|
טקסט הדף מנוקד
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר לָקַח מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ מִקָּחוֹ קַיָּים מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה מִקָּחוֹ בָּטֵל עַד שֶׁתִּכְתּוֹב לוֹ אַחְרָיוּת
נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב אָמַר לְךָ רַב מַאי אַחְרָיוּת נָמֵי שְׁטָר תָּנוּ רַבָּנַן לָקַח מִן הַסִּיקָרִיקוֹן וַאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּפְנֵי בְּעָלִים וְחָזַר וּמְכָרָהּ לְאַחֵר אֵין לַבְּעָלִים עַל לוֹקֵחַ שֵׁנִי כְּלוּם הֵיכִי דָמֵי אִי דְּקָא טָעֵין וְאָמַר מִינָּךְ זַבְנַהּ אֲפִילּוּ רִאשׁוֹן נָמֵי אִי דְּלָא קָא טָעֵין וְאָמַר מִינָּךְ זַבְנַהּ אֲפִילּוּ שֵׁנִי נָמֵי לָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְעוֹלָם דְּלָא קָא טָעֵין לֵיהּ וּכְגוֹן זֶה טוֹעֲנִין לְיוֹרֵשׁ וְטוֹעֲנִין לְלוֹקֵחַ וְאִידַּךְ אִי טָעֵין אִין וְאִי לָא טָעֵין לָא תָּנוּ רַבָּנַן הַבָּא מֵחֲמַת חוֹב וּמֵחֲמַת אַנְפָּרוּת אֵין בּוֹ מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן וְאַנְפָּרוּת עַצְמָהּ צְרִיכָה שֶׁתִּשְׁהֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְהָאָמְרַתְּ אֵין בָּהּ מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן הָכִי קָאָמַר סִיקָרִיקוֹן עַצְמָהּ צְרִיכָה שֶׁתִּשְׁהֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אָמַר רַב יוֹסֵף נָקְטִינַן אֵין אַנְפָּרוּת בְּבָבֶל וְהָא קָחָזֵינַן דְּאִיכָּא אֶלָּא אֵימָא אֵין דִּין אַנְפָּרוּת בְּבָבֶל מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּאִיכָּא בֵּי דַוּוֹאר וְלָא אָזֵיל קָבֵיל אֵימָא אַחוֹלֵי אַחֵיל גִּידּוּל בַּר רְעִילַאי קַבֵּיל אַרְעָא בְּטַסְקָא מִבְּנֵי בָאגָא אַקְדֵּים וְיָהֵיב זוּזֵי דִּתְלָת שְׁנִין לְסוֹף אֲתָא מָרְווֹתָא קַמָּאֵי אֲמַרוּ לֵיהּ שַׁתָּא קַמַּיְיתָא דִּיהַבְתְּ אֲכַלְתְּ הַשְׁתָּא אֲנַן יָהֲבִינַן אֲנַן אָכְלִינַן אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא סָבַר מִיכְתַּב לֵיהּ טִירְפָא אַבְּנֵי בָאגָא אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא אִם כֵּן עָשִׂיתָ סִיקָרִיקוֹן אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ אָמַר רַב רְבִיעַ בְּקַרְקַע אוֹ רְבִיעַ בְּמָעוֹת וּשְׁמוּאֵל אָמַר רְבִיעַ בְּקַרְקַע שֶׁהֵן שְׁלִישׁ בְּמָעוֹת בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר נְכֵי רְבִיעַ זָבֵין וּמָר סָבַר נְכֵי חוּמְשָׁא זָבֵין מֵיתִיבִי זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ וְיַד בְּעָלִים עַל הָעֶלְיוֹנָה רָצוּ בְּקַרְקַע נוֹטְלִין רָצוּ בְּמָעוֹת נוֹטְלִין אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִיקַּח אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִיקַּח הֵן קוֹדְמִין לְכׇל אָדָם רַבִּי הוֹשִׁיב בֵּית דִּין וְנִמְנוּ שֶׁאִם שָׁהֲתָה בִּפְנֵי סִיקָרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כׇּל הַקּוֹדֵם לִיקַּח זָכָה אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ בְּקַרְקַע אוֹ רְבִיעַ בְּמָעוֹת אָמַר רַב אָשֵׁי כִּי תַּנְיָא הָהִיא לְאַחַר שֶׁבָּאוּ מָעוֹת לְיָדוֹ אָמַר רַב רש"י
ה''ג. תניא כוותיה דשמואל: מאי אחריות. דקתני: שטר. ולא אחריות נכסים אלא עד שתכתוב לו שטר והוה לו לאחריות שאינה יכולה לחזור עליו עוד: אי דקא טעין. ליה האי לוקח שני: מינך זבנה. לוקח ראשון שנתן לך רביע כתקנת בית דין והדר אכלה שני חזקה ותו לא מצי אמר ליה האי אחזי שטרא דטפי מתלתא שנין לא מזדהר איניש בשטריה מאי איריא חזר ומכרה לאחר אפילו לוקח ראשון נמי בתר דאכלה שני חזקה אי הוה טעין ליה חזרתיה ולקחתיה ממך כתקנת חכמים זה שלש שנים טענתיה טענה: לעולם דלא טעין וכגון זה. דסיקריקון: טוענין ליורש וטוענין ללוקח. הלוקח מסיקריקון והורישה לבניו ואכלה ג' שנים או מכרה לאחר ואכלה ג' שנים ובאו בעלים להוציא ממנו ואינו יודע לטעון ולומר לו הראשון קנאה ממך בית דין טוענין בשביל היורש ובשביל הלוקח ואפילו למ''ד בבא בתרא אין טוענין ליורש ואין טוענין ללוקח טענה זו הראשון לקחה ממך הכא מודי דטענינן ליה דסתם מאן דזבין מסיקריקון מידע ידע ולא שדי זוזי בכדי ללוקח אם לא על פי בעלים: ואידך אי טעין אין. אבל לוקח ראשון אי טעין אין אי לא טעין אנן לא טענינן ליה דהא ידע אי זבנה אי לא ואי איתא דזבנה הוה טעין: הבא מחמת חוב. עובד כוכבים הבא מחמת חוב על ישראל: או מחמת אנפרות. גזל בעלמא ואינו מסור בידו להרוג ואנס העובד כוכבים קרקעו בחובו או באנפרות: אין בו משום סיקריקון. אם שהה בידו שנים עשר חדש לתת רביע לבעלים כתקון חכמים ויחזיק בקרקעו אלא מחזיר לו הקרקע בחנם דגבי סיקריקון הוא דחזרו ונמנו דכיון דגמר ואקני אגב אונס מיתה ואפילו בתר דגזור כל דקטיל לקטלוה מסתפי ליה מקמא דקמיה דאקטול וסופו הוכיח שהניחה בידו שנים עשר חדש ולא צעק עליו והלכך נותן לבעלים רביע דקים להו לרבנן דעובד כוכבים אוזיל גבי לוקח רביע לפי שבחנם באה לו אבל האי לא גמר ואקני מידי ואע''ג דשהתה שנים עשר חדש לא באת לו שעה לכופו הלכך אין מכירתו מכירה כלל: צריכה שתשהה. ביד העובד כוכבים שנים עשר חדש דאי לא הדרא למרה ויהיב דמי כדקתני מתניתין שאם יש בידם ליקח הם קודמין לכל אדם: והאמרת אין בו משום סיקריקון. ושנים עשר חדש לא הוזכרו אלא בו דאילו אנפרות הדרא בלא דמי ולעולם: הכי קאמר אנפרות אין בו משום סיקריקון. דאילו מסיקריקון מוקמינן לה ביד לוקח ונותן רביע אבל אנפרות בלא דמי הדרא ולעולם: וסיקריקון עצמה. דאמרינן דקיימא ליה ביד לוקח והוא ששהתה שנים עשר חדש ביד סיקריקון: אין אנפרות בבבל. משמע אין עובד כוכבים אונס קרקע מישראל בבבל באנפרות ואם בא ישראל וערער על חבירו ואומר קרקע זו שלקחת מן העובד כוכבים שלי היתה וגזלה ממני אינו נאמן: אין דין אנפרות בבבל. לאפסודיה ללוקח: רעילאי. כך שמו: טסקא. מס קרקע: מבני באגא. בני הבקעה כך היה מנהגם פוסקים מס על כל הבקעה לתת כך וכך לשנה למלך והם מחלקין השדות ביניהם ונותן כ''א מס לפי חלקו המגיעו ונותנין לאחד והוא נותנו לגבאי המלך ואם הלך אחד מבני השדות לדרכו גבאי המלך תובע מבני הבקעה כל המס שלם והבעלים של קרקע זו הלכו לדרכן ובני באגא שהיה כל המס מוטל עליהם נתנוה לגידול לפרוע המס בשביל הבעלים ולאוכלה: קדים ויהיב. למלך טסקא דתלת שנין: טירפא. שטר מבית דין לטרוף מקרקעות שלהם מה שנתן שאילו לא באו הבעלים לטרוף ממנו לא היה מפסיד כלום ומעתה שיאכלוה אחרים יטול המלך מנתו מהם ולא יעלו אלה בחשבון ונמצא זה מפסיד מה שנתן: אם כן עשית. הדבר כדין סיקריקון דאמרינן במשנה אחרונה שאינו מפסיד כלום דקתני קנה ונותן לבעלים מאי דאוזיל עובד כוכבים גביה או אם יש בידם ליקח יחזירו לו מעותיו והאי נמי לא יפסיד מה שנתן למלך וגבי כולה והכא לאו סיקריקון הוא המלך אין לו עליהם כי אם המס ומפני אותו החוב נמכרה לזה ולא היה לו להקדים וליתן של שלש שנים: אמר רב רביע בקרקע או רביע במעות. או יתן לבעלים רביע מעות שנתן לעובד כוכבים או יתן לו קרקע שוה רביע המעות אם לקחה במנה נותן לו רביע מנה או מן הקרקע עצמו שוה רביע מנה דהיינו חמישית שבקרקע אם הבעלים חפצים בקרקע דקסבר רב נכי חומשא זבן מן העובד כוכבים שוה חמש בארבעה הלכך יהיב ליה רביע מנה או חמישית הקרקע דהיינו רביע מנה שהקרקע הנקנית מסיקריקון במנה שוה חמשת רביעים ושמואל אמר רביע הקרקע עצמו נותן לו או שליש מנה דסבר שמואל נכי ריבעא זבן שוה ארבע לקח בשלש הלכך שדה זו שלקח במנה שוה ארבע שלישי מנה: זו משנה ראשונה. רישא דמתניתין דקתני מקחו בטל: או רביע במעות. וקשיא לשמואל: כי תניא. רביע במעות לאחר שבאו שליש המעות ליד הבעלים כשמואל קרי להו רביע דהא שלשה שלישי נתן לעובד כוכבים ולזה שליש הרי ארבעה והכי קאמר נותן לבעלים רביעית הקרקע או מעות שיעור שיהו רביע כשתצטרף של עובד כוכבים ושל בעלים יהו של בעלים רביע בכולן:
תוספות
כגון זה טוענין ליורש וללוקח. פירש בקונטרס אפילו למ''ד בב''ב דאין טוענין הכא מודה ולא מצינו שם פלוגתא אלא אמרי' בפרק לא יחפור (ב''ב דף כג.) טוענין ליורש תנינא טוענין ללוקח תנינא וכגון זה דאמר ה''פ אפילו כגון זה דסלקא דעתך דהדין עם הבעלים דמה שלא מיחו מפני יראת הסיקריקון: אנן יהבינן אנן אכלינן. והא דאמרינן בפ' חזקת הבתים (ב''ב דף נד:) גבי דורא דרעוותא דבני באגי דמטמרי הוו ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא והפסידו הקרקע לגמרי התם היו נשמטים מלפרוע אבל כאן שהבעלים הלכו ולא להשמט דין הוא דכל הנהו שני מאן דיהיב טסקא אכיל וכי הדרי אהדרי ארעא למרא: למכתב ליה טירפא אבני באגא. לא אבני באגי דקביל מינהון דמה להן לפרוע מה שהקדים זה אלא אמרוותא קמאי: רביע בקרקע או רביע במעות. פירוש רביע במעות שנתן יתן לו ואותו רביע בקרקע או במעות יתן לו דהיינו חמישית בקרקע כדמפר' דנכי חומשא זבין ותימה דמאי פריך מברייתא דקתני רביע בקרקע או רביע במעות לשמואל דאמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות דנכי ריבעא זבין הא איכא לפרושי נמי איפכא דרביע הקרקע יתן לו או בקרקע או במעות דהיינו שליש מעות ואית ספרים דגרסי בדרב ובברייתא רביע בקרקע שהוא רביע במעות וכן ר''ח ומפרש רביע בקרקע שנתן דמים עליה דהיינו חומש דעל ארבע חומשים נתן דמים דנכי חומשא זבין:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|