נזיר לב ע"ב

ואם משנגנבה בהמתו נזר אינו נזיר וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בהמ''ק חרב אמר להם נחום המדי אילו הייתם יודעין שבהמ''ק חרב הייתם נוזרים אמרו לו לא והתירן נחום המדי וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו כל שנזר עד שלא חרב בהמ''ק נזיר ומשחרב בהמ''ק אינו נזיר:
גמ' אמר רבה שטפוהו רבנן לר' אליעזר ואוקמיה בשיטתייהו דתנן פותחין בנולד דברי ר''א וחכמים אוסרין ואמר רבא אע''ג דאמור רבנן אין פותחין בנולד אבל פותחין בתנאי נולד ה''ד אמרי להון אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב בהמ''ק מי הוה נדריתון אמר רב יוסף אי הואי התם הוה אמינא להון הכתיב {ירמיה ז-ד} היכל י''י היכל י''י היכל י''י המה זה מקדש ראשון ומקדש שני נהי דידעין להון דיחרוב מי יודעין לאימתי אמר אביי ולא ידעין לאימת והכתיב {דניאל ט-כד} שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך ואכתי מי ידעינן בהי יומא:
מתני' היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים בית שמאי אומרים כולן נזירין וב''ה אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ור''ט אומר אין אחד מהם נזיר הרתיע לאחוריו אינו נזיר ר''ש אומר יאמר אם היה כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה:
גמ' מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר אמר רב יהודה אימא מי שנתקיימו דבריו

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף לב - ב

ואם משנגנבה בהמתו נזר, אינו נזיר.

כי אין זה נולד, שהרי בשעת קבלת נזירותו כבר נגנבה בהמתו, אלא שהוא לא ידע ממה שאירע עקב חוסר ידיעתו.

וזו טעות, של פתח בנולד, טעה נחום המדי, כשעלו נזירים מן הגולה, ומצאו בית המקדש חרב.

אמר להם נחום המדי: אילו הייתם יודעין שבית המקדש חרב, האם הייתם נוזרים כשלא תוכלו להביא קרבנותיכם, ותהיו אסורים לעולם?

אמרו לו: לא!

והתירן נחום המדי.

וכשבא הדבר אצל חכמים, אמרו: כל נזיר שנזר עד שלא חרב בית המקדש, הרי הוא נזיר, כי פתח זה נולד הוא.

וכל שנזר משחרב בית המקדש - אינו נזיר.

גמרא:

אמר רבה: שטפוהו העבירוהו רבנן לרבי אליעזר משיטתו בענין נולד, ואוקמיה והעמידוהו בשיטתייהו!

דתנן במסכת נדרים [סד א]: פותחין ב"נולד", דברי רבי אליעזר.

וחכמים אוסרין לפתוח ב"נולד".

ואמר רבא: אף על גב דאמור רבנן שאין פותחין ב"נולד", אבל פותחין ב"תנאי נולד".

היכי דמי, איך הוא פתח ב"תנאי נולד"? -

אמרי להון, אומרים לנזירים הללו: אילו בשעה שנדרתם אתא איניש, היה בא אדם ואמר לכון דחרב בית המקדש בעתיד - מי הוה נדריתון?

והיינו, שמוצאים להם פתח עקיף, שאינו תלוי בחסרון בצלילות דעתם, אלא במצבם בעת הנדר, שאילו בשעת הנדר היה מישהו בא ומודיע להם את העתיד לקרות, הם לא היו נודרים אז בגלל דבריו.

אמר רב יוסף: אי הוואי התם, הוה אמינא להון לחכמים שאין זה נולד. שהרי כבר ניבא ירמיהו על חרבן הבית הראשון והשני.

כי הכתיב [ירמיה ז] "היכל י"י, היכל י"י, היכל י"י המה!"

והיינו, שאין לכם לסמוך על דברי המנחמים אתכם שיכולים אתם להמשיך במעשיכם הרעים, ואומרים, שגם אם יחרב הבית הוא עתיד להבנות מחדש.

כי בית אחד זה מקדש ראשון, ובית שני זה מקדש שני, ואם יחרבו שניהם, יבנה גם השלישי! ודוחה הגמרא: נהי דידעין להון דיחרוב הבית מדברי ירמיהו, מי יודעין לאימתי יחרב?

אמר אביי: וכי לא ידעין לאימת אימתי יחרב המקדש?

והכתיב [דנאל ט] "שבועים שבעים [שבע פעמים שבעים, דהיינו ארבע מאות ותשעים שנה מחורבן בית ראשון] נחתך על עמך ועל עיר קדשך" חורבן הבית השני [דהיינו שבעים שנות גלות בבל ועוד ארבע מאות ועשרים שנה של בית שני].

ועונה הגמרא: ואכתי מי ידעינן בהי יומא של שנה זאת יחרב הבית, ולגבי זה הוי נולד.

מתניתין:

ששה אנשים שהיו היו מהלכין בדרך, ואחד בא כנגדן.

אמר אחד מהן: הריני נזיר שזה איש פלוני.

ואחד אמר הריני נזיר שאין זה איש פלוני.

ואמר השלישי לשנים: הריני נזיר שאחד מכם נזיר.

ואמר הרביעי לשנים: הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר.

ואמר החמישי לשנים: הריני נזיר ששניכם נזירים.

ואמר השישי לכל החמישה: הריני נזיר שכולכם נזירים.

בית שמאי אומרים: כולן נזירין.

ובית הלל אומרים: אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו, וכפי שתבאר הגמרא את דבריהם.

