מצווה מהתורה לחוג את החגים בזמן מדויק (התלוי בחמה ובעונות השנה): פסח - בחודש האביב (השעורה חייבת להיות בשלה עבור קורבן העומר), שבועות - בזמן הקציר, וסוכות בחודש האסיף (דברים ט"ז, א'). כמו כן, מצווה לקדש את החודשים על פי הלבנה (שמות י"ב, א').
מכאן, שלוח השנה העברי בנוי לפי שנת החמה וגם לפי שנת הלבנה.
אך מתברר ששנים אלו אינן שוות! שנת חמה - היא בת 365 ימים (כדור הארץ מקיף את השמש 365 פעמים), ושנת לבנה - היא בת 354 ימים בלבד (הלבנה מקיפה 12 פעם את כדור הארץ). מכאן, ששנת לבנה קצרה משנת החמה בממוצע ב- 11 יום!
כדי שהחגים יחולו בזמן הנ"ל, היה צורך להשוות את שנת הלבנה עם שנת החמה. את זאת עשו חכמים על ידי הוספת חודש ימים לשנה, פעם בכמה שנים. שנה כזו היא שנה מעוברת, בה יש 13 חדשים, כלומר: יש בה חודש מעובר הוא חודש אדר הכפול - אדר א' ואדר ב'.
חז"ל חישבו ומצאו, שמחזור של 19 שנות לבנה (שהוא בן 228 חודש), קצר מ-19 שנות חמה בשבעה חודשים. כדי להשוות ביניהן, הם החליטו להוסיף ל-19 שנות לבנה 7 חדשים (הם חודשי העיבור), כך שיהיו 12 שנים פשוטות ו-7 שנים מעוברות. הם קבעו, שבכל מחזור של 19 שנים השנים המעוברות תמיד תהיינה בשנים אלו: 3, 6, 8 - 11, 14, 17, 19 (וסימנם: גו"ח-אדז"ט).
(כתב: הרב שמואל כ"ץ)