הא [זה] בדברי תורה, הא [זה] במשא ומתן, שבדברי תורה הוו [היו] נאמנים, במשא ומתן — לא הוו [היו] נאמנים.

א ומכאן שוב לענין מעשה מרכבה. תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור, והיה מהלך בדרך, ור' אלעזר בן ערך תלמידו מחמר אחריו. אמר לו ר' אלעזר: רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה. אמר לו: וכי לא כך שניתי לכם: ולא דורשים במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו? אמר לו ר' אלעזר: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. כלומר, בלשון ענוה, ביקש לומר לפניו מה שהוא מבין מדעתו בענין זה. אמר לו: אמור.

מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור, ונתעטף בטליתו על ראשו בדרך כבוד ויראה, וישב על האבן תחת עץ הזית. אמר לו ר' אלעזר: רבי, מפני מה ירדת מעל החמור? אמר: אפשר אתה דורש במעשה מרכבה, ושכינה עמנו, ומלאכי השרת מלוין אותנו, ואני ארכב על החמור?! מיד פתח ר' אלעזר בן ערך במעשה המרכבה ודרש. וירדה אש מן השמים, וסיבבה את כל האילנות שבשדה, פתחו כל האילנות כולן ואמרו שירה.

ומה שירה אמרו — "הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהמות... עץ פרי וכל ארזים... הללויה" (תהלים קמח, ז. ט. יד), נענה מלאך מן האש, ואמר: הן הן מעשה המרכבה, שכמו שדרש, כך הוא באמת. עמד רבן יוחנן בן זכאי, ונשקו על ראשו, ואמר: ברוך ה' אלהי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו כמוך, שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה. יש נאה דורש ואין נאה מקיים, יש נאה מקיים ואין נאה דורש, ואילו אתה נאה דורש ונאה מקיים. אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך.

ומסופר: וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע מעשה זה שאירע לר' אלעזר בן ערך חבירו, היה הוא ור' יוסי הכהן מהלכים בדרך. אמרו: אף אנו נדרוש במעשה מרכבה. פתח ר' יהושע ודרש. ואותו היום תקופת תמוז היה שאין עננים בשמים, נתקשרו שמים בעבים (עננים) ונראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע, כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי (בשמחת) חתן וכלה.

הלך ר' יוסי הכהן וסיפר את הדברים לפני רבן יוחנן בן זכאי מה שאירע להם. ואמר לו רבן יוחנן: אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו תלמידים כאלה. ואף אני ואתם, ראיתי בחלומי, שמסובין היינו על הר סיני, ונתנה עלינו בת קול מן השמים: עלו לכאן, עלו לכאן! כי טרקלין (אולמות) גדולים ומצעות נאות מוצעות לכם, אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנין לכת שלישית, מאלה שזוכות לקבל פני השכינה.

ושואלים: איני [האם כן היה]?! והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה הרצאות הן, כלומר, שלושה חכמים הם שנאמרו עליהם שהרצו הרצאות בתורת הסוד, ר' יהושע הרצה דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, ר' עקיבא הרצה לפני ר' יהושע, חנניא בן חכינאי הרצה לפני ר' עקיבא. ואילו את ר' אלעזר בן ערך לא קא חשיב [אינו מונה] ביניהם, והרי מסופר שהרצה דברים לפני רבן יוחנן! ומשיבים: דארצי וארצו קמיה [את מי שהרצה דברים וגם הרצו לפניו] — קחשיב [מונה], ואולם דארצי ולא ארצו קמיה [את מי שהרצה דברים ולא הרצו לפניו] — לא קא חשיב [אינו מונה]. ושואלים: והא [והרי] חנניא בן חכינאי דלא ארצו קמיה [שלא הרצו לפניו], וקא חשיב [והוא מונה אותו]! ומשיבים: דארצי מיהא קמיה מאן דארצי [שהרצה על כל פנים דברים לפני מי שהרצה בפני רבו] ולכן הכניסוהו לרשימה זו.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: ארבעה נכנסו בפרדס, כלומר, עסקו בסתרי תורה עליונים, ואלו הן: בן עזאי, ובן זומא, אחר (הוא אלישע בן אבויה), ור' עקיבא. אמר להם והדריכם ר' עקיבא שהיה הגדול שבהם: כשאתם מגיעין בעלותכם לעולמות עליונים אצל אבני שיש טהור, אל תאמרו "מים מים", אף על פי שנראים כמים, משום שנאמר: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא, ז).

ומסופר מה אירע להם: בן עזאי הציץ לצד השכינה — ומת, עליו הכתוב אומר: "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" (תהלים קטז, טו). בן זומא הציץ לצד השכינה ונפגע, כלומר, יצא מדעתו, ועליו הכתוב אומר: "דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו" (משלי כה, טז). אחר קיצץ בנטיעות, כלומר, יצא לתרבות רעה. ר' עקיבא יצא בשלום.

ומספרים על גדולתו של בן זומא, כמה גדול היה כמפרש התורה, שהיה מוצא ראיות לדברים סתומים; שאלו את בן זומא: מהו הדין, האם מותר לסרוסי כלבא [לסרס כלב]? שהרי לכאורה איסור סירוס כתוב בין המומים שבקרבנות, והאם מותר לסרס בעל חיים שאינו כשר לקרבן? אמר להם: כתוב "ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה' ובארצכם לא תעשו" (ויקרא כב, כד), ללמד: כל בעל חיים שבארצכם לא תעשו בו מעשה זה. ועוד שאלו את בן זומא: אשה שמוחזק לנו בה שהיא בתולה, שעיברה (שהיא בהריון), מהו הדין, האם היא מותרת להינשא לכהן גדול שמותר לו לשאת רק בתולה? והשאלה היא: מי חיישינן [האם חוששים אנו] למה שאמר שמואל, שאמר שמואל: