חלק מספרי התנ"ך "חמש מגילות" , והן מופיעות בחלק ה"כתובים" והספרים הקטנים נקראו מגילות (ספר תרי עשר, הוא ספר אחד, ולכן ספריו לא נקראים מגילות)

חמש מגילות נקראות במועדים, כפי שיבואר להלן.

ההבדל בין ספר למגילה, כמו שאמר רב אשי במסכת שבת דף קטו:

אין בין ספרים למגילה, אלא שהספרים נכתבים בכל לשון, ומגילה - עד שתהא כתובה אשורית, על הספר ובדיו. 

המשמעות מדברי רב אשי: שמגילה נכתבת על קלף (ספר) ולא על נייר וכדו'.

רות: נכתבה ע"י שמואל הנביא.

הסיבות לקריאת מגילת "רות" בחג "שבועות" :

א.    טיהור יחוסו של "דוד המלך" שסבתו "רות" מותרת להתחתן עם ישראלי, שהיתה גיורת "מואבית".

ב.     סיפור קבלת עול תורה ומצוות של "רות".

ג.      ארועי המגילה התרחשו בזמן החג "וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים".

ד.     יום הולדתו ופטירתו של "דוד המלך" חל בחג "שבועות"

שיר השירים: שלמה המלך אמרו, ונכתב ע"י חזקיהו וסיעתו.

הסיבות לקריאת מגילת שיר השירים בחג "פסח":

א.    שביציאת מצרים זה כביכול ה"אירוסין" בין ישראל לקב"ה, והחתונה בחג מתן תורה, חג השבועות.

ב.     שכתוב בה "הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ" וחג הפסח מפסיקים לבקש גשם, ומזכירים בתפילה "מוריד הטל".

קהלת: שלמה המלך אמרו, ונכתב ע"י חזקיהו וסיעתו.

הסיבות לקריאת מגילת קהלת בחג "סוכות":

א.    את מגילת קהלת אמר שלמה המלך במעמד "הַקְהֵל" בחג הסוכות.

ב.      במגילת קהלת מדבר שלמה המלך על הבל העולם הזה לעומת העולם הבא, ובחג סוכות מיד אחרי יום כיפור, בזמן שאנחנו נמצאים עדיין קרובים לקב"ה, וחיים בבית פשוט, מעץ וסכך, אפשר להתחבר לדבריו של קהלת, ולהבין את דבריו "הֲבֵל הֲבָלִיםהַכֹּל הָבֶל", ולהבין את משמעות הפסוק: "סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְו‍ֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם".

איכה: נכתבה ע"י "ירמיהו הנביא".

הסיבה לקריאת מגילת איכה בט' באב, יום בו נחרבו בית המקדש הראשון, ובית המקדש השני:

ירמיהו נביא החורבן , מקונן במגילת "איכה" מרה על חורבן בית המקדש הראשון.

אסתר: הגמרא אומרת "אסתר" ברוח הקודש נאמרה ואנשי "כנסת הגדולה" כתבו אותה.

הסיבה לקריאת מגילת אסתר ביום חג הפורים:

ארועי חג הפורים חלו ביום הפורים, ונכתב במגילת אסתר, שיש מצווה כפי שאומר הפסוק: לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ, בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:.

(כתב: בנימין מאיר כהן)