סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

וְאַחֲתֵיהּ בֵּי קִבְרֵי וּקְרִי בֵּיהּ אַלְפָּא שִׁפּוּרֵי בְּאַרְבְּעִין יוֹמִין אָזֵיל עָבֵיד הָכִי פְּקַע כַּדָּא וּמִית אַלָּמָא מַאי שִׁפּוּרֵי שֶׁנִּפְרָעִין מִמֶּנּוּ
מַאי תְּבָרָא אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה תָּבְרִי בָּתֵּי רָמֵי דְּתַנְיָא אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כׇּל מָקוֹם שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם אוֹ מִיתָה אוֹ עוֹנִי
וְהַנָּזִיר וְהַמְּצוֹרָע מִטּוּמְאָתוֹ לְטׇהֳרָתוֹ בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִרְמְיָה מֵרַבִּי זֵירָא בְּשֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּנַאי אוֹ דִלְמָא אַף בְּשֶׁהָיָה לָהֶם פְּנַאי
אֲמַר לֵיהּ תְּנֵינָא כׇּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ מוּתָּרִין לְגַלֵּחַ בַּמּוֹעֵד בְּשֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּנַאי אֲבָל הָיָה לָהֶם פְּנַאי אֲסוּרִים
נָזִיר וּמְצוֹרָע אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה לָהֶם פְּנַאי מוּתָּרִים שֶׁלֹּא יְשַׁהוּ קׇרְבְּנוֹתֵיהֶן
תָּנָא הַכֹּהֵן וְהָאָבֵל מוּתָּרִין בְּגִילּוּחַ הַאי אָבֵל הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא שֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ בְּעֶרֶב הָרֶגֶל אִיבְּעִי לֵיהּ לְגַלּוֹחֵי בָּעֶרֶב הָרֶגֶל אֶלָּא שֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עֶרֶב הָרֶגֶל
אִיבְּעִי לֵיהּ לְגַלּוֹחֵי עֶרֶב שַׁבָּת דְּאָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר שֵׁילָא הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל וּמוֹדִים חֲכָמִים לְאַבָּא שָׁאוּל בְּשֶׁחָל שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עֶרֶב הָרֶגֶל שֶׁמּוּתָּר לְגַלֵּחַ בְּעֶרֶב שַׁבָּת
לָא צְרִיכָא שֶׁחָל שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת עֶרֶב הָרֶגֶל
תַּנָּא בָּרָא סָבַר לַהּ כְּאַבָּא שָׁאוּל דְּאָמַר מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ וְיוֹם שְׁבִיעִי עוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן וְכֵיוָן דְּשַׁבָּת הָוֵי אָנוּס הוּא
תַּנָּא דִידַן סָבַר לַהּ כְּרַבָּנַן דְּאָמְרִי לָא אָמְרִינַן מִקְצָת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ וְאַכַּתִּי לָא שְׁלִים אֲבֵילוּת דְּשִׁבְעָה
הַאי כֹּהֵן הֵיכִי דָּמֵי אִילֵּימָא דִּשְׁלִים מִשְׁמַרְתּוֹ עֶרֶב הָרֶגֶל אִיבְּעִי לֵיהּ לְגַלּוֹחֵי עֶרֶב הָרֶגֶל
לָא צְרִיכָא דִּשְׁלִים מִשְׁמַרְתּוֹ בָּרֶגֶל תַּנָּא דִידַן סָבַר כֵּיוָן דִּתְנַן בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כׇּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּאֵימוּרֵי הָרְגָלִים וּבְחִילּוּק לֶחֶם הַפָּנִים כְּמַאן דְּלָא שְׁלִים מִשְׁמַרְתּוֹ בָּרֶגֶל דָּמֵי וְתַנָּא בָּרָא סָבַר אַף עַל גַּב דְּשָׁיֵיךְ בְּהָנָךְ מִשְׁמָרוֹת מִשְׁמַרְתֵּיהּ מִיהָא שְׁלִימָא לֵיהּ
תָּנוּ רַבָּנַן כׇּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ מוּתָּרִין לְגַלֵּחַ בַּמּוֹעֵד מוּתָּרִין לְגַלֵּחַ בִּימֵי אֶבְלָן
וְהָתַנְיָא אֲסוּרִים אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב שֵׁילָא כִּי תַּנְיָא הָכָא מוּתָּרִין בְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו
אִי בְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו מַאי אִירְיָא כׇּל אֵלּוּ שֶׁאָמְרוּ אֲפִילּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי דְּתַנְיָא תְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו זֶה אַחַר זֶה הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ מֵיקֵל בְּתַעַר וּמְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בְּמַיִם
הָא אִתְּמַר עֲלַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא בְּתַעַר וְלֹא בְּמִסְפָּרַיִם בְּמַיִם וְלֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בְּאָהָל אָמַר רַב חִסְדָּא זֹאת אוֹמֶרֶת אָבֵל אָסוּר בְּתִכְבּוֹסֶת
תָּנוּ רַבָּנַן כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ אָסוּר לְגַלֵּחַ בַּמּוֹעֵד כָּךְ אָסוּר לִיטּוֹל צִפּוֹרְנַיִם בַּמּוֹעֵד דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר
וּכְשֵׁם שֶׁאָמְרוּ אָבֵל אָסוּר לְגַלֵּחַ בִּימֵי אֶבְלוֹ כָּךְ אָסוּר לִיטּוֹל צִפּוֹרְנַיִם בִּימֵי אֶבְלוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר
אָמַר עוּלָּא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּאֵבֶל וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בַּמּוֹעֵד שְׁמוּאֵל אָמַר

רש"י

ואחתיה בכדא. תקע בתוך הכד ולא ישמעו: בי קברי. דלא שכיחי תמן אינשי: וקרי ביה. כלומר תקע ביה אלפין שיפורי: מאי תברי. למה תוקעין תקיעה ושברים: תברי בתי רמי. כלומר שמתא משבר בתים גבוהים: בשלא היה להן פנאי. דדוקא נקט שעלו מטומאתם ברגל לפיכך מגלחין שלא היה להן פנאי לגלח דעדיין לא עלו מטומאתן: או דלמא אע''פ שהיה להם פנאי. ולא גילחו קודם המועד מותרים לגלח במועד: שלא ישהו קרבנותיהן. בתגלחתן עד לאחר הרגל דנזיר ומצורע אין מביאין קרבנותיהן עד לאחר גילוח כדכתיב בהו קראי הלכך לא קנסינן להו בדלא עבדי מקמי רגל דזימנין דלא עביד קמי רגל ומיאסרי להו במועד נמצא שמשהין הקרבנות ואינן קריבין ביום השמיני בזמנן לפיכך אמרו מגלח במועד דמוטב לקרב זמן הקרבה ולא לאחר: איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל. דתנן מתניתין (לקמץ דף יט.) הקובר מתו שמונה ימים קודם הרגל בטלו ממנו גזרת ל' יום ומותר בגילוח הואיל וכבר התחיל יום אחד מן השלשים וזה הואיל ולא גילח ערב הרגל לא יגלח ברגל: בשבת ערב הרגל. והוי אנוס דלא מצי לגלח בשמיני ערב הרגל להכי מגלח ברגל: איבעי ליה לגלוחי ערב שבת. שהוא שביעי: הלכה כאבא שאול. דאפילו לא קבר אלא שבעה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים: ומודים חכמים לאבא שאול. אע''ג דבעו שמונה: בשחל שמיני להיות בשבת ערב הרגל. דהוי אנוס: שמותר לגלח בערב שבת. שהוא שביעי: האי תנא דברייתא. דתני אבל מגלח במועד: סבר כאבא שאול. דיום שביעי עולה לכאן ולכאן לשבעה ולשלשים וכיון דכבר התחילו שלשים איבעי ליה לגלוחי קודם הרגל אלא דשבת הוי ואנוס הוא להכי מגלח במועד: ותנא דידן. דתני אלו מגלחין ברגל ולא אבל: סבר כרבנן דאמרי לא אמרינן מקצת היום ככולו. אלא שבעה שלימין בעינן ואכתי לא שלים אבילות דשבעה קודם הרגל ולא הוי אנוס דאפי' לא הוי שבת לא מצי לגלח להכי אינו מגלח במועד: דשלים משמרתו ערב הרגל. בשבת דלעולם לא שלמה משמרה אלא בשבת: איבעי ליה לגלוחי ערב הרגל. כלומר בערב שבת שהוא ערב הרגל דהא אמרינן (לעיל דף יד.) אנשי משמר אסורין בגילוח ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת: דשלים משמרה ברגל. כגון דהוי יום חמישי יום ראשון של רגל דלא מצי לגלח דהוי י''ט ושלים משמרתו בשבת שהוא יום שלישי לרגל: תנא דידן. דאמר אינו מגלח במועד: סבר כיון דתנן בשלשה פרקים. בשלשה רגלים כל המשמרות שוים אכתי כמאן דלא שלים משמרתו דמי ועדיין יש לו חלק באימורי רגלים ולא שלים משמרתו בכל הרגל להכי אינו מגלח ברגל כדתנן אנשי משמר אסורין לגלח: ותנא ברא. דאמר מותרין לגלח: אע''ג דשייך בהנך משמרות. [שלים] עיקר משמרתו דידיה להכי מותר בגילוח: הא אתמר עלה. הא דתני תכפוהו אבליו מיקל בתער ולא במספרים וקאתי ברייתא דכל הני שמותרין לגלח במועד מותרין לגלח בימי אבלו כשתכפוהו אבליו ומגלח במספרים: זאת אומרת. מדתני תכפוהו אבליו מכבס כסותו מכלל דשאר אבל אסור בתכבוסת:

תוספות

שלא ישהו קרבנותיהן. אע''ג דתגלחת דנזיר לא מעכבא. מכל מקום רגיל הוא לגלח דמצוה הוא לגלח ולשלוח שערו תחת הדוד: כשחל שמיני בשבת. כגון שמע שמועה בשבת דקבורתו לא היה בשבת ובירושלמי מוקי לה כשגררתו חיה ונתייאשו לבקש דמונין לו משעה שנתייאשו: ותנא דידן סבר לה כרבנן. ואין להקשות מ''מ יגלח ע''ש כמו חל שבעה שלו בערב שבת ערב הרגל דשרו רבנן לגלח ואע''ג דלית להו מקצת היום ככולו באבילות דהתם נשלם האבילות קודם יו''ט אע''ג דמגלח קודם שנשלם דהא לית להו מקצת היום ככולו באבילות והכא מיהא אית להו משום כבוד יו''ט דאשכחן (יומא דף ו:) בזב וזבה דהויא מקצת היום ככולו אבל כשיש עדיין ימי אבילות לא אבל תימה דהיכי אסרינן מהאי דלא תני מתניתין האבל והכהן מותרים לגלח משום דלית ליה פנאי והא מיבעיא לעיל (דף יד.) באבדה לו אבידה ולא פשיט מדלא תני לה דאיכא למימר תנא ושייר כמו כן הני תני ושייר ויש לומר כיון דאשכחנא פלוגתא דאבא שאול ורבנן באבל אית לן למימר דתנא דמתני' וברייתא בהכי פליגי וכיון דבאבל פליגי בכהן נמי פליגי: זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת. וא''ת פשיטא דהא אפי' שאר מלאכות אסור וי''ל משום דקתני לקמן (דף כא.) אלו דברים שאבל אסור בהן ולא קתני תכבוסת אי נמי תכבוסת (חייב) קאמר: ה''ג ושמואל אמר הלכה כר' ' יוסי בזו ובזו דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל. וא''ת בעירובין (דף מו. ושם) דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב ואמר נמי הלכה כרבי יוחנן בן נורי ומקשה התם תרתי למה לי כו' וי''ל איצטריך הכא לאפוקי מדעולא וא''ת וכיון דאית ליה לשמואל רבי יהודה ור' יוסי הלכה כרבי יוסי כדאמרינן פרק מי שהוציאוהו (שם:) למה ליה למימר הכא הלכה כרבי יוסי וי''ל לאפוקי מדעולא ואעולא לא קשיא מידי מהתם דהיכא דאתמר אתמר כדאמר התם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר