סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

במדה זאת, כלומר, באופן זה קנו. ר' יהודה אומר: לעולם לא קנה עד שתהא משיכה דווקא בגמל והנהגה בחמור, שזו היא הדרך בה הם מובלים כדרכם.

קתני מיהת [שנינו על כל פנים] במשנה: או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג, ומכאן נוכל לדייק: מושך ומנהיג אין [כן] קנו. אבל רכוב לא קנה!

ודוחים: אין הכרח לומר כן, והוא הדין שאפילו רכוב קנה והא דקתני [וזו ששנה] מושך ומנהיג — לא בא הדבר אלא לאפוקי [להוציא] מדברי ר' יהודה שאמר שאין קנין בבהמה אלא עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור, ועל כן קמשמע לן [השמיע לנו] התנא הראשון שאפילו איפכא נמי קני [להיפך גם כן קנה], ומקשים:

אי הכי [אם כך] היתה הכוונה, אם כן ליערבינהו ולתנינהו [שיערבם וישנה אותם יחד] באופן זה: שנים שהיו מושכין ומנהיגין בין בגמל בין בחמור, ומאחר ולא שנה כך, משמע שבכל זאת בא הדבר למעט!

ומשיבים: אכן בא הדבר למעט, כי איכא חד צד [יש צד אחד], אפשרות אחת מבין אלה שבה לא קני [קנה] ולא היה ברור מה הוא; איכא דאמרי [יש שאומרים] משיכה בחמור, לפי שאין דרכו של חמור ללכת במשיכה כלל, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] הנהגה בגמל שאינה כדרכו. זו היתה נוסחה אחת, ויש גם נוסחה אחרת לכל אותו נושא.

ואית דמותיב מסיפא [ויש שמקשה קושיה זו מסופה] של המשנה. ששנינו שם: "במדה זו קנה", ונדייק: "במדה זו" שאמרו למעוטי מאי [למעט את מה] הוא בא? לאו למעוטי [האם לא בא למעט] רכוב?! ודוחים: לא, למעוטי איפכא [למעט את ההיפך] שהמנהיג בגמל ומושך בחמור לא קנה ושואלים:

אי הכי [אם כך] היינו [הרי זוהי] בדיוק שיטת ר' יהודה, ואין איפוא כל מחלוקת ביניהם! ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל למעשה לגבי צד אחד שלא קנה, שחכמים סבורים שרק באחד מן המקרים לא קנה; אית דאמרי [יש שאומרים] שמשיכה בחמור לא קנה בה, ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] כי הנהגה בגמל לא קנה,

אבל במקרה האחר קנה, ובזה חלוקים הם עם ר' יהודה. ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא: אחד רכוב על גבי החמור ואחד תפוס [מחזיק] במוסירהזה, הרכוב, קנה את החמור, וזה, המחזיק במוסירה, קנה את המוסירה. ושמע מינה [למד מכאן] כי רכוב קני [קנה]!

ודוחים: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר לא ברכוב סתם, אלא במנהיג ברגליו. ומקשים: אי הכי [אם כך] שהרכוב קונה קנין מעולה, אם כן נקני נמי [שיקנה גם כן] הרכוב זכות במוסירה, ואם לא קנה כל זכות במוסירה משמע שלא קנה אף את החמור כקנין גמור! ודוחים: אכן, אימא [אמור, תקן]: זה קנה חמור וחצי מוסירה, וזה קנה חצי מוסירה.

ושואלים שוב: בשלמא [נניח] רכוב קני [קונה] חצי מוסירה משום דקמגבה ליה [שמגביה לו, עבורו] בן דעת, שהרי מחזיק המוסירה מגביה אותה ומקנה גם לרכוב, אלא תפוס במוסירה במאי קני [במה הוא קונה]? — הלא חלקה האחר של המוסרה תלוי בחמור, וכיוון שאת החמור עצמו אינו קונה, במה קנה מחזיק המוסירה?

ומתקנים: אימא [אמור] כך: זה, הרכוב קנה חמור וכוליה [וכל] או את רוב המוסירה, וזה, מחזיק המוסירה, קני מה שתפוס בידו ממש.

