סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְנִקְצְצָה טָהוֹר קְצָצָה מִתְכַּוֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לִכְשֶׁיִּוָּלֵד לוֹ נֶגַע אַחֵר יִטְהַר הֵימֶנּוּ
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁתִּפְרַח בְּכוּלּוֹ אוֹ עַד שֶׁתִּמְעַט בַּהַרְתּוֹ מִכִּגְרִיס
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ כִּי קָנֵיס רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּמָמוֹנוֹ בְּגוּפוֹ לָא קָנֵיס
מָמוֹנוֹ אִיכָּא לְמֵימַר דְּאָתֵי לְמֶיעְבַּד גּוּפוֹ מִי אִיכָּא לְמֵימַר דְּאָתֵי לְמֶיעְבַּד
אָמַר רָבָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן לָא קַשְׁיָא
אֶלָּא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לָא קַשְׁיָא כִּדְשַׁנִּינַן רַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָכָא בְּמַאי דַּעֲבַד קַנְסוּהּ הָכָא בְּמַאי דַּעֲבַד קַנְסוּהּ
בְּמַאי אִיכַּוֵּין לְמִישְׁרְיֵיהּ בְּהַאי מוּמָא בְּהַאי מוּמָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן דִּבְהַאי מוּמָא לָא לִישְׁתְּרֵי לֵיהּ וְהָכָא בְּמַאי דַּעֲבַד קַנְסוּהּ אִיכַּוֵּין לְטַהוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ בְּהַאי קְצִיצָה בְּהַאי קְצִיצָה קַנְסוּהּ רַבָּנַן
בָּעֵי רַב פָּפָּא יִטְהַר תְּנַן אוֹ וְיִטְהָר תְּנַן
לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְחָתָן שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע
דִּתְנַן חָתָן שֶׁנִּרְאָה בּוֹ נֶגַע נוֹתְנִין לוֹ שִׁבְעָה יָמִים לוֹ וּלְאִצְטְלִיתוֹ וְלִכְסוּתוֹ וְכֵן בָּרֶגֶל נוֹתְנִין לוֹ כׇּל יְמֵי הָרֶגֶל
אִי אָמְרַתְּ יִטְהַר תְּנַן מִקַּמַּיְיתָא טְהַר לֵיהּ לְבָתְרָיְיתָא נָטְרִין לֵיהּ שִׁבְעָה יְמֵי מִשְׁתֶּה
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ וְיִטְהַר תְּנַן סוֹף סוֹף כִּי לָא מְטַמֵּית לְבָתְרָיְיתָא הָא מִיטַּמֵּא וְקָאֵי מִקַּמַּיְיתָא מַאי תֵּיקוּ
בָּעֵי מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא צוֹרֵם אוֹזֶן בַּבְּכוֹר וָמֵת מַהוּ לִקְנוֹס בְּנוֹ אַחֲרָיו
אִם תִּימְצֵי לוֹמַר מוֹכֵר עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם וָמֵת קָנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו דְּכֹל יוֹמָא וְיוֹמָא מַפְקַע לֵיהּ מִמִּצְוֹת
אִם תִּימְצֵי לוֹמַר כִּוֵּון מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד וָמֵת לֹא קָנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו מִשּׁוּם דְּלָא עַבְדֵהּ לְאִיסּוּרָא
הָכָא מַאי לְדִידֵיהּ קְנַסוּ רַבָּנַן וְהָא לֵיתֵיהּ אוֹ דִלְמָא לְמָמוֹנֵיהּ קְנַסוּ רַבָּנַן וְהָא אִיתֵיהּ
אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ שָׂדֶה שֶׁנִּתְקַוְּוצָה בִּשְׁבִיעִית תִּזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית נִיטַּיְּיבָה נִידַּיְּירָה לֹא תִּזָּרַע לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וְאָמַר רַב אַסִּי בְּרַבִּי חֲנִינָא נָקְטִינַן הֱטִיבָהּ וָמֵת בְּנוֹ זוֹרְעָהּ אַלְמָא לְדִידֵיהּ קְנַסוּ רַבָּנַן לִבְרֵיהּ לָא קְנַסוּ רַבָּנַן
אָמַר אַבָּיֵי נָקְטִינַן

רש"י

ונקצצה. שלא נתכוין לקצצה: לכשיולד לו נגע אחר. שהרי הוא עכשיו טמא ומנוגע: יטהר מן הראשונה. והולכין אחר זו ואם ירפא מזו טהור מכולם דאיגלאי מילתא דאי (נמי) הוי קמייתא מיתסי נמי כי האי: עד שתפרח בכולו. נגע האחרון וליכא למיחש למידי דהא אי הוה ביה קמא השתא נמי הוה טהור כדכתיב (ויקרא יג) וכסתה הצרעת את כל עור הנגע וגו': או עד שתתמעט בהרתו הראשונה מכגריס. קודם שקצצה אבל אי בשעה שקצצה הוה ביה שיעור נגע אין לו טהרה עולמית דקנסינן ליה לעולם: בממונו אתי ליה למיעבד. ממה נפשך דסבר אטיל בו מום ואם יתירוהו לי בכך הרי נשכרתי ואם לאו מה הפסדתי אם אמתין למום אחר בלא''ה נמי הייתי ממתין עד שיפול מום הלכך קנסינן ליה אפי' יפול בו מום אחר כי היכי דלא ליתי וליעביד: בגופו מי איכא למימר. דמנחי' לספיקא וליקוץ אי לא קנסינן ליה לעולם הא ודאי לא עביד דחייש שמא נגע אחר לא יוולד לו לעולם ולא אטהר לעולם ואפי' אם יוולד מה אהני לו בקציצה הרי הוא נגוע כבתחלה מוטב לו להניח את זה שמא ירפא: בהאי מומא. לא מישתרי ליה עד שיוולד לו אחר: בהאי קציצה. וכיון דהך קציצה אינה מועלת לטהרו נמצא טמא עולמית דחשבינן לנגע כמאן דאיתיה דמי יימר דאי הוה ביה הוה מיתסי: יטהר תנן. דמשמע מיד כשיוולד בו נגע אחר יטהר מן הראשונה: או ויטהר תנן. דמשמע כשיוולד נגע אחר ויטהר ממנו מן האחרון אז יטהר מן הראשון: למאי נפקא מינה. הא א''נ יטהר תנן הא טמא הוא מן האחרון עד שתרפא (ממה נפשך) וממה נפשך טומאה שייכא ביה: לחתן שנולד בו נגע. דנגע האחרון נולד לו בימי חתנות: נותנין לו. שלא יראה כהן את הנגע דכל כמה דלא חזי ליה כהן ולא מטמא ליה לא הוי טמא דבכהן תלא רחמנא: לאיצטליתו. טליתו אם נולדו בה נגעי בגדים: מקמייתא טהר ליה. מיד כשנולד זה ומזה אינו טמא דנטרינן ליה יומי דחתונה או של רגל לכל אדם אלא אי ויטהר תנן סוף סוף לא מהני ליה מידי הא דנטרינן ליה דאינו טהור מראשונה עד שתתרפא אחרונה: ומת. הצורם מהו לקנוס בנו אחריו שלא יאכל מאותו בכור עולמית: אם תימצי לומר. במסכת גיטין דהמוכר עבדו לעובד כוכבים דקיימא לן קונסין אותו לפדותו עד עשרה בדמיו ומיבעיא לן התם אם מת המוכר מהו לקנוס בנו אחריו אם תימצי לומר ולמיפשט בההיא דקונסין התם דינא הוא דכל יומא מפקע ליה ממצות: ואם תימצי לומר. הא דאמרינן במ''ק (דף יב:) המכוין מלאכתו במועד דמניח כרמו לבצור ואומר במועד אבצירנה שהרי דבר האבוד הוא והתירוהו חכמים במועד תאבד ולא יבצרנה הואיל ולכך נתכוין ומיבעיא לן התם אם מת קודם המועד מהו לקנוס בנו אחריו ולא יבצרנה במועד ואם תימצי לומר התם הוא דלא קנסינן לבנו דהא לא עביד אביו איסורא דהא מת קודם המועד: אבל הכא. עבד איסורא דמטיל מום בקדשים: לממוניה. לבכור: שנתקווצה. שנטל קוציה ממנה שהיו תלושין ומפוזרין בה: תזרע למוצאי שביעית. דליכא למיקנס מידי דהא לא עבד בשביעית עבודה חשובה: ניטייבה. נזדבלה ע''י עגלות ומשואות של זבל: נידיירה. על ידי דיר בהמות שמעמידין ומשכיבין אותה חדש או חדשים כדי לזבלה: לא תזרע. דקנסינן דעבד עבודה חשובה בשביעית:

תוספות

לרבנן דסברי כאחרים דדרשי התם בפסולי המוקדשין הכתוב מדבר או בבישול בשר בחלב כדקאמר בפ' כל הבשר (חולין קיד:) ואין לאסור שחיטה על אותו מום מלא תאכל כל תועבה כמו בשר בחלב וכלאי זרעים ומעשה שבת שיש לחלק וא''ת ולר''א דלא מפליג מאי פריך עליה מבהרת דגבי צורם אוזן בבכור דאסור מדאורייתא עד שיולד מום אחר יש לנו לקנסו כשנולד בו מום אבל קוצץ בהרת דמדאורייתא טהור מיד שנקצץ עד שיוולד נגע אחר וי''ל דאפ''ה לא היה לנו לקנוס במום עולמית אלא עד מום שלישי או רביעי א''נ נהי דאי יתיר ר''א לשחוט במום אחר אין כאן קנס מ''מ לא היה לנו לקנוס במום שלא עשה בו עבירה כי היכי דלא קניס בנגע אחר א''נ דספרי אסמכתא בעלמא הוא: עד שתפרח בכולו. בכל הספרים [כתוב] עד שתתמעט בהרתו מכגריס אבל במס' נגעים ליתיה כדפי' בקונט' ואומר רבי דאי גרסינן לי' ה''פ שאם קצצה ונעשה בכגריס ומה ששייר נתרפא מקצתו מעצמו שאפי' היה בו מה שנקצצה לא היה בו כגריס: מקמייתא טהר לי' לבתרייתא נטרי' ליה ז' ימי המשתה. וא''ת והא בעי תגלחת וצפרים ואסור בתשמיש המטה כל ימי ספורו וי''ל כגון שלא היה אלא מצורע מוסגר א''נ אפילו מוחלט נהי דכי קצץ טמא מדרבנן מ''מ שרי לעשות תגלחת וצפרים ולמנות ימי ספורו וליטהר מן התורה ומיהו כפרתו א''א להביא דאינו יכול להכניס ידיו לבהונות כל זמן דטמא מדרבנן כדאמר (פסחים דף צב.) אע''פ שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס דלא התירו אלא משום פסח: בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא צורם אוזן בכור ומת מהו שיקנסו בנו אחריו. בפרק השולח (גיטין מד.) נקט תחלה הבעיא דמוכר עבדו ובמו''ק בפרק מי שהפך (דף יב:) נקט בכוון מלאכתו ובכל דוכתי עביד אם תימצי לומר מאידך ואכולהו פשיט תניתוה משדה שנתקווצה ואומר רבי דשלשתם שאל בבת אחת והש''ס קבע כל אחת במקומה כפי מה ששייכא ויש ספרים שכתוב במ''ק (שם) בעא מיניה רבא מר''נ אבל ברוב הספרים גרסינן ר' ירמיה מרבי זירא כמו כאן ובגיטין: אם תמצא לומר מוכר עבדו לעובדי כוכבים ומת קנסו בנו אחריו דכל יומא מפקע ליה ממצות. אכתי המ''ל דאפילו תימצי לומר התם לא קנסו (דדלמא) הכא קנסו משום דאיכא איסורא דאורייתא דכי האי גוונא איכא בפ' השולח גבי בעיא דמוכר עבדו ובמ''ק גבי בעיא דכוון מלאכתו במועד דקאמר אם תימצי לומר בצורם קנסו משום דאיכא אסורא דאורייתא ובגיטין נמי הוה מצי למינקט אם תימצי לומר לא קנסו הכא קנסו משום הפקעת מצות דכל יומא ויומא (כמו) בעבד ובמ''ק נמי נקט חד טעמא בצורם וטעמא אחרינא במוכר עבדו והוה מצי למימר חד טעמא בתרוייהו דאם תימצי לומר בצורם ובמוכר דקנסוה משום דעבדיה לאיסורא אבל כוון מלאכתו לא עבד לאיסורא: שנתקווצה. פי' בקונט' שנטל קוצים ממנה שהיו תלושין ומפוזרין בה והדין עמו דא''א לומר בקוצים שהיו מחוברים דא''כ לא תזרע דאיכא איסורא דאורייתא בנטילתם שמייפה את הקרקע כדאמר שבת פרק הבונה (דף קג.) גבי [התולש עולשין והמזרד זרדים] דבארעא דיליה חייב (בכל דיליה חייב) בכל שהוא משום דאיכא יפוי הקרקע דאפי' מתכוין לצורך דבר אחר וה''נ איכא יפוי קרקע כשתולש קוצים לחורשה לזריעה וכן משמע בירושלמי על המשנה תמן אסורים כשנטלו קוציה משמע דמוקי לה בתלושין: ניטייבה. בירושלמי מפרש איזהו טיוב כל העם פעם אחת חורשין והוא חורש שתי פעמים: הטיבה ומת בנו זורעה. אם האי טיוב מדרבנן קשה היכי פשיט צורם אוזן בכור דאורייתא ואם הוא נמי דאורייתא קשה בגיטין (דף מד:) דפשיט מיניה גבי עבד (עברי) לימא שאני הכא דחמיר משום דמפקע ליה ממצות וי''ל דקסבר שראוי להחמיר בשביעית יותר מכולם כדאמר בקדושין (דף כ.) כמה קשה אבקה של שביעית:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר