א גמרא שנינו במשנה: ובלבד שלא ימנה אדם בשבת את רשימות האורחים והפרפראות מתוך הכתב. ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] אסרו לקרוא בשבת מן הכתב? רב ביבי אמר: גזירה שמא ימחוק כשיתחרט על שהזמין אחד האורחים או הוסיף בפרפראות. אביי אמר: גזירה שמא מתוך כך יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות, כלומר, בשטרות של מקח וממכר.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל המעשי ביניהם], בין שני ההסברים? ומסבירים: איכא בינייהו דכתב [יש ביניהם הבדל כשכתוב] על הכותל ומידלי [ומוגבה] למעלה מאפשרותו להגיע אליו; למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק — במקרה כגון זה לא חיישינן [אין אנו חוששים], שהרי אינו יכול להגיע אל הכתוב. ואילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי החשש הוא שמא יקרא מתוך כך בשטרי הדיוטות — חיישינן [חוששים אנו].

ושואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק, ניחוש [נחשוש] גם שמא יקרא בספרי הדיוטות! ותו [ועוד], וכי לשמא ימחוק לא חיישינן [אין אנו חוששים] כשהדבר מצוי בגובה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: לא יקרא לאור הנר בשבת שמא יטה אליו את הנר. ואמר רבה: אפילו היה הנר גבוה כשתי קומות אדם, אפילו גבוה כשתי מרדעות, אפילו גבוה עשרה בתים זה על גבי זה — לא יקרא. הרי שכאשר אנו חוששים למעשה איסור איננו מחלקים בין קרוב ורחוק.

אלא, איכא בינייהו דכתב [יש ביניהם הבדל כשכתוב] על הכותל ומיתתי [ומונמך]; למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק — במקרה כגון זה חיישינן [אנו חוששים], שהרי יכול להגיע אל הכתוב ולמוחקו. ואילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי החשש הוא שמא יקרא מתוך כך בשטרי הדיוטות — לא חיישינן [אין אנו חוששים], כי גודא בשטרא לא מיחלף [כותל בשטר אינו מתחלף] ולא יבוא בשל כך לקרוא בשטרות.

ושוב שואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא יקרא, ליחוש [נחשוש] גם שמא ימחוק! אלא, איכא בינייהו דחייק אטבלא ואפינקס [יש ביניהם הבדל כשהיה הדבר חקוק בטבלה ועל פנקס]; למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק — במקרה כגון זה לא חיישינן [אין אנו חוששים], שהרי כשאינו כתוב בדיו אלא בחקיקה אין חשש למחיקה. למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי החשש הוא שמא יקרא מתוך כך בשטרי הדיוטות — חיישינן [אנו חוששים], שהרי לענין חשש זה אין משמעות לצורה בה מופיע הכתב.

ועוד שואלים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שהחשש הוא שמא ימחוק, ליחוש [נחשוש] גם שמא יקרא בספרי הדיוטות! וכי תימא [ואם תאמר]: טבלא ופינקס בשטרא לא מיחלף [בשטר אינם מתחלפים] — והתניא [והרי שנינו בברייתא] בפירוש: מונה אדם כמה אורחים ישבו מבפנים וכמה מבחוץ וכמה מנות עתיד להניח לפניהם מתוך כתב שעל גבי הכותל, אבל לא מתוך כתב שעל גבי טבלא ופינקס!

ומעתה נברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא דכתיב מיכתב [אם תאמר שהיה כתוב] בדיו — מאי שנא הכא ומאי שנא הכא [מה שונה כאן ומה שונה כאן] בכותל או בפנקס. אלא לאו [האם לא] מדובר כאן באופן דחייק [שהיה חקוק], וקתני [בכל זאת שנינו]: מתוך כתב שעל גבי הכותל מותר לקרוא אבל לא מתוך כתב שעל גבי טבלא או פינקס!

אלא לעולם תפרש דכתב [כשכתוב] על הכותל ומידלי [ומוגבה], ודקא קשיא [ומה שהיה קשה] לך מדברי רבה [ושהיה קשה לך מדברי רבה] בענין קריאה בשבת לאור הנר שלדעתו היא אסורה בין שהנר גבוה ובין נמוך, ואם כן אף כן לכאורה אין לחלק בין היה הכתב גבוה בין נמוך — שיטת רבה כבר תנאי [במחלוקת תנאים] היא שנויה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב. ר' אחא מתיר לקרוא מתוך כתב שעל גבי הכותל.

ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא דכתיב מתתא [אם נאמר שכתוב מלמטה] — ליחוש [נחשוש] שמא ימחוק! אלא לאו [האם לא] מדובר כאן באופן דכתב ומידלי [שכתוב ומוגבה], ושמע מינה [ולמד מכאן] ששיטת רבה תנאי [במחלוקת תנאים] היא שנויה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.

ומעירים שבענין זה כולו הני תנאי כהני תנאי [תנאים אלה כתנאים אלה, אחרים] שנחלקו בכך. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אין רואין במראה בשבת שמא יראה על עצמו שערה מדולדלת ויתלשנה. ר' מאיר מתיר במראה הקבוע בכותל. והבינו שדעתו כיון שקבועה המראה בכותל יש בכך משום היכר, וכפי שהותר לקרוא מכתב שעל הכותל.

ומקשים: מאי שנא [במה שונה] מראה הקבוע בכותל — דאדהכי והכי מדכר [שבין כה וכה נזכר], שעד שהוא הולך להביא מספריים וכיוצא בהם נזכר ששבת היום, ומאחר שזו הסיבה אם כן מראה שאינו קבוע נמי [גם כן] אמור: אדהכי והכי מדכר [בין כה וכה נזכר]!

אלא הכא [כאן] במראה של מתכת עסקינן [אנו עוסקים], וכמו שרב נחמן אמר בשם רבה בר אבוה. שאמר רב נחמן שכך אמר רבה בר אבוה : מפני מה אמרו חכמים שמראה של מתכת אסורה להסתכל בה בשבת — מפני שאדם עשוי להשיר בה (במראה עצמה) נימין (שערות) המדולדלין שקצהו חד ועשוי גם לחתוך, ולכן אם קבועה בכותל — אין לחשוש לכך.

תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: כתב המהלך תחת הצורה (תמונה) או תחת הדיוקנאות — אסור לקרותו בשבת שמא יקרא בשטרי הדיוטות. ודיוקנא (תמונה) של עבודה זרה עצמה — אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר "אל תפנו אל האלילים ואלוהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' אלוהיכם" (ויקרא יט, ד) ושואלים: מאי תלמודא [מהו הלימוד] שמוצאים אנו בפסוק זה לאסור הסתכלות בצורות? אמר ר' חנין: אל תפנו אל מדעתכם, כלומר, אל תוציאו את המחשבה בה' מלבכם על ידי הסתכלות זו (הערוך).

ב שנינו במשנה שמפיס (מטיל גורל) אדם עם בניו ועם בני ביתו על השולחן בשבת מי יקבל מנה מסויימת. ומדייקים: עם בניו ועם בני ביתו אין [כן, מותר], ואולם עם אחר — לא. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? ומסבירים: הוא כדברי רב יהודה שאמר בשם שמואל. שאמר רב יהודה שכך אמר שמואל : בני חבורה האוכלים יחד בשבת או ביום טוב המקפידין זה על זה שלא יקבל אחד חלק גדול יותר מחבירו — עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מנין של מסחר בשבת וביום טוב שאסור בכל אלה, ומשום איסור של לווין ופורעין ביום טוב,