|
טקסט הדף מנוקד
אֲנָא הֲוַאי בְּמִנְיָינָא דְּבֵי רַבִּי וּמִינַּאי דִּידִי מְנוֹ בְּרֵישָׁא
וְהָאֲנַן תְּנַן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְהַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד וְאָמַר רַבָּה בְּרֵיהּ דְּרָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי הִילֵּל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי ווֹלֶס שָׁאנֵי מִנְיָנָא דְּבֵי רַבִּי דְּכוּלְּהוּ מִנְיָנַיְיהוּ מִן הַצַּד הֲווֹ מַתְחִילִין וְאָמַר רַבָּה בְּרֵיהּ דְּרָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי הִילֵּל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי ווֹלֶס מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד רַבִּי לֹא מָצִינוּ תּוֹרָה וּגְדוּלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד וְלָא הָא הֲוָה יְהוֹשֻׁעַ הֲוָה אֶלְעָזָר הָא הֲוָה אֶלְעָזָר הֲוָה פִּנְחָס וְהָא הֲוָה פִּנְחָס הֲווֹ זְקֵנִים הָא הֲוָה שָׁאוּל הֲוָה שְׁמוּאֵל וְהָא נָח נַפְשֵׁיהּ כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאָמְרִינַן וְהָא הֲוָה דָּוִד הֲוָה עִירָא הַיָּאִירִי וְהָא נָח נַפְשֵׁיהּ כּוּלְּהוּ שְׁנֵי בָּעֵינַן הָא הֲוָה שְׁלֹמֹה הֲוָה שִׁמְעִי בֶּן גֵּרָא וְהָא קַטְלֵיהּ כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאָמְרִינַן הָא הֲוָה חִזְקִיָּה הֲוָה שֶׁבְנָא הָא אִיקְּטִיל כּוּלְּהוּ שְׁנֵי קָאָמְרִינַן וְהָא הֲוָה עֶזְרָא הֲוָה נְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא אַף אֲנִי אוֹמֵר מִימוֹת רַבִּי וְעַד רַב אָשֵׁי לֹא מָצִינוּ תּוֹרָה וּגְדוּלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד וְלָא וְהָא הֲוָה הוּנָא בַּר נָתָן שָׁאנֵי הוּנָא בַּר נָתָן דְּמֵיכָף הֲוָה כַּיִיף לֵיהּ לְרַב אָשֵׁי מַתְנִי' חֵרֵשׁ רוֹמֵז וְנִרְמָז וּבֶן בְּתִירָא אוֹמֵר קוֹפֵץ וְנִקְפָּץ בְּמִטַּלְטְלִין הַפָּעוֹטוֹת מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בְּמִטַּלְטְלִין גְּמָ' אָמַר רַבִּי נַחְמָן מַחֲלוֹקֶת בְּמִטַּלְטְלִין אֲבָל בְּגִיטִּין דִּבְרֵי הַכֹּל בִּרְמִיזָה פְּשִׁיטָא בְּמִטַּלְטְלִין תְּנַן מַהוּ דְּתֵימָא אַף בְּמִטַּלְטְלִין קָא מַשְׁמַע לַן אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב נַחְמָן כְּמַחְלוֹקֶת בְּמִטַּלְטְלִין כָּךְ מַחְלוֹקֶת בְּגִיטִּין וְהָאֲנַן בְּמִטַּלְטְלִין תְּנַן אֵימָא אַף בְּמִטַּלְטְלִין הַפָּעוֹטוֹת מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בְּמִטַּלְטְלִין וְעַד כַּמָּה מַחְוֵי רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ כְּבַר שֵׁית כְּבָר שַׁב רַב כָּהֲנָא אָמַר כְּבַר שַׁב כְּבַר תַּמְנֵי בְּמַתְנִיתָא תָּנָא כְּבַר תֵּשַׁע כְּבַר עֶשֶׂר וְלָא פְּלִיגִי כֹּל חַד וְחַד לְפִי חוּרְפֵּיהּ וְטַעְמָא מַאי אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל הַמֶּלְתָּחָה הוֹצֵא לְבוּשׁ לְכֹל עוֹבְדֵי הַבָּעַל מַאי מֶלְתָּחָה אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דְּבַר הַנִּמְלָל וְנִמְתָּח כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שִׁיגֵּר לוֹ בּוּנְיָים בֶּן נוּנְיָים לְרַבִּי סִיבְנִי וְחוֹמֶס סַלְסָלָה וּמַלְמָלָא סִיבְנִי וְחוֹמֶס כְּאַמְגּוּזָא וּפַלְגֵיהּ דְּאַמְגּוּזָא סַלְסָלָה וּמַלְמָלָא כְּפִיסְתְּקָא וּפַלְגוּ דְּפִיסְתְּקָא מַאי מַלְמָלָא דָּבָר הַנִּמְלָל וְנִמְתָּח וְטָעוּתָן עַד כַּמָּה אָמַר רַבִּי יוֹנָה אָמַר רַבִּי זֵירָא עַד שְׁתוּת כְּגָדוֹל בָּעֵי אַבָּיֵי מַתְּנָתוֹ מַאי רַב יֵימַר אֲמַר אֵין מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה אַפְכוּהָ וְשַׁדְּרוּהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַב מׇרְדֳּכַי אֲמַר לֵיהּ זִילוּ אֱמַרוּ לְבַר מָר לָאו הָכִי הֲוָה עוֹבָדָא כִּי הֲוָה קָאֵי מָר חַד כַּרְעֵיהּ אַאַרְעָא וְחַד כַּרְעֵיהּ אַדַּרְגָּא וַאֲמַרְנָא לֵיהּ מַתְּנָתוֹ מַאי וַאֲמַר לַן מַתְּנָתוֹ מַתָּנָה אַחַת מַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע וְאַחַת מַתְּנַת בָּרִיא אַחַת מַתָּנָה מְרוּבָּה וְאַחַת מַתָּנָה מוּעֶטֶת מַתְנִי' אֵלּוּ דְּבָרִים אָמְרוּ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם רש"יאנא הואי במניינא דרבי. באותו מנין שתקנו שכל הקודם ליקח זכה: ומינאי דידי מנו ברישא. ממני שאלו תחלה בשורה כשהיינו יושבין מה דעתי נוטה והוא היה בינוני לא מן הגדולים ולא מן הקטנים ואני שמעתי שקטן שבהם היה: מתחילין מן הגדול. כשעומדין למנין לראות אם רוב מטמאין או רוב מטהרין: מן הצד. מן הקטנים ולא מן הגדול שלא ילמד חובה והשאר נכנעין מפניו שלא לחלוק עליו משום לא תענה על רב (שמות כג) ובדיני נפשות מוקמינן להאי קרא בפ''ק דסנהדרין (דף ב.) לא כהטייתך לטובה כו' ולא ילמדו זכות: דכולהו מנינייהו מן הצד מתחילין. משום לא תענה על ריב וכתיב חסר בלא יו''ד ודרשינן לא תענה על רב לא תחלוק על מופלא שבבית דין ולא מוקמי ליה לרישא דקרא בדיני נפשות ואע''ג דסיפיה דקרא לא מיתוקם אלא בדיני נפשות: וולס: במקום אחד. שתהא תורתן וגדולתן של ישראל במקום אחד שאין בישראל גדול בתורה ובעושר כמותו: והא הוה אלעזר. יחיד לאחר שנפטר יהושע: והא הוה פנחס. לאחר אלעזר תורה וגדולה שהיה כהן גדול אחר אביו: הוו זקנים. שקבלו מיהושע והאריכו ימים אחריו כדכתיב (יהושע כד) אשר האריכו ימים אחרי יהושע: שאול. גדול בתורה היה אלא שלא לימד לאחרים כדאמרי' בעירובין (דף נג.) שאול לא גלי מסכתא להכי כתיב ביה בכל אשר יפנה ירשיע: והא נח נפשיה. דשמואל קודם שאול: כולהו שני. משעמד בגדולה תהא תורה וגדולה במקום אחד וזה בתחילת גדולתו לא יחיד היה בתורה: עירא היאירי. גדול בתורה היה כדאמרינן במו''ק (דף טז:) דהוה מתני להו לרבנן על גבי כרים וכסתות: חזקיה. מלך יהודה גדול בתורה היה כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף צד:): שבנא. גדול בתורה היה כדאמרינן בסנהדרין (כו.) שבנא הוה דריש בתליסר ריבוותא וחזקיה בחד סרי ריבוותא: והא איקטיל. סנחריב הרגו כדאמרינן בזה בורר (שם): מתני' רומז ונרמז. מה שהוא רומז קיים ומה שרומזין לו והוא מתרצה קיים: רמיזה. בידיו ובראשו: קפיצה. עקימת שפתים שנא' קפצה פיה (איוב ה) ואינו סימן ניכר כרמיזה: במטלטלין. אם מכר מטלטלין: גמ' אבל בגיטין. דקיי''ל חרש שנשא משנתחרש אם רצה להוציא יוציא כשם שכנס ברמיזה כך מוציא ברמיזה (יבמות דף קיב): פשיטא במטלטלין תנן. במילתיה דבן בתירא: מהו דתימא אף במטלטלין. קאמר וכ''ש בגיטין דלא תימא גיטין הוא דקילי משום דבקפיצה כנס בקפיצה יוציא אבל מטלטלין שנפלו בירושה לא מש''ה תנן מטלטלין: קמ''ל. רב נחמן מטלטלין דוקא נקט בן בתירא ולא בגיטין ובקרקעות לא ברמיזה ולא בקפיצה דהכא הוא משום כדי חייו תקון רבנן כדלקמן: משום כדי חייו. דאי לאו זביניה זבינא לא מזבני ליה מזוני ולא זבני מיניה: ויאמר לאשר על המלתחה. ביהוא כתיב ומשום רבי אבא בר יעקב משום ר' יוחנן נקט לה: דבר הנמלל ונמתח. בגדי פשתן הן שחוטן נמתח ע''י מלילה שמולל באצבעותיו כשהוא טווה: בוניים בן נוניים. ישראל עשיר הוה: סיבני וחומס סלסלה ומלמלא. ארבע מינין של בגדי פשתן דק וטוב: כי אמגוזא ופלגי אמגוזא. טלית גדולה למידתו וכשהוא מקפלה לא היתה יותר מאגוז וחצי: פיסתקא. גלנ''ט שאוכלים חזירים: וטעותן. של פעוטות: עד כמה. הדרא: עד שתות כגדול. עד שתות קנה הקונה ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח: מתנתו מאי. במטלטלין משום כדי חייו הוא זביני אין מתנה לא או דלמא מתנתו נמי מתנה דעבדו ליה נייח נפשיה: אפכוה. בני הישיבה טעו והפכו דברים דמר לדמר: ושדרו לקמיה דרב מרדכי. כמאן ס''ל: זילו אמרו ליה לבר מר. לבנו של רבי דרב מרדכי תלמידו של רב אשי היה בכמה מקומות ובמס' סוטה (דף מו:) אמרי' גבי לויה תלמיד לרב אין לו שיעור רב מרדכי אלויה לרב אשי כו': כי קאי מר. רב אשי: אדרגא. סולם של עליית בהמ''ד: מתני' כהן קורא ראשון כו'. כי היכי דלא ליתו לאינצויי תקינו להו רבנן האי סידרא דכיון דתקנתא דרבנן היא תו לא מצינן לשנויי ולמימר אנא קרינא ברישא: מערבין בבית ישן. בני חצר שרגילין ליתן עירוב החצר בבית אחד אין משנין את מקומן ליתנו בבית אחר מפני דרכי שלום ובגמ' מפרש לה: תוספותדכולהו מנינייהו מן הצד הוו מתחלי. פי' בקונט' דמוקי לה לא תענה על ריב בכל דבר ואין נראה דלא מיסתבר דפליג אמתניתין דסנהדרין (דף לב.) דאייתי אלא משום ענוה שלא להראות עצמו גדול היה עושה: והא הוה הונא בר נתן. תורה וגדולה היתה לו כדאמרינן במו''ק (דף כח.) דקא דחקא רגלי דהונא בר נתן ואמר בפ' ב' דזבחים (דף יט.) דאיקיים ביה והיו מלכים אומניך: אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת. ומדלא קאמר נמי אחת מתנת מטלטלין ואחת קרקעות נראה דוקא במטלטלין דאיירי בהו קאמר והא דאמרי' במי שמת (ב''ב דף) קנה:) גבי פחות מבן כ' דאין מוכר בנכסי אביו ומתנתו מתנה במקרקעי התם בגדול שהוא בן י''ג שנים ויום אחד אלא דלא היה בן עשרים: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|