טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי - לוביה

"אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, לעולם יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא, כרתי וסילקא ותמרי" (הוריות, יב ע"א).

פירוש: אָמַר אַבַּיֵי: הָשְׁתָּא דְּאָמְרַת [עכשיו שאתה אומר] סִימָנָא, מִילְּתָא הִיא [סימן, דבר הוא] ויש בו ממש, לְעוֹלָם יְהֵא אדם רָגִיל לְמֶיחֱזֵי בְּרֵישׁ שַׁתָּא [לראות בראש השנה בסעודתו] קָרָא וְרוּבְּיָא, כָּרָתֵי וְסִילְקָא וְתַמְרֵי [דלעת ורוביא כרישין ותרדים ותמרים] שכל אלה גדלים ומתרבים במהירות, כסימן טוב למעשי השנה הבאה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)


שם עברי: לוביה   שם באנגלית: Cow Pea   שם מדעי: Vigna unguiculata

שם נרדף במקורות: רוביא, שעועית    


נושא מרכזי: לזיהוי הרוביא
 

לשאר הסימנים הקש/י קרא, כרתי וסילקא 
 

סוגייתנו היא המקור ל"סימנים" הנהוגים בראש השנה ועל כן יש חשיבות לזיהוי המינים השונים. אגב כדאי לשים לב לכך שאביי מציע לראות ("למיחזי") את הסימנים, כלומר להניחם על השולחן, ולאו דווקא לאוכלם וכך סברו רוב הפוסקים. מקור קדום המתאר את מנהג ה"סימנים" והרמזים הטמונים בהם מוזכר באיגרת המספרת על מנהגו של רב האי גאון:

"נמצא כתוב באגרת ר' מצליח בר' אליהו מן צקליה (סיציליה) שנכנס על רבינו האיי נ"ע בימי ר"ה ומצאו בא מבית הכנסת ותלמידיו אחריו ומביאין לפניו דלועין ופול המצרי וכרשין ותמרים ותרדין ומיני פירות בטרסקל ודבש ואפונה, ופשט ידו לדלעת ואמר "קרא" – קרע רוע גזר דיננו. "רוביא" – יתרבו זכיותנו, [כרתי – יכרתו שונאינו]. "סילקי" – יסתלקו עוננו. "תמרי" – יתמו עונותינו. ואחר כך נטל הדבש והאפונה ואמר: ארץ זבת וכו'. ושינה פעם אחרת בכך. והתלמידים נוטלין כל אחד ואחד מן הטרסקל מן האמור בענין לביתם ועושין כן. דגרסינן בסוף הוריות בפרק כהן משוח ובראש כריתות השתא דאמרת [סימנא] מילתא היא מחייב אינש למיחד כריש שתא. קרא, רוב, כרתי, סילקא ותמרי וקורין לסדר הזה כרקסת. רובא הוא פול המצרי דרוביי ולוביה חד כדכתיב ולובים וכושים במצעדיו ואמרו: גר מלבו (צ"ל מלובי) צריך להמתין ג' דורות. וההן פול מצראה כד הוא רטיב אינון צוחין ליה לובי, כד הוא נגיב אינון צווחין ליה פול מצרי(1). הדא דאמרת: הוא לוביי, הוא פול המצרי ע"כ" (אוצר הגאונים מסכת ראש השנה סימן צ"ב (עמוד 52)).

בניגוד לשיטת רב האי גאון שמצא רמז נפרד בכל "סימן" רש"י נימק את בחירתם באופן כללי. בהוריות (יב ע"א) פירש: "קרא ורוביא כרתי וסילקא ותמרי - דהני גדלי לעגל טפי משאר ירקות קרא דלעת רוביא תלתן". ניתן להבין את משמעות דבריו בשני אופנים: א. העובדה שירקות אלו גדלים במהירות היא סימן ברכה כשלעצמה. ייתכן והמהירות איננה בהשוואה לירקות חד-שנתיים אחרים אלא ביחס לפירות הגדלים בעצים רב-שנתיים. ב. הגידול המהיר של ירקות אלו מאפשר להשיג אותם בתקופת הימים הנוראים. לכאורה ניתן היה למצוא רמזים ראויים בירקות נוספים כמו למשל חסה(2) אך היה קשה להשיגם בעונה זו. על רבי ואנטונינוס נאמר (עבודה זרה, יא ע"א) "שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים" כביטוי לעושר (ראו במאמר "שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין" (ברכות, נז ע"ב). במסכת כריתות (ו ע"א) רש"י הרחיב וכתב: "רוביא - תלתן והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי". הפרי המתוק הוא התמר והוספתו לרשימת הירקות נובעת גם היא מכך שתקופה זו היא עונת גדיד התמרים.
 