ורבי טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר, לפי שאין נזירות חלה אלא בדבר שהיה מבורר בשעה שנדר, ולא בדבר המסופק.

הרתיע חזר אותו אדם שהיה מהלך נגדם, לאחוריו - אינו נזיר.

ויבואר בגמרא.

רבי שמעון אומר: כיון שהדבר ספק, יאמר "אם היה כדברי, הריני נזיר חובה. ואם לאו, הריני נזיר נדבה".

גמרא:

שנינו במשנה: בית הלל אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו.

ותמהה הגמרא: אמאי הוי נזיר?

אמר רב יהודה: תקן את דברי בית הלל במשנה ואימא, אמור כך: מי שנתקיימו דבריו.

ואם משנגנבה בהמתו נזר — אינו נזיר, שהרי התברר שהיתה נזירותו בטעות מתחילה, שכן בשעה שנזר לא היתה לו כל בהמה לקרבנותיו ואילו הוא סמך בדעתו עליה. וזו טעות טעה נחום המדי שלא הבדיל בין דבר שאירע לפני הנדר לבין דבר שאירע אחריו. שכך היה מעשה: כשעלו נזירים מן הגולה להקריב קרבנות ומצאו בית המקדש חרב. אמר להם נחום המדי: אילו הייתם יודעין שבית המקדש חרב הייתם נוזרים? אמרו לו: בוודאי שלא, שהרי אין תקנה לנזירות כזו. והתירן נחום המדי.

וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו: אין הדבר כן, אלא כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש כנזירים אלו שעלו מן הגולה — הריהו נזיר, שהרי בשעה שנזר לא היתה בכך טעות, ואין מתירים לו את נזירותו על סמך זה. אבל מי שנדר משכבר חרב בית המקדש — אינו נזיר, כיון שהתברר שנזר בטעות.

א גמרא בעקבות האמור במשנה בענין התרת נדר נזירות בעקבות דבר שאירע לאחר מכן, מביאים מה שאמר רבה: שטפוהו [עקרוהו, סחפוהו] רבנן [חכמים] לר' אליעזר והוציאוהו משיטתו, ואוקמיה בשיטתייהו [והעמידוהו בשיטתם]. ומה עניינו: דתנן [שכן שנינו במשנה] במסכת נדרים: פותחין בנולד, כלומר, כאשר באים להתיר נדר — פותחים להתיר גם בדבר שהנודר לא ידע בשעה שנדר שעתיד הוא לבוא, אלו דברי ר' אליעזר, וחכמים אוסרין. ואילו במשנתנו העוסקת בנדר נזירות לא חלק ר' אליעזר, משמע שקיבל את דעת חכמים.

ועוד בענין זה, אמר רבא: אף על גב דאמור רבנן [אף על פי שאמרו חכמים] אין פותחין בנולד — אבל פותחין בתנאי נולד. כלומר, אפשר לפתוח פתח להתיר נדר באופן דומה לנולד. היכי דמי [כיצד בדיוק הוא הדבר] לענין שהבאנו? אמרי להון [אומרים להם] החכמים המתירים לנזירים שנזרו לפני שנחרב חורבן בית המקדש: אילו אתא איניש [היה בא אדם] ואמר לכון [והיה אומר לכם] דחרב [שיחרב] בית המקדש, מי הוה נדריתון [האם הייתם נודרים]? ובמקרה זה, אם יענו בשלילה, הרי אף שהחורבן עצמו נולד הוא — אבל האפשרות לחורבנו היתה קיימת כבר בשעת נדרם, ובאופן זה מתירים את הנדר.

אמר רב יוסף: אי הואי התם [אם הייתי שם] בזמן שבאו אותם נזירים עליהם מסופר במשנה, הוה אמינא להון [הייתי אומר להם] כדי להתירם: הכתיב [הרי נאמר] "היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה" (ירמיה ז, ד), ששלוש פעמים שנאמר "היכל ה'" — זה מקדש ראשון ומקדש שני שעתידים להיחרב (ויהיה עוד היכל שלישי). ואם כן היו צריכים להעלות על דעתם שייחרב המקדש, ויוכל הדבר לשמש להם כפתח להיתרם.

ומשיבים: נהי דידעין להון דיחרוב [אם אמנם שיודעים שיחרב] המקדש השני, שהרי כאמור נאמרו בפסוק שלושה בתי מקדש, אך מי [האם] יודעין לאימתי יחרב, ויעלו בדעתם שיהיה זה בימיהם ולא יוכלו להקריב קרבנות נזירותם? אמר אביי: ולא ידעין לאימת [וכי אין יודעים מתי]? והכתיב [והרי נאמר]: "שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך" (דניאל ט, כד) ומכאן למדים ששבעים שמיטות (שבועות) שהם ארבע מאות ותשעים שנה אחר חורבן בית ראשון יחרב הבית השני! ומשיבים: ואכתי מי ידעינן בהי יומא [ועדיין האם אנו יודעים באיזה יום] ייחרב? ואם כן אי אפשר היה לפתוח להם פתח מכאן.

ב משנה היו ששה אנשים מהלכין בדרך, ואחד בא כנגדן, אמר אחד מהן מן ההולכים: "הריני נזיר אם שזה ההולך לקראתנו הוא פלוני", ואחד מהם אמר: "הריני נזיר שאין זה פלוני", ושלישי אמר לאותם שניים "הריני נזיר שאחד מכם נזיר", והיה רביעי שאמר לשניים הראשונים: "הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר", והיה חמישי שאמר לשניים הראשונים: "הריני נזיר ששניכם נזירים", ושישי אמר: "הריני נזיר שכולכם, כל הקודמים לי, נזירים".

