תשובת צוות ישיבת פתח תקוה:

שלום וברכה,
כפי שכבר הזכרת בדבריך, מדובר במפעל עצום ומבורך אשר אין לו תקדים במהלך ההיסטוריה. כיום התורה הינה נחלת הכלל ומעולם לא עסקו בה מספר כה רב של אנשים.
החיסרון אותו אתה מעלה בדבריך מציף את הבעיה לפיה לומדי הדף היומי אינם זוכרים את הדפים שהם לומדים. בנוסף אתה מעלה חיסרון נוסף בהבלעה לפיו הם אינם לומדים בעיון כפי שצריך אלא רודפים אחר ההספק.
על הדברים הללו ניתן להעלות מספר נקודות.
ראשית, ניתן לערער על עצם ההנחה כי הלומדים אינם זוכרים. לאמור, נכון שלא בטוח שכולם יעברו מבחן בקיאות על הדפים אולם אני מאמין כי גם לימוד בבקיאות מאפשר זיכרון במידת מה.
שנית, אין להמעיט כלל ועיקר בלימודי הבקיאות - גם אם הם ´אינם נכנסים לעובי הסוגיה´.
הנקודה השלישית היא, האם יש אלטרנטיבה למפעל הדף היומי. לכאורה לימוד משנה יומית או אפילו רמב"ם יומי, פרוייקט שכבר רץ, הינו מבורך יותר. ייתכן ואולי אלו באמת תכניות יותר טובות, אולם מכל מקום מפעל הדף היומי תפס תאוצה ואין לנו להלין אלא רק לברך ולהודות לה´ על שזיכנו להיות עדים לדור עם כל כך הרבה לומדי תורה.
בברכה,
אביאל

אבני חפץ, סימן נג - הרב אהרן בן נתן לווין

שבט הלוי (ח"י סי' א' אות ב')
ואשר שאל כב' בענין למוד מס' מועד קטן ובפרט בסדר דף היומי. אין לי להוסיף על מה שהעתיק כב' בקיצור, והעיקר מש"כ בס"ח סי' רס"א דלא זו דאינו מזיק אלא מצוה גמורה היא אלא שיש להתפלל לפני זה שלא יגרום שום דבר רע, ואין היא וכיו"ב ח"ו גורם נזק אלא דברת בני אדם כאשר רמז בס"ח שם, אבל דברי תורה עצמם הם דברי אלקים חיים וגורמים אריכות ימים, אלא שאין רגילים לקבוע ישיבה ע"ז, אבל מצוה כלימוד ש"ס על הסדר בין ביחידות בין ברבים כדף היומי חלילה לחסר חלק מתורת חיים.
ומי לנו גדול מגדולי הראשונים אבירי התורה כבעלי תוס' והרא"ש ומרדכי, כרבינו הרמב"ן והריטב"א ועוד, כבעלי שו"ע הטור וכל שלטי גבורים שלא שינו מעיונם בזה לעומת שאר חלקי התורה.
ואם בכל זאת חושש אדם לנפשו יתפלל שגם עי"ז יזכה להאריך ימים ושנים, ואריכות בזה ללא צורך.
ואשרי לו שזוכה ומזכה הרבים, ידידו דוש"ת, מצפה לחסדי ה'.

תשובת הראל שפירא:
אין הנחיה אחידה בנושא זה, אך ברוב מוחלט של המקרים ניתן לסיים בסמיכות ממש לסיום הדף (בסוף עמוד ב של הדף היומי או בתחילת עמוד א של הדף הבא).
כדי לשמור על אחידות מסגרת לימוד הדף היומי, ישנה חשיבות להשתדל ללמוד בכל יום את הדף היומי העולמי, ולא לצבור פיגור או לחילופין לא להתקדם יתר על המידה. שמירה על אחידות זו תאפשר ללומדים הקבועים בשיעור שהחמיצו שיעור ביום מסוים להשלים לבד את הדף היומי ולהשתלב למחרת עם חברי השיעור במקום המתאים בתחילת הדף הבא. כך גם לומד דף יומי המשתתף בשיעור דף יומי במקומות שונים (עקב נסיעות וכדומה) יוכל להשתלב בקלות בשיעור דף יומי אחר (עם מגיד שיעור אחר) וכך הרצף הלימודי יתקיים בלי דילוגים.
כמובן שבמקרה בו סוגיה ממשיכה ולא מסתיימת בסביבות תחילת הדף, לא ניתן לקטוע באופן מלאכותי את לימוד הדף היומי באמצע הסוגיה, וראוי לסיים את הסוגיה במלואה, אך מומלץ מאוד להתחיל ביום המחרת בחזרה קלה ומהירה על קטע הגמרא המובא בתחילת הדף, ובכך לשמור על מסגרת של "דף" יומי, ולאפשר ללומדים, שהחסירו ביום הקודם ומצטרפים ביום המחרת, הרגשה של לימוד דף יומי מלא.

תשובת הרב יחיאל טויבער:
מותר ללמד גמרא או תורה קבוצה של יהודים חילונים, בתנאי שכוונתו לקרבם לתורה.

תשובת הראל שפירא:
רעיון "הדף היומי" הוכרז על ידי מחוללו הרב מאיר שפירא מלובלין (תרמ"ז-תרצ"ד, 1887-1933), ראש ישיבת "חכמי לובלין" שבפולין, לאחר שנועץ בגדולי הדור דאז, החפץ חיים, והרבי מגור (האמרי אמת), והם הביעו את תמיכתם וברכתם.
ההכרזה הייתה ביום ט' באלול תרפ"ג (21 באוגוסט 1923), בכנסייה הגדולה של תנועת אגודת ישראל, והרעיון התקבל בהתלהבות. הוחלט להתחיל את הלימוד בראש השנה, א' בתשרי תרפ"ד. לפי המסופר בספר תולדותיו של רבי מאיר שפירא, היה חשש גדול להתחיל ליישם את תוכנית "הדף היומי" (מגודל המחויבות לרציפות בלימוד), עד שהאדמו"ר של חסידות גור, הרב אברהם מרדכי אלתר, אמר באותו ראש השנה: "אני הולך ללמוד דף יומי", דבר ששכנע את חסידיו הרבים ואחריהם את שאר הציבור.
אמנם, למעשה כבר קדמו לרב מאיר שפירא ברעיון זה, כפי שנמצא במקורות הבאים:
• בדברי השואל בשו"ת חוות יאיר (סימן קכד) מובא כך: "רבים אומרים שילמד כל יום דף א' או ב' בש"ס".
• בספר "התקנות בישראל" (ישראל שציפנסקי, כרך ד, עמ' רלב) מובא, שבין התקנות משנת 1759 מפנקס חברת ש"ס בקהילת העלישויא (מורביא), אנו מוצאים לראשונה קביעת "דף היומי" בלימוד הש"ס: "ללמוד בעיון דף אחד גמרא פרש"י ותוס' ומהרש"א".
• בספר "אדרת אליהו - פרקים בתולדות הישוב בירושלים במאה הי"ט" מאת א"ש שטיין מובא כך: "הדף היומי הונהג בתרל"ז (1877) ביוזמתו של ר' יושעה ריבלין, ונתקבל בישראל ובתפוצות ע"י הפרסומת והתעמולה שקיבל בהדוּ-שבועון "יהודה וירושלים" שנערך (תרל"ז–תרל"ח) ע"י יואל משה סלומון".
• הרב ישעיהו שטינברגר (במאמר בעיתון הצופה, ו באדר ב תשס"ה) כתב כך: "ר' מאיר שפירא מלובלין נחשב כאבי ה"דף היומי", על אף שהוגה הרעיון היה רבו, האדמו"ר מצ'ורטקוב. אומרים שהאדמו"ר העדיף שאיש ציבור מוכר, רב חשוב וחבר ה"סיים" הפולני מטעם אגודת ישראל, יהיה המפיץ והמפרסם. הוא חשש שאם הדבר יבוא ממנו, יצטמצם הפרויקט בעל הפוטנציאל הענק להנהגה של חסידי צ'ורטקוב בלבד".
• בספר אוריתא כרך כ עמ' רעב מובא כך: "בעל החוות דעת, הג"ר יעקב מליסא זצ"ל (נסתלק שנת תקצ"ב) הורה לבניו בצוואתו: "אם תזכו ותהיו לומדים, תקבעו לעצמכם שיעור פשוט בכל יום לא פחות מדף אחד גמרא כסדר ש"ס, מלבד שיעור עיון, ויהיה זה לחוק ולא יעבור" (...) הגר"ש וואזנר שליט"א, בעל שבט הלוי, מספר כי הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל היה לומד עם תלמידיו לאחר תפילת שחרית דף גמרא מידי יום ביומו, ומשיעור קבוע זה נוצר החיבור גליון הש"ס אשר נדפס על הדף. כותבי קורות העיתים מציינים את הג"ר משה מנחם שפיוואק זצ"ל שהגה רעיון זהה לרעיון הדף היומי ופירסמו בירחון דגלנו בשנת תרפ"א. וכן את הרב יחזקאל פרייזר איש מאריומפול ששנים אחדות קודם לכן שטח הצעה דומה (...)
ברם כל ההצעות הללו היו בבחינת אותיות פורחות באויר. עד אשר הוקם על האיש שאותו הועידה ההשגחה להאדיר את כבוד התורה ולרוממה, ה"ה הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל אב"ד ור"מ לובלין (תרמ"ז-תרצ"ד). הוא העלה על נס את רעיון הדף היומי במתכונתו הידועה, הפיח בו רוח חיים, גיבש אותו לכדי תכנית ממוסדת והעצים את משמעותו לכלל ישראל. את הרעיון ואת התכנית להגשמתו הציע בפני הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל שהתכנסה בוינה באלול תרפ"ג. באותה שעה היה הגר"מ שפירא בן שלשים ושש בלבד, וכיהן אז כרבה של העיר סאניק. אך שמו כבר הדהד למרחקים. הוא נודע כגאון נפלא, שניחן בכשרון ריטורי ובקסם אישי רב. הכנסיה הגדולה שנערכה אז, ותנועת אגודת ישראל שימשו אמצעי להגשמת התכנית הלכה למעשה, כך שמבחינת העיתוי והביטוי יכל הרעיון לקרום עור וגידים באותה עת".
כפי שראינו במקורות הללו, היו לומדים בתקופות מסוימות שלמדו דף גמרא ביום, והיו אף כאלו שניסו להנחיל דרך זאת כדרך לרבים. אך מי שבסופו של דבר ייסד את מסגרת לימוד הדף היומי העולמי היה הרב מאיר שפירא מלובלין.

הרב יוסף ליברמן (שו"ת משנת יוסף, חלק ח, סימן לה):
בס"ד ח' כסלו תשס"ו
שוכט"ס להאברך היקר והמופלג בתוי"ש הרב יוחאי אשר שליט"א, בק"ק בית-שמש.
אחדשה"ט.
ע"ד שאלתך שאנשים מזכי הרבים הנהיגו לימוד דף היומי באוטובוסים הנוסעים מבית שמש לירושלים ולבני ברק, וזכית גם אתה למסור שיעור ברבים, וסיימתם בס"ד כבר מס' ברכות ושבת, אשרי חלקך. – אכן ישנם אנשים חרדים הבאים בטענה שקול השיעור מפריע להם מלישן, והוא גזל שינה, לעומתם טוענים משתתפי השיעור שבבוקר בשעה 8-9 אינו זמן שינה, וה"ז דומה למי שאומר בקיץ שקר לו, דאמרינן בטלה דעתו, ואין צריך לסגור החלון בגללו.