רוביא

לזיהוי הרוביא מסורות רבות. רש"י במקום מפרש שהרוביא היא תלתן. התלתן בלשון המשנה איננו הצמח הנקרא בימינו בשם זה, ומשמש כמספוא לבהמות, אלא הצמח גרגרנית יוונית או "חילבה" בלשון העם. הגרגרנית היוונית שימשה בעודה ירוקה כמספוא ותרמיליה הירוקים נאכלו על ידי האדם. לאחר ההבשלה השתמשו בזרעיה להכנת מאכל חריף. רב האי גאון מזהה את הרוביא עם הפול המצרי (אוצר הגאונים, ראש השנה, סימן צ"ב עמוד 52) ויש דעות שהכוונה לשומר או השומשום ואפילו כרוב.

הדעה הנפוצה היא שהרוביא היא הצמח לוביה. הרשב"ץ (ראש השנה, כה ע"א) מזהה את הפול המצרי עם הלוביה ועל פי פירוש זה סובר גם רב האי גאון, שדעתו הובאה לעיל, שהרוביא היא הלוביה. הלוביה נקראת בלשון המשנה שעועית וכך מפרש רע"ב (כלאים, פ"א מ"א): "והשעועית - קורין לו בערבי לוביא"ה".

הלוביה היא אחת מבין מינים רבים מבוייתים של סוג הנכלל בתת-משפחת הפרפרניים. אחד מקרוביה הוא צמח בר מטפס בשם לוביה מצרית הנפוץ לאורך גדות נחלים ומעיינות (ראו בתמונות). צמח זה הוא אחד מבין הקטניות החשובות באיזורים יובשניים למחצה באסיה, אפריקה, דרום אירופה ומרכז ודרום ארה"ב. הלוביה יכולה להתפתח באיזורים בהם כמות המשקעים איננה מספיקה לגידול קטניות מאכל אחרות והיא מותאמת לקרקעות דלות. הלוביה מתפתחת היטב גם בצל לכן ניתן לגדלה במעורב עם צמחים גבוהים יותר כמו סורגום, כותנה ועוד.

הלוביה דומה לשעועית אלא שתרמיליה מאורכים ודקים יותר. השעועית בלשון המשנה איננה יכולה להיות השעועית בת זמננו משום שמקורה הוא בדרום אמריקה.

 לוביה         צילם: HeraldDesa

לוביה מצרית – שימו לב לקנוקנות בעזרתן הצמח מטפס

 

לוביה מצרית – פרח

(1) מקור דברים אלו הוא בירושלמי (וילנא, כלאים, פ"ח הל' ג'): "ולא הליבדקס אית תניי תני ניברקוס. מאן דאמר ליבדקס שם ליבוי על שם [דניאל יא מג] לובים וכושים במצעדיו. מ"ד ניברקוס אבהטם. מהו אבהטם חמר סלק. רבי יונה רב הושעיא בעי: גרים הבאים מליבוי מהו להמתין להם שלשה דורות? אמר רבי יונה בוצרייה: מן מה דאנן חמין ההן פולא מצריי כד רטיב אינון צווחין ליה לובי כד הוא נגיב אינון צווחין ליה פול מצריי. הדא אמרה גר מלובי צריך להמתין ג' דורות. הדא אמרה היא לוב היא מצרים. פירוש: ממה שאנו רואים, אותו פול מצרי כאשר הוא רטוב הם קוראים לו לובי, כאשר הוא יבש הם קוראים לו פול מצרי. זאת אומרת גר מלוב צריך להמתין שלושה דורות, וזאת אומרת לוב היא מצרים" (משנת ארץ ישראל (שם)).
(2) בתאור ליל הסדר נאמר בספר המנהיג (הלכות פסח, עמ' תפ"ח): "ויקח מהחזרת הנקרא חסא ומרור שהחזירנו הקדוש ברוך הוא אליו וחס עלינו וגאלנו מן השעבוד והמרור".

מקורות עיקריים:

י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 170).
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 12 (עמ' 28).
הערך "סדר ראש השנה" בויקיפדיה

לעיון נוסף:

ח. צ. אלבוים, תשס"ח, מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאיים, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, בר אילן (עמ' 168). הרחבה בזיהוי השעועית.
לוביה מצרית באתר צמח השדה
גרגרנית ערבית  באתר צמח השדה

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.


כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.