|
טקסט הדף מנוקד
מַתְנִי' הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל אֵינוֹ מוּתָּר לִגְאוֹל פָּחוֹת מִשְׁתֵּי שָׁנִים שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכׇּר לָךְ
הָיְתָה שְׁנַת שִׁדָּפוֹן וְיֵרָקוֹן אוֹ שְׁנַת שְׁבִיעִית אֵינָו עוֹלָה מִן הַמִּנְיָן נָרָהּ אוֹ הוֹבִירָהּ עוֹלָה לוֹ מִן הַמִּנְיָן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְכָרָהּ לוֹ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִיא מְלֵיאָה פֵּירוֹת הֲרֵי זֶה אוֹכֵל מִמֶּנָּה שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים גְּמָ' הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל וְכוּ' אֵינוֹ גּוֹאֵל לָא קָתָנֵי אֶלָּא אֵינוֹ מוּתָּר לִגְאוֹל אַלְמָא קָסָבַר אִיסּוּרָא נָמֵי אִיכָּא דַּאֲפִילּוּ קַרְקוֹשֵׁי זוּזֵי נָמֵי אָסוּר וְלָא מִיבַּעְיָא מוֹכֵר דְּקָאֵי בַּעֲשֵׂה דִּכְתִיב בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכׇּר לָךְ אֶלָּא אֲפִילּוּ לוֹקֵחַ נָמֵי קָאֵי בַּעֲשֵׂה דְּבָעֵינַן שָׁנִים תִּקְנֶה וְלֵיכָּא אִיתְּמַר הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ רַב אָמַר מְכוּרָה וְיוֹצְאָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינָהּ מְכוּרָה כׇּל עִיקָּר מַאי טַעְמָא דִּשְׁמוּאֵל קַל וָחוֹמֶר וּמָה מְכוּרָה כְּבָר יוֹצְאָה שֶׁאֵינָהּ מְכוּרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּימָּכֵר וּלְרַב לָא אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר כִּי הַאי גַוְונָא וְהָתַנְיָא יָכוֹל יִמְכּוֹר אָדָם אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה אָמַרְתָּ קַל וָחוֹמֶר וּמָה מְכוּרָה כְּבָר יוֹצְאָה עַכְשָׁיו שֶׁאֵינָהּ מְכוּרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא תִּימָּכֵר הָתָם לָא הָדְרָא מִיזְדַּבְּנָא הָכָא הָדְרָא מִיזְדַּבְּנָא מֵיתִיבִי אַחַר הַיּוֹבֵל שָׁנִים תִּקְנֶה מְלַמֵּד שֶׁמּוֹכְרִין סָמוּךְ לַיּוֹבֵל מוּפְלָג מִן הַיּוֹבֵל מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי רֹב הַשָּׁנִים וּלְפִי מְעוֹט הַשָּׁנִים וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל עַצְמָהּ לֹא יִמְכּוֹר וְאִם מָכַר אֵינָהּ מְכוּרָה אָמַר לְךָ רַב אֵינָהּ מְכוּרָה לְמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת אֲבָל מְכוּרָה הִיא וְיוֹצְאָה וְאִי אִיזְדַּבּוֹנֵי מִיזְדַּבְּנָה תֵּיקוּם בִּרְשׁוּתֵיהּ עַד בָּתַר יוֹבֵל וּבָתַר יוֹבֵל נֵיכְלַיהּ שְׁנֵי תְבוּאוֹת וְנַיהְדְּרַהּ מִי לָא תַּנְיָא אֲכָלָהּ שָׁנָה אַחַת לִפְנֵי הַיּוֹבֵל מַשְׁלִימִין לוֹ שָׁנָה אַחֶרֶת אַחַר הַיּוֹבֵל הָתָם נָחֵית לַאֲכִילָה הָכָא לָא נָחֵית לַאֲכִילָה אָמַר רַב עָנָן שְׁמַעִית מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל תַּרְתֵּי חֲדָא הָךְ וְאִידַּךְ הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ לְגוֹיִם אוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא לְחֵירוּת חֲדָא הָדְרִי זְבִינֵי וַחֲדָא לָא הָדְרִי זְבִינֵי וְלָא יָדַעְנָא הֵי מִינַּיְה[וּ] אָמַר רַב יוֹסֵף נִיחְזֵי אֲנַן מִדְּתַנְיָא בְּבָרַיְיתָא הַמּוֹכֵר עַבְדּוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא לְחֵירוּת וְצָרִיךְ גֵּט שִׁיחְרוּר מֵרַבּוֹ שֵׁנִי שְׁמַע מִינַּהּ מִדְּקָרֵי לֵיהּ לִשְׁנֵי רַבּוֹ אַלְמָא לָא הָדְרִי זְבִינֵי וְכִי קָאָמַר שְׁמוּאֵל הָכָא אֵינָהּ מְכוּרָה וּמָעוֹת חוֹזְרִין רש"ימתני' המוכר בשעת היובל. בזמן שהיובל נוהג: פחות משתי שנים. אבל לאחר שתי שנים אם רוצה לפדותה פודה בעל כרחו של לוקח ונותן לו לפי מה שמכרה כדכתיב (ויקרא כה) וחשב את שני ממכרו שמחשב כמה שנים משמכרה עד היובל ומחלק הדמים לפי השנים כגון אם מכרה קודם היובל עשר שנים בעשר ליטרין נמצא שמכר פירות של כל שנה ושנה בליטרא שהרי סתם מכירה אינה אלא עד היובל הלכך אם שהתה ביד לוקח ה' שנים ואח''כ בא מוכר לגאלה מנכה לו לוקח ה' ליטרין ליטרא לכל שנה שאכלה שכך עלה חשבון כשיוצא מתחילה: אינו עולה מן המנין. השתי שנים דהא שני תבואות כתיב שתי שנים הראויין לתבואה תשהה ביד לוקח אבל היתה שנה הראויה לתבואה ונרה ולא זרעה או הובירה שהניחה בורה שאפי' ניר לא עשה בה איהו אפסיד אנפשיה ועולה לו במנין שתי השנים: שלש תבואות. אותה העומדת בה בשעת קנייה ושתי תבואות בשתי שנים שתהא בידו: גמ' אינו גואל לא קתני. דליהוי משמע אינו דין שיכופו את הלוקח להחזיר לו בפדיון בפחות משתי שנים: דאפילו קרקושי נמי אסור. למוכר להראות זוזין ללוקח כדי שייטב בעיניו להחזירה לו: שנים תקנה. במספר שנים אחר היובל תקנה דמשמע שתהא קנויה לו שתי שנים ואי מהדר ליה מקמי הכי עובר בעשה: מכורה ויוצאה. ביובל וזה הלוקח איבד מעותיו: אינה מכורה כל עיקר. והמעות חוזרין: מכורה כבר. קודם היובל: אמה העברייה יוצאה בסימני נערות כדתניא (קדושין דף ד.) ויצאה חנם אלו ימי נערות: התם. בתו שמכר בקטנותה ויצאה בת חורין בסימני נערות לא הדרא ומזדבנא לעולם כדאמרינן (קדושין דף יח.) ואין אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות דנפקא לן מבבגדו בה כיון שבגד בה שמכרה לשפחות שוב אינו יכול למוכרה הלכך יציאה גמורה היא ואיכא למימר ק''ו דאי מזדבין לה בימי נערות דאינה מכורה אבל שדה היוצאה לבעלים ביובל הדרא ומזדבנא לאחר היובל אם ירצה הלכך בשנת היובל נמי רשאי למוכרה ויוצאה לו בחנם: אחר היובל. משמע אחר היובל מיד: שנים תקנה. שאם תקנה שדה תהא בידך שתי שנים בעל כרחו של מוכר ואפילו הוא רוצה לפדותה: לפי רוב השנים. שיהיה עד היובל תרבה מקנתו תמכרנה ביוקר שהרי עד היובל תהא קנויה לו אם לא יפדנה ולפי מעוט השנים תמכרנה בזול כדי שלא תונה את חבירך ושמעינן מהנך קראי דמוכרין בין בסמוך ליובל שעבר בין מופלג ממנו כמה שנים: למספר שני תבואות. שלא תשהה ביד הלוקח כלום שהרי באותה שנה עצמה לקחה מידו אבל מכורה היא לכך שיאבד מעותיו: ופרכי' ואי אזדבוני מזדבנא. לאחר שתי שנים ליהדרה בחנם בשביל יובל שעבר עליה מי לא תניא וכו': נחית לאכילה. שהרי קודם היובל התחיל לאוכלה הלכך מקיימינא ליה קרא כדכתיב שני תבואות אבל הקונה בשנת היובל לא נחית לאכילה: חדא הא. דאמר שמואל אינה מכורה כל עיקר: יצא לחירות. דהמוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו לפדותו ויפטרנו לחירות משום דאפקעיה ממצות וכן המוכר עבדו אפי' לישראל בחוצה לארץ יצא לחירות: חדא הדרי זביני. מחדא מהנך תרתי שמעית מיניה דמר שמואל שהמקח בטל והמעות חוזרין או מהך דהמוכר שדהו בשנת היובל עצמה או מהך דהמוכר עבדו לישראל בחוצה לארץ: וחדא לא הדרי זביני. אלא הלוקח מפסיד המעות ולא ידענא בהי מינייהו המקח בטל ואי קשיא פשיטא דמהך דהמוכר שדהו בשנת היובל קאמר שמואל דהמקח בטל והמעות חוזרין דאם מעות אבודין מאי איכא בין רב לשמואל איכא בינייהו אי שמיט לוקח וקצצן אילנות שהיו בה לרב דאמר מכורה היא שדה הדרא ואילנות דקץ קץ לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה הדרי אילנות ואע''ג דלוקח לא שקל זוזי אי נמי כגון שמכר עמה מטלטלין והחזיק לוקח בקרקעות ולא משך המטלטלין דקיימא לן (קידושין כו.) נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה ואין צריך משיכה לרב דאמר מכורה ויוצאה שדה הדרא ומטלטלין מיקנו לשמואל דאמר אינה מכורה ומעות מתנה לא מיקנו מטלטלי דחזקה דקרקע לא הויא חזקה: אלמא לא הדרא זביני. והלוקח מפסיד וכיון דבההיא חזינן דלא הדרי זביני ודאי כי אמר שמואל בהא אינה מכורה ומעות חוזרין: תוספותמתני' המוכר. היתה שנת שדפון וירקון או שביעית אינה עולה לו מן המנין. בפ' המקבל (ב''מ דף קו.) מפרש שהשדפון וירקון הוה נמי כמו כן בכל העולם דאי השדפון בבאגא בהכי לא תנן דעולה לו מן המנין דיקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו (בכל העולם): נרה או הובירה עולה לו מן המנין. בגמרא מפרש אמאי תנא נרה כיון דתנא הובירה דעולה כ''ש נרה והוה מצי למימר לא זו אף זו קתני: התם לא הדרא ומזבנא. פי' רש''י בתו שמכרה בקטנותה ויצאה בת חורין בסימני נערות לא הדרא ומזבנא כדאמר בקדושין (דף יח. ושם) דאין אדם מוכר. בתו לשפחות אחר שפחות כדנפקא לן מבבגדו בה כיון שבגד בה שמכרה לשפחות שוב אינו יכול למוכרה הלכך יציאה גמורה היא ואיכא למימר ק''ו עכ''ל ול''נ דהא פלוגתא דתנאי היא התם לכך פירש ר''י דאפי' למ''ד בעלמא דאדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות היכא דהביאה סימנים מיהא [מודה דלא מזדבנא] איכא ק''ו (דלא מזדבנא) מיהו ק''ק גבי מוכר שדהו נמי אתיא מהאי ק''ו דלא תימכר עוד מיהו יש לחלק דלא דמיא לק''ו דבתו כיון שבאו לה סימני נערות לא יפרקו עוד מעליה אבל מוכר שדהו בשעת היובל אין הק''ו טוב כל כך כמו גבי מוכר בתו שהרי היובל יעבור ויהיה כבתחלה ועוד יש לפרש כמו שפרש''י לפי שאין אדם מוכר בתו לשפחות אחר שפחות ואע''ג דפליגי בה תנאי מיהו קיימא לן כר''ש דסבירא ליה התם דאסור למכור: ולא ידענא הי מינייהו המקח בטל. ואי קשיא פשיטא דאהך דהמוכר שדהו בשנת היובל קאמר שמואל דהמקח בטל ומעות חוזרים דאי מעות הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|