|
טקסט הדף מנוקדמוֹעֲדֵי ה' צְרִיכִין קִידּוּשׁ בֵּית דִּין שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית אֵין צְרִיכָה קִידּוּשׁ בֵּית דִּין מוֹעֲדֵי ה' צְרִיכִין מוּמְחֶה וְאֵין פָּרָשַׁת נְדָרִים צְרִיכִין מוּמְחֶה אֲפִילּוּ בֵּית דִּין הֶדְיוֹטוֹת וְהָא בְּפָרָשַׁת נְדָרִים רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת כְּתִיב אָמַר רַב חִסְדָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן בְּיָחִיד מוּמְחֶה אָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַשּׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט מֵפֵר אֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים מֵתִיב רָבָא אֵימָתַי אָמְרוּ מֵת הַבַּעַל נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְהֵפֵר וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם אֲבָל שָׁמַע וְקִיֵּים אוֹ שֶׁשָּׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו אֵין יָכוֹל לְהָפֵר מַאי לָאו בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְמֵיקַט לֹא בְּשׁוֹתֵק עַל מְנָת לְקַיֵּים אִי הָכִי הַיְינוּ אוֹ שָׁמַע וְקִיֵּים אֶלָּא בְּשׁוֹתֵק סְתָם מֵתִיב רַב חִסְדָּא חוֹמֶר בְּהָקֵם מִבְּהָפֵר וּבְהָפֵר מִבְּהָקֵם חוֹמֶר בְּהָקֵם רש"יצריכין קידוש. דכתיב (ויקרא כג) אשר תקראו אותם במועדם: שבת בראשית אין צריכה קידוש. דחיילא וקדשה מאליה: השותק על מנת למיקט. שאינו שותק כדי לקיים הנדר אלא שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים שהיא סבורה שהוא שותק על מנת לקיימו: אפי' מכאן עד י' ימים. יכול להפר הואיל ולא היה דעתו לקיים: מאי לאו בשותק על מגת למיקט. וכגון דאמר לחד דלמיקט עביד דכי מת ביום שלאחריו אין יכול להפר ותיובתא דרבי חנינא: לא בשותק על מגת לקיים. ולכך אינו יכול להפר: היינו או שמע וקיים. ותרי זימני למה לי: בשותק סתם. ולחומרא אזלינן: תוספותאין תוס' לעמוד זה
ר"ן הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|