אדם שייחד, למשל, את שורו, לפרעון חובו, ואחר כך הקדישו למזבח - פקע השעבוד ואין בעל החוב יכול לגבות את חובו מן ההקדש.
וכן, אדם שייחד מוצרי חמץ לנכרי, לפרעון חובו, והגיע זמן ביעור חמץ - פקע השעבוד וחייב לבער את החמץ.
וכן, אדם שייחד את עבדו, לפרעון חובו, ואחר כך שחרר אותו - פקע השעבוד והעבד משוחרר. (ורק מפני תיקון העולם - שמא ימצאנו המלווה בשוק ויאמר לו: עבדי אתה - כופין את המלווה שישחרר אותו מן הזכות שיש לו עליו).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)