הסבר לשם תאשור: "תאשור פקסינון, ולמה קורא אותו תאשור שהוא מאושר מכולן וכו'". פליקס מסביר ש"מאושר" הוא כנראה מיושר כלומר עץ ישר וזקוף תכונה המתאימה ביותר לברוש. אמנם התרגום של פקסינון הוא אשכרוע אך מסתבר שהתוספת "שהוא מאושר" מתייחסת לברוש. בעת העתיקה גידלו את עץ זה בארץ ונמצאו ממנו שרידי קורות עתיקות.

פליקס מציע הסבר לאחת מאגדות החורבן על פי תיאורו של פליניוס את הברוש (קופרסוס):

"מעץ זה מצויים שני מינים: הפרימדלי – המתחדד כלפי מעלה בצורת חרוט, זה הקרוי גם קופרסוס נקבי, לעומתו המין הזכרי הפורש את ענפיו לצדדים. אותו גוזמים וענפיו משמשים כסמוכות לגפנים. מאפשרים למין הזכרי והנקבי לגדול לגובה על ידי גיזום ענפיהם הצדדיים, כדי שייצרו קורות או סמוכות ולאחר שתים-עשרה שנה נמכרים כל אחד בדינר. חורשה של עצי קופרסוס היא רוחית ביותר ביחס לשאר המטעים ובזמנים קדומים נהגו לכנות משתלות של קופרסוס "נדוניית הבנות" (על פי פליקס).

לדעתו התיאור מסביר את המסופר על המנהג הקדום לשתול "ארז" כשנולד תינוק ואילו לתינוקת שתלו "תורניתא". כשהגיעה שעתם להינשא קצצו את העצים ועשו מהם חופה. ה"ארז" הוא התאשור (קפרסוס) האופקי הדומה לארז הלבנון ואילו "תורניתא" זהה עם התאשור הצריפי הנראה כעין נר או תורן. אמנם התואר "זכרי" מתאים לתאשור הצריפי אך פליניוס הפך את הכינויים. השם "נדוניית הבנות" שעליו סיפר פליניוס מתקשרת עם האגדה על עשיית החופה. שני זנים אלו של הברוש מוכרים בארץ: א. ברוש מצוי צריפיCupressus sempervirens stricta) או C. pyramidalis) שהיא הצורה הידועה ביותר בעלת ענפים קצרים וצמודים לגזע ויוצרים צורה דמוית חרוט צר. מגיע לגובה 20 - 30 מטר. ב. ברוש מצוי אופקי (Cupressus sempervirens horizontalis) בעל ענפים ארוכים וחסונים יותר היוצרים נוף רחב ופרוע.

תאשור – אשכרוע

בירושלמי (וילנא, כתובות, פ"ז הל' ט') אנו מוצאים "אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו. ברוש ברתא, תדהר אדרא, ותאשור פיקסינה". בבראשית רבה (וילנא, בראשית ט"ו) התאשור נקרא פקסינון. במדרש תנחומא (תרומה, ט') הנדפס חל כנראה שיבוש ונכתב: "... ברוש אלטין, תדהר איספו נרמוז, תאשור פקטנין ונקרא תאשור שהוא מאושר מכל מיני ארזים וכו'". במקום "פקטנין" צריך להיכתב פיקסנין או נגזרת שלו. Pyxinon הוא שמו היווני של האשכרוע ואילו הוולגטה מתרגם buxus שמו של האשכרוע בלטינית. לעיל ראינו בתרגום יונתן שהתאשור מזוהה כאשכרוע (ראו עוד במאמר "ובה שני גורלות. של אשכרוע היו"). הרד"ק (ישעיהו, מא) מצטט את השיטות השונות: "ותאשור - ת"י ואשכרועין, ובדברי רז"ל תאשור שורבינא, וכתב רבי יונה כי כן נקרא בערבי שורבין, ובעל הערוך פירש אשכרוע בערבי בקם והוא שקורין לו בלע"ז בוה"ו אם כן לדבריו ברוש אינו בויי"ש". בכתב יד הערוך נכתב "בקס" ולא "בקם" ואם כן גם לערוך הכוונה לאשכרוע.

