חמץ שמעולם לא היה ראוי לאכילה, או שלא נתחמץ חימוץ גמור. יש אומרים, שחמץ נוקשה אסור באכילה מן התורה, ולוקים עליו; ויש סוברים, שאף על פי שחמץ נוקשה אסור מן התורה, מכל מקום אין לוקים עליו, כיון שאינו ראוי לאכילה; ויש סוברים, שאין חמץ נוקשה אסור אלא מדרבנן.
חמץ נוקשה אסור בהנאה, אף לדעת הסוברים שאיסור אכילתו אינו אלא מדרבנן.
יש אומרים, שמי שמשהה ברשותו "חמץ נוקשה" בפסח עובר על איסור "בל יראה ובל ימצא", ויש חולקים.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)