סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

שדר ליה גרגירא שדר ליה כוסברתא – גד השדה

 

"הוה ליה ההוא ברתא דשמה גירא קעבדה איסורא שדר ליה גרגירא שדר ליה כוסברתא שדר ליה כרתי שלח ליה חסא" (עבודה זרה י ע"ב).

פירוש: הֲוָה לֵיהּ הַהוּא בְּרַתָּא [היתה לו לאנטונינוס בת אחת] ששְׁמָהּ היה גִּירָא, קָעָבְדָה אִיסּוּרָא [ועשתה דבר איסור, בזנות], שְׁדַר לֵיהּ [שלח לו] אנטונינוס לרבי את הצמח גַּרְגִּירָא שיש בו רמז: גר (=זנתה) גירא, שְׁדַר לֵיהּ [שלח לו] רבי צמח ששמו כּוּסְבַּרְתָא, ואנטונינוס הבין שהוא רומז לו: כוס ברתא (=הרוג את הבת). שְׁדַר לֵיהּ [שלח לו] אנטונינוס את הצמח כַּרְתִּי שיש בו רמז: אני נכרת אם אני אעשה כן. שָׁלַח לֵיהּ [שלח לו] רבי חָסָא, לומר: חוס עליה. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)


שם עברי: גד השדה   שם באנגלית: Coriander   שם מדעי: Coriandrum sativum 

שם נרדף במקורות: גד, כוסברתא, כוסבר   שמות בשפות אחרות: ערבית - כוסברה


נושא מרכזי: זיהוי כוסברתא

 

המאמר עודכן ומופיע במסכת כתובות (סא ע"א): " דאכלה כוסברתא הוו לה בני בישרני". לקריאה לחץ כאן.

 

הצמח "גד" מוזכר במקרא, פעמיים בלבד, כשם צמח שצורת זרעו דומה ל"מן" שבני ישראל אכלו במדבר. "ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש" (שמות, טז ל"א). הזיהוי המקובל (1) של הגד הוא הכוסבר (Coriandrum sativum) כפי שניתן למצוא בתרגומים הקדומים, וכן בקרב פרשני ימי הביניים מהמזרח והמערב (תמונות 1-3).

גד השדה הוא צמח חד שנתי ממשפחת הסוככניים. הוא צמח זקוף ומסועף בעל עלים ירוקים ומבריקים. העלים התחתונים של הצמח שונים מהעליונים. הם נישאים על עוקץ, מנוצים ובעלי אונות מעוגלות. אונות העלים העליונים נימיות. גד השדה פורח באביב. הפרחים לבנים ערוכים בתפרחת סוככנית. הפרי כמעט כדורי ומורכב משני זרעונים שצבעם חום. הצמח גדל כצמח בר באזורים נרחבים במזרח הקרוב ובדרום אירופה.

לזרעי גד השדה ריח חזק מאד בגלל נוכחות חומרים ארומטיים. כבר מהעת העתיקה עלי גד השדה נאכלים וזרעיו משמשים כתבלין. הממצא שייתכן והוא הקדום ביותר של הגד הוא מהתקופה הקדם קרמית. בחפירות שהתבצעו במערת נחל חימר נמצאו 15 פרודות יבשות של צמח זה. שרידי הצמח (כחצי ליטר פרודות) נמצאו בקברו של המלך המצרי תות אנח אמון (1325 לפנה"ס) ובאתרים נוספים במצרים. מאחר והגד איננו צמח בר במצרים מניחים שכבר אז הוא שימש כגידול תרבות. עדות כתובה מהעיר פילוס ביוון מלמדת על גידולו כבר מהאלף השני לפני הספירה לצורך ייצור בושם, צריכת זרעיו כתבלין ואכילת עליו כירק. כמויות גדולות של הצמח מאותה תקופה נמצאו גם בחפירות במקדוניה דבר העשוי להצביע על גידול הצמח בתרבות.

בארץ ישראל הכירו הן את מין הבר והן את מין התרבות: "הקשות והמלפפון אינם כלאים זה בזה ... כוסבר וכוסבר שדה ... אינם כלאים זה בזה" (כלאים, פ"א מ"ב). מפרש הרמב"ם: "כסבר, "אלכזבר" הגני. וכסבר שדה, המדברי". בשביעית (פ"ט מ"א) נקרא כוסבר השדה בשם "כוסבר שבהרים". על הגידול בתרבות אנו לומדים במשנה במעשרות (פ"ג מ"ט): "... כסבר שהיא זרועה בחצר מקרטם עלה עלה ואוכל ואם צירף חייב וכו'". קשה לקבוע אם שני המינים היו שונים זה מזה גם במבנה או רק במקום גידולם. י. פליקס הציע את שתי האפשרויות. בספרו "עולם הצומח המקראי" הציע שכוסבר הוא הזן התרבותי ואילו כוסבר השדה הוא צמח הבר. בספר "הצומח והחי במשנה" העלה השערה שיתכן וכוסבר השדה הוא הצמח חריריים מצויים (תמונה 4) הדומה מאד בצורתו וטעמו לכוסבר. צמח זה נפוץ בכל איזורי הארץ ומשמש כתבלין בדומה לכוסבר.

בתקופת המשנה השתמשו בעלים לבישול אך עיקר השימוש היה בזרעים כתבלין ואף גידלוהו לשם כך. על השימוש הכפול בכוסבר אנו לומדים במשניות במעשרות (פ"ד מ"ה): " ... כסבר שזרעה לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשרת זרע וירק וכו'". על פי הגמרא בכתובות (סא ע"א) אכילת כוסבר בתקופת ההריון מהווה סגולה לבנים "בשרניים": "דאכלה כוסברתא - הוו לה בני בישרני". מדברי רב יוסף אנו לומדים שהכוסבר משמש כמאכל שאין לו ערך רפואי ואף עלול להזיק: "ואמר מר עוקבא אמר שמואל: עלין אין בהם משום רפואה. אמר רב יוסף: כוסברתא אין בה משום רפואה ... אמר רב יוסף: כוסברתא, אפילו לדידי קשה לי " (שבת, קט ע"א). על הסכנה בכוסבר כותב רש"י (שם): "אין בהם משום רפואה - באכילתו, להאיר העינים, דלא מסו. כוסברתא - אלייאנדר"א". אפילו לדידי - דמאור עינים אנא, קשה לי לכאב העין, אם אוכלנו".

מעמדו של הכוסבר היה כנראה נחות כפי שניתן להסיק מלעגם של בני יהודה לבני הגליל: "כוסברה כוסברתא מה בין ביהודה בין בגליל מן מה דמתלין לה מתל בדרומה כוסברה כוסברתה מן מתליך אם תבלייא הדא אמרה בגליל חייבת וביהודה פטורה"(2) (ירושלמי, דמאי, פ"א דף כא טור ד /ה"א). ההבדל בין מעמדו של הכוסבר ביהודה והגליל מתבטא גם בהלכות דמאי: "הקלין שבדמאי ... וביהודה האוג והחומץ שביהודה, והכסבר וכו'" (דמאי, פ"א מ"א). בניגוד לשאר המקומות בארץ ישראל הרי שביהודה הכוסבר נחשב "הקלין שבדמאי" שאין צורך להפריש ממנו מעשרות(3). ). במשנה בשביעית (פ"ט מ"א) הדבר נאמר במפורש: "הפיגם והירבוזין השוטים והחלגלוגית כוסבר שבהרים והכרפס שבנהרות והגרגר של אפר פטורין מן המעשרות ונלקחין מכל אדם בשביעית שאין כיוצא בהם נשמר וכו'". בגלל ערכו הנמוך של הכוסבר כדאי היה לזייף בעזרתו פלפל שהיה תבלין יקר ביותר: "ולא יהא מערב יין ביין מי בלקיא בשמן ... וכוסבורין בפלפלין" (תוספתא, בבא בתרא (ליברמן) פ"ה הלכה ו'). בימינו הסחר העולמי בזרעים מגיע ליותר מעשרת אלפים טון בשנה ומשתמשים בהם להכנת התבלין קארי ותיבול ליקרים. מהזרעים מפיקים שמן המשמש למתן ארומה לממתקים, קקאו, שוקולד ועוד.

 

   
תמונה 1. גד השדה  - תפרחות          צילם:  Rlevse   תמונה 2. גד השדה - גרגירים  אבקת תיבול ועלים        צילם:  Henna

 

     
תמונה 3. גד השדה  - עלים       צילם:  Thamizhpparithi Maari   תמונה 4. חריריים מצויים    צילמה בחרמון: עירית צוק קובצ'י  

 

הרחבה

תרגום השבעים פירש korion שהוא ה – Coriandrum וכך הפירוש גם בוולגטה. יש הסבורים כי השם היווני korion נגזר מ – koris בגלל ריחו החריף והלא נעים הדומה לריח פשפש (koris). אונקלוס (שם) פירש: "וקרו בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע גדא חיור וטעמיה כאסקריטון בדבש". הגדא הוא כנראה שמו הארמי של הגד כפי שסבר רב אסי (יומא, עה ע"א): "והוא כזרע גד לבן. אמר רבי אסי: עגול כגידא, ולבן כמרגלית". לדעת רב אסי המונח "כזרע גד לבן" כולל שני תיאורים נפרדים ואם כן המן דומה לגד בצורתו העגולה אך לא בצבעו. ובלשון רש"י: "והוא כזרע גד לבן אמר רבי אסי - זרע הגד אינו לבן אבל עגול הוא, והכי קאמר קרא: והוא עגול כזרע גד ולבן כמרגלית". הבהרה זו של רש"י מתבקשת לאור העובדה שצבע זרעוני גד השדה הוא חום. בתרגום יונתן אנו מוצאים: "וקרון בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע כוסבר חיור וטעמיה כאשישיין בדבש". כך גם התרגום הירושלמי: "כזרע דכוסבר חיור וטעמיה כשפויין בדבש". השם המקראי גד קשור לשם "גויד" בפיניקית. דיוסקורידס כתב כי בני קרת-חדשת (קרתגו) קראו ל – coriandrum בשם גויד. בימינו נקרא הצמח ביוון כוסברס.

