|
טקסט הדף מנוקד
יָכוֹל אֲפִילּוּ חָלָה תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁבָּרַח וּפָגַע בּוֹ יוֹבֵל מַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וְאַפֵּיק לֵיהּ יוֹבֵל שִׁילּוּחוֹ מֵעִמָּךְ קָרֵינַן בֵּיהּ וְלָא נִיקְנְסֵיהּ וְנַעֲנֵיק לֵיהּ קָא מַשְׁמַע לַן אָמַר מָר יָכוֹל אֲפִילּוּ חָלָה תַּלְמוּד לוֹמַר וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא אֲפִילּוּ חָלָה כׇּל שֵׁשׁ וְהָתַנְיָא חָלָה שָׁלֹשׁ וְעָבַד שָׁלֹשׁ אֵינוֹ חַיָּיב לְהַשְׁלִים חָלָה כׇּל שֵׁשׁ חַיָּיב לְהַשְׁלִים אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה מַחַט הָא גוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ חָלָה שָׁלֹשׁ וְעָבַד שָׁלֹשׁ אֵין חַיָּיב לְהַשְׁלִים הָא אַרְבַּע חַיָּיב לְהַשְׁלִים אֵימָא סֵיפָא חָלָה כׇּל שֵׁשׁ חַיָּיב לְהַשְׁלִים הָא אַרְבַּע אֵין חַיָּיב לְהַשְׁלִים הָכִי קָאָמַר חָלָה אַרְבַּע נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁחָלָה כׇּל שֵׁשׁ וְחַיָּיב לְהַשְׁלִים תָּנוּ רַבָּנַן כַּמָּה מַעֲנִיקִים לוֹ חָמֵשׁ סְלָעִים מִכׇּל מִין וָמִין שֶׁהֵן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְלָעִים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלֹשִׁים כִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חֲמִשִּׁים כַּחֲמִשִּׁים שֶׁבָּעֲרָכִין אָמַר מָר חָמֵשׁ סְלָעִים מִכׇּל מִין וָמִין שֶׁהֵם חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה סְלָעִים דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי מֵאִיר מִנְיָנָא אֲתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן הָא קָא מַשְׁמַע לַן מִיבְצָר הוּא דְּלָא (מְבַצַּר) [לִיבְצַר] לֵיהּ מֵהַאי מִנְיָנָא וְאִי בָּצַר לֵיהּ מֵחַד מִינָא וְטָפֵי לֵיהּ מֵחַד מִינָא לֵית לַן בַּהּ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר יָלֵיף רֵיקָם רֵיקָם מִבְּכוֹר מָה לְהַלָּן חָמֵשׁ סְלָעִים אַף כָּאן חָמֵשׁ סְלָעִים וְאֵימָא חָמֵשׁ סְלָעִים מִכּוּלְּהוּ אִי כְּתִיב רֵיקָם לְבַסּוֹף כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב רֵיקָם בְּרֵישָׁא שְׁדִי רֵיקָם אַצֹּאן רֵיקָם אַגּוֹרֶן רֵיקָם אַיֶּקֶב וְנֵילַף רֵיקָם רֵיקָם מֵעוֹלַת רְאִיָּה אָמַר קְרָא אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁלֹשִׁים כִּשְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה יָלֵיף נְתִינָה נְתִינָה מֵעֶבֶד מָה לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים וְנֵילַף נְתִינָה נְתִינָה מֵעֲרָכִין מָה לְהַלָּן חֲמִשִּׁים אַף כָּאן חֲמִשִּׁים חֲדָא דְּתָפַשְׂתָּה מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּה תָּפַשְׂתָּה מוּעָט תָּפַשְׂתָּה וְעוֹד עֶבֶד מֵעֶבֶד הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר חֲמִשִּׁים כַּחֲמִשִּׁים שֶׁבָּעֲרָכִין מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן גָּמַר נְתִינָה נְתִינָה מֵעֲרָכִין מָה לְהַלָּן חֲמִשִּׁים אַף כָּאן חֲמִשִּׁים וְאֵימָא כַּפָּחוּת שֶׁבָּעֲרָכִין אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כְּתִיב וְנֵילַף נְתִינָה נְתִינָה מֵעֶבֶד מָה לְהַלָּן שְׁלֹשִׁים אַף כָּאן שְׁלֹשִׁים חֲדָא דְּתָפַשְׂתָּה מְרוּבֶּה לֹא תָּפַשְׂתָּה וְעוֹד עֶבֶד מֵעֶבֶד הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף רַבִּי שִׁמְעוֹן מִיכָה מִיכָה גָּמַר בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר הַיְינוּ דִּכְתִיב צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב לְמָה לִי הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא יָכוֹל לֹא יְהוּ מַעֲנִיקִין אֶלָּא מִצֹּאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב מִנַּיִן לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב לוֹמַר לָךְ מָה צֹאן גּוֹרֶן וָיֶקֶב מְיוּחָדִים שֶׁיֶּשְׁנָן בִּכְלַל בְּרָכָה אַף כֹּל שֶׁיֶּשְׁנָן בִּכְלַל בְּרָכָה יָצְאוּ כְּסָפִים דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר יָצְאוּ פְּרָדוֹת וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פְּרָדוֹת מַשְׁבְּחָן בְּגוּפַיְיהוּ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב כְּסָפִים עָבֵיד בְּהוּ עִיסְקָא וּצְרִיכָא דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא צֹאן הֲוָה אָמֵינָא בַּעֲלֵי חַיִּים אִין גִּידּוּלֵי קַרְקַע לָא כְּתַב רַחֲמָנָא גּוֹרֶן וְאִי כְּתַב גּוֹרֶן הֲוָה אָמֵינָא גִּידּוּלֵי קַרְקַע אִין בַּעֲלֵי חַיִּים לָא כְּתַב רַחֲמָנָא צֹאן יֶקֶב לְמָה לִי רש"י(יכול אפילו חלה. בתוך שש יהא חייב להשלים ימי חליו: ת''ל ובשביעית יצא. ואפילו לא עבד שש שלימים): ופגע בו יובל. אחרי כן למחרת: בעושה מעשה מחט. בחליו שהוא מעשה קל קתני לעיל כל שש אינו חייב להשלים דהא עבד ליה מלאכה: מעשה מחט. תופר: חלה ד' נעשה כו'. דהכי קתני כי חלה שלש אינו משלים חלה יותר מכאן כחלה כל שש והוא חייב להשלים: מכל מין ומין. מצאנך ומגרנך ומיקבך שוה ה' סלעים מכל אחד שהן ט''ו סלעים ולקמיה פריך מנינא אתא לאשמועינן: כשלשים של עבד. נזק שור מועד שהרג את העבד ולקמיה יליף טעמא: כחמשים של ערכין. הוא ערך גדול שבערכין: מנינא אתא לאשמועינן. בשלשה מינין של חמש הוו להו ט''ו: הא קמ''ל כו'. להכי תני שהן חמש עשרה לאשמועינן דלא קפיד אלא אמנינא דט''ו סלעים אבל אחמש מכל מין לא קפיד דאי בציר ליה מהאי וטפי ליה מהאי לית לן בה: ריקם ריקם. לא תשלחנו ריקם (דברים טו) ובפדיון הבן כתיב (שמות לד) וכל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם: אי כתיב ריקם לבסוף. הענק תעניק לו מצאנך מגרנך מיקבך ולא תשלחנו ריקם כדקאמרת: ריקם מעיקרא. קודם הענק תעניק שדי ריקם כו': מעולת ראיה. דליתיה אלא שתי כסף: אשר ברכך. סיפא דהענק תעניק הוא ללמדך שתדרוש המקרא לרבות ולא למעט: נתינה נתינה. כתיב הכא תתן לו וכתיב התם בנזקי עבד כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו (שם כא): ונילף נתינה נתינה מעבד חדא דתפשתה מרובה כו'. כולה חדא קושיא היא עד עבד מעבד הוה ליה למילף: מיכה מיכה גמר. אין אדם דן ג''ש מעצמו ומסורה היא להם מרבותיהם ומסיני איזו תיבה נכתבה לג''ש ככל דבר הלמד מחבירו ועד השתא דהוה אמרינן דרבי שמעון גמר מרביה דנתינת הענק נדרש לג''ש הוה פרכינן ג''ש מנא