ומקשים: האי מאי [זה מהו]?! כלומר, מה מקום להסבר זה? אם תימצי לומר [תמצא מקום לומר] כי המגביה מציאה לחבירו קנה חבירוהני מילי היכא דקא מגבה ליה אדעתא דחבריה [דברים אלה אמורים דווקא באופן שמגביה אותה על דעת חבירו] שחבירו יקנה, ואולם האי [זה] את המוסירה אדעתא דידיה קא מגבה ליה [על דעת עצמו הוא מגביה אותה] ואם איהו [הוא] עצמו לא קני [קונה] אותה, האם לאחריני מקני [לאחרים הוא יכול להקנות אותה]?!

אמר רב אשי: כך צריך לומר, זה, הרכוב והמנהיג, קנה חמור ובית פגיה (החלק הקשור בראשו של החמור ממש), וזה, המחזיק במוסירה, קנה מה שתפוס בידו ממש, והשאר, מה שבין זה וזה — לא קנה לא זה ולא זה, לפי ששניהם לא עשו כל מעשה של זכייה.

ר' אבהו אמר: לעולם תאמר כדקתני [כפי ששנינו] ובלא תיקונים, והטעם מדוע זכה במוסירה — הואיל ויכול לנתקה (למושכה) ולהביאה אצלו, וכיון שיכול למשכה אליו, אף שלא הגביהה הרי היא כשלו.

ומעירים: והא [וזו] שאמר ר' אבהו ברותא [חיצונית] היא, כלומר, אינה סברה מבוססת ואינה ראויה להכנס לדיון בבית המדרש. דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך] לדחות את ר' אבהו, אם כן טלית שהיא מונחת חציה על גבי קרקע וחציה על גבי עמוד, ובא אחד והגביה את חציה מעל גבי קרקע ובא אחר והגביה את חציה האחר מעל גבי עמוד, הכי נמי [כך גם כן] תאמר דקמא קני ובתרא [שהראשון קנה את הטלית לרשותו, והשני] לא קני [קנה] הואיל ויכול היה הראשון לנתק אותה מעל העמוד ולהביא את כולה אצלו?! הלא אין הדבר כן! אלא יש לומר כי הא [זו] של ר' אבהו ברותא [חיצונית] היא ואין להתחשב בה. ואם כן, עדיין לא נפתרה שאלתנו ביחס לרכוב.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא אחרת שר' אליעזר אומר: רכוב בשדה ומנהיג בעירקנה, ומשמע אם כן שרכוב קנה! ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן] מדובר שהיה הרכוב מנהיג את הבהמה ברגליו. ואומרים: אי הכי היינו [אם כך הוא, אם כן זהו] מנהיג! ודוחים, אין זו קושיה, כי בתרי גווני [שני גוונים, סוגים] של מנהיג מדובר.

ומקשים: אי הכי [אם כך] הדבר שהוא רוכב ובאותו זמן גם מנהיג, אם כן רכוב בעיר מאי טעמא [מה טעם] לא קני [קונה]?! אמר רב כהנא: לפי שאין דרכם של בני אדם לרכוב בעיר, שהמקום צפוף ואין אנשים רגילים לרכב, ודרך אדם להנהיג בלבד.

אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: אלא מעתה, אם אתה אומר שדבר שאינו דרכם של בני אדם לקנות אין נעשה בו קנין, אם הגביה בעצמו ארנקי [ארנק, כיס של מעות], של מציאה בשבת, שהרי אין דרכם של בני אדם להגביה ארנקי [ארנק] בשבת מחמת איסור מוקצה, הכי נמי דלא קני [כך גם כן תאמר שאינו קונה] את הארנק לרשותו? אלא מאי [מה] אומר אתה — מאי דעבד [מה שעשה]עבד וקני [עשה, וקנה], הכא נמי, מאי דעבד [כאן גם כן מה שעשה]עבד וקני [עשה, וקנה].

אלא, יש לומר כי כאן אין מדברים במציאה, שאותה אפשר לקנות באופנים שונים, אלא במקח וממכר עסקינן [עוסקים אנו] וכגון שאמר ליה [לו] המוכר: קני [קנה] כדרך שבני אדם קונין, והשאלה היא מהי דרך הקנין הראויה לכל דבר ודבר.

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר