|
טקסט הדף מנוקד
לְמַטָּה
דְּתַנְיָא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שׁוּמָא מִבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עַד בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְעוֹדָן בּוֹ שׁוּמָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סִימָן בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד דִּבְרֵי הַכֹּל סִימָן מֵתִיב רַב שֵׁשֶׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַרְבָּעָה מַעֲנִיקִים לָהֶם שְׁלֹשָׁה בָּאִישׁ וּשְׁלֹשָׁה בָּאִשָּׁה וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר אַרְבָּעָה בְּאֶחָד לְפִי שֶׁאֵין סִימָנִים בָּאִישׁ וְאֵין רְצִיעָה בָּאִשָּׁה וְאִם אִיתָא נִיתְנֵי נָמֵי מִיתַת אָב וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי תַּנָּא וְשַׁיַּיר וְהָא אַרְבָּעָה קָתָנֵי וְכִי תֵּימָא תַּנָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה קָתָנֵי וְדָבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה לָא קָתָנֵי וְהָא סִימָנִין דְּאֵין לָהֶם קִצְבָה וְקָתָנֵי וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי כִּדְרַב סָפְרָא וְהָאִיכָּא מִיתַת אָדוֹן דְּאֵין לָהּ(ם) קִצְבָה וְקָתָנֵי מִיתַת אָדוֹן נָמֵי לָא קָתָנֵי וְאֶלָּא אַרְבָּעָה מַאי נִיהוּ שָׁנִים וְיוֹבֵל וְיוֹבֵל שֶׁל רְצִיעָה וְאָמָה הָעִבְרִיָּה בְּסִימָנִים הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּקָתָנֵי סֵיפָא אִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר אַרְבָּעָה בְּאֶחָד מֵהֶם לְפִי שֶׁאֵין סִימָנִים בָּאִישׁ וְאֵין רְצִיעָה בָּאִשָּׁה וְאִם אִיתָא בְּאִשָּׁה מִיהָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ אַרְבָּעָה שְׁמַע מִינַּהּ מֵתִיב רַב עַמְרָם וְאֵלּוּ מַעֲנִיקִים לָהֶם הַיּוֹצֵא בְּשָׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן וְאָמָה הָעִבְרִיָּה בְּסִימָנִים וְאִם אִיתָא נִיתְנֵי נָמֵי מִיתַת אָב וְכִי תֵּימָא תְּנָא וְשַׁיַּיר וְהָא אֵלּוּ קָתָנֵי וְכִי תֵּימָא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִצְבָה קָתָנֵי דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָה לָא קָתָנֵי וְהָא סִימָנִין דְּאֵין לָהֶם קִצְבָה וְקָתָנֵי וְכִי תֵּימָא הָכָא נָמֵי כִּדְרַב סָפְרָא הָאִיכָּא מִיתַת אָדוֹן תְּיוּבְתָּא דְּרֵישׁ לָקִישׁ תְּיוּבְתָּא וְהָא רֵישׁ לָקִישׁ קַל וָחוֹמֶר אָמַר קַל וָחוֹמֶר פְּרִיכָא הוּא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לְסִימָנִין שֶׁנִּשְׁתַּנָּה הַגּוּף תֹּאמַר בְּמִיתַת אָב שֶׁכֵּן לֹא נִשְׁתַּנָּה הַגּוּף תָּנֵי חֲדָא עֶנֶק עֶבֶד עִבְרִי לְעַצְמוֹ וְעֶנֶק אָמָה הָעִבְרִיָּה לְעַצְמָהּ וְתַנְיָא אִידַּךְ עֶנֶק אָמָה הָעִבְרִיָּה וּמְצִיאָתָהּ לְאָבִיהָ וְאֵין לְרַבָּה אֶלָּא שְׂכַר בַּטָּלָה בִּלְבָד מַאי לָאו הָא דְּנָפְקָא בְּסִימָנִים וְהָא דְּנָפְקָא לַהּ בְּמִיתַת אָב לָא אִידִי וְאִידִי דְּנָפְקָא לַהּ בְּסִימָנִין וְלָא קַשְׁיָא הָא דְּאִיתֵיהּ לְאָב הָא דְּלֵיתֵיהּ לְאָב בִּשְׁלָמָא עֶנֶק אָמָה הָעִבְרִיָּה לְעַצְמָהּ לְמַעוֹטֵי אַחִין דְּתַנְיָא וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם לִבְנֵיכֶם מִכָּאן שֶׁאֵין אָדָם מוֹרִישׁ זְכוּת בִּתּוֹ לִבְנוֹ אֶלָּא עֶנֶק עֶבֶד עִבְרִי לְעַצְמוֹ פְּשִׁיטָא אֶלָּא לְמַאן אָמַר רַב יוֹסֵף יוֹד קֶרֶת קָא חָזֵינָא הָכָא אַבָּיֵי אָמַר הָכִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָא מַנִּי תּוּטַאי הוּא דְּתַנְיָא תּוּטַאי אוֹמֵר לוֹ וְלֹא לְבַעַל חוֹבוֹ גּוּפָא אֵלּוּ מַעֲנִיקִים לָהֶם הַיּוֹצֵא בְּשָׁנִים וּבַיּוֹבֵל וּבְמִיתַת אָדוֹן וְאָמָה הָעִבְרִיָּה בְּסִימָנִין אֲבָל בּוֹרֵחַ וְיוֹצֵא בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף אֵין מַעֲנִיקִים לוֹ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בּוֹרֵחַ אֵין מַעֲנִיקִין לוֹ וְיוֹצֵא בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף מַעֲנִיקִים לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַרְבָּעָה מַעֲנִיקִים לָהֶם שְׁלֹשָׁה בָּאִישׁ וּשְׁלֹשָׁה בָּאִשָּׁה וְאִי אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר אַרְבָּעָה בְּאֶחָד מֵהֶן לְפִי שֶׁאֵין סִימָנִין בָּאִישׁ וּרְצִיעָה בָּאִשָּׁה מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן יָכוֹל לֹא יְהוּ מַעֲנִיקִים אֶלָּא לַיּוֹצֵא בְּשֵׁשׁ מִנַּיִן לְרַבּוֹת יוֹצֵא בַּיּוֹבֵל וּבְמִיתַת הָאָדוֹן וְאָמָה הָעִבְרִיָּה בְּסִימָנִין תַּלְמוּד לוֹמַר תְּשַׁלְּחֶנּוּ וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בּוֹרֵחַ וְיוֹצֵא בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף תַּלְמוּד לוֹמַר וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חׇפְשִׁי מֵעִמָּךְ מִי שֶׁשִּׁילּוּחוֹ מֵעִמָּךְ יָצָא בּוֹרֵחַ וְיוֹצֵא בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף שֶׁאֵין שִׁילּוּחוֹ מֵעִמָּךְ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בּוֹרֵחַ אֵין מַעֲנִיקִין לוֹ דְּאֵין שִׁילּוּחוֹ מֵעִמָּךְ אֲבָל יוֹצֵא בְּגִרְעוֹן כֶּסֶף שֶׁשִּׁילּוּחוֹ מֵעִמָּךְ בּוֹרֵחַ הַשְׁלָמָה בָּעֵי דְּתַנְיָא מִנַּיִן לְבוֹרֵחַ שֶׁחַיָּיב לְהַשְׁלִים תַּלְמוּד לוֹמַר שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד רש"י
למטה. אם הביאה לפני זמנה אינן סימנין: ה''ג להא מתניתא בפרק יוצא דופן בן תשע שנים שהביא שתי שערות שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד י''ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא רבי יוסי בר' יהודה אומר סימן בן י''ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן. והתם פריך ליה בנדה אמאי נקט י''ג ולא נקט י''ב ומתרץ לה: בן ט' שנים. הכל מודים שומא: מבן תשע ועד בן י''ב שנה ועודן בו. כשהגיע לי''ב ולא נשרו פלוגתא אבל אם נשרו קודם י''ב לא פליג ר' יוסי דאיגלאי מילתא דלאו סימן הוי ומבן י''ג שנים ויום אחד מודו רבנן דהוי סימן ואפילו נשרו: שומא. ורוא''ה בלע''ז ודרכה לצמח בה שער אלמא המביאה קודם תשע אינו סימן ויש לה קצבה למטה: ד' מעניקים להם. תנאי פליגי לקמן איכא למ''ד בורח ויוצא בגרעון כסף אין מעניקים לו ואיכא למ''ד יוצא בגרעון כסף מעניקים לו לפיכך קבע בהן ר' שמעון מנין ארבעה ואין בורח וגרעון אחד מהן וקס''ד השתא שהן היוצא בשש שנים והיוצא ביובל ונרצע שיוצא במיתת אדון וסימנין דאמה העבריה: שלשה מהן באיש. שנים ויובל ומיתת אדון דנרצע ושלשה באשה שנים ויובל וסימנין: ואין רציעה באשה. ולקמיה פריך בלא רציעה נמי אמה העבריה יוצאת במיתת האדון: כדרב ספרא. דיש לה קצבה למטה: מיתת אדון. לא קתני בהני ד': שנים ויובל. הפוגע בתוך שש: ויובל של רציעה. ויובל המוציא את הנרצע והני חפושי דיובל כל חד חשיב באפי נפשיה: ה''נ מסתברא. דמיתת אדון לא קתני בהו: ואם איתא. דתנא מיתת האדון ותרתי יובלי כחד חשיב להו הא איתא נמי באשה ומאי ניהו דקאמר אין רציעה באשה דבלא רציעה נמי הוו בה ארבעה ענק: ואין לרבה. במציאתה אלא שכר בטלה כמה שבטלה ממלאכתה כשהגבהתה ולקמיה פריך ענק ע''ע לעצמו פשיטא: הא דנפקא בסימנים. ואביה קיים הוו דאב: והא דנפקא במיתת האב. דהואיל דליתיה לאב זכייה איהי בענק: זכות בתו. זכות שזכתה לו תורה בשבח בתו: יו''ד קרת. יו''ד שהיא קטנה עשאה עיר גדולה כלומר האריך משנתו חנם: ולא לבעל חובו. ומדסבירא לן כרבי נתן אתא לו אפקיה כדפרישית לעיל (דף טו.): אלו מעניקין להן כו'. ולקמן ילפינן כולהו לטעמייהו: אלא ליוצא בשש. דהענק בדידיה כתיב: תשלחנו וכי תשלחנו. תרי זימני תשלחנו ולרבות שאר שילוחין להענק: שאין שילוחו מעמך. מדעתך אלא מאליהם: ששילוחו מעמך. שיהא מקבל גרעון ומשלחו: השלמה בעי. להשלים שש ולאחר השלמה הרי הוא כיוצא בשנים ויעניקהו:
תוספות
והא ארבעה קתני. נראה דדייק מהא דקתני ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן דמשמע דנחית לפרושי כולהו וליכא למימר דדייק מדקתני ארבעה מעניקים להן דהא אמר בפ''ב דסוטה (דף טז.) תנא ושייר אע''ג דתנא מניינא גבי הא דאמרינן בג' מקומות הלכה עוקרת את המקרא.: מה לסימנין שכן נשתנה הגוף. ואם תאמר מכל הני איכא למידק ק''ו ומה סימנין שאע''פ שנשתנה הגוף אינו מוציאה מרשות אב ואפ''ה מוציאה מרשות אדון מיתה שאע''פ שלא נשתנה הגוף מוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון וי''ל דודאי גבי אדון שייך לומר שינוי הגוף גורם הוצאה משום דאין זה הגוף שקנה אבל גבי אב לא שייך טעם דשינוי הגוף דלעולם הוא אביה אחר השינוי כמו קודם השינוי וא''ת נעשה ק''ו משנים ויובל שאין מוציאין מרשות אב ומוציאין מרשות אדון מיתת אב שמוציאה מרשות אב אינו דין וכו' וכ''ת מה לשנים ויובל שכן מוציאין בע''ע תאמר במיתת אב וכו' סימנין יוכיחו וי''ל דאיכא למפרך מה לסימנין שכן נשתנה הגוף וא''ת תיתי מבינייהו דמאי אמרת מה לסימנים שכן נשתנה הגוף שנים ויובל יוכיחו מה לשנים ויובל שכן מוציאין בע''ע סימנין יוכיחו וחזר הדין לא ראי זה כו' הצד השוה שבהן שמוציאין בעלמא שנים ויובל בע''ע וסימנין נמי מוציאין בעלמא שהרי מוציאין האיש מידי קטנות ומוציאין כאן אף אני אומר כו' וי''ל דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שמוציאין מעבדות תאמר במיתת האב שלא מצינו שמוציאה מעבדות ואע''ג דהיא גופא בעי למילף מ''מ כל כמה דלא ילפינן פירכא היא וא''ת נעשה ק''ו ממיתת אדון שאינה מוציאה מרשות אב שאם מת אדון בעודה קטנה חוזרת לרשות אב עד בגרות ומוציאה מרשות אדון מיתת אב שמוציאה מרשות אב אינו דין וכו' וי''ל מה למיתת אדון שכן מוציאה בנרצע תאמר במיתת אב וכו': והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם מכאן שאין אדם מוריש כו'. הר''ר יהודה מקורבי''ל הקשה למה לי והתנחלתם שאין מוריש זכות בתו לבנו פשיטא דמהיכא נפקא לן (כתובות דף מו:) דמעשה הבת לאב מלאמה ואמה גופה אינו יכול להוריש לבנו כדדייק לקמן (דף יז:) דאמה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת וי''ל ה''מ גדולה הוא דנפקא לן מלאמה אבל קטנה לא נפקא מלאמה אלא מסברא דהשתא זבוני מזבין לה וכו' ולהכי איצטריך והתנחלתם:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|