הנה עצם טענת גזל שינה. טענה היא, דאם צער בע"ח דאורייתא (ב"מ לב:) כש"כ צער אדם. והבאנו בס"ד בשו"ת משנ"י (ח"ו סי' כד) דלהעיר אדם ישן הוי צער, כדחזינן בגמ' (קידושין לא.) בדמא בן נתינה שהיה המפתח מונח תחת מראשותיו של אביו "ולא ציערו", כלומר לא הקיצו. – והגם שכתב החות יאיר (סוס"י קצא) די"ל דהתורה הקפידה על צעב"ח דבהמה שאין לה דעת, משא"כ אדם איבעי ליה ליתובי דעתיה (כסוכה כה:), הברכ"י (יו"ד שעב, ב) השיג עליו, דמתשו' הרשב"א (ח"א סי' רנב) מבואר דאיכא פריקה וטעינה באדם משום צעב"ח, וגם שאר צעב"ח שייך באדם, עכ"פ מדרבנן, ובלא"ה כשיש לו אפשרות ליתובי דעתיה (כבאבל) אמרינן כן, אבל באופן אחר גם באדם צעב"ח דאורייתא עכתו"ד.
אכן הני מילי להקיץ אדם ישן בחינם, אבל למנוע ממנו לכתחילה שלא יישן, אינו מצערו בזה ממש, דבגמ' (קידושין לא. הנ"ל) חזינן רק שלהקיץ הוי צער, ולא מניעה שלא ירדם. [וה"ז נכנס לענין גרמא וגרמי ואכמ"ל]. – ובפרט שמדובר כאן בת"ת דרבים, דהוי מצוה דרבים, שדוחה עשה שבתורה, כבגמ' (ברכות מז:) דר' אליעזר שיחרר עבדו כנעני, הגם שעובר בעשה דלעולם בהם תעבודו, מ"מ מצוה דרבים שאני. וא"כ מותר אפילו להקיץ ישן למצוה דרבים, כש"כ שאין לו טענה שגוזלים שינתו במה שמונעים ממנו להרדם.
וגם מסתברים דבריך שבבוקר לאו זמן שינה הוא. – ואמנם חזינן מההלכה דתשב"ר (שבסמוך), שיש טענת שינה ביום, שהרי תשב"ר לומדים ביום וישנים בלילה, ואעפ"כ רק משום תשב"ר לא שמעינן ליה, הא לאו הכי יש טענת שינה ביום. מ"מ יבואר בס"ד שגם בנדו"ד לא שמעינן ליה. – הגם שבודאי לא בזדון רוצים לישן בעת השיעור, ויש ללמד זכות עליהם, אולי מופרעים בלילה מלישן ע"י תינוקות, או ע"י נידודי שינה. – אבל יש עצה לזה לסתום האוזנים בפקקי אזניים טובים המונעים שמיעת רעש.
לנדו"ד יש להוכיח שאין להם טענת שינה, מהלכה רווחת (בשו"ע חו"מ סי' קנו ס"ג) שמותר ללמד תינוקות תורה בתוך ביתו (שבחצר המשותפת) ואין השכנים יכולים למחות בידו לומר לו אין אנו יכולים לישן מקול התינוקות של בית רבן, והוא הדין לכל מילי דמצוה שאינם יכולים למחות בידו. – ויש בזה שני ענינים, תלמוד תורה דתשב"ר, ושאר מצות. – בתשב"ר יש תקנת יהושע בן גמלא (ב"ב כא.) להושיב מלמדים בכל מקום. – וכתב הרב"י (חו"מ סי' קנו החלק הא') בשם תשו' הריטב"א (סו"ס כז) דלאו דוקא מלמד תשב"ר, אלא הה"ד לעשות מדרש להרביץ תורה, או לדרוש בו לרבים, כדי להגדיל תורה ולהאדירה, ולא תשתכח תורה מישראל, דכוליה חד טעמא הוא עכ"ד.
וכן לימוד שיעור גמרא ברבים, אין לך ת"ת דרבים גדול מזה, שאלפים ורבבות מישראל בכל העולם לומדים דף גמ' בכל יום, והרבה אנשים זכו עי"ז לגמור הש"ס, שלולא כן הרבה מסכתות מעולם לא היו לומדים. – [ואפילו החוגים שלא לומדים דף היומי, הנהיגו אצלם עמוד יומי וכדומה, בכדי לזכות הרבים בת"ת דרבים].
ולשאר מצות התלויות בעוד אנשים, כמו תפלה בצבור, וכש"כ ת"ת דרבים, ג"כ אינו יכול למחות (טוש"ע קנו, ג וב"י אות ח). וכ"כ הרמ"ה (פרק לא יחפור אות נה) ומסתברא דהה"ד לשאר מילי, כגון מגרס אורייתא משנה ותלמוד, ולצלויי בצבורא, לא מצי למימר ליה איני יכול לישן עכ"ל.
וכתב הערוך השלחן (קנו, ג) דאף אם עושה המצוה בשכר, מ"מ אין השכנים יכולין לעכב, דמ"מ המצוה נעשית עכ"ד. – כש"ש בנידו"ד שמוסרים השיעור בהתנדבות לזיכוי הרבים.
ובשו"ת שלמת חיים (סי' תשסא) נשאל הגרי"ח זונענפעלד ז"ל אם שכנים יכולים למחות נגד קביעת בית ספר חרדי לבנות, אשר אינה בתקנת יהושע בן גמלא. והשיב, דאם נראה לב"ד שיש מצוה בלימוד הבנות, אין השכנים יכולים למחות עכ"ד. – הרי דכל מצוה דרבים אי אפשר למחות נגדה, ולימוד דף יומי, ידוע ומפורסם מגדולי ישראל שהוא ת"ת דרבים גדול מאד.
ונהגו כן בארה"ב זה עשרות שנים, שבבוקר נוסעים לעסקיהם, ויושבים באוטובוסים, בנפרד אנשים ונשים, ולומדים במיקרופון שיעור תורה ברבים. – וכיון שהתוה"ק דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, היה טוב ששומעי השיעור ישבו קדימה סמוך למגיד השיעור, כדי שלא יצטרך להגביה קולו ביותר, ואלה החפצים לישן ישבו מרוחקים קצת ויסתמו אזניהם בפקקים, ושלום על ישראל.
דושה"ט בברכה מרובה

הרב שמואל אליעזר שטרן (שערי הוראה, קובץ א, עמ' קכג):
הנה נשאלתי מראשי מערכת "מאורות הדף היומי", הפועלים גדולות ונצורות בקירוב לבבות למעגל הדף היומי, ובאחד מהשיעורים המתקיים עבור עורכי דינים משתתפים גם נשים, האם מותר ללמד את השיעור באופן כזה, או שעליהם לעמוד על כך שעליהן לצאת ממקום הלימוד.
והנה כבר הארכתי טובא במקום אחר לעניין לימוד תורה בכיתה שיש בין התלמידים תלמיד אחד גוי, האם מותר ללמד באותו שיעור ואף שיש גוי ששומע כיוון שהשיעור בעיקרו מיועד לבני ישראל.
והנה למסקנת הדברים נתברר התם דבוודאי אין לאסור את אמירת השיעור ומה שהלה שומע ממילא אינו נחשב איסור כלפי המשמיעו ולזה הסכים עימדי מרן בעל שבט הלוי שליט"א, יעויין היטב בשו"ת שבה"ל ח"י סי' ל"ב. [אלא שאם הלה שואל שאלה בלימוד אינו רשאי לענות לו באופן מיוחד, ואם אינו יכול לעמוד בזה ראוי להימנע מזה]. מלבד אם ההוא עומד להתגייר אז דינו שונה, וראה בזה להלן, ואכמ"ל.
ובנידון דילן נראה ביותר, דכיוון דבדרך כלל על ידי מסגרת השיעורים של "דף היומי" וכדומה, נפתחים עיניהם של הבנים התועים אשר חבקו אשפתות לראות מאורות, ובמסגרת זו המה זוכים לחזות באורה הבהיר של תורתנו הקדושה ובגין זה בדרך כלל משתנים אורחות חייהם מן הקצה אל הקצה ומתקרבים לחיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמיים הרי יש בכך משום הצלת נפשות ולא תעמוד על דם רעך, וכיוון שכן נראה דיש מקום רב לומר דאין זה בכלל האיסור ללמד תורה לבנות. [ובתנאי שלא יתערבו האנשים והנשים ולא יופיעו בבגדים שאינם צנועים].