סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

דינא הכי [כך הדין]? ושתיק [ושתק], לא ענה.

ומסכמים: והלכתא [והלכה] בענין זה כשיטת רב כהנא ורב אסי, דמהדר ליה תבריה וממליא ליה דמי [שמחזיר לו את הכלי השבור וממלא לו את דמי ההפסד בכסף].

ומסופר עוד: ההוא גברא דשאיל דוולא מחבריה, איתבר [אדם אחד שאל דלי מחבירו, ונשבר]. אתא לקמיה [בא לפני] רב פפא. אמר ליה [לו] רב פפא לשואל: אייתי סהדי [הבא עדים] שלא שנית ביה [שינית בו] בשימושו, ואיפטר [והפטר], שדבר זה דינו כמתה מחמת מלאכה.

ההוא גברא דשאיל שונרא מחבריה, חבור עליה עכברי וקטלוהו [אדם אחד שאל חתול מחבירו לצוד עבורו עכברים, חברו עליו העכברים והרגוהו]. יתיב [ישב] רב אשי וקמיבעיא ליה [ונסתפק לו]: כי האי גוונא מאי [כגון זה מה דינו]? האם כי [כמו] מתה מחמת מלאכה דמי [נחשב], או לא? אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי; הכי [כך] אמר אבימי מהעיר הגרוניא משמיה [משמו] של רבא: גברא דנשי קטלוהו [גבר, אדם, שנשים הרגוהו]לא דינא [דין] יש כאן ולא דיינא [דיין], שדבר זה הוא משונה, ואינו כדרכו כלל.

איכא דאמרי [יש אומרים] שהמעשה לא כך היה אלא באופן אחר: שאותו חתול אכיל עכברי טובא וחביל ומית [אכל החתול עכברים הרבה עד שלקה ומת]. יתיב [ישב] רב אשי וקא [והיה] מעיין בה: כהאי גוונא מאי [בכגון זה מהו הדין]? אמר ליה [לו] רב מרדכי לרב אשי: הכי [כך] אמר אבימי מהגרוניא: גברא דנשי קטלוהו [גבר, אדם, שנשים הרגוהו] מרוב בעילות שבעל — לא דינא [דין] יש כאן ולא דיינא [דיין].

א אמר רבא: הא מאן דבעי למישאל מידי מחבריה וליפטר [מי שרוצה לשאול דבר מחבירו ולהפטר מתשלום נזקים], נימא ליה [שיאמר לו] למשאיל: אשקיין מיא [השקה אותי מים] דהוי [שתהא זו] שאילה בבעלים, שהרי אם המשאיל עוסק עם השואל במלאכתו בזמן השאילה פטור השואל מנזקי אונס.

ואי [ואם] פקח הוא המשאיל, נימא ליה [שיאמר לו]: שאיל ברישא והדר אשקייך [שאל ממני תחילה, ולאחר מכן אשקה אותך], שאז השאילה אינה קשורה במלאכה, וחייב בכל הנזקים.

אמר רבא: מקרי דרדקי, שתלא, טבחא, ואומנא, ספר מתא [מלמד תינוקות, שתלן מומחה, טבח, מקיז דם, וסופר העיר] (ערוך) כולהון בעידן עבידתייהו [כולם בזמן עבודתם] כשאילה בבעלים דמו [הם נחשבים].

אגב כך מספרים: אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לרבא: שאיל לן מר [אדוני שאול לנו] למלאכה, שהרי אתה מלמדנו תורה, ואם כן כל חפץ שנשאל ממך יהא דינו כשאלה בבעלים. אקפיד [הקפיד] רבא על כך, אמר להו [להם] לתלמידיו: וכי לאפקועי ממונאי קא בעיתו [להפקיע את ממוני אתם רוצים]?! אדרבה, אתון שאילתון [להיפך, אתם שאולים] לי. שאתם כתלמידים מסייעים בידי לחזור ולשנן את תורתי, והראיה לדבר שאני הוא בעל הבית, ואתם כפועלי, שאילו אנא מצי אישתמוטי לכו ממסכתא למסכתא [אני יכול להשתמט לכם ממסכת למסכת], שאינני חייב ללמדכם מה שאתם רוצים, אתון לא מציתו לאישתמוטי [אתם אינכם יכולים להשתמט ממני] ומה שמחליט אני ללמד — חייבים אתם ללמוד.

ומעירים: ולא היא [ואינו כן], כלומר, לאמיתו של דבר אין זו חלוקה מוחלטת, איהו שאיל להו ביומא דכלה [הוא שאול להם בימי הכלה], ימי הכינוס שבהם לומדים מסכת קבועה מראש, וראש הישיבה אומר את שיעוריו במסכת זו דווקא, ואינו יכול לדון בנושא אחר. אינהו שאילו ליה [והם שאולים לו] בשאר יומי [הימים], שאז יכול הוא לבחור במה שירצה.

מסופר: מרימר בר חנינא אוגר כודנייתא בי [השכיר פרדה בבית] חוזאי, נפק לדלויי טעונה בהדייהו [יצא להרים את המשא עמם], פשעו [התרשלו] השואלים בה, בבהמה, ומית [ומתה]. אתו לקמיה [באו לפני] רבא לדין, חייבינהו [וחייב אותם לשלם]. אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לרבא: והלא פשיעה בבעלים היא, שהרי בעל הפרדות היה עמם באותו מקום! איכסיף [התבייש] רבא על שפסק שלא כדין. לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק [לבסוף התברר הדבר שלבדוק את מטענה הוא שיצא], כלומר, שלא בא לעזור להם, ולא היה עמם במלאכתם אלא בא לבדוק שלא יפשעו בטעינתה.

ומעירים: לגופו של דבר, הניחא למאן דאמר [זה נוח לדעת מי שאומר] שגם בפשיעה בבעלים פטור, ומשום הכי איכסיף [כך התבייש], אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] שבפשיעה בבעלים חייב השואל, אמאי איכסיף [מדוע אם כן התבייש]?

אלא לא כך היה המעשה, לא מיפשע פשעו [שהתרשלו] בה, אלא איגנובי איגנוב [שנגנבה], ומתה כדרכה בי [בבית] הגנב הוי [היתה]. ואתו לקמיה [ובאו לדין לפני] רבא וחייבינהו [וחייבם]. אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לרבא: הלא גניבה בבעלים היא: ועל כן אכסיף [התבייש]. לסוף איגלאי מילתא דלמיסר טעונה הוא דנפק [לבסוף התברר הדבר שלבדוק את מטענה הוא שיצא] ולא לעזור, ואם כן לא היו כאן בעלים בשעת מלאכה. ונמצא שיפה פסק מתחילה.

ב משנה השואל את הפרה, אם שאלה מבעליה לחצי יום ושכרה לחצי יום האחר, וכן אם שאלה היום ושכרה למחר, או שכר פרה אחת מאותו אדם ושאל ממנו אחת, ומתה הפרה ולא ברור איזה מהן מתה ומתי מתה. המשאיל אומר: שאולה מתה, או במקרה האחר — ביום שהיתה שאולה מתה,

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר