|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
|
 |
 |
|
| תמונה 1. שיח אשכרוע (Buxus sempervirens) בבתה ים תיכונית יובשנית מקור: | תמונה 2. אשכרוע - עלווה מקור: |
 |
 |
|
| תמונה 3. כלי שחמט עשויים מעץ אשכרוע צילם: Bubba73 |
תמונה 4. מסרק מהתקופה הרומית "באדיבות רשות העתיקות; צילום: קלרה עמית" |
הרחבה
שמות האשכרוע
רבנו גרשום מאור הגולה (בבא בתרא, פט ע"ב) זיהה את האשכרוע כעץ הנקרא בלעז בוס"ו. הערוך ("ערך אשכרוע") פירש: "... תדהר ותאשור תרגומו מורנין ואשכרעין. פירוש בלשון ערבי בקס ובלשון לעז בושו והוא פיקסונין עץ שהוא לא לבן ולא שחור ולא אדום אלא בינוני". ברשב"ם בבבא בתרא (שם) אנו מוצאים "בויישב"ל" אך לדעת ד"ר משה קטן (1) יש כאן שיבוש ושתי האותיות האחרונות הן קיצור מהמילה "בלע"ז" ואם כן האשכרוע הוא "בויש". אם נסכם את התרגום של המפרשים ללע"ז הרי שהכוונה לעץ או השיח הנקרא גם בלשוננו אשכרוע ששמו בצרפתית buis ("בוי"ש"). לזיהוי זה נוכל להגיע גם בעקבות הפרשנים בערבית. על פי הערוך הוא נקרא בערבית "בקס" וכך מוצאים אנו גם ברמב"ם בפיהמ"ש (יומא, פ"ג מ"י): "קלפי, קופסה. ואשכרע, עץ אלבקס"(2). במסכת כלים (פי"ב מ"ח) הוא מרחיב יותר: "חוץ משל אשכרע, רוצה לומר כלי ה"בקס", ויש אומרין ה"שמשאר", והנכון שהוא מין ממיני הארז תרגום תאשור אשכרעין וכו'". Buxus הוא שמו של האשכרוע בלטינית וממנה הגיע לערבית. בערבית בת זמננו נקרא האשכרוע "שמשאד" (شمشاد). ניתן לשער שקיים כאן שיבוש או החלפה של האות "ד" ב"ר" (בתורכית נקרא העץ Şimşir).
לזיהוי דומה נוכל להגיע גם בעזרת השמות היווניים של האשכרוע pyxinon או pyxon. השבעים תרגמו את השם תאשור (ישעיהו, מא י"ט) pyxon והוולגטה buxus. בירושלמי (יומא, פ"ג דף מא טור א /ה"ז) אנו מוצאים: "... וקלפי היה שם ובה שני גורלות ושל אשכרוע היו מהו אשכרוע פסקינון וכו'". בירושלמי בכתובות (פ"ז דף לא טור ד /ה"ט): "... הדא הוא דכתיב אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו ברוש ברתא תדהר אדרא ותאשור פיקסינה וכו'". ובמדרש (בראשית רבה, וילנא, פרשת בראשית פרשה טו): "הה"ד (ישעיה מא) אתן במדבר ארז שטה וגו', ר' אחא אמר ג', ברוש ברתא, תדהר אדרא, תאשור פקסינון, ולמה קורא אותו תאשור שהוא מאושר מכולן וכו'". מדרש זה מופיע במקומות נוספים עם הבדלי גרסאות בהם פקסינון, פקסונין ופסקינון. במסכת עבודה זרה (לג ע"ב) מופיע הביטוי "מאני דפקוסנא" ורבינו חננאל מפרש: "יש מי שאומר כלי עץ ארז והן תאשור".
על הקשר בין תאשור ואשכרוע ניתן ללמוד מתרגום יונתן בספר ישעיהו. את הפסוק "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (מא י"ט) הוא מפרש: "אתן במדברא ארזין שיטין והדסין ואעין דמשח ארבי במישרא בורון מורנין ואשכרועין כחדא". כך גם בהמשך הספר (ס י"ג): "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד". "יקר לבנן לגויך יתעל בירון מורנין ואשכרעין כחדא לשבחא אתר בית מקדשי ואתר בית אשריות שכנתי איקר". בפסוק "... קרשך עשו שן בת אשרים מאיי כתיים" (יחזקאל, כז ו') מתרגם יונתן: "... תרעך דפין דאשכרועין מכבשין בשן דפיל וכו'". כנראה שהוא הבין שיש לגרוס בתאשורים במקום בת אשורים. אכן העצה הקשה והמבריקה של האשכרוע מתאימה לציפוי או שיבוץ שן, כסף וזהב ו"לפאר מקום מקדשי".
שם נרדף נוסף לאשכרוע אנו מוצאים בגמרא (ראש השנה, כג ע"א): "אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הם, שנאמר אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדיו, ארז ארזא, שטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמן אפרסמא, ברוש ברתא, תדהר שאגא, תאשור שוריבנא". מפרש כאן רש"י: "ברתא - בוס"ו בלעז". בסוגיה המקבילה בבבא בתרא (פ ע"ב) מפרש הרשב"ם: "ברתי - בויי"ש". שורבינא - לא איתפרש". מוצאים אנו כאן מחלוקת מי מבין מיני ה"ארז" הוא האשכרוע. על פי תרגום יונתן הוא התאשור ואילו לרש"י הוא הברוש ("ברתא").
תוספות יום טוב (יומא, פ"ג מ"ט) מביא את שתי הדעות: "אשכרוע - כתב הרמב"ם והוא בלשון עברי ברוש. אבל בתרגום יונתן בפסוק ברוש תדהר ותאשור בירוון מורנין ואשכרועין ישעיה מ"א וס'. [וכך העתיק הרמב"ם בעצמו רפ"ב דנגעים. וכן כתב שם הר"ב]". גם אבן ג'נאח מביא כמה פירושים: "תדהר ותאשור ממיני ארזים והוא הנקרא בלשון ערבי שרבין ובדברי רבותינו גם כן שרבינא. ואמר בו התרגום אשכרועין והעץ הזה הוא שקורין לו בלשון ערב בקס (ומן הענין הזה בת אשורים כאלו אמר בתאשורים בלשון קבוץ)". בעקבות אבן ג'נאח פירש גם הרד"ק (ישעיהו, מא י"ט): "ותאשור - ת"י ואשכרועין, ובדברי רז"ל תאשור שורבינא, וכתב רבי יונה כי כן נקרא בערבי שורבין, ובעל הערוך פירש אשכרוע בערבי בקם והוא שקורין לו בלע"ז בוה"ו אם כן לדבריו ברוש אינו בויי"ש". למעשה בכתב יד הערוך נכתב "בקס" ולא "בקם".
י. פליקס מסכם את הדעות השונות בכך שהוא מבחין בין תאשור וברוש שהם העץ קופרסוס (עץ הנקרא בימינו ברוש) לבין אשכרוע ופוקסינון שהם העץ Buxus (אשכרוע בלשוננו). הוא אינו מקבל את זיהוי התאשור עם האשכרוע משום שעץ זה לא גדל בארץ ולכן מציע שהתאשור הוא הברוש. סייעתא לדבריו ניתן לראות בפירוש הרשב"ם בבבא בתרא (פ' ע"ב): "אמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב: י' מיני ארזים הן, שנאמר: אתן במדבר ארז שיטה והדס ועץ שמן אשים וגו'. ארז ארזא, שיטה תורניתא, הדס אסא, עץ שמן אפרסמא, ברוש ברתי, תדהר שאגא, ותאשור שורבינא". הרשב"ם פירש שברתי הוא האשכרוע ואם כן בהכרח שהתאשור – שורבינא איננו מין זה.
שם נרדף אפשרי נוסף לאשכרוע הוא אולי "איסקריא" שמשמעותו בלשון הגמרא תורן ספינה. בבבא בתרא (עג ע"א) אנו לומדים: "מתניתין. המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ... גמרא. תורן - איסקריא, וכן הוא אומר: ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך". מפרש הרשב"ם: "וכן הוא אומר ארז מלבנון כו' - ראיה לדבר דתורן דמתניתין היינו אסקריא שהאסקריא מארז או מאילן גבוה עושין אותה. בכתובות (סט ע"ב): "תלא נפשיה באיסקריא דמכותא". מפרש רש"י: "תלא נפשיה ... אזל תלא נפשיה באיסקריא דמכותא בכלונסות ארזים שתולים בה וילון הספינה". כפי שראינו לעיל, על פי המפרשים, האשכרוע הוא אחד ממיני הארזים. ייתכן אם כן שקיים קשר לשוני בין "אסקריא" ו"אשכרוע". התורן נקרא אסקריא משום שנעשה מהעץ אשכרוע. הצעה זו אינה עולה בקנה אחד עם זיהוי האשכרוע כ – buxus משום שעץ זה נמוך יחסית ואיננו מתאים לתורן ספינה.
ביולוגיה
האשכרועיים היא משפחה קטנה הכוללת 4-5 סוגים ובתוכה 90-120 מינים של שיחים ועצים קטנים. גובה האשכרוע ירוק העד נע בין 1-9 מ' וגזעו בקוטר 20 ס"מ. העלים נגדיים (ראה מילון מונחים) בצבע ירוק עד ירוק-צהוב. צורתם ביצית, אורכם 15-30 מ"מ ורוחבם 5-13 מ"מ. הפרחים דו-מיניים בצבע ירקרק-צהבהב והם חסרי עלי כותרת. הם אינם בולטים לעין ומואבקים על ידי חרקים. הפרי הוא קופסית בת 3 אונות המכילה 3-6 זרעים. איזור הגידול הטבעי האופייני לאשכרוע הוא אדמות שמוצאן מסלעי גיר בצל עצים אחרים.
האשכרוע מקובל כעץ בגינות נוי ובמיוחד כעץ המשמש לגיזום אומנותי וגדר חיה בגלל עמידותו לגיזום חזק, עליו הקטנים ועלוותו הריחנית. פותח ממנו גם זן בעל עלים מגוונים. העץ קשה ונחשב לקשה ביותר מבין כל עצי האיזור וכבד ולכן מתאים לגילוף. העלים שימשו כתחליף לכינין כטיפול לקדחת והם משמשים להורדת חום.
(1) ב"אוצר לעזי רש"י".
(2) יש הטוענים שמקור המילה קופסה (box) הוא בשם העץ buxus משום שממנו הוכנו הקופסאות.
רשימת מקורות:
יהודה פליקס, אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ח' (עמ' 404-405).
ח. כץ, ארץ דגן ותירוש ... ארץ זית יצהר ודבש: הכלכלה בממלכת יהודה בימי בית ראשון, (עמ' 103).
י. פליקס, עצי בשמים יער ונוי - צמחי התנ"ך וחז"ל (162-164).
עולם הצומח המקראי (עמ' 84).
אריאל: כתב עת לידיעת הארץ, ירושלים: אתרים וסיורים בעיר המאוחדת (עמ' 23).
Buxus sempervirens From Wikipedia, the free encyclopedia
http://en.wikipedia.org/wiki/Buxus_sempervirens
לעיון נוסף:
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 188-189).
Koheler E. and Bruckner P., 1989, 'The Genus Buxus (Buxaceae): Aspects of its Differentiation in Space and Time', Plant Systematics and Evolution, 162: 1-4, pp 267-283.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.