בית שמאי אומרים: כולן נזירין, ואף אלו שטעו, לפי שהוציאו נדר נזירות מפיהם, ונזירות אף בטעות — נזירות היא, לשיטתם. ובית הלל אומרים: אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. ור' טרפון אומר: אין אחד מהם נזיר, ואף זה שנתקיימו דבריו אינו נזיר, משום שלדעתו אין נדר הנזירות חל אלא בזמן שנודר בוודאות ולא מחמת ספק. ואילו במקרה זה לא ידע אף אחד בוודאות מי הוא הבא לקראתם ומה דינם של השניים הראשונים.

אם אותו אדם שבא כנגדם שעליו נחלקו מי הוא הרתיע (חזר) לאחוריו ולא התברר מי הוא — אף אחד אינו נזיר, שהרי לא בא הדבר לידי בירור, וספק נזירות — להקל. ר' שמעון אומר: יש להחמיר בספק זה, וכך יש לעשות כדי לצאת מכל ספק: יאמר כל אחד מהנודרים הללו "אם היה כדברי — הריני נזיר חובה", שהרי נתקיימו דבריו, ואם לאו [לא] — "הריני נזיר נדבה" וינהג בנזירות לכל דבר.

ג גמרא שנינו במשנה שלדעת בית הלל רק מי שלא נתקיימו דבריו הריהו נזיר. ותוהים: אמאי הוי [מדוע יהיה] נזיר? הרי לא התקיימו דבריו! אמר רב יהודה: אימא [אמור] תקן הלשון במשנה ונסח כך: מי שנתקיימו דבריו הוא שנעשה נזיר.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

But if he took a vow of naziriteship after his animal was stolen, he is not a nazirite, as it is retroactively established that his vow was taken in error from the outset, as he relied on an animal he did not possess. And this was the error that Naḥum the Mede erred when he failed to distinguish between an event that occurred before the vow was taken and an event that occurred afterward. The incident in question was as follows: When nazirites were ascending from the exile to sacrifice their offerings, and they found the Temple destroyed, Naḥum the Mede said to them: If you had known that the Temple would be destroyed, would you have taken a vow of naziriteship? They said to him: Certainly not, as there is no remedy for a naziriteship in this case. And Naḥum the Mede dissolved the vow for them.

And when the matter came before the Rabbis, they said: His ruling is incorrect. Rather, whoever took a vow of naziriteship before the Temple was destroyed, like these nazirites from the exile, he is a nazirite, as he committed no error at the time of his vow, and one cannot dissolve vows based a new situation. However, one who stated his vow after the Temple was destroyed is not a nazirite, as he vowed based on an erroneous assumption.

GEMARA: In relation to the mishna’s statement with regard to the dissolution of a vow of naziriteship due to a new situation, the Gemara cites a statement that Rabba said: The Rabbis overwhelmed Rabbi Eliezer until he retracted his ruling and established the halakha in accordance with their opinion. To what does this refer? As we learned in a mishna in Nedarim (64a): They may broach dissolution by asking about a new situation, i.e., a halakhic authority can dissolve a vow due to a new situation that the one who took the vow did not anticipate at the time he took his vow. This is the statement of Rabbi Eliezer; but the Rabbis prohibit this. Since Rabbi Eliezer does not disagree in the case of naziriteship in this mishna, he must have accepted the opinion of the Rabbis.

And Rava said, with regard to the same issue: Even though the Rabbis said that they may not broach dissolution by asking about a new situation, however, they may broach dissolution by asking about the conditions of a new situation, i.e., with situations similar to a new situation. What are the circumstances of this type of broaching dissolution? The halakhic authorities say to the nazirites who took their vows before the destruction of the Temple: If a person had come and said to you before you took your vow that the Temple will be destroyed, would you have vowed? Although the destruction of the Temple itself is a new situation, its potential occurrence existed when they vowed, and therefore if they answered that they would not have vowed had they known this, their vows are dissolved.

Rav Yosef said: If I had been there, when those nazirites arrived, I would have said the following to them, in order to dissolve their vows: Isn’t it written: “The Sanctuary of the Lord, the Sanctuary of the Lord, the Sanctuary of the Lord, are these” (Jeremiah 7:4). This thrice repetition of “Sanctuary of the Lord” is referring to the First Temple and the Second Temple which are destined to be destroyed, leading to a Third Temple. These nazirites should have considered the possibility of the Temple’s destruction, and this can serve as a means of broaching the dissolution of their vows.

The Gemara responds: Although they might have known that the Second Temple would be destroyed, as the verse speaks of three Temples, did they know when it would be destroyed? Would they have considered that it might occur in their lifetimes, preventing them from sacrificing their offerings? Abaye said: And did they not know when? But isn’t it written: “Seventy sevens are decreed upon your people and upon your sacred city” (Daniel 9:24), which indicates that the Second Temple would be destroyed seventy Sabbatical cycles of seven years after the destruction of the First Temple, which is 490 years. The Gemara answers: And still, did we know on which day it would be destroyed? It was therefore impossible to use this factor as a means to broach the dissolution of their vows.

MISHNA: If there were people walking along the way, and one other person was approaching them, and one of those walking said: I am hereby a nazirite if this person approaching us is so-and-so. And another one of them said: I am hereby a nazirite if this is not so-and-so, while a third member of the group said: I am hereby a nazirite if one of you two is a nazirite, and a fourth said: I am hereby a nazirite if neither of you is a nazirite, and another added: I am hereby a nazirite if both of you are nazirites. Finally, the last person said: I am hereby a nazirite if all you who spoke before me are nazirites.

Beit Shammai say that they are all nazirites, as by saying: I am hereby a nazirite, they have accepted naziriteship upon themselves even if their statements turn out to be incorrect. Beit Shammai maintain that a vow of naziriteship taken in error is considered a valid vow of naziriteship. And Beit Hillel say: Only he whose statement was not fulfilled is a nazirite. And Rabbi Tarfon says: Not a single one of them is a nazirite, including those whose statements were correct. Rabbi Tarfon maintains that a vow of naziriteship must be pronounced in an explicit manner, without any hint of uncertainty. In this case, none of them knew for sure the identity of the person coming toward them, and therefore they could not be certain they were nazirites at the time of their vows.

If the person approaching them turned back so that his identity was never discovered, not one of them is a nazirite. The matter was never clarified, and the halakha is lenient in cases of uncertain naziriteship. Rabbi Shimon says that the halakha is stringent with regard to an uncertainty of this kind, and therefore they should proceed as follows in order to avoid any uncertainty: Each of those who took a vow should say: If it was in accordance with my statement, I am hereby an obligatory nazirite, as my condition was fulfilled, and if not, I am hereby a voluntary nazirite, and in this manner they are all nazirites either way.

GEMARA: The Gemara questions the opinion of Beit Hillel: Why is he whose statement was not fulfilled a nazirite? Rav Yehuda said: One must emend the wording of the mishna so that it says: Only he whose statement was fulfilled becomes a nazirite.

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אם עד שלא נגנבה בהמתו נדר ה"ז נזיר. ולא יתיר לו החכם בפתח זה דנולד הוי מה שנגנבה בהמתו אחר הנדר ואין פותחין בנולד:

ואם לאחר שנגנבה נזר ואמר אילו הייתי יודע שנגנבו לא הייתי נודר ה"ז פתח ויתירנו החכם. ובזו טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בהמ"ק שחרב והם נדרו קודם שחרב והתיר להם ואמרו לו חכמים דנולד הוא ואין פותחין בנולד א"ר שטפוה רבנן לרבי אלעזר לאוקמיה בשיטתייהו. שטפחוהו והעבירוהו מסברתו והודה לדבריהם שהרי ר' אליעזר היה בשעת החורבן כדאיתא פ' הנזקין שר"א ור' יהושע נשאו מטתו של ריב"ז כשהוציאוהו מירושלים. נמצא שהיה באותו מנין כשאמרו חכמים לנחום שטעה דאין פותחים בנולד. ולא אמר דבר אלמא שחזר מסברתו והודה לדברי חכמים:

אבל פותחין בתנאי נולד. דאמרי' להו אילו אתו אינשי דאמרי לכו דחרב ב"ה מי הוו נדריתו. אילו היו באין אנשים והיו נותנין לכם עצה שלא תדורו אולי יחרב ב"ה טרם כלות נזירותכם כלום הייתם נוזרים ואמרו כן היינו נמלכים ושומעים לעצתם פתח הוי אע"פ שעצתם תלויה בנולד דדמי להא דאמר פ"ד דנדרים אלו באו י' בני אדם ופייסוך שלא היית נודר כלום היית נודר דהוי פתח ה"נ כיון שתולה חרטתו בעצת אנשים פתח הוי. אע"פ שעצתם היתה מחמת דבר הנולד לא מיקרי נולד כיון שמחמת דבר הנולד לא מיקרי נולד כיון שמחמת עצם היה חוזר:

אי הואי התם כשאמרו חכמים לנחום דחורבן ב"ה הוי נולד הוה אמינא להו דלאו נולד הוא לפי שיודעים היו שעתיד בהמ"ק לחרוב דכתיב היכל ה' היכל ה' זה מקדש ראשון ומקדש שני. מקרא הוא בירמיה ואל תבטחו אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה ולא תבוא עלינו רעה. ומפ' ליה רבותינו שהיה מוכיח את הרשעים שהיו מתייאשים מן הפורענות ואומרים אם יחרב היכל ה' עוד יבנה לנו היכל בית שני. ואם יחרב גם אותו עוד יבנה לנו שלישי לימות המשיח אלמא יודעים היו שיחרב:

ומשני נהי דידעי שיחרב לא ידעו אימת הלכך הוי נולד שלא היו נמנעים בשביל זה מלידור כיון שלא ידעו אימתי יחרב:

ופריך אביי וכי לא ידעי אימת נחרב והא כתיב בספר דניאל שבועים שבעה נחתך על עמך ועל עיר קדשך פי' שמיטות ע' דהיינו ת"ץ שנה נגזר שיהיה בין חורבן הא' לחורבן הב' דהיינו ע' של גלות בבל ות"ך שעמד בית שני ומשני דאכתי לא ידעי באיזה יום אי בתחילת שנה או בסופה:

היו מהלכין בדרך וכו' ב"ש אומרים כולם נזירים פירשתיה למעלה בפירקא:

ב"ה אומרים אין נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ובגמ' מפרש לה ר' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר דסבר ר"ט לא נתנה נזירו' אלא להפלא' כלומר שיהיה ברור וידוע לו בשעת נדרו שהוא נזיר וכל הני לא היה ברור לשום אחד מהם בשעת נדרו אם הוה כדבריו. ומיהו נראה דמודה ר"ט בד' שאמר לב' הראשונים הריני נזיר שאין אחד מהם נזיר. כר"ט דבעי הפלאה. ולי נראה דר"ט אכולהו קאי וכ"ע לא בקיעי כדר"ט והיה סבור בודאי אחד מהם נזיר:

אמר רבה שטפוה רבנן לר' אליעור ואוקמוה בשיטתייהו. שטפוהו והעבירוהו מסברתו והודה לדבריהם. שהרי ר' אליעזר היה בשעת החרבן כדאמרינן בגיטין פרק הנזקין שר' אליעזר ור' יהושע נשאו מיטה של ר' יוחנן בן זכאי כשהוציאוהו מירושלים. נמצא שהיה באותו מנין כשאמרו חכמים לנחום שטעה דאין פותחין בנולד ולא אמר דבר. אלמא שחזר מסברתו והודה לדברי חכמים. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אמר רבא אף על גב דאמור רבנן אין פותחין בנולד אבל פותחין בתנאי נולד. פירוש שאר חרטות הוי כגון אילו באו עשרה בני אדם ופייסו אתכם בשעת הנדר ואמרו לכם שאין טוב לידור כי שמא יחרב הבית כלום נדרתם ואמרו אילו כן לא היינו נודרין. אותה חרטה משוי ליה טעות משעת הנדר שעל ידי כך היה ראוי להתבטל מאותה שעה. שהרי לא נדר מדעת מיושבת הואיל והוא מתחרט על נדרו ואומר עכשו כי טוב בעיניו שלא נדר מעולם וממילא הוא מתחרט בלא שום דבר נולד הרי לא נדר זה האיש מדעת מיושבת ודין הוא שנאמר דבכי האי גוונא אמר קרא אבל אחרים מוחלין לו לשווייה נדר טעות בהכי. אבל בנולד שאמר לו ואילו הייתי יודע שעתיד בית המקדש ליחרב כלום נדרת לא הוי חרטה שעל חרטה זו לא היה ראוי להתבטל הנדר משעה שנדר.
אבל פותחין בתנאי (נדור) נולד היכי דמי דאמרינן להון אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב בית המקדש מי הוה נדריתון. פירוש אילו באו אנשים ופייסו לכם ואמרו אין טוב לידור כי שמא יחרב הבית טרם כלות ימי נזירותכם הייתם נודרים. ואם אמרו לא היינו נודרים מתירין להם. והרי זו דומה לאותה שאמרו במסכת נדרים אלו היו עשרה בני אדם שפייסוך באותה שעה מי נדרת. ואין לחלק מאיזה טעם יהיה אותו פיוס. שאפילו טענת המפייסים בשביל דבר נולד אין בכך כלום והויא חרטה. וזה פירוש נכון. ויש מפרשים אבל פותחין בתנאי נולד היכי דמי אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב וישקר לכון בשעת הנזירות אל תזירו שכבר חרב בית המקדש והייתם סבורים דאמת הוא מי הייתם נוזרים. ואמרו לא היה נזירנא מתירין להם נדרם אף על גב דחרב אחר כך. שיטה:

היכי דמי דאמר להו אילו אתא איניש ואמר לכון. כלומר אילו היה אומר לכם אדם אחר שעתיד ליחרב והיה מטעים לכם דברים שאין טוב לידור בנזיר מי הוי נזיר. מי הייתם נודרים ואמרי לא. שפיר מיקרן חרטה והיינו תנאי נולד. וזהו דבר שיש להיות לבו של אדם עליו לדעה מה יעשה. אבל ודאי אי אמרו מאליהן אילו ידענו העתיד אין זו חרטה.

אמר רב יוסף אי הואי התם. כשנשאלו הנזירים ואמרו להם חכמים אם משחרב נזיר אינו נזיר דהוי חרטה. הוה אמינא להו דאין זו חרטה דודאי ידעיתו שעתיד ליחרב דכתיב אל תבטחו אל דברי שקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. והכי קאמר נביא לישראל אל תבטחו בדבר האומר היכל ה' בינותינו ולא תבא אלינו רעה. אלא היכל ה' היכל ה' סימן לדבר שיהיו שניהן עתידין ליחרב זה מקדש ראשון ומקדש שני. אי נמי הכי קאמר אל תבטחו אל דברי שקר האומרים לכם אל תדאגו מן הפורענות כי באמת היכל ה' היכל היכל שלוש היכלות הראשון והשני שיחרבו ואחרי כן יהיה השלישי בנין הצור ואותו יתקיים לעד. אלמא דודאי ידעי שעתיד ליחרב ואפילו הכי קבלו נזירות ואמאי אינו נזיר. ומשני נהי דידעי שיחרב מי ידעי אימת יום שעתיד ליחרב קודם הבאת קרבן. הילכך אדעתא דבנוי נדר. הר' עזריאל ז"ל:

אי הואי התם. כל שאמרו חכמים לנחום דחרבן בית המקדש הוי נולד הוה אמינא דלאו נולד הוא לפי שיודעין היו שעתיד ליחרב דכתיב היכל ה' היכל ה' היכל ה' זה מקדש ראשון ומקדש שני. מקרא הוא בירמיה ואל תבטחו אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה ולא תבא עלינו רעה. ומפרש ליה רב יוסף הכי שהיה ירמיה מוכיח את הרשעים שהיו מתייאשים מן הפורענות ואומרים אם יחרב היכל זה עוד יבנה לנו היכל שני ואם יחרב היכל שני עוד יבנה לנו היכל שלישי לימות המשיח. אלמא יודעין היו שיחרב. ומשני נהי דידעי שיחרב ולא ידעי אימת. הילכך הוי נולד שלא היו נמנעים בשביל זה מלידור כיון שלא ידעו אימתי נחרב. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

וזה לשון שיטה. אמר רב יוסף אי הואי התם. בהפר נחום לאותן נזירים הייתי אומר להן אין ודאי ידעיתו שעתיד בית המקדש ליחרב ואף על פי כן נזרתם דכתיב אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' המה:
פירש רש"י ז"ל בפירוש המקרא. אל תבטחו לומר בזכות שאתם באים להשתחוות שלש פעמים בשנה לא תבא עליכם רעה. ויש מפרשים שכך אמר הנביא אל תבטחו לכם לדברי האומרים לכם היכל ה' בינותינו ולא יבא עלינו רעה. אלא היכל ה' היכל ה' המה עתידים ליחרב ורמז לזה למקדש ראשון ומקדש שני. ויש מפרשים היכל ה' היכל ה' דהיינו בית ראשון ושני. היכל ה' המה כלומר בשבועה המה עתידין ליחרב. ויש מפרשים דהכי קאמר אם עתיד בית ראשון ליחרב עוד יבנה בית שני ואם יחרב בית שני הלא עתיד לבנות לימות המשיח ולא יחרב לעולם. אלמא דעתיד ליחרב:

מתני'. פירוש היו מהלכין בדרך ששה אנשים יחד ואדם אחד בא כנגדן ואמר אחד מהם הריני נזיר שזה איש פלוני שסבור שהוא ראובן ונדר בנזיר אם הוא כדבריו. והאחר סבור שאינו ראובן ונזר בנזיר אם אינו הוא. ואמר השלישי לשנים הראשונים הריני נזיר שסבור אני שאחד מכם נזיר. והרביעי אמר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר כלומר אני יודע שיש בשניכם אחד שאינו נזיר. והחמישי אמר הריני נזיר ששניכם נזירים. והששי אמר לכל החמשה הריני נזיר שכולכם נזירים.

בית שמאי אומרים כולם נזירים. דסברי דנזירות בטעות הוי נזירות וכגון דאמר כל אחד אם הייתי יודע שאינו כדברי הריני אומר בענין אחר. כדאמרינן לעיל אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרית שחור אלא לבן. שיטה:

ר' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר. דסבר ר' טרפון לא ניתנה נזירות אלא להפלאה. כלומר שיהיה ברור וידוע לו בשעת נדרו שהוא נזיר וכל הני לא היה ברור לשום אחד מהם בשעת נדרו אם הוא כדבריו. ומיהו נראה דמודה ר' טרפון ברביעי שאמר לשנים הראשונים הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר דנזיר הוי. דברור וידוע הוא שאין אחד מהם נזיר לר' טרפון דבעינן הפלאה. ולי נראה דר' טרפון אכולהו קאי וכולי עלמא לא בקיאי בדר' טרפון והיה סבור דודאי אחד מהם נזיר. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וזה לשונו ז"ל בתוספותיו: ומיהו נראה דמודה ר' טרפון שרביעי דאמר לשנים ראשונים הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר שכן הוא ודאי ששנים ראשונים אינן נזירין לר' טרפון ואם כן הוי שפיר הפלאה בפירוש. ולא הבנתי דמאן לימא לן שהיה ברור לו לרביעי זה הכי שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה והיה יודע שאין אחד מן הראשונים נזיר. ועוד שמא הרביעי הזה היה מסופק אם היה ברור (לא נימ' שהשני) לזה השני שהיה מכיר את ההולך לקראתם שאינו ראובן אלא שמעון שהוא נזיר גמור והרביעי שאמר שאין אחד מהם נזיר אינו נזיר. תוספי הרא"ש ז"ל:

הרתיע לאחוריו. הבא כנגדן ולא נודע מי הוי אינו נזיר. כלומר אין אחד מהם נזיר דלא מחית איניש נפשיה לספיקא. וכן היתה דעתו שאם לא יבא הדבר לידי בירור שלא יהיה בדבריו כלום. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

גמ' מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר. והא לית ליה נזירות בטעות ועוד מי שנתקיימו אמאי לא הוי נזיר. תני הכא במתניתין אינו נזיר אלא מי שנתקיימו דבריו. הרב עזריאל ז"ל (וכן בשיטה וז"ל):

זה מקדש ראשון ומקדש שני כו'. מפירש"י נראה לפי הדרש יהיה היכל ה' הראשון לשון ‏שבועה וכמ"ש פ' עשרה יוחסין היכלא בידינו והשנים זה מקדש ראשון ומקדש שני אבל אם כן חורבן ‏מקדש שני לא משתמעי מיניה אבל בערוך פירש וז"ל היכל וגו' זה מקדש ראשון ומקדש שני ומקדש ‏שלישי ש"מ תרי חרוב והשלישי יעמוד עד עולם עכ"ל ותלמודא דלא נקט אלא מקדש ראשון ומקדש ‏שני היינו שיחרבו ולא נקט מקדש השלישי שיעמוד לעולם וק"ל: ‏

תד"ה ואם לאו. שאלמלי כו'. צ"ל ביו"ד בסוף:

גמרא מי שלא נתקיימו דבריו אמאי הוי נזיר כו'. לפי מה שפי' המפרש לעיל (ל"א רע"ב) כוונת משנה זו דר"ל דשנים היו מתוכחים באותו שבא כנגדו א' אומר שזה ראובן. והב' אומר שאינו ראובן והריני נזיר אם הוא ראובן. הוה א"ש בפשיטות לישנא דמתניתין מי שלא נתקיימו דבריו דר"ל דבריו הראשונים שאמר שאינו ראובן. ואם הוא ראובן הרי ל"נ דבריו ולכן הוה נזיר שהרי אמר הריני נזיר אם הוא ראובן. וכן תפרש כולם על דרך זה. ונראה שלזה כוון הרמב"ם בפירושו אלא שקיצר במובן. אבל ק"ל על פי' זה דהלא זה הוא נדרי שגגות שהתירו חכמים כמו אם אכלתי כו' בנדרים (כה ב) במשנה. ושם בגמרא הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב כו' ומוכח שם בפי' הר"ן דאי תלי בזה איסור פירות נמי שרי. אלא ודאי פי' התוס' עיקר ומקשה הגמרא שפיר:

(לב ב משנה) היו מהלכין בדרך וא' בא כנגדן אמר אחד מהם הריני נזיר שזה פלוני (פי' שברור לו שאין זה פלוני, ולאמת דבריו הוא אומר לחבירו, שאמר שלא כמותו, שאם לא יהיה כמו שאני סבור ותמצא שזה פלוני, כדעתך, הריני מקבל עלי נזירות. וכ"ה הענין בכולם, שמקבל עליו נזירות, אם ימצא שהדבר אינו כמות שהוא סבור) וכו'. ובה"א אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו (פי' שאם נמצא פלוני הרי זה שאמר "הריני נזיר שזה פלוני" חייב בנזירות, שלא נתקיימו דבריו, דהיינו מה שהיה סבור שאין זה פלוני. ומה שאמר רב יהודה למטה בתלמוד "אימא מי שנתקיימו דבריו" אין דעתו לשבש לשון המשנה, אלא שמבאר לשונה, שהענין הוא, שלא נתקיימו דבריו כמו שהיה סבור תחילה בדעתו, אבל נתקיימו דבריו שהוציא בפיו ואמר "הריני נזיר שזה פלוני", וכעין זה מצאתי בקרבן עדה על הירושלמי כאן.)

ואם משנגנבה בהמתו נזר. שבדעתו היה לקבל נזירותו על אותה בהמה ובשעה שנזר לא היתה ברשותו הרי זה אינו נזיר דנזירות בטעות הואי: וזו טעות. של נולד טעה נחום המדי שהוא סבור שפותחין בנולד: ומצאו בית המקדש חרב. לאחר בית שני: כל שנזר עד שלא חרב. ואע''פ שלאחר כך חרב הרי נזיר דאין פותחין לו לאדם בנולד: ומשחרב בהמ''ק אינו נזיר. שיכול לומר לו אילו הייתי יודע שכבר חרב לא הייתי נודר וכה''ג לא הוי נולד שהרי כבר חרב: גמ' שטפוהו רבנן לרבי אליעזר. והעבירוהו מדעתו כמו שטף מים (ב''מ ק:) והעמידוהו בשיטה שלהן דאין פותחין בנולד דאילו במסכת נדרים תנן בפ' רבי אליעזר פותחין בנולד דברי ר''א וחכמים אוסרין ואילו כי הדר אתי להכא במסכת נזיר אודויי אודי להו מדקא חזינא דלא פליג עלייהו במתני' כבמס' נדרים דנדרים מקמי נזיר נשנית וכדמפרש ברישא דמסכתא דאיידי דתני כתובות דאית בה המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר: פותחין בתנאי נולד. ואפילו להנהו דנדרו עד שלא חרב בה''מ: והיכי דמי כגון דאמרי להו אילו דאתא איניש. בההיא שעתא דנדריתון ואמור לכון דחרב כו': אמר רב יוסף אי הואי התם. להנהו דאמרי דמי שנזר לאחר חורבן בהמ''ק אינו נזיר משום דאינהו סבורין דאכתי הוה קאי הוה אמינא להון ואמאי לא ידעין דליחרב: הא כתיב היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. דקאמר להו נביא לישראל אל תבטחו אל דברי הנביאים היכל ה' כי מתנבאים .. לא תבא עליכם רעה היכל ה' בשבועה עוד היום לבוא שיאמרו היכל ה' היכל ה' המה שנים הם זה מקדש ראשון וזה מקדש שני: והא כתיב. בדניאל כשהגלן נבוכדנצר בחורבן בית ראשון שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלות פושעים ולהסיר חטאים. שבועים שבעים שמיטין עתידין לבא מכאן ועד חורבן בית שני והם שבעים שנה שהיו בבבל וארבע מאות ועשרים שהיו בבית שני הרי שבעים שמיטין אלמא ידעי לאימת חרב: אמרי לך רבנן כיון דלא ידעי בהי יומא מסתמא אדעתא דבנוי נדרו: מתני' ובית הלל אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו. ובגמרא מפרש מאי קאמרי: רבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר. שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה שיהא מברר דבריו ויאמר הריני נזיר ולא יהא תולה נזירותו בדבר אחר: הרתיע לאחוריו. ראה איש פלוני בא כנגדו ואמר הריני נזיר אם זה שמעון וחזר זה לאחוריו ואין ידוע אם שמעון הוא אם לאו אינו נזיר דספק נזירות להקל: ר' שמעון אומר יאמר כו'. ורבי שמעון לטעמיה דאמר ספק נזירות להחמיר ובגמרא מפרש:

ואם לאו אינו נזיר. פי' ואם משנגנבה בהמה נדר כלומר שבשעה שנדר כבר נגנבה הבהמה קודם לכן אך שהוא לא ידע וקיבל נזירות ואמר אילו הייתי יודע בשעת נדרי שכבר נגנבה לא הייתי נודר אינו נזיר כלומר הוי חרטה מעלייתא ומתיר לו החכם שהרי הקבלה עצמה היתה בטעות שאלמלי ידע שנגנבה לא הוי נודר דאיגלאי מילתא למפרע דנדר בטעות הוה ולא חל אפי' רגע א' דכיון דלא נדר [אלא על] בהמה זו והרי אינה בידו נדר טעות הוא ונראה דאפילו ב''ש מודו בהא דלא הוי נזיר: וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה כו'. שהיה סבור שפותחין בנולד ואפילו לא שכיח כשעלו נזירים מן הגולה להביא קרבנותיהן ומצאו המקדש חרב אמר להם נחום אילו הייתם יודעין שבית המקדש עתיד ליחרב כלום הייתם נודרים כו' וזהו נולד דלא שכיח שבשעת הנדר עדיין היה קיים והתירן נחום וטעה [שפתח] להם בנולד כזה דלא שכיח [וכשבא] הדבר אצל חכמים [אמרו] כל שנדר עד שלא חרב הבית הוי נדר כלומר אין מתירין לו בחרטה זו דהוי נולד אבל נזר משחרב בהמ''ק והם לא ידעו שחרב ונדרו אינו נזיר דנזירות בטעות הוה שאלמלי ידעו שכבר חרב לא היו נודרים ולא חל מעיקרא נדר זה: ששה שהיו מהלכין בדרך וא' בא כנגדן ואין יודעין מי הוא ואמר אחד מן הששה הריני נזיר שזה הבא כנגדנו איש פלוני הוא כלומר שאכירהו מרחוק שהוא ראובן ונדר בנזיר אם כדבריו הוא והב' אומר הריני נזיר שאינו הוא לפי שנראה לו שאינו ראובן ונודר בנזיר אם כדבריו שאינו הוא כאשר נראה בעיניו והג' אומר לשנים הראשונים הריני נזיר שא' מכם נזיר שסבור אני שא' מכם נזיר ולא השני דהיינו אותו שימצא כדבריו והד' אומר הריני נזיר שאין א' מכם נזיר פירוש שסבור אני שא' משניכם אינו נזיר דהיינו אותו שלא ימצא כדבריו אלא האחד שימצא כדבריו הוא ראוי להיות נזיר והיינו כדברי שלישי שסבר שאחד מהם נזיר ואחד מהם אינו נזיר אלא שהפכו דבריהם והחמישי אמר לשנים הראשונים הריני נזיר ששניכם נזירים כלומר לפי שכל אחד קיבל עליו נזירות לפי מה שהוא דומה בעיניו [שכל] אחד סבור לומר אמת ולכך נחת לנזירות ועל כן אני סבור שעל שניכם חל נזירות והששי אמר הריני נזיר שכולכם נזירים כלומר שסבור אני שכולכם נזירים בש''א כולן נזירים וסברי ב''ש דנזירות בטעות הוי נזיר משום דכולן לנזירות נתכוונו וגמרו בדעתן להיות בכל ענין ומה שאמר שראה איש פלוני לפי שהוא סבור כדבריו ומהך משנה מוכחא בגמרא דהקדש בטעות הוי הקדש וכו' כדאמר בגמרא: וב''ה אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ובגמרא פריך הל''ל מי שנתקיימו דבריו ובגמרא מפרש: ורבי טרפון אומר אין אחד מהן נזיר. דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה דגבי נזיר כתיב איש כי יפליא שצריך להפליא ולכך קבלת נזירות אפי' לאחד מן השנים שנמצא כדבריו אין [ברור] לו בשעת נדרו שיהא [נזיר] עד שיבא אצלם ויכירוהו וכיון שלא היה [ברור] להן באותה שעה לא גמרו להיות נזירין והשלישי שאומר אחד מכם נזיר הרי אין אחד מהם נזיר והרביעי נמי שאומר אין אחד מכם נזיר משמע נמי שאין אחד מהם נזיר וחבירו מיהא הוי נזיר. ולא שאין [בשנים] הראשונים שום . נזיר שהרי לא ניתנה נזירות אלא להפלאה אלא אי הוי אמר הרביעי לשנים הראשונים הריני נזיר שאין שום אחד מכם נזיר הרביעי יהיה נזיר ששנים הראשונים אינם נזירים לרבי טרפון ושפיר הוה חשוב הפלאה ומהאי טעמא ניחא אמאי לא תנא תו שאין שניהם נזירין שאין כולכם נזירים דאי אמר הכי היה ודאי נזיר לרבי טרפון לפי מה שהאמת הוא שאין שניהם נזירין ולא כולם נזירין אלא מאי הרביעי שאמר שאין אחד מהם נזיר: הרתיע לאחוריו. פירוש חזר לאחוריו ולא נודע מי היה אין נזיר שום אחד מן השנים הראשונים דאע''פ שברור הוא כדברי האחד מ''מ כיון שלא הוברר לנו דברי מי נתקיימו אין אחד מהן נזיר ובגמרא מוקי לה כרבי יהודה דאמר דלא מחית איניש נפשיה לספיקא: רבי שמעון אומר יאמר אם כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה. ר''ש לטעמיה דספק נזירות להחמיר והוי כל אחד נזיר מספק ואסור [ביין ובטומאה] וגם אי אפשר לו לגלח בשביל ספק נזירות בלא הבאת קרבן ואינו יכול להביא קרבן דשמא לא נזיר הוא ומייתי חולין בעזרה לכך קנסו שיאמר כל אחד ואחד אם כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו נזיר נדבה מעתה ומקבל נזירות ויביא קרבן ויצא ידי חובה ממה נפשך ויהיה אסור ביין ובתגלחת והני תנאי רבי יהודה ורבי [שמעון] נחלקו אליבא דבית הלל רבי יהודה סבר אף על גב דבית הלל סברי דמי שנתקיימו דבריו הוי נזיר כדמפרש ואזיל בגמרא הני מילי כשנודע לבסוף דברי מי נתקיימו אבל הכא שהרתיע