אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן: אם נתפרש באחד מן הפרטים דין מיוחד הסותר את הדין האמור בכלל, הרי זה מלמד שפרט זה יצא מן הכלל, אלא אם כן החזירו הכתוב בפירוש לכללו. ובהרחבה: דבר בתורה הנכלל בתוך סוג דברים הדומים לו, והוצא מן הכלל להזכירו בפני עצמו בדין מיוחד הסותר את הדין האמור בכלל, הרי זה מלמד שדבר זה אינו נחשב כחלק מן הכלל, שכן עקרו הכתוב מן הכלל, ואין אתה יכול להחזירו שיהא כשאר הכלל, אלא אם כן החזירו הכתוב בפירוש לכללו.
לדוגמא: נאמר בתורה: "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו". בתו בכלל "יליד ביתו" הייתה, בין פנויה ובין נשואה, ויצאה לדון בדבר חדש, שלאחר שנישאת לזר אינה אוכלת בתרומה, שנאמר: "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל", והואיל והוציאה הכתוב מן הכלל, אין אתה יכול להחזירה שתהא כשאר הכלל, אפילו אם נתאלמנה או נתגרשה, עד שיחזירנה הכתוב לכללה בפירוש, שנאמר: "ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)