תאשור – גפר

עצי הגפר שימשו לבניית תיבת נח: "עשה לך תבת עצי גפר ... וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר" (בראשית, ו י"ד). השבעים והוולגטה תרגמו "עצים מרובעים" או "עצים מהוקצעים". אונקלוס תרגם גפר – "קדרוס" ויונתן "קדרינון". במדרש בראשית רבה (וילנא, נח פרשה ל"א ח': "עשה לך תיבת עצי גופר, אמר רבי איסי בד' מקומות נאמר בלשון הזה עשה, בג' נתפרש, ובאחד לא נתפרש עשה לך תיבת וגו', אמר רבי נתן תיבותא דאעין דקרדינון וכו'". לדעת רבי נתן עץ זה גם שימש את משה להמתיק את המים במרה: "ויצעק אל ה' ויורהו עץ ... רבי נתן אומר זה עץ קתרוס ויש אומרים עקר תאנה ועקר רמון וכו'" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח - מסכתא דויסע פרשה א'). כאמור "קדרוס" הוא מין השייך למחטניים, קבוצה המכילה שרף רעיל וכך מובן מדוע בחר בו רבי נתן כעץ שהשליך משה למים. גם דעות נוספות המובאות לזיהוי העץ מתייחסות לעצים רעילים (הרדוף) או מרים (זית). בגמרא (סנהדרין, קח ע"ב) מובא זיהוי שאינו ברור: "עשה לך תבת עצי גפר, מאי גופר? - אמר רב אדא, אמרי דבי רבי שילא: זו מבליגה, ואמרי לה: גולמיש". פליקס סבר שהזיהוי הטוב ביותר לעץ הגפר הוא התאשור (ברוש). הוא מצא זיקה בין שם האי קיפרוס שבו גדל הברוש ל"גפר" מקראי. עץ זה מתאים מאד לבניית אוניות. במדרש הגדול (בראשית רבה, לא ח') נאמר על הגפר: "עץ שהוא שוהה במים ואינו מרקיב". מהברוש הכינו כנראה ארונות מתים ולכן כתב המשורר הרומאי הורציוס: "במותך נאלץ אתה לעזוב את כל היקר לך עלי אדמות. מן האילנות שטופחו על ידך רק עץ הקופרסוס השנוא הולך אתך לקבר". אין ספק שהברוש הספוג בשרף מונע את ריקבון הארון אך יחד עם זאת איננו עץ יקר.


תמונה 1. ערער גלעיני צילם: אלי ליבנה		תמונה 2. ערער ברושי צילם: אבנר כהן


תמונה 3. ברוש - זן אופקי		תמונה 4. ברוש - זן צריפי

(1) יש שהבינו את הפסוק כפשוטו שעצים אלו ינטעו במקום המקדש.
(2) המפרשים המסורתיים גורסים "אשור" ומבינים שהוא שימש בנבואה זו כדוגמה ואזהרה לפרעה.
(3) "צנובר" הוא אורן הסלע וכנראה כוונתו לאחד ממיני האורנים.
(4) רש"י (ישעיהו, מא): "תדהר ותאשור - שמות אילני סרק העשויין לבנין".
(5) נושא זה נתון לויכוח. ראו באנציקלופדיה המקראית, כרך ז' ערך "קיפרוס" עמ' 149-174.

מקורות עיקריים:

אנציקלופדיה מקראית, כרך ח' ערך "תאשור" עמ' 403-405.
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 188-189).
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (243-246).
ערך ב"צמח השדה": "ברוש מצוי";

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

לעיון נוסף:

לריכוז המאמרים העוסקים במיני ה"ארזים" הקש/י כאן.

לראש העמוד שליחה לחבר הדפסה הוספה למועדפים