סקר
כמה זמן אתה כבר גולש בפורטל הדף היומי






 

פירוש שטיינזלץ

יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם, כלומר, לבעול אשה בלא שהבתולים ייפגעו. ואם כן, יש לחשוש שמא אותה בתולה נבעלה בדרך זו, והריהי אסורה לכהן. או דלמא [שמא] מי שמסוגל לעשות כשמואל לא שכיחא [מצוי]? אמר להו [להם]: מי שמסוגל לעשות כשמואל לא שכיח [מצוי], וחיישינן [ואנחנו חוששים] לדבר אחר — שמא באמבטי עיברה, שמא היתה באמבטיה, והיתה שם שכבת זרע של גבר ועל ידה התעברה, אף על פי שהיא בתולה.

ושואלים: איך יתכן שתתעבר באופן כזה? והאמר [והרי אמר], שמואל: כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ — אינו מזרעת! ומשיבים: אין הכוונה שצריך להיות בשעת ההפריה יורה כחץ, אלא מעיקרא נמי [מתחילה כשיצא מהאיש גם כן] יורה כחץ הוה [היה] ולכן יכול היה להפרות אשה אף לאחר מכן.

א ובענין מה שאירע לבן זומא, תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה בר' יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב (גבי) מעלה (מדרגה) בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו. מפני שהיה שקוע במחשבה. אמר לו ר' יהושע: מאין ולאין בן זומא? כלומר, במה אתה מהרהר כעת? אמר לו: צופה הייתי במחשבתי במעשה בראשית, במרחק שבין מים העליונים למים התחתונים, ואין בין זה לזה אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב) — כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת. אמר להן ר' יהושע לתלמידיו ששמעו שיחה זו: עדיין בן זומא מבחוץ, כלומר, עדיין לא הגיע להבנת הדברים בפנימיותם.

ומסבירים: מכדי [הרי] "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" אימת הוי [מתי היה זה] — ביום הראשון, ואילו הבדלה בין מים למים — ביום שני הוא דהואי [שהיתה], דכתיב [שנאמר]: "ויהי מבדיל בין מים למים" (בראשית א, ו), ואיך יכול בן זומא להביא משם ראיה? ושואלים: וכמה היה ההבדל ביניהם באמת? אמר רב אחא בר יעקב: כמלא נימא (חוט)? ורבנן אמרי [וחכמים אומרים]: כי גודא דגמלא [כמו הרווחים בין הלוחות של גשר]. מר זוטרא, ואי תימא [ויש אומרים] שרב אסי הוא שאמר זאת: כתרי גלימי דפריסי אהדדי [כשתי גלימות שפרוסות זו על זו]. ויש משהו רווח ביניהן, ואמרי לה [ויש אומרים]: כתרי כסי דסחיפי אהדדי [כשתי כוסות המונחות זו על זו].

ב על אחר אמרו שקיצץ בנטיעות, כלומר, הגיע לידי כפירה, ועליו הכתוב אומר: "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך" (קהלת ה, ה). ושואלים: מאי היא [מה היה הענין] הדבר שגרם לו לבוא לידי כפירה? חזא [ראה] את המלאך מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא [שניתנה לו רשות לשבת לכתוב את זכויותיהם] של ישראל, אמר: גמירא [למודים אנו] שלמעלה, בעולם העליון, לא הוי [אין] לא ישיבה, ולא תחרות, ולא עורף (שהכל פונים כלפי שכינה), ולא עיפוי (עייפות), וכיון שראה שיש מי שיושב, ואיננו הקדוש ברוך הוא, אלא מלאך עליון, אמר: שמא (ואנחנו מוסיפים: חס ושלום), שתי רשויות הן, שמלבד הקדוש ברוך הוא יש גם כוח ושלטון אחר, הממונה על העולם. ומכאן הגיע לידי כפירה.

ומספרים: אפקוהו [הוציאוהו] את מיטטרון ממקומו בשמים ומחיוהו שיתין פולסי דנורא [והיכוהו בשישים שבטים של אש] שלא יבואו אחרים לטעות כמו אחר. אמרו ליה [לו] למלאך: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [מה הטעם כאשר ראית אותו, את אלישע בן אבויה, לא עמדת מפניו]? ועם זאת, כיון שהוא היה הנוגע בדבר איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא [ניתנה לו למיטטרון רשות למחוק את זכויותיו] של אחר ולהכשילו בכל דבר. יצתה בת קול ואמרה: "שובו בנים שובבים" (ירמיהו ג, כב) — חוץ מאחר.

כיון ששמע זאת, אמר אלישע בן אבויה: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא [ונטרד, גורש, אותו אדם, אני, מהעולם ההוא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [שיצא ויהנה בעולם הזה], נפק [יצא] אחר לתרבות רעה, נפק [יצא], אשכח [מצא] זונה ותבעה לתשמיש, אמרה ליה [לו]: ולאו האם לא] אלישע בן אבויה אתה? וכי אדם גדול כמוך עושה כזאת? עקר פוגלא ממישרא [עקר צנון מן הערוגה] בשבת ויהב [ונתן] לה, להראות שאיננו שומר יותר את התורה, אמרה הזונה: אחר הוא, שודאי אין זה אלישע בן אבויה, ומשום כך קראהו "אחר".

ג מסופר: שאל אחר את ר' מאיר, לאחר שיצא אחר לתרבות רעה, אמר ליה [לו]: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "גם את זה לעמת זה עשה האלהים" (קהלת ז, יד)? אמר לו ר' מאיר: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, ברא כנגדו מעין זה, ברא הרים — ברא גבעות, ברא ימים — ברא נהרות.

אמר לו אחר: ר' עקיבא רבך לא אמר כך, אלא כך פירש: לכל דבר יש דבר כנגדו, ברא צדיקים — ברא רשעים, ברא גן עדן — ברא גיהנם, כל אחד ואחד מבני אדם יש לו שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם, זכה ונעשה צדיק — נטל חלקו וחלק חברו הרשע בגן עדן, נתחייב ונהיה רשע — נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.

אמר רב משרשיא: מאי קראה [מהו הפסוק] המלמד על זה — גבי [אצל] צדיקים כתיב [נאמר]: "לכן בארצם משנה יירשו" (ישעיה סא, ז), גבי [אצל] רשעים כתיב [נאמר]: "ומשנה שברון שברם" (ירמיהו יז, יח), שאצל כל אחד נאמר לשון "משנה", כלומר, חלק כפול.

ועוד שאל אחר את ר' מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז" (איוב כח, יז), שאם בשבח התורה ובכבודה מדובר, היה לו להשוותה לזהב בלבד, אבל לא לזכוכית! אמר לו: אלו דברי תורה, שקשין לקנותם ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית. אמר לו אחר: ר' עקיבא רבך לא אמר כך, אלא כך אמר: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו — יש להם תקנה שאפשר להתיך אותם ולעשות מהם כלים חדשים, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח — יש לו תקנה. אמר לו ר' מאיר: אם כן, אף אתה חזור בך! אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד (המסך המבדיל), המסתיר את הקדוש ברוך הוא מהעולם: "שובו בנים שובבים" — חוץ מאחר.

ועוד בענין זה, תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה ר' מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו, לאחר זמן אמר לו אחר: מאיר, חזור לאחריך, שכבר שיערתי וחישבתי בעקבי (לפי עקבות, פסיעות) סוסי שעד כאן תחום שבת, ומכאן והלאה אסור לך ללכת. אמר ליה [לו] ר' מאיר: אף אתה חזור בך, כלומר, שיחזור למוטב. אמר ליה [לו]: והאם לא כבר אמרתי לך כי כבר שמעתי מאחורי הפרגוד — שובו בנים שובבים חוץ מאחר.

בכל זאת תקפיה עייליה לבי מדרשא [החזיק בו ר' מאיר והכניסו לבית המדרש], אמר ליה [לו] אחר לינוקא [לתינוק] כדרך ניחוש וסימן: פסוק לי פסוקך (אמור לי את הפסוק שלמדת היום). אמר לו את הפסוק: "אין שלום אמר ה' לרשעים" (ישעיהו מח, כב). עייליה לבי כנישתא אחריתי [הכניסו לבית מדרש אחר], אמר ליה [לו] אחר לינוקא [לתינוק]: פסוק לי פסוקך! אמר לו: "כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך ברית נכתם עונך לפני" (ירמיהו ב, כב). עייליה לבי כנישתא אחריתי [הכניסו לבית מדרש אחר], אמר ליה [לו]

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר