יש סמכות לבית דין, לכפות אנשים שלא ללכת בדרכם של אנשי סדום החטאים.
אחת ממידות סדום הייתה, להתנגד לכל מעשה העשוי להיטיב עם הזולת, אף כשלא היה בדבר שום הפסד או טורח. הכלל הוא, שיש סמכות לבית דין לכפות אנשים שלא לנהוג בדרך זו.
לדוגמא: אחים או שותפים שבאו לחלק את השדה ביניהם, ואמר האחד: תנו לי את חלקי מצד זה כדי שיהיה סמוך לשדה אחרת שלי - שומעים לו וכופים את חברו על כך, שעיכוב בדבר זה מידת סדום היא, שכן "זה נהנה וזה לא חסר".
דוגמא נוספת: אדם שהשכיר רחיים לחברו, וקבע שבמקום דמי שכירות יטחן השוכר למשכיר מה שיצטרך; אם לאחר זמן התעשר המשכיר, וקנה לו רחיים, ותובע מהשוכר שישלם לו את דמי השכירות במעות, הדין הוא, שאם יש לשוכר מספיק אנשים הבאים לטחון אצלו, כופים את השוכר על מידת סדום, ומחייבים אותו לשלם למשכיר את שכרו במעות, במקום בטחינה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)