ליה דגמר מנתינה דערכין נגמר מנתינה דעבד מש''ה איצטריך לתרוצי ג''ש דר' שמעון לאו ג''ש דנתינה גמר אלא דמיכה כתיב בעבד (ויקרא כה) וכי ימוך וכתיב בערכין (שם כז) ואם מך הוא: היינו דכתיב צאן גורן ויקב. למימר שדי ג''ש אכל חד מינייהו דהוו להו ט''ו: למה לי. הואיל וסופו לרבות כל דבר מאשר ברכך: בכלל ברכה. צאן פרה ורבה וכן גידולי קרקע: תוספותאמה העבריה בסימנים ת''ל וכי תשלחנו. תימה דלקמיה דרשינן אף לאמתך תעשה כן להענקה ולמה לי תרי קראי וי''ל דתרוייהו צריכי דאי לאו לאמתך לא הוה ילפינן הענקה באמה העבריה מוכי תשלחנו כיון דלא אשכחן בה הענקה כלל ואי לא וכי תשלחנו מאף לאמתך לא הוה שמעינן הענקה אלא ביוצא' בשש דומיא דעבד אבל בסימנים לא: חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים. יש שהיו רוצים לומר שאותם שכירים מלמדי תינוקות אם חלו חצי זמן כמו כן לא יהיו משלימים את זמנן כמו ע''ע דהכא ויטלו כל השכירות כיון שהיו אנוסין וקשה דבפרק השוכר את האומנין (ב''מ דף עז.) קאמר רב פועל יכול לחזור בו ואפילו בחצי היום ופריך והתנן השוכר את הפועל ושמע שמת לו מת או שאחזתו חמה יכול לחזור בו טעמא דמת לו מת שאנוס הוא הא לאו הכי אינו יכול לחזור בו והשתא אי היכא דאניס נוטל שכירותו משלם מאי פריך לרב דילמא היכא דמת לו מת דאניס הוא נוטל שכירות משלם ורב איירי בדלא אניס ואינו נוטל אלא מה שהרויח אלא ע''כ אף כי נמי הוי אנוס אינו נוטל אלא מה שהרויח ואי לא אניס ידו על התחתונה דבעה''ב שוכר עליו אם באתה חבילתו לידו או מטעהו כדאמר (שם עה:) גבי השוכר את הפועל להעלות פשתנו מן המשרה והשתא פריך שפיר לרב וא''כ מלמדי תינוקות נמי אם חלו לא יקחו אלא מה שהרויחו דאין לדמותם כלל לע''ע דעבד עברי גופו קנוי לאדונו הילכך חלה שלש אינו חייב להשלים דאין יכול לעשות מלאכה יותר מיכולתו אבל מלמד אין גופו קנוי אלא שכר עצמו ללמוד עד הזמן וכשאינו יכול להשלים לא יטול אלא מה שהרויח ועוד נראה לחלק בין מלמד לע''ע דעבד היכא דחלה ג' ועבד ג' היינו טעמא דאינו חייב להשלים משום דכתיב בספר (ישעיה טז) מקצה שלש שנים כשני שכיר אם כן מצינו דשנים דשכיר הן שלש שנים והיינו דכתיב כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים והילכך היכא דעבד שלש דהיינו שני שכיר אמר דאינו חייב להשלים ויטול שכרו כיון דעבדו ג' שנים דהיינו שני שכיר: ונילף ריקם ריקם מעולת ראיה. וא''ת בעולת ראיה גופה מנא לן דבכל שהוא נילף מבכור ותהא ה' סלעים וי''ל דשמא הלכה למשה מסיני הוא דבכל שהוא דהא למ''ד בפ''ק דחגיגה (דף ז.) דעולת ראיה שתי כסף דבר תורה אמרו בירושלמי פ''ק דמסכת פאה דהוי הלכה למשה מסיני: חדא דתפשתה מרובה לא תפשתה. תימה כיון דכתיב אשר ברכך הוה לן למילף מן המרובה כדאמר לעיל דפריך ונילף ריקם ריקם מעולת ראיה ומשני אמר קרא אשר ברכך וי''ל דלא דמי דלעיל לא כתב אלא חד ריקם אבכור ועולת ראיה אית לן למילף מן המרובה משום אשר ברכך אבל הכא חד נתינה כתיב גבי עבד וחד גבי ערכין ואין לומר דאשר ברכך קאי אמרובה דהיינו ערכין אם סברא ללמד מעבד משום דתפשת מועט תפשת ותדע דהא כי יליף מערכין מהני אשר ברכך לאפוקי דלא נילף מפחות שבערכין כדפריך בסמוך ונילף מפחות שבערכין ומשני אמר קרא אשר ברכך: הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|