שלפינהו [עקרם] את הקנים, שסבר רבא שאין צורך בתיקון זה שעל ידי קנים. אזל [הלכו] רב פפא ורב הונא בריה [בנו] של רב יהושע נקטינהו מבתריה [הוציאו מאחוריו], כדי שלא יוכלו לתקן מיד את המחיצות הללו, שהיו תלמידי רבא ורצו לחזק דבריו.

למחר בשבת איתיביה [הקשה לו] רבינא לרבא על שיטתו זו, ממה ששנינו: עיר חדשה מודדין לה את תחומיה מישיבתה ממקום הישוב עצמו. וישנה מודדים לה תחומיה מחומתה אף אם אינה מיושבת עד לחומה.

איזו היא חדשה ואיזו היא ישנה? חדשה — משמע, עיר שהוקפה חומה תחילה ולבסוף ישבה, שבאו תושבים לעיר לאחר הקמת החומה. ואילו ישנה — היא עיר שקודם ישבה ולבסוף הוקפה. והאי נמי [ובוסתן זה גם כן] כהוקפה ולבסוף ישבה דמי [נחשב] שמחיצתו הראשונה לא היתה לצורך דירה ולכן גם אם בנו בו לאחר מכן מקום דירה, אין הדבר מועיל לעשותו מוקף לדירה.

אמר ליה [לו] רב פפא לרבא שראה אף הוא שיש להקשות על דברי רבא; והאמר [והרי אמר] כמו כן רב אסי: מחיצות אדרכלין (ראשי הבנאים) שמעמידים אותן לפי שעה להגן מפני השמש וכיוצא בכך לא שמה מחיצה, אלמא [מכאן] כיון שרק לצניעותא עבידא לה, לא הויא [להצנעה עושים אותה, אינה נחשבת] מחיצה. הכא נמי [כאן גם כן] כיון דלצניעותא עבידא לא הויא [שלהצנעה עשויה מחיצת הבוסתן איננה] מחיצה.

וכן אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע לרבא: והאמר [והרי אמר] אמר רב הונא: מחיצה העשויה לנחת (להניח בתוכה חפצים) — לא שמה (אינה נחשבת) מחיצה לענין דירה!

דהא [שהרי] רבה בר אבוה היה מערב לה לכולה [את כל] מחוזא ערסייתא ערסייתא [שכונות שכונות נפרדות] משום פירא דבי תורי [הבור של השוורים], שהיו בין השכונות בעיר מחוזא בורות שהיו השוורים אוכלים מתוכם, ובורות אלה לא צרפום עם המבואות. והא פירא דבי תורי [והרי בור השוורים] כמחיצה העשויה לנחת דמיא [נחשב], ונמצא שמחיצה כזו אינה מועילה. ומכל אלה מסתבר שצדק רבא במה שהוציא את הקנים.

קרי עלייהו ריש גלותא [קרא עליהם ראש הגולה] "חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו" (ירמיה ד, כב) שהרי בערב שבת מנעו את האפשרות להשיב את תיקונו של רב הונא בר חיננא ורק למחר ידעו להוכיח שלא עשו כהלכה, ושאסור לטלטל בבוסתן.

א במשנה נאמר שאמר ר' אלעאי, שמעתי מר' אליעזר: ואפילו יש בגינה בית כור. ומעירים כי משנתנו לכל הדעות היא שלא כדעת חנניה, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: חנניה אומר: ואפילו היא מקיפה (המחיצה) שיעור שטח המספיק לזריעת ארבעים סאה כאסטרטיא (כרחבה) של מלך.

אמר ר' יוחנן: ושניהם, גם ר' אלעאי וגם חנניה, מקרא אחד דרשו, שנאמר "ויהי ישעיהו לא יצא אל חצר התיכונה ודבר ה' היה אליו לאמור" (מלכים ב' כ, ד) כתיב [כתוב] במקרא העיר, וקרינן [ואנו קוראים] "חצר" התיכונה בפסוק זה קרי וכתיב, מכאן לאיסטרטיא [לרחבה] של מלך שהיו כעיירות בינוניות ולפיכך אין כאן סתירה, שכן החצר התיכונה של בית המלך היתה בעצמה כעין עיר קטנה.

ומסבירים: במאי קמיפלגי [במה נחלקו]; מר [חכם זה, ר' אלעאי] סבר: עיירות בינוניות הויין [הרי הן] בשטח בית כור. ומר [וחכם זה, חנניה] סבר: שטחם ארבעים סאה הויין [הרי הן].

ושואלים לגופו של מעשה: וישעיהו מאי בעי התם [מה היה צריך שם] לעשות בעיר התיכונה? ומשיבים, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: מלמד שחלה חזקיה, והלך ישעיהו והושיב ישיבה על פתחו שיישבו תלמידי חכמים ויעסקו בתורה ליד הפתח, שבזכות התורה הנלמדת בסמוך לו ימנע מלאך המוות מלבוא אליו.

ומכאן לתלמיד חכם שחלה, שמושיבין ישיבה על פתחו. ואולם מעירים בתלמוד: ולאו מילתא היא [ואין זה דבר ראוי] דילמא אתי לאיגרויי ביה [שמא יבוא להתגרות בו] שטן, שאם באים ומנסים להילחם בשטן, יביא הדבר לחולה רעה ולא טובה.

ב במשנה שנינו עוד מה שמסר ר' אלעאי בשם ר' אליעזר. וכן שמעתי הימנו: אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב ביתו — אסור לו להוציא מביתו לחצר, אבל לאחרים מותר אף להוציא מביתו לחצר, ולהיפך.

ומקשים: והתנן [והרי שנינו במשנה] שביתו אסור להוציא ולהכניס לו ולהן?!

אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע אמר רב ששת: לא קשיא [אין זה קשה]