ונתכוין לשבות בעיקרו (במקום שורשו) ומאי [ומה פירוש] למעלה ומאי [ומה פירוש] למטה, הרי אמרנו שאילן זה נוטה לצדדים ובדרך כלל גובה הנוף אחיד — יש לומר דהדר זקיף [שהוא חוזר ומזדקף] בסוף נטייתו כלפי מעלה, ושייך אם כן הלשון למעלה ולמטה.

ושואלים: והא אי בעי מייתי לה [והרי אם הוא רוצה יכול להביא אותו] דרך עליו (מעליו), שיטול את העירוב ממקומו, שהרי אף למעלה מעשרה טפחים רשות היחיד הוא, ויביאנו אל מקום שביתתו, ונמצא שאף אם הניח עירוב למעלה מעשרה יש לכך תקנה!

ומשיבים: כאן מדובר במקרה מיוחד, כשאותו חלק אילן הנוטה לצדדים רבים מכתפין עליו משתמשים בו לשים עליו משאותיהם לפי שעה, ולהגביהם משם בנוחיות, ובענין זה ההלכה היא כעולא שכן אמר עולא: עמוד שגובהו תשעה טפחים העומד ברשות הרבים, ורבים מכתפין עליו, וזרק חפץ מרשות היחיד למרחק ארבע אמות ונח על גביו — חייב. שעמוד זה שרבים משתמשים בו דינו כרשות הרבים עצמה. ומשום כך אינו יכול להעביר את העירוב דרך האילן, שהרי המקום הנטוי באילן דינו כרשות הרבים והטלטול בו אסור.

א הוזכרה קודם שיטת רבי שלא גזרו בבין השמשות בכל דבר שאינו אלא משום איסור שבות. ורוצים לברר מאי [מהו] כלומר מהו המקור בו מובאת שיטת רבי, ומאי רבנן [ומהו המקור לשיטת חכמים] ומביאים את המקור

דתניא [שהרי שנינו בברייתא]: נתנו את העירוב באילן, למעלה מעשרה טפחים — אין עירובו עירוב, למטה מעשרה טפחים — עירובו עירוב, ואולם אסור ליטלו בשבת כדי לאוכלו, משום שמשתמש באילן. ואם נתנו אפילו על גבי האילן בתוך שלשה טפחים לקרקע — מותר ליטלו, שתוך שלושה טפחים לקרקע נחשב כקרקע. ואם נתנו את העירוב בכלכלה (סל) ותלאו באילן, אפילו למעלה מעשרה טפחים עירובו עירוב, דברי רבי. ואילו חכמים אומרים: כל דבר שמונח במקום שאסור ליטלו — אין עירובו עירוב.

ומבררים, וחכמים אומרים אהייא [על מה], לאיזה דבר מתייחסים הם? אילימא אסיפא [אם תאמר על הסוף] לענין כלכלה התלויה באילן — לימא קסברי רבנן [האם לומר שסבורים חכמים] כי השימוש בכלכלה שאינה נחשבת אלא כצידי האילן אסור, שכן לדעתם השימוש בצדדין של האילן אסורין?! אלא בודאי מדובר כאן ארישא [על הקטע שבתחילה, הראשון] שאמר רבי שאם הניחו למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב אבל אסור ליטלו.

ומעתה נברר האי [זה] האילן היכי דמי [כיצד היה בדיוק]? אי דלית ביה [אם מדובר שאין בו] ארבעה טפחים ברוחבו — מקום פטור הוא לגמרי, ומותר אם כן לטלטל ממנו את העירוב לכל רשות שהיא. ואי דאית ביה [ואם שיש בו] ארבעה טפחים, כי [כאשר] נתנו לעירוב בכלכלה מאי הוי [מה נהיה] בכך שינוי להלכה? הרי סוף סוף רשות היחיד הוא.

אמר רבינא: רישא [בתחילה מדובר במקרה] דאית ביה [שיש בו] ארבעה, ואילו סיפא דלית ביה [בסוף מדובר במקרה שאין בו] ארבעה טפחים אלא כלכלה משלימתו את רחבו של האילן באותו מקום לארבעה.