"חצר שיש בה דין חלוקה" - חצר השייכת לשני דיירים או יותר, שיש בה לכל הפחות ארבע אמות על ארבע אמות לכל אחד מן הדיירים, מלבד ארבע אמות לפני כל פתח של הבתים הפתוחים לחצר. שבכגון זה רשאי כל אחד מדיירי החצר לתבוע את חלוקת החצר ביניהם; "חצר שאין בה דין חלוקה" - חצר שאין בה כשיעור הנזכר, שאין אחד מדיירי החצר יכול לתבוע את חלוקת החצר ביניהם.
אין השותפים בחצר יכולים לכוף זה את זה לחלוק ביניהם את החצר. אלא אם כן יש ארבע אמות מרובעות לכל אחד מן השותפים, מלבד ארבע אמות לפני כל פתח של הבתים הפתוחים לחצר. ברם, אפילו בחצר שאין בה דין חלוקה, אם נתרצו השותפים לחלק ביניהם את החצר, והחזיק כל אחד מהם בחלקו, באופן שאינם יכולים לחזור בהם, הרי הם כופים זה את זה להעמיד מחיצה באמצע החצר, כדי שלא יוכל אחד מהם לראות את הנעשה ברשות חברו, לפי ש"היזק ראיה" (ע"ע) שמו היזק.
גובה המחיצה שחייבים השותפים להשתתף בה, הוא ארבע אמות, אבל על יתר מארבע אמות אין כופים זה את זה, שכן כותל של ארבע אמות דיו למנוע "היזק ראיה".
סוג המחיצה - כמנהג המדינה, מאבנים או מלבנים או מעצים וכדומה, ובלבד שלא יוכל אחד מהם לראות את הנעשה ברשות חברו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)