בעל הטוען על אשתו שלא מצאה בתולה משנשאה. אדם שנשא אשה בחזקת שהיא בתולה, ולאחר הנישואים בא בטענה שלא מצאה בתולה, וברצונו להפסידה את כתובתה, ולאוסרה על עצמו (מחשש שמא נבעלה ברצון לאיש אחר בתקופת אירוסיה). טענה זו נקראת: "טענת בתולים".
ישנן טענות המועילות בין לאוסרה עליו ובין להפסידה את כתובתה, וישנן טענות המועילות רק להפסידה את כתובתה אבל לא לאוסרה עליו, וישנן טענות המועילות רק לאוסרה עליו אבל לא להפסידה את כתובתה, וישנן טענות שאינן מועילות לא לאוסרה עליו ולא להפסידה את כתובתה.
משום "טענת בתולים" קבעו חכמים את נישואי הבתולה ליום, שלמחרתו בית הדין יושב ומקבל בעלי דינים, כדי שאם יתעורר אצל הבעל חשד לגבי אשתו, יוכל תיכף, בעוד כעסו עליו, להביא טענתו לבית הדין, שכן אם תהיה לו שהות, יש לחוש שתתיישב דעתו ויתפייס לאשתו, ושמא היא אסורה עליו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)