מחק (מקום מחוק בשטר), ופעמים נכתב דבר במקום המחק — הרי הוא פסול, ואף על פי שהשטר מקוים אחר כך, שכתוב בו שמחקו וכתבו במקום המחק.

ולא אמרו מחק פסול — אלא במקום שהיה צריך כרגיל להיכתב בו "שריר וקיים", וכן כשהיה גודלו של המחק לפחות כשיעור "שריר וקיים".

א ועוד שאל רמי בר חמא את רב חסדא: ולדעת ר' ירמיה בר אבא שאמר: חותמים אחורי הכתב וכנגד הכתב מבחוץ, ולשיטתו אין כותבים בסוף שטר כזה "שריר וקיים", ליחוש דלמא כתיב מגואי מאי דבעי [נחשוש שמא מוסיף וכותב מבפנים מה שהוא רוצה] והוא מחתים סהדי יתירי מאבראי [עדים נוספים מבחוץ], ואמר [ואומר] להם, לשואלים אותו מדוע רבים כל כך העדים: אנא [אני] לרבות בעדים הוא דעבדי [שעשיתי] כדי לפרסם ולחזק את הדבר יותר!

אמר ליה [לו] רב חסדא: מי סברת [האם סבור אתה] כי עדים כסדרן חתימי [הם חתומים] מלמעלה למטה? לא, עדים ממטה למעלה חתימי [חתומים] מסוף השטר לתחילתו, ולא ניתן להוסיף חתימה קודם לכן, לפי שאז מתגלה הזיוף.

ושואלים: וליחוש דלמא מתרמיא ריעותיה [ועדיין נחשוש שמא מצוי דבר שמרע לו] בשיטה (שורה) אחרונה, וגייז ליה [וחותך אותה] את השיטה האחרונה, וגייז ליה [וחותך] את שם העד החתום מאחוריה, כגון ראובן בהדיה [יחד איתה], ועדיין מתכשר [הגט כשר] במה שכתוב בו המשך החתימה: "בן יעקב עד", דתנן [שכן שנינו במשנה]: אם כתוב רק "בן איש פלוני עד" ולא כתוב שם העד עצמו כשר!

ומשיבים: גט מקושר כשר רק במקרה דכתב [שכתוב בו בצורה הבאה]: "ראובן בן" בחד דרא [בשורה אחת] כנגד השורה האחרונה, "ויעקב עד" עלוויה [עליה] כנגד השורה שלפניה.

ואומרים: והלא גם במקרה כזה, וליחוש דלמא גייז ליה [ונחשוש שמא חתך אותו] את השורה האחרונה בשטר, וחותך עמו מה שכתוב בעבר השני "ראובן בן", ומתכשר [ומכל מקום מוכשר הגט] במה שכתוב רק "יעקב עד", דתנן [ששנינו במשנה]: אם כתוב רק "איש פלוני עד", בלי שם אביו — כשר!

ומשיבים: מדובר במקרה שלא כתיב [כתוב] "עד".

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם מדובר שכתב "עד", אלא דידעינן בה דהא חתימות ידא [שיודעים אנו בו שחתימת יד זו]