הערוך (ערך "כסבר") מפרש: "... והמן כזרע גד תרגום ירושלמי כסבר חיור וכך שמו בלשון ישמעאל כסבר פי' כוליי"נדרו בלעז". בסוגייתנו מפרש רש"י: "שדר ליה - רבי כוסברתא בלע"ז אלוינאר"א כלומר שחוט הבת כוס ברתא שתי מלות". על פי ד"ר משה קטן(4) ומתרגמים נוספים יש לגרוס אליינדר"א שהוא הכוסבר. בתורה פירש רש"י: "והוא כזרע גד לבן - עשב ששמו קוליינדר"י (קאריאנדער) וזרע שלו עגול ואינו לבן והמן היה לבן ואינו נמשל לזרע גד אלא לענין העגול כזרע גד היה והוא לבן". אבן עזרא: "ויקראו ... יש אומרים כי כזרע גד לבן כוסברתא. ונקרא בלשון ערבי כסבי"ר. וי"א חרדל וכו'". בפסוק נוסף העוסק בתאור המן: "והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח" (במדבר יא ז'). מפרש רש"י: "כזרע גד - עגול כגידא זרע קוליינד"ר". במשנה נקרא הצמח כסבר: "... כסבר שהיא זרועה בחצר, מקרטם עלה עלה ואוכל, ואם צירף חייב. הסאה והאזוב והקורנית שבחצר אם היו נשמרים חייבין" (מעשרות, פ"ג מ"ט). רע"ב (שם, פ"ג מ"ט) מפרש: "כוסבר - כך שמה בערבי והוא זרע גד ובלע"ז קוליינדר"ו". 
 

הגד כזרע פשתן

זיהוי הגד ככוסבר לא היה מקובל על חכמי המשנה והם סברו שהגד הוא זרע פשתן (תמונה 5). "והוא כזרע גד, איני יודע של מי דומה. רבי יהושע אומר: דומה לזרע פשתן יכול מה זרע פשתן אדום כך זה אדום? ת"ל לבן" (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח - פרשה ה'). ביומא (עה ע"א) אנו מוצאים מאפיין נוסף: "תנו רבנן: גד - שדומה לזרע פשתן בגבעולין". ההשוואה לזרע פשתן בגבעולים נועדה ליישב את הקושי הנובע מהעובדה שזרעי פשתן אינם עגולים. פשתן בגבעולין הוא ההלקט העגול והבהיר של זרעי הפשתן. ייתכן ומקור זיהוי זה הוא בשומרית שבה "גד" הוא פשתן. לדעת ע. לעף כוונת רב אסי ואונקלוס ללענה שפרחיה מסודרים בקרקפת חצי כדורית.




תמונה 5. פשתן - פרחים והלקטים  
 


(1) י. פליקס מוצא את זיהוי זה כמבוסס ביותר מבין כל שאר הזיהויים. ז. עמר כולל את זיהוי זה בקבוצת הצמחים ששמותיהם מזוהים בוודאות.
(2) שאלת הירושלמי היא מה ההבדל בין יהודה והגליל? מדוע ביהודה כוסבר דמאי פטור ואילו בגליל חייב במעשר. התשובה היא בעזרת המשל שהשתמשו בו ביהודה: "כוסבר, כוסברת מי המשילך בין התבלין".
(3) הצעה זו תלויה במחלוקת גירסאות כפי שמסכם תוספות יום טוב (דמאי, פ"א מ"א): "והכסבר - מדאפסיק שביהודה בין חומץ לכסבר שמע מיניה דכסבר לאו ביהודה הוא אלא בכל מקום. וכן הם דברי הרמב"ם פרק י"ג מהלכות מעשר. וקצת קשה שלא הקדים למתני כסבר קודם האוג. ויש ספרים גורסים וביהודה האוג והחומץ והכסבר. ולגירסא זו תלתייהו דוקא ביהודה. וכן כתב הר"ש הני תלת ביהודה וכו'". בהמשך דבריו הוא מתייחס לקושי העולה מדברי הירושלמי על הרמב"ם.
(4) ב"אוצר לעזי רש"י".

 

מקורות עיקריים:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 10 (עמ' 252).
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 87).
י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 81-82).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 180).

לעיון נוסף:

גד השדה באתר צמח השדה.
ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 75). הרחבה בנושא זיהוי הכוסבר.

D. Zohary and M. Hopf, Domestication of Plants in the Old World, third edition (Oxford: University Press, 2000), pp. 205